רוברט סטיבנס (מזכיר הצבא)

רוברט טן ברוק סטיבנס (באנגלית: Robert Ten Broeck Stevens;‏ 31 ביולי 1899 - 31 בינואר 1983) היה איש עסקים ויושב ראש מועצת המנהלים של חברת J.P. Stevens and Company, שהייתה אחת החברות המבוססות ביותר בארצות הברית לייצור טקסטיל.^[1] מפברואר 1953 ועד יולי 1955 הוא כיהן כמזכיר הצבא של ארצות הברית.^[2]

רוברט סטיבנס
Robert Stevens

רוברט סטיבנס
לידה	31 ביולי 1899 פאנווד, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	31 בינואר 1983 (בגיל 83) אדיסון ניו ג'רזי, ארצות הברית
שם מלא	רוברט טן ברוק סטיבנס
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות וסט פוינט, ניו יורק, ארצות הברית
השכלה	קולג' ייל (1921) אקדמיית פיליפס (1917) המכללה לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית (1941)
מזכיר הצבא של ארצות הברית ה־4 4 בפברואר 1953 – 21 ביולי 1955 (שנתיים) תחת נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר → ארל ג'ונסון (מזכיר בפועל) וילבר ברוקר ←

ראשית חייו

רוברט סטיבנס נולד בפאנווד, ניו ג'רזי לג'ון פיטרס סטיבנס ולעדנה טן ברוק. את לימודי התיכון שלו הוא סיים ב-1917 באקדמיית פיליפס שבמסצ'וסטס. לאחר מכן הוא למד באוניברסיטת ייל. ב-1929 הוא היה לנשיא החברה המשפחתית J.P. Stevens .and Company^[1] כיום חברה זו היא חלק מהתשלובת "ווסט פוינט הום" (WestPoint Home)

בין השנים 1951–1952 הוא שימש כיושב ראש "המועצה העסקית" (The Business Council), שאז הייתה ידועה כ"מועצה המייעצת לעסקים" של מחלקת המסחר של ארצות הברית.^[3]

מזכיר הצבא

ב-4 בפברואר 1953 מונה סטיבנס כמזכיר הצבא של ארצות הברית בממשלו של הנשיא דווייט אייזנהאואר. ב-1954 הוא נכנס לעימות עם הסנאטור ג'וזף מקארתי על כמה סוגיות שבסופו של דבר הובילו לשימועים של מקארתי על הצבא. בסתיו 1953 החל מקארתי בחקירה על מעבדות חיל הקשר של צבא ארצות הברית בפורט מונמאות'. התשאול התוקפני של מקארתי כלפי אנשי הצבא פגע במוראל, אך כשל בחשיפת סימן כלשהו ל"מרגלים מסוכנים" שמקארתי טען שפעילים בשורותיו.^[4] בהמשך חקר מקארתי את המקרה של אירווינג פרס, רופא שיניים צבאי שסירב להשיב לשאלות בשאלון הסקר לנאמנות.

כמה קצינים, מדענים ואנשי סגל אחרים של הצבא היו נתונים לתשאול של מקארתי שהיה לעיתים משפיל, וסטיבנס ספג ביקורת על כך שנכנע לרבות מדרישותיו של מקארתי ולא העניק תמיכה לאנשיו.^[5]

במקביל לאירועים אלו, היועץ הראשי של מקארתי, רוי כהן, לחץ על הצבא, כולל על סטיבנס, לתת טיפול מועדף לידידו, ג. דייוויד שין, שהתגייס אז לצבא. השימועים של מקארתי על הצבא התקיימו כדי לחקור את ההאשמות של הצבא שמקארתי וכהן הציגו דרישות בלתי ראויות בשמו של שין, וההאשמות הנגדיות של מקארתי שהצבא מחזיק בשין כ"בן ערובה" כדי לנסות לבלום את חקירותיו של מקארתי כנגד הצבא. במהלך השימועים חקר מקארתי את סטיבנס במשך כמה ימים. אף על פי שהדעה הכללית הייתה שסטיבנס התייחס לשימועים בצורה בלתי ראויה, היה זה מקארתי שחשש מפני הגרוע ביותר בחקירה שארכה חודש. החשיפה של שיטות החקירה והתנהלותו של מקארתי במהלך השימועים בפני צופי הטלוויזיה נחשבת כגורם העיקרי לנפילתו בסופו של דבר. לאחר הפרשה ביקש סטיבנס להתפטר, אך סגן הנשיא ריצ'רד ניקסון שיכנע אותו לחזור בו.

קריירה עסקית

לרוברט סטיבנס הייתה קריירה של חמישים שנה בחברה המשפחתית J. P. Stevens & Company שנקראה על שמו של ג'ון פיטר סטיבנס מניו יורק שצבר את הונו ממכירת המוצרים של החברה המשפחתית של סבו ממסצ'וסטס שעסקיה החלו בתקופת מלחמת 1812. בניהולו של ג'ון פיטר סטיבנס הפכה החברה לאחת מיצרניות הטקסטיל הגדולות ביותר בארצות הברית שהפעילה מפעלים בצפון ובדרום.^[6] בגיל 30 היה רוברט ט. סטיבנס לנשיא החברה. במהלך נשיאותו היא הייתה "אחד מתאגידי הטקסטיל המגוונים הגדולים ביותר בעולם".^[1] הוא עזב את החברה למשך השנתיים בהן הוא כיהן כמזכיר הצבא ושב אליה כדי להמשיך לכהן כנשיא החברה עד לפרישתו.^[2] ב-1974 הוא היה למנהל בגמלאות.^[1]

כמו חברות אחרות רבות בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה, עברה החברה אל הדרום, במיוחד בשל רצונו של סטיבנס "לשלם שכר נמוך יותר ולהימנע מהשפעתם של איגודי העובדים".^[7]

ב-1963 הייתה סטיבנס חברת הטקסטיל השנייה בגודלה בארצות הברית והיא העסיקה 36,000, בעיקר בדרום.^[7] מסיבה זו היא נבחרה על ידי האיגודים המקצועיים כמטרה למערכה מאורגנת. עובדיו של סטיבנס הרוויחו "שכר שהיה הרבה מתחת לממוצע בתעשייה, והוענקו להם הטבות מועטות".^[7][8] סטיבנס התרעם על כך שחברתו סומנה על ידי האיגודים ונקט בעמדה תקיפה. בין השנים 1963–1980 ניטשה מערכה מרה בין החברה לבין האיגודים.

חיים אישיים

ב-1923 נשא סטיבנס לאישה את רעייתו דורותי ונולדו להם ארבעה בנים. המשפחה מחזיקה עד היום בבעלותה שטח לגידול בקר של 180 קמ"ר במונטנה. רוברט סטיבנס נפטר ב-30 בינואר 1983 באדיסון ניו ג'רזי.^[1]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט סטיבנס בוויקישיתוף

• רוברט סטיבנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. Robert D. McFadden (February 1, 1983). "Robert T. Stevens, Former Army Secretary, Dies At 83". New York Times.
2. Bell, William Gardner (1992). "Robert Ten Broeck Stevens". Secretaries of War and Secretaries of the Army: Portraits and Biographical Sketches. United States Army Center of Military History.
3. The Business Council, Official website, Background Archived 2016-03-03 at the Wayback Machine
4. Stone, Geoffrey R. (2004). Perilous Times: Free Speech in Wartime from the Sedition Act of 1798 to the War on Terrorism. W. W. Norton & Company. pp. 384.
5. Klingaman, William K. (1996). Encyclopedia of the McCarthy Era. Facts on File. pp. 350.
6. "J. P. Stevens". Encyclopædia Britannica. nd.
7. Minchin, Timothy (November 16, 2006), Arnesen, Eric (ed.), J. P. Stevens Campaign (1963-1980), Encyclopedia of U.S. Labor and Working-class History, 1, Routledge, p.707.
8. Salmans, Sandra (October 18, 1981), J. P. Stevens: One year after the truce