רחוב הטמפל
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחוב הטמפל (בצרפתית: Rue du Temple) הוא רחוב באזור המארה בפריז, צרפת ברובע השלישי וברובע הרביעי. הרחוב מחבר את כיכר הרפובליקה בצפון עם רחוב ריבולי ו"הבאזאר של אוטל דה ויל" בדרום ואורכו 1,335 מ'. בו מספר רב של בניינים היסטוריים, לרבות כאלה ששרדו לפחות מן המאה ה-14.
 | |
| החלק המרכזי של רחוב הטמפל, עם פורטיקו של האוטל מונמור | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | מבצר הטמפל - מטה האבירים הטמפלרים בפריז |
| אורך | 1.335 ק"מ |
| רוחב |
20 מ'  |
| הקמה | |
| תקופת הבנייה | ? הוקם על יסוד איחודם של רחוב סנט אבואה ועוד רחובות מימי הביניים – 1851 |
| מיקום | |
| מדינה | צרפת |
| עיר | פריז |
| רובע | שלישי ורביעי |
| שכונה |
אזור המארה השכונות הקטנות יותר: אנפאן-רוז' (3) ארשיב (3) סנט-אבואה (3) ארז-א-מטייה (אמנויות ומלאכות) (3) סן-מרי (4) טאמפל |
| רחובות מסתעפים |
הקצה הצפוני: כיכר הרפובליקה |
| אתרים |
המוזיאון להיסטוריה ואמנות יהודית קאפה דה לה גאר |
| אירועים |
מעצרו של ז'אק דה מולה פולמוס מחזור הדם. הקמת "אקדמיית הפיזיקאים". במחצית השנייה של המאה ה-18 - הסלון הספרותי של הרוזנת בופלר בריקדות במהפכת 1848 טבח בימי הקומנה הפריזאית. מגורים של פייר גסנדי, מאדאם דה סבינייה, ג'ון לו, אונורה דה בלזק. |
| קואורדינטות | 48°51′42″N 2°21′24″E |
 | |
  | |
רחוב הטמפל נקרא כך מימי הביניים לפי מסדר אבירי היכל שלמה או הטמפלרים שקבעו את מושב המטה שלהם - "מבצר הטמפל" - בשכונה המכונה עדיין "שכונת הטמפל" (Quartier du Temple). במספרים 69 ו-71 של ברחוב נשמרו שרידי ביצורים מימי המלך פיליפ אוגוסט. בסביבה נמצאים עוד רחובות וככרות הנקראים לפי ה"טמפל". השם "טמפל" נשמר גם אחרי שבשנת 1313 עבר מתחם הטמפל לשליטת האבירים ההוספיטלרים. בעבר נקרא חלק מהרחוב "הרחוב הגדול של הטמפל" (Grande rue du Temple) כנראה על מנת להבדילו מ"הרחוב הישן של הטמפל" (La Rue vieille du Temple). החלק הצפוני של הרחוב נקרא עד 1851 רחוב סנט אבואה (Rue Sainte Avoye). הוא נקרא כך לפי מנזר סנט אבואה, שם צרפתי של אורה או אוויה הקדושה מסיציליה, שנרצחה על ידי ההונים.
רחוב הטמפל הוא אחד הרחובות העתיקים של פריז. הוא מתחיל בקצו הדרומי בבית מספר 64 של רחוב ריבולי ומסתיים במספר 13 של כיכר הרפובליקה. תחנות המטרו הקרובות אליו הם התחנות "רפובליק-טמפל" ו"אוטל דה ויל" (בית העירייה של פריז). בחלק הצפוני שברובע השלישי הרחוב מונה הרבה בתי עסק סיניים. הרחוב מלא בחנויות סיטוניות וקמעוניות לתכשיטים ושל מוצרי עור (maroquinerie).[1]
הרחוב במתכונתו הנוכחית נקרא כך מאז הצו הממשלתי משנת 1851 שאיחד בשם הזה את:
- רחוב הטמפל שנמצא בין הרחובות מישל לה קונט (Rue Michel-le-Comte) ווייאי אודריאט (Rue des Vieilles-Haudriettes), לשדרות סן מרטן ושדרות הטמפל.
- רחוב סנט אבואה (Rue Sainte-Avoie) שנמצא בעבר בין רחוב נב-סן מרי (Rue Neuve-Saint-Merri) וסנט קרואה דה לה ברטונרי (Sainte-Croix-de-la-Bretonnerie) ולבין הרחובות מישל לה קונט ווייאי אודריאט.
- רחוב בר-די-בק (Rue Barre-du-Bec) שנמצא בעבר בין הרחוב דה לה וררי (Rue de la Verrerie) לבין הרחובות נב-סן-מרי וסנט-קרואה-דה-לה-ברטונרי.
- רחוב דה קוקי (Rue des Coquilles "רחוב הקונכיות") שנמצא בעבר בין רחוב טיקסראנדרי (Rue de la Tixéranderie - "רחוב בית האריגה") לרחוב דה לה וררי.
החלק של רחוב הטמפל הנמצא בין רחוב ריבולי לרחוב דה לה וררי כונה תחילה "רחוב דה קוקי" ("הקונכיות") אך שמו שונה במאה ה-16 לסימטת ז'אן-ז'אנסיין (לפי שמו של שר אוצר של המלך) ובהמשך "רחוב ז'אק-ז'אנסיין" (Rue Jacques-Gentien).
החלק שבין רחוב לה וררי לרחוב סן-מרי נקרא תחילה "רחוב באר-די-בק" והחל מתחילת המאה ה-14 "רחוב ל'אבה-די-בק-אלואן" (rue de l'Abbaye-du-Bec-Hellouin) - לפי מנזר בשם זה.
חלק הרחוב שבין רחוב סן מרי לרחוב דז אודריאט נקרא בין 1515–1851 רחוב סנט אבואה. כאן התגוררה מאדאם דה סבינייה לפני שעברה לרחוב טוריני. בפינת הרחובות האלה ניצב בעבר "סולם הטמפל", עמוד הקלון בגובה 16 מ' שהיה בשימוש מערכת המשפט של הטמפלרים. הוא מופיע על מפתם של טרישה ואואיו (Truschet ו-Hoyau) משנת 1550.
הפאסאז' סנט-אובואה שחיבר את רחוב סנט-קרואה-דה-לה-ברטונרי עם הרחוב מישל-לה-קונט, היווה קטע מ"רחוב הטמפל הגדול", אחר כך מרחוב הטמפל.
הקטע הנמצא בעבר בין רחוב מישל-לה-קונט לשדרות הטמפל (boulevard du Temple) והמחבר כיום את רחוב מישל-לה-קונט עם כיכר הרפובליקה נקרא במאה ה-13 "רחוב דה לה מיליס די טמאפל" - כלומר "רחוב משטרת הטמפל" ואחר כך שינה את שמו ל"רחוב דה לה שוואלרי די טאמפל", כלומר רחוב פרשי הטמפל.
כיכר הרפובליקה ורחוב הטמפל. החשמלית לכיוון האופרה עוברת ברחוב הטמפל, בתחילת המאה ה-20
רובע 4
בין בית העירייה, "בזאר בית העירייה" BHV (נפתח ה-1913) ורחוב ריבולי ולבין רחוב רמביטו. הבתים 1–63 ו-2–58.
רובע סן-מרי-רובע בובור
- 14-16 אוטל די בק - השתייך בעבר למנזר הנורמנדי בק-אלואן
- 15 - שרידי בית מן המאות 11-12 מימי המלך לואי השביעי "הצעיר" - נתגלו בשנת 1995
- 17 - ביתו של הקונטאבל ברטראן די גסקלן (1380-1320) מימי המלך שארל החמישי "החכם" 1380-1372;
כאן גרו רודולף ושוער הבית פיפלה (Pipelet), גיבורי הרומן של אז'ן סי "מסתרי פריז"
הבית מספר 17 עם לוחית זיכרון.
- 20 - משרד גובי הגאבלה - 1601; בית קולנוע "לטינה" בחסות "האיחוד הלטיני" (המוקדש לתרבויות העמים דוברי שפות רומאניות)
- 22 - בית (אוטל) של המרקיז מזונפור (1718) אחר כך של גי קאנה. - המאה ה-18.
הבית מספר 22.מראה כללי
הבית מספר 22 - שער מקושט בלוחיות ממוסמרות
- 24 - מגדלון פינתי בין רחוב הטמפל ולרחוב סנט-קרואה-דה-לה-ברטונרי - משנת 1610
הבית 24, מראה כללי
בסיס המגדלון.
פרט.
25 - בית עם תבליט המלאכים (Angelots) בפינה עם רחוב סן-מרי
פינת הבית 25
פרט מן התבליט.
- 36 - בעבר בית ההוצאה לאור והדפוס פולה (Pollet) - ב-1822 נחתם אחד החוזים הראשונים עם אונורה דה בלזק. כאן גרו לאופולד בורסייה, סוחר יינות, ופיליפ בורנייה, שניהם מראשי המשמר הלאומי בימי הקומונה הפריזאית (1871)
- 41 - האכסניה הישנה "נשר הזהב" (Aigle d'Or) - הייתה במאה ה-19 תחנה סופית של קו דיליז'נסים. נראה בפסאז' בית מדרגות בסגנון לואי השלושה עשר. בתוך חצר יפה נמצא קפה-תיאטרון "קאפה דה לה גאר" (Café de la Gare - "קפה התחנה"). באותו מקום פועל בית ספר שכונתי לריקוד.[2]
באכסניה זו עבד בצעירותו הממציא הבלגי אטיין לנואר, אחד הממציאים של המנוע. כאן התארח גם המשורר גיום אפולינר בשנת 1910.
- 43 - לצד אכסניית "נשר הזהב" עומד בית שהוקם עוד במאה ה-16 עם חזיתות שנועדו לשימור, עם בית מדרגות מפואר מקושט במתכות בסגנון אנרי הרביעי ורצפה עם מרצפות לבנות ושחורות. בבית שוכן בית ספר לשפות ואיגוד הנוער הסיני בצרפת.
תמונה מחגיגות ראש השנה הסינית ברחוב הטמפל
רובע סנט אבואה - טמפל
- 58 - מזרקה
- 61 - (משמאל) בית בעל גמלון שבו שכן המנזר לשעבר של הנזירות ממסדרה של סנט אבואה (אבואה הקדושה) (אבואה הקדושה,[3] בפינה עם הרחוב ז'ופרואה-ל'אנז'וון[4] שפעל בשנים 1293–1790. החל משנת 1622 הפך למנזר אורסולינות. בשנים 1805–1818 פעל במקום בית כנסת.[5]
- 70: אוטל דה טסטאר, הנמצא בפינה עם רחוב דה בראק, במקום שבו פעלו בעבר בתי המטבחיים של הטמפלרים.
אוטל דה טסטאר, רחוב דה בראק, בשנת 1739 - רחוב הטמפל 70
הכניסה לפסאז' סנט אבואה - הבית 62
- 69-71 ו-60–62 - אתר "שער הטמפל" של החומות של פיליפ אוגוסט שנבנו בסביבות 1190–1210. השער עצמו נבנה ב-1280 מימי פיליפ הרביעי "היפה" והוביל אל מתחם הטמפל שהיה מחוץ לחומות. השער נקרא גם "סנט אבואה" לפי מנזר
סנט אובואה. הוא נהרס ב-1536.
- 62 - "פסאז' סנט אבואה" - נפתח בשנת 1828 במקום שבו היה בעבר "אוטל נף דה מומורנסי".
אחרי סלילת הרחוב רמביטו (Rambuteau) הוסרו כל שרידי ה"אוטל". זה היה בית משפחת מונמרנסי. בו גר בסוף חייו הקונטאבל אן דה מומרנסי (1567-1492). הוא נפטר כאן אחרי הקרב סן דני נגד ההוגנוטים. בהמשך הבית נכנס לבעלותו של מם (Mesmes) ונודע כ"אוטל דה מם" (Hôtel de Mesmes). הדוכס פרנסואה דה מונמורנסי, מושל פריז, התפטר מתפקידו בשנת 1572 כדי שלא ייקח אחריות על טבח ליל ברתולומאוס הקדוש שהתקיים 15 יום לאחר מכן. במאי 1716 נחנך בו הבנק הראשון של ג'ון לו. הפסאז' נמצא במסלול החומות של פיליפ אוגוסט שמהן לא נותרו כאן שום שרידים. עם זאת רואים שהבתים 62 ו-60 אינם נמצאים בקו ישר.
- 63 - מסעדה בפינה עם הרחוב רמבוטו - אותה פקדו אחרי שנת 1903 מהפכנים וניהיליסטים רוסים. בהם ולדימיר לנין ולב טרוצקי.
רובע 3
- 64 - הכניסה לככר הטמפל-אלי ויזל.
- 71 - אוטל ד'אבו (Hotel d'Avaux), מאוחר יותר אוטל סנט אניאן (Hôtel de St Aignan). אחד הבתים היפים ביותר ברחוב. נבנה בשנים 1650-1645 על ידי האדריכל פייר לה מיה עבור קלוד דה מם, רוזן ד'אבו (1650-1595), דיפלומט וסופר-אינטנדנט האוצר של לואי הארבעה עשר בשנת 1650.
בשנת 1680 נקנה על ידי הדוכס סנט - אניאן, פול דה בובייה, שהיה יחד עם פנלון מחנכם של דוכסי בורגונדיה, של הדוכס אנז'ו ושל הדוכס ברי. ב-1691 שופץ על ידי ז'אק לפא די בוויסון. הבניין המולאם שימש בשנים 1795–1823 כבית עיריית הרובע השביעי של אז. בבית זה התגוררו בשנת 1830 הפוליטיקאים האחים אטיין ולואי-אנטואן גרנייה-פאז'ס. המקום (אז רחוב סנט אובואה 57) הפך למטה "הקומונה הרפובליקנית המרכזית" בעת "שלושת ימי התהילה" של מהפכת יולי 1830: 27, 28 ו-29 ביולי 1830. שופץ ב-1962 ובימינו מאכסן הבניין את המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות. השער והחזיתות שלו לכיוון החצר נועדים לשימור.
אוטל דה סנט אניאן. המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות. החזיתות שמסביב לחצר
- 72 - המקום של אכסניית סנט-אבואה (hostellerie de Sainte-Avoye). השלט נשאר מעל השער.
- 73 ו-75 - בתים עתיקים.
- 77 - "אוטל דה ויק" - בית מן המאה ה-17, עם חלון, פרונטון חצי-מעגלי, קישוטים סמליים בקומה השנייה. כאן התגורר ב-1791 ז'אן-בטיסט בושוט, שר המלחמה של צרפת המהפכנית ב--1793–1794
אוטל דה ויק, 77 - החזית לרחוב
- 79 - אוטל מונמור (1623) על חצרותיו הפנימיות, היה בבעלות אבר דה מונמור, המכונה "מונמור העשיר". בנו, אנרי לואי אבר דה מונמור, ידיד של מאדאם דה סבינייה הקים כאן את "אקדמיית הפיזיקאים", שקדמה לאקדמיית המדעים של צרפת. את המקום פקדו רנה דקארט, מולייר, כריסטיאן הויגנס, ז'יל דה רוברוואל, ז'אן שאפלן ואחרים. כמו כן שכנה כאן ספרייה מפוארת שנקנתה על ידי קולבר שהיווה יסוד לספרייה הלאומית של צרפת. ב-1628 התקיים כאן פולמוס מחזור הדם בין חסידי ויליאם הארווי ובראשם קלוד טארדי וחסידי התורה הקדומה של גלנוס. בבית הזה התגורר ונפטר ב-24 באוקטובר 1655 פייר גאסנדי. ב-1751 הבית הפך לנכס של לוראן שארון (1769-1706), הפרמייה ז'נרל (האחראי על המיסים) בשנים 1757–1768. הוא שיפץ אותו. בימי הקומונה הפריזאית בבית הקפה "לה גראן קפה דה לה נאסיון" שבבניין התכנסו פמיניסטיות ומהפכניות והקימו את "איגוד הנשים" בראשות אליזבת דימיטרייף ונטלי למל.
אוטל מונמור.
שער כניסה לבית.
- 81 - בית עתיק ומשאבת מים
- 82 - בפינה עם רחוב דז אודרייֶט נמצא עד שנת 1780 עמוד קלון (échelle de justice, échelle patibulaire)
- 84 - הבית המקושט במסיכות (מסכרוני).
- 86 - בית עם גמלונים. בימי לואי הארבעה עשר פעל בו בית מרזח עם השלט "הצלב הלבן"
- 88 ו-90 - בתים עתיקים
- 106 - בית של רוייה, מהנהגת הרובע 3 בספטמבר 1870
כאן נמצא בעבר המרכזיה הטלפונית ארשיב שנהרסה על ידי הנאצים. כאן נמצאו גם קני התנגדות של החיילים הגרמנים ב-25 באוגוסט 1944
- 108 - האולם לז'ה - איכסן כנסים פוליטיים בימי האימפריה הצרפתית השנייה. בימינו שכנה כאן מרכזייה טלפונית. האולם מולא בכיסאות קש וספסלים מעץ אשוח. הגישה לאולם הייתה דרך בית מדרגות קלאסי ספירלי.
- 115 - בית שבו חשבו בטעות שהתגורר הפיראט ז'אן באר
- 120 - ביתו של שארל גרוייה, חבר במפקדת המשמר הלאומי בימי הקומונה הפריזאית - שגלה מן הארץ
- 122 (בעבר מספר 40) - הצעיר אונורה דה בלזק ומשפחתו חיו בבית זה בשנים 1814–1819
רובע אנפאן רוז'-טמפל
- 151 - בבית זה פעל בימי הרזיסטאנס מעבדה לייצור תעודות מזויפות. אחד האחראים עליה, ז'ורז' לאיט הצליח ב-2 מאי 1944 להימלט פצוע בעת פשיטת הגסטפו.
- 153 - כאן פעל באמצע המאה ה-18 שרות אפריונים הקרויים "וינגרט".
הרחוב חוצה את הרחובות ראומיר וברטאן.
- 158
- כאן הייתה הכניסה למתחם הטמפלרים בין השנים 1246–1808. הדונז'ון של המתחם (מגדל הטמפל) נהרס בהחלטת השלטון של נפוליאון הראשון ב-16 בפברואר 1808 כדי למנוע פולחן של עליות לרגל במקום. כל המתחם נהרס בשנת 1854. המקום אחסן במאה ה-13–14 את אוצרו של מלך צרפת ואת אוצרות הטמפלרים. בדצמבר 1306 ז'אק דה מולה, המגיסטר הגדול של הטמפלרים, אירח את המלך פיליפ הרביעי היפה שהסתתר מפני מורדים. פחות משנה אחר כך דה מולה נעצר בצו המלך יחד עם עוד 140 אבירים טמפלרים וכל נכסיהם הוחרמו. יש המייחסים ליום מעצרם - 13 לחודש ביום שישי (13 באוקטובר 1307 - את האמונה התפלה שיום זה מביא ביש מזל. מתחם הטמפל עבר בחלקו החל משנת 1313 לאבירי המסדר של יוחנן הקדוש. ב-1594 בית הקטן במתחם לשעבר הוענק לילדים הלא חוקיים של המלך אנרי הרביעי.
בשנת 1667 הרס הפריור הגדול של ההוספיטלרים (אבירי מלטה) את החומות הישנות של מתחם הטמפל ובנה בית חדש ורחב ידיים שנקרא "האוטל של הפריור הגדול". מסביב למתחם החדש נבנו חומות חדשות עם חרכי ירי וצריחים. בית זה הפך בימי הגנרל והפריור הגדול פיליפ דה ונדום שנודע בחייו השערורייתיים, למקום כינוסה של "חברת הטמפל" - אגודה של אנשי רוח וליברטינים, בהם וולטר, ז'אן-בטיסט רוסו, ציירים, כמרים בעלי השקפות חופשיות, זאת בניגוד לאווירה בחצר המלך לואי הארבעה העשר שהפך לאדוק וסגפני. כך גם בימי ה"עוצרות" (1723-1713) של פיליפ מאורליאן כשהיה המקום אכסניה למסיבות שחיתות. מאוחר יותר שימש הבית למגורים של לואי-פרנסואה לבית בורבון, נסיך קונטי (1776-1717), גם הוא פריור גדול של המסדר. ביתו אירח עד שנת 1789 סלון ספרותי של הרוזנת בופלר, פילגשו של קונטי, ובו התארחו אנציקלופדיסטים ואינטלקטואלים רבים, דוברי צרפתית (דני דידרו, מלכיאור גרים, אבה פרבו, ז'אן-ז'אק רוסו (ב-1765),בומרשה) ובריטים (יום. חומות מתחם הטמפל נהרסו על ידי השלטון מתחם הטמפל שימש בימי המלוכה כמקלט לעבריינים, לחייבים, לפושטי רגל, לפועלים יומיים. הוא נהנה מפטור ממסים ולכן קלט בתוכו סוחרים רבים. בימי המהפכה הצרפתית מגדל הטמפלרים הפך לבית כלא עבור משפחת המלוכה ואסירים פוליטיים רבים. בסביבה באחד מהבתים התגורר התובע הציבורי של בית המשפט המהפכני, אנטואן פוקייה דה טנוויל (1795-1746) שדן למוות אלפי אסירים פוליטיים. בשנת 1810 בית הפריור לשעבר הפך זמנית לקסרקטין. אחר כך פעל במקום משרד הדתות וב-1815 התארחו כאן כוחות הכיבוש הזר. ב-1816 העניק המלך לואי השמונה עשר את הבית לנזירות הבנדקטיניות.
- כיכר הטמפל-אלי ויזל (Square du Temple-Elie Wiesel) היא גינה ציבורית שנפתחה לקהל הרחב בשנת 1857 בשם ככר הטמפל. בשנת 2017 נוסף לשמה השם של הסופר והוגה הדעות אלי ויזל. בככר זאת ניצבו בעבר פסליהם של הפילוסוף דיוגנס (שנוצר בשנת 1895 על ידי הפסל אז'ן מאריוטון) והפזמונאי והמשורר בראנז'ה משנת 1885, יצירתו של אמדה דובלמאר) שנהרסו על ידי הכובשים הנאצים בשנת 1941. כיום עומד בככר פסל חדש של בראנז'ה מאת הפסל אנרי לגריפול משנת 1953. כמו כן הוצב כאן גם פסלו של הנדבן והמוזיקאי וילם, חלוץ החינוך המוזיקלי של ילדי בצרפת.
- בימי מלחמת מאה השנה (1453-1337), בין הבתים 178–214, לפי נתונים אחרים 180–207, נמצא בעבר שער הטמפל (Le Porte du Temple), השני בשם זה, שנפתח בשנת 1380 בחומות שנבנו על ידי המלך שארל החמישי. הוא נמצא במוצא הרחוב מלה (rue Meslay) של ימינו (בעבר - רו די רמפאר - רחוב הביצורים). שער זה נהרס בשנת 1678.
- 161 - הבית זה אחרי שנת 1934 הוצא לאור העיתון הקומוניסטי היידי "נייע פרעסע" מיסודה של ה"קולטור ליגה".
- 165 - מקום שבו פעל בתחילת המאה ה-18 בית המרזח "עגלת הזהב" (Le Charriot d'or) שאותו פקדה כנופייתו של השודד קרטוש (1721-1693)
- 168 - כאן פעלה אחרי שנת 1927 ההוצאה לאור הקומוניסטית "אדיסיון סוסיאל" Éditions sociales internationales ומ-1939 וכתב העת הקומוניסטי "לה פאנסה" (La Pensée - החשיבה)
- 169 - ביתו של הסוחר קורטי, שיזם התארגנות פוליטית של המשמר הלאומי (הפדרציה של המשמר הלאומי) בימי המצור הגרמני על פריז, ב-6 בפברואר 1871
- 191 - בשנת 1870 - מקום מסתור של לואי-אוגוסט בלאנקי בביתו של אז'ן קלרה
- 195 - כנסיית אליזבת הקדושה מהונגריה בפריז, כנסייה פרוכיאלית קתולית (1626–1646)
הוקמה ב-1614 כמנזר על ידי מרי לבית מדיסי ובהמשך ב-1630 נוספה לה כנסייה. בתיה שימשו בזמן המהפכה לאסמי קמח. ב-1809 הפולחן הוחזר בה. בימינו פועלים במתחם מספר בתי ספר. [6] מטרים אחדים אחריה - רחוב הטמפל פוגש את רחוב טורביגו. במפגש שלהם נוצרת ככר אליזבת דמיטרייף עם היציאה מתחנת המטרו "טמפל" - "רפובליק" - שתוכננה בסגנון אר נובו על ידי אקטור גרימאר אחרי כמה עשרות מטרים רחוב הטמפל מגיע אל ככר הרפובליקה.
- 199 - המקום שבו שכנה כנסיית נוטר-דאם דה נזרט - גבירתנו מנצרת, מנזר של "מסדר האבות מנצרת" הפרנציסקנים שהוקם בשנת 1630 על ידי הקנצלר סגייה. בנייני המנזר שאחזו את השטח שבין הרחובות נב-סן לוראן ונוטר-דאם-דה-נזרט, אינם קיימים עוד.
הרחוב נעזר בשתי תחנות רכבת תחתית: Hôtel de Ville (בית העירייה) ו-République-Temple.
- Jacques Hillairet, Dictionnaire historique des rues de Paris, Editions du Minuit, Paris 1997
- J. de La Tynna Dictionnaire des rues de Paris accompagné d'un plan de Paris, J. de La Tynna Paris 1812
- 1888,Henri de Curzon - La Maison du Temple de Paris
- Paris révolutionnaire פריז המהפכנית 2007
- רחובות פריז
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
