ראמה הרביעי, מלך תאילנד

ראמה הרביעי, מלך סיאם
พระบาทสมเด็จพระจอมเกล้าเจ้าอยู่หัว
לידה	18 באוקטובר 1804; המקדש הגדול, בנגקוק, ממלכת ראטאנאקוסין
פטירה	1 באוקטובר 1868 (בגיל 63); המקדש הגדול, בנגקוק, ממלכת ראטאנאקוסין
מדינה	תאילנד
דת	בודהיזם
בן או בת זוג	Debsirindra (1853–ערך בלתי־ידוע); Pannarai (1861–1868); Princess Piyamavadi; Somanas Vadhanavadi
שושלת צ'אקרי
אב	ראמה השני, מלך תאילנד
אם	סרי סוריינדרה, מלכת תאילנד
צאצאים	Savang Vadhana; Mondha Nobharatana; Saovabha Phongsri; Gagananga Yukala; Srinaga Svati; Oradaya Debkanya; Vani Rattanakanya; Sukhumala Marasri; Bhanurangsi Savangwongse; Unakan Ananta Norajaya; דאמרונג ראג'אנובהאב; Chaturonrasmi; Chandrmondol; Kannikakaew; Somanass; Bhaktra Bimalabarna; Banchob Benchama; Devan Udayawongse, Prince Devawongse Varoprakar; Jayanta Mongkol; צ'ולאלונגקורן; Sunandha Kumariratana; Narisara Nuwattiwong; Ladawalya; Butsabong Boekban; Vajirananavarorasa; Nariratana; Nabhabhorn Prabha; Thongkongkonyai; Kanchanakara; Daksinajar; Krisda Bhiniharn of Siam, Prince Nares Varariddhi
מספר צאצאים	82
יורש העצר	ראמה החמישי, מלך תאילנד
	2 באפריל 1851 – 1 באוקטובר 1868; (17 שנים)
	→ ראמה השלישי, מלך תאילנד ראמה החמישי, מלך תאילנד ←
פרסים והוקרה
	Order of the Nine Gems; מסדר הפיל הלבן ;
חתימה

ראמה הרביעי, מונגקוט, שם מלכותי- פרה צ'ום קלאו צ'או יו הואה (בתאית: พระบาท สมเด็จ พระจอมเกล้า เจ้า อยู่ หัว;‏ 18 באוקטובר 1804 – 1 באוקטובר 1868) היה מלך סיאם (תאילנד) מבית שושלת צ'אקרי בין 1851 ועד למותו בשנת 1868. סיאם חשה לראשונה בלחץ ההתפשטות המערבית בתקופת שלטונו של ראמה הרביעי. המלך אימץ חידושים מערביים ויזם את המודרניזציה של ארצו, הן בתחום הטכנולוגי והן בתחום התרבות - ולכן זכה בכינוי "אבי המדע והטכנולוגיה" בסיאם.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

מונגקוט (มงกุฎ, משמעות מילולית: כתר) היה בנם השני של הנסיך איסאראסונדהורן, בנו של מלך צ'אקרי הראשון של סיאם (המלך ראמה הראשון) והנסיכה בונרוד. מונגקוט נולד בארמון העתיק (תונבורי) בשנת 1804, שם נפטר הבן הראשון של הוריו זמן קצר לאחר הלידה בשנת 1801. אחריו נולד הנסיך צ'וטמני (เจ้าฟ้า จุฑามณี) בשנת 1808. בשנת 1809 הוכרז הנסיך איסאראסונדהורן כבודהה לוטלה נבאלאי (לימים המלך ראמה השני) לאחר מכן עברה משפחת המלוכה לארמון הגדול. מכאן ואילך, עד הצטרפותם כמלכים, נקראו האחים צ'או פא יאי (מונגקוט) (เจ้าฟ้า ใหญ่) וצ'או פא נוי (צ'וטמני) (เจ้าฟ้า น้อย)^[1].

חיים כנזיר

בשנת 1824 הפך מונגקוט לנזיר בודהיסטי, בעקבות מסורת סיאמית לפיה גברים בגיל 20 צריכים להיות נזירים לתקופה מסוימת. באותה שנה נפטר אביו. על פי המסורת, מונגקוט היה צריך להיות מוכתר למלך הבא, אולם האצולה בחרה במקום זאת בנסיך ג'סדאבודינדרה, בעל ההשפעה והמנוסה יותר להפוך לראמה השלישי. לא ניתן היה להחזיר את תפיסת הכס וכדי להימנע מתככים פוליטיים שמר מונגקוט על מעמדו הנזירי. מונגקוט הפך לאחד מבני משפחת המלוכה שהקדיש את חייו לדת. הוא טייל ברחבי הארץ כנזיר וראה את הסטייה מכללי הפאלי קאנון המחמירים בקרב הנזירים הסיאמיים שפגש, דבר שנראה לו בלתי הולם. בשנת 1829, בפתחשבורי, הוא פגש נזיר בשם בודהאוונגסו, שהקפיד על פי כללי המשמעת הנזירים. ראמה הרביעי העריץ את בודהאוונגסו בגלל ציותו למשמעת הדתית, והיה לו השראה להמשיך ברפורמות דתיות.

בעזרת רצון ראשי האצולה בסיאם הפך מונגקוט ליורש הכס ראמה הרביעי במקום בנו של ראמה השלישי. עליית ראמה הרביעי לשלטון נעשתה למעשה בחסות ההשפעה של בריטניה, דבר שסימל את תחילת ההשפעה האירופאית על תאילנד.

המלחמה בבורמה

בשנת 1849 חלו תהפוכות במדינת שאן של קונבונג וממלכת צ'אנג הונג בתגובה להשפעה הבורמזית המוחלשת. עם זאת, שתי המדינות נלחמו זו בזו וצ'אנג הונג ביקשה תמיכה סיאמית. ראמה השלישי ראה בכך הזדמנות להשיג שליטה על מדינת שאן, אך הוא נפטר בשנת 1851 לפני שהתוכנית הזו מומשה. בשנת 1852 הגיש צ'אנג הונג את הבקשה שוב. ראמה הרביעי שלח כוחות סיאמיים צפונה אך הצבאות הופנו הצדה על ידי הרמות ההרריות. בשנת 1855 צעדו הסיאמים שוב והגיעו לקנגטונג - אם כי בקושי רב עוד יותר. הם הקימו את המצור על ערי הגבול של קנגטונג במשך 21 יום^[2]. עם זאת, המשאבים של הצבא הסיאמי אזלו והצבא נאלץ לסגת.

רפורמות

ליווי זרם המבקרים המערביים בסיאם השפיע רבות על החברה, אצל סיאמים רבים, קשה היה לקבל זאת, במיוחד לפי אמות מידה דתיות, מכיוון שהכתובים הבודהיסטיים תיארו את הארץ כשטוחה בעוד האירופאים היו מסוגלים להגיע לסיאם בעזרת ראיית העולם כעגול^[3]. חוקרים דתיים בדרך כלל הגיעו למסקנה כי כתבי בודהיזם "... נועדו להילקח פשוטו כמשמעו רק כשמדובר בענייני אמת רוחנית; פרטים על מדעי הטבע נחשפים בצורה פיגורטיבית ואלגורית." מונגקוט טען כי נטש את הקוסמולוגיה של הדת, לפני 1836. הוא טען שהוא כבר ידע על מצב האדמה העגול 15 שנה לפני בואם של מיסיונרים אמריקנים, אולם הוויכוח על צורת כדור הארץ נותר נושא לאנשי רוח סיאמיים לאורך כל שנות ה-1800^[4].

רפורמות בחינוך

בתקופת שלטונו, המונגקוט הפציר בקרובי משפחתו המלכותיים לקבל "חינוך בסגנון אירופאי". המיסיונרים, כמורים, לימדו בין השאר את הגאוגרפיה והאסטרונומיה המודרנית. שש שנים לאחר מותו של מונגקוט, פורסם בשנת 1874 ספר הגאוגרפיה הראשון בשפה התאית. עם זאת, גאוגרפיה נלמדה רק בבתי ספר נבחרים, בעיקר אלה שמנוהלים על ידי מיסיונרים אמריקאים עם תוכניות אנגלית לתלמידים העל יסודיים. היסטיריונים תאילנדים רבים טוענים כי מאמציו של מונגקוט לפופולריות של הגאוגרפיה המערבית סייעו להביא לרפורמה בחינוך בסיאם.

רפורמות חברתיות

בשנת 1852 נראה זרם של מיסיונרים אנגלים ואמריקאים לסיאם כאשר מונגקוט שכר אותם ללמד את השפה האנגלית לנסיכים. הוא גם שכר שכירי חרב מערביים כדי לאמן חיילים סיאמיים בסגנון מערבי. בבנגקוק החל לצאת עיתון. עם זאת, המיסיונרים לא הצליחו באותה מידה בכל הנוגע לביצוע ניצורים. מונגקוט לא נטש את התרבות המסורתית של סיאם. בשנת 1852 הוא הורה לאצילי בית המשפט ללבוש בגדים עליונים. בעבר נאסר על האצילים הסיאמיים ללבוש חולצות כלשהן כדי למנוע מהם להסתיר כלי נשק בתוכו ופגשו את המלך עם חזה חשוף. על התרגיל נמתחה ביקורת מצד המערב ולכן מונגקוט סיים אותו. עבור הבודהיזם, מונגקוט חלוץ בשיקום מקדשים שונים.

בתוך לימודו האסטרונומי של מונגקוט היה הסיפור של חקר ליקוי החמה ב-18 באוגוסט 1868, המלך ביחד עם בנו ויורשו, ראמה החמישי נסעו דרומה אל חצי האי המלאי למען לחשב ולצפות בנתוני ליקוי החמה.

בעודם שם חלו גם המלך וגם יורשו במחלת המלריה. ב-1 באוקטובר 1868 נפטר המלך מונגקוט, ראמה הרביעי עקב המחלה. בניגוד לאמונה הרווחת, המלך מונגקוט לא הציע עדר פילי מלחמה לנשיא ארצות הברית אברהם לינקולן במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית לשימוש כנגד הקונפדרציה. עם זאת, הוא הציע לשלוח כמה פילים מבויתים לנשיא ארצות הברית ג'יימס ביוקנן, שישמשו כחיות נטל ואמצעי תחבורה. המכתב המלכותי מיום 14 בפברואר 1861, שנכתב עוד לפני תחילת מלחמת האזרחים, לקח זמן מה להגיע לוושינגטון הבירה, ועד שהגיע ליעדו, הנשיא ביוקנן כבר לא היה בתפקיד. אומרים כי לינקולן, שירש את ביוקנן, נשאל למה ניתן להשתמש בפילים, ובתשובה הוא אמר שהוא לא יודע, בתשובתו מיום 3 בפברואר 1862, לינקולן לא הזכיר דבר על מלחמת האזרחים. הנשיא סירב בנימוס לקבל את הצעתו של המלך מונגקוט, והסביר למלך כי ייתכן שהאקלים האמריקני אינו מתאים לפילים וכי מנועי קיטור אמריקאים יכולים לשמש גם כחיות נטל ואמצעי תחבורה^[2].

מדיה וקבצים בנושא ראמה הרביעי, מלך תאילנד בוויקישיתוף

ראמה הרביעי, מלך תאילנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ראמה הרביעי, מלך תאילנד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ראמה ה-4, (1804-1868), מלך סיאם, דף שער בספרייה הלאומית

[1]
Mongkut, the King of Siam, Ithaca, NY: Cornell University Press, 2019-12-31, עמ' 229–244, ISBN 978-1-5017-4271-2
[2]
Christopher Monsere, Developing Corridor-Level Truck Travel Time Estimates And Other Freight Performance Measures From Archived ITS Data, 2009-08-01
[3]
Derek Hayes, Early Mapping of the Pacific: The Epic Story of Seafarers, Adventurers, and Cartographers Who Mapped the Earth's Greatest Ocean, Cartographica: The International Journal for Geographic Information and Geovisualization 40, 2005-09, עמ' 127–128 doi: 10.3138/r150-4174-kg83-154u
[4]
Jacques Ivanoff, Arnaud Leveau, Thongchai Winichakul, Thaïlande, Institut de recherche sur l’Asie du Sud-Est contemporaine, עמ' 93–96, ISBN 978-616-90282-5-3

[1] [1]
Mongkut, the King of Siam, Ithaca, NY: Cornell University Press, 2019-12-31, עמ' 229–244, ISBN 978-1-5017-4271-2

[dx.doi.org-2] [2]
Christopher Monsere, Developing Corridor-Level Truck Travel Time Estimates And Other Freight Performance Measures From Archived ITS Data, 2009-08-01

[3] [3]
Derek Hayes, Early Mapping of the Pacific: The Epic Story of Seafarers, Adventurers, and Cartographers Who Mapped the Earth's Greatest Ocean, Cartographica: The International Journal for Geographic Information and Geovisualization 40, 2005-09, עמ' 127–128 doi: 10.3138/r150-4174-kg83-154u

[4] [4]
Jacques Ivanoff, Arnaud Leveau, Thongchai Winichakul, Thaïlande, Institut de recherche sur l’Asie du Sud-Est contemporaine, עמ' 93–96, ISBN 978-616-90282-5-3

[1]

[2]

[3]

[4]