ראדומיר פוטניק

ראדומיר פוטניק (בסרבית קירילית: Радомир Путник;‏ 24 בינואר 1847, קרגוייבץ, נסיכות סרביה, האימפריה העות'מאנית – 17 במאי 1917 ניס, צרפת), היה פילדמרשל סרבי, מפקד הצבא הסרבי במלחמת הבלקן הראשונה, השנייה ובמערכה על סרביה במלחמת העולם הראשונה.

ראדומיר פוטניק
Радомир Путник

הוויווד ראדומיר פוטניק
לידה	24 בינואר 1847 קרגוייבץ, נסיכות סרביה, האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית
פטירה	17 במאי 1917 (בגיל 70) ניס, צרפת צרפת
מקום קבורה	בית הקברות החדש של בלגרד
מדינה	ממלכת סרביה
השכלה	האקדמיה הצבאית של בלגרד
השתייכות	צבא סרביה
תקופת הפעילות	1863–1915 (כ־52 שנים)
דרגה	פילדמרשל
תפקידים בשירות
המלחמה העות'מאנית-סרבית (1876). המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) כמפקד גדוד. ראש המטה הכללי הסרבי. מפקד הצבא הסרבי במלחמת הבלקן הראשונה ובמלחמת הבלקן השנייה. מפקד הצבא הסרבי במערכה על סרביה במלחמת העולם הראשונה.
פעולות ומבצעים
מלחמת בולגריה-סרביה מלחמת העולם הראשונה מלחמת הבלקן השנייה מלחמת הבלקן הראשונה מלחמות הבלקן
עיטורים
פור לה מריט. אות כתר הברזל. אות מסדר הכתר הרומני. אות לגיון הכבוד. אות מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש. אות מסדר סטניסלאב הקדוש. אות מסדר הנשר הלבן הסרבי.
תפקידים אזרחיים
שר המלחמה הסרבי בעת מלחמות הבלקן.
הנצחה
הר פוטניק בקנדה(אנ').

ביוגרפיה

תחילת הקריירה

פוטניק נולד למשפחת גולים סרבית אשר חזרה לנסיכות האוטונומית באמצע המאה ה-19 משטחי האימפריה האוסטרית. אביו היה מורה בקרגוייבץ וראדומיר סיים את השכלתו היסודית בעיר. בהמשך עבר לבלגרד וב-1863 סיים את בית הספר הצבאי לארטילריה. ב-1879 נישא לליוביצה בויוביץ' ולזוג נולדו 7 ילדים, 4 בנים ו-3 בנות. פוטניק הצטיין במהלך המלחמה העות'מאנית-סרבית (1876) והמלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) ונודע כקצין אמיץ לב, אך גם בעל בעיות משמעת, דעתן, שהרבה להסתכסך עם מפקדיו. מ-1886 ועד 1895 הוצב לתפקידי הדרכה בכירים באקדמיה הצבאית בבלגרד. ב-1899 מונה לסגן ראש המטה הכללי הסרבי ובשל סכסוך עם מילאן הראשון אשר בעת ההיא כיהן כמפקד הצבא הסרבי תחת בנו המלך אלכסנדר הראשון, נאלץ לפרוש מהשירות הצבאי. ב-1903 פרצה הפיכה בממלכה, המלך אלכסנדר נרצח ובמקומו עלה לשלטון פטר הראשון. פוטניק הוחזר לשירות פעיל, הועלה לדרגת גנרל ומונה לראש המטה הכללי הסרבי. פוטניק מינה את ז'יוויין מישיץ' לסגנו ויחדיו פעלו לארגון מחדש של הצבא והצערת סגל הפיקוד. ב-1912 הועלה לדרגת פילדמרשל והוביל את הצבא הסרבי במהלך מלחמת הבלקן הראשונה והשנייה, אשר הניבו הישגים טריטוריאליים נכבדים לסרבים כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם בוקרשט (1913). במהלך מלחמות הבלקן, מונה מספר פעמים לשר המלחמה של הממלכה.

מלחמת העולם הראשונה ואחריתו

פוטניק סבל מבריאות לקויה ולאחר תום מלחמות הבלקן נסע לסנטוריום בבאד גליישנברג שבקיסרות הגרמנית, שם שהה כשפרצה מלחמת העולם הראשונה. ז'יוויין מישיץ' מילא את מקומו בהיעדרו ופעל לארגון וגיוס הצבא. פוטניק חזר לסרביה והגיש את התפטרותו למלך פטר הראשון, על רקע מצב בריאותו הלקוי. המלך דחה את בקשתו ועמד על כך שיעמוד בראש צבא הממלכה בעימות מול צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית ולו רק בשל דמותו כמנהיג צבאי. פוטניק ארגן את הצבא הסרבי אשר הכה באוסטרו-הונגרים ובדצמבר 1914 הצליח להדוף אותם אל מחוץ לגבולות הממלכה. באוקטובר 1915 פתחו האוסטרו-הונגרים, הגרמנים והבולגרים בפיקודו של אוגוסט פון מקנזן במתקפה משולבת בשתי חזיתות כנגד הצבא הסרבי המותש. הסרבים היו בנחיתות מספרית ביחס של 1:2 ולא יכלו לעמוד בפני המתקפה. ב-25 בנובמבר 1915 הורה פוטניק לצבא הממלכה לחדול מלחימה ולסגת לחוף האלבני.

במהלך הנסיגה הארוכה וההמתנה לפינוי מאלבניה לאי קורפו מתו 100,000 חיילים סרבים. פוטניק שמצב בריאותו היה רעוע מלכתחילה, פיקד אישית בשטח על נסיגת הצבא הסרבי וארגן את הכוחות לקראת הפינוי והעניין הירע עוד יותר את מצבו. הסרבים הצליחו להעביר 125,000 חיילים לקורפו והם היוו כוח מרכזי בהכרעת החזית המקדונית, 3 שנים מאוחר יותר. בינואר 1916 הדיח המלך פטר הראשון את פוטניק ועימו כל המטה הכללי הסרבי. לפוטניק נודע על כך באקראי, הוא פשט את מדיו ונסע לניס שבצרפת, אליה הגיע חולה בנפחת בשלבים מתקדמים. ראדומיר פוטניק הלך לעולמו ב-17 במאי 1917 והוא בן 70 שנים. ב-1926 הועברו עצמותיו לממלכת יוגוסלביה והוא נקבר בטקס צבאי מלא בבית העלמין בבלגרד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראדומיר פוטניק בוויקישיתוף

• ראדומיר פוטניק-ביוגרפיה, באתר firstworldwar.com (באנגלית).
• ראדומיר פוטניק-ביוגרפיה, באתר אוניברסיטת בריגהאם יאנג (באנגלית).
• ראדומיר פוטניק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ראדומיר פוטניק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)