רדוקטיו אד היטלרום

רדוקטיו אד היטלרום (מלטינית: Reductio ad Hitlerum) או ארגומנטום אד היטלרום (מלטינית: argumentum ad Hitlerum) הוא כשל לוגי שעיקרו דחיית או קביעת טיעון אך ורק על יסוד העובדה שאדולף היטלר או המפלגה הנאצית תמכו ברעיון או בטיעון זה. לדוגמה: "היטלר האמין באיגניקה, פלוני מאמין באיגניקה, ולכן פלוני הוא נאצי".^[1]

סטיקר על עמוד בניו יורק: "הנאצים והקו קלוקס קלאן מצביעים למפלגה הרפובליקנית, גם את/ה?"

כשל זה נוצר על רקע נטייתם של רבים לפסול כל רעיון המזוהה עם היטלר או המפלגה הנאצית, על אף שעובדה זו לבדה עדיין אינה הופכת את הרעיון לפסול או שגוי. המונח נטבע לראשונה על ידי הפילוסוף לאו שטראוס, מאוניברסיטת שיקגו. רדוקטיו אד היטלרום מבוסס על הטיעון הלוגי המוכר "רדוקטיו אד אבסורדום", שפירושו הוכחה בדרך השלילה, אשר אומר כי הניסיון להוכיח את הטענה הנדחית מוביל בהכרח לסתירה. במקרה הזה הסתירה היא הייחוס של הרעיון להיטלר.

שטראוס מנסח את הכלל בספרו "הזכות הטבעית וההיסטוריה" משנת 1953 כך:

במעקב אחר תנועה זו לקראת סופה נגיע באופן בלתי נמנע לנקודה שמעבר לה מוחשכת הזירה בצלו של היטלר. לרוע המזל, יש צורך לומר שבבדיקה שלנו עלינו להימנע מן הכשל שבעשורים האחרונים שימש לעיתים קרובות כחלופה לרדוקטיו אד אבסורדום: הרדוקטיו אד היטלרום. השקפה אינה מופרכת פשוט מתוקף העובדה שהיטלר החזיק בה.

ראו גם

• כשל גנטי
• רדוקטיו אד אבסורדום
• אשמה בגלל קרבה
• חוק גודווין

הערות שוליים

1. John Glad, History, Eugenics, And The Jews, The Jewish Press, October 6, 2014