Loading AI tools
פסנתרן, מלחין, מנצח, חוקר פולקלור ומורה פולני ממוצא ארמני-גרמני, יליד בוקובינה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרול מיקולי, בלידה: קרול נרציס דה מיקולי או פון מיקולי או לפעמים בצרפתית: שארל מיקולי או בגרמנית: קרל מיקולי (בפולנית: Karol Narcyz Mikuli בארמנית: שמו נכתב Կարոլ Միկուլի, במקורות מסוימים מציינים שם משפחה ארמני אקסניאן או לחלופין, בזדיקיאן או פסטיקיאן; Կարոլ Պստիկյան, 20 באוקטובר או 22 באוקטובר 1821[1] צ'רנוביץ - 21 במאי 1897 לבוב (למברג)) היה פסנתרן, מלחין, מנצח, חוקר פולקלור ומורה פולני ממוצא ארמני-גרמני, יליד בוקובינה. מיקולי היה אחד התלמידים של פרדריק שופן והיה נציג של האסכולה הרומנטית המוקדמת. לדעת מבקרים אחדים, סגנונו היה קרוב יותר לזה של שומאן ומנדלסון.[2]
לידה |
20 באוקטובר 1819 צ'רנוביץ, דוכסות בוקובינה, האימפריה האוסטרית |
---|---|
פטירה |
21 במאי 1897 (בגיל 77) לבוב, ממלכת גליציה ולודומריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
מקום קבורה | בית הקברות ליצ'קוב |
מוקד פעילות | האימפריה האוסטרית, אחר כך האימפריה האוסטרו-הונגרית - חבל גליציה, אז חלק מפולין |
סוגה | מוזיקה קלאסית |
שפה מועדפת | גרמנית, פולנית, רומנית |
כלי נגינה | פסנתר |
קרול נרציס דה מיקולי נולד בשנת 1821 בצ'רנוביץ בדוכסות בוקובינה, אזור שהיה אז חלק מהאימפריה האוסטרית, בעבר היה החלק הצפוני ביותר של חבל מולודבה וכיום היה חלק מאוקראינה. הוא היה בן למשפחה מעורבת ארמנית. אביו, סטפאן דה מיקולי היה צאצא למשפחת סוחרים ארמנית - בזדיקיאן או אקסניאן - שהתיישבה בנסיכות מולדובה כנראה במאה ה-18.
בני המשפחה מצד האב, היו צאצאים של משפחה ארמנית, כנראה בשם אקסניאן (אגצאניאן)[3][4][5], שהתיישבו בעיירה שניאטין בחבל גליציה. מוזכר לפעמים בהקשר זה גם שם משפחה אחר בזדיקיאן או פסטיקיאן, במקרה אחד אף מכנים את קרול מיקולי קאראבט פסטיקיאן[6] אבל רוב המקורות טוענים שמשפחת מיקולי נקראה קודם אקסניאן. בשניאטין קמו במאה ה-17 קהילות ארמנית וגרמנית חשובות. סבא רבא של מיקולי, ניקולאי התחתן אם בת למשפחת ג'אפסקי (Dzapsky) הפולנית. בן שלהם אימץ את שם המשפחה מיקולי שמקורו אינו ברור: מהכפר מיקולינץ שעל יד שניאטין, או מהמילה הרומנית "מיקול" = "הקטן" או מהשם מיקולאי, הצורה האוקראינית של ניקולאי). בן של ניקולאי מיקולי, קשישטוף, התיישב ביאש, בירת מולדובה, ונשא שם אשה, כנראה ממוצא ארמני, יקטרינה יאקובוביץ'.[7] בשנת 1797 התיישב הזוג בצ'רנוביץ. בנם, סטפאן מיקולי (1836-1777),[8] אביו של קרול, התחתן בווינה עם מריה-תרזיה גולמן, ככל הנראה גרמנייה, בת לסוחר מנירנברג[9], שאותה פגש סטפאן מיקולי בווינה. המשפחה חיה ב"רובע הארמני" הקטן של צ'רנוביץ (ב-1914 חיו בצ'רנוביץ ב-300 ארמנים קתוליים), קרוב לכנסייה הקתולית הצלב הקדוש (שבה נמצא גם מזבח ארמני), לכיכר הפילהרמונית ולרחוב בטהובן. אביו היה איש עסקים, בעל אחוזות ובעלי המלון "מולדביה" בצ'רנוביץ. בני מיקולי זכו מהאימפריה האוסטרית לתואר אצולה של אבירים בשם "מיקולי פון מיקול".[10]
קרול מיקולי גדל באמונה הקתולית ארמנית. היו לו שתי אחיות - אנטונינה (לימים פטרוביץ') ופטרונלה (לימים וארטרשביץ') ושני אחים: יאקוב והנריק.[11]
פרט לאמו שכנראה לימדה אותו לנגן בפסנתר, נטל מיקולי בילדותו שיעורי פיתוח קול ופסנתר אצל מורה וינאי בשם גריינר.[12] הוא התוודע לראשונה ליצירות של שופן בקונצרטים של הנגן הווירטואוז הצעיר אוסקר קולברג שהגיע לצ'רנוביץ מפולין בשנות ה-30 של המאה ה-19 והופיע בבית אביו. קולברג ומשפחתו היו בקשר עם שופן בוורשה. תחת רושם אותם הרסיטלים של קולברג גמלה בליבו של מיקולי ההחלטה לנסוע לפריז ללמוד אצל שופן.[12] אמנם אחרי שסיים בשנת 1839 את לימודיו בגימנסיה בעירו (כיום בית הספר מס' 1 ברחוב אמינסקו)[13] נסע קודם ללמוד רפואה בווינה. אולם הוא הפסיק לימודים אלה ובשנת 1841 נסע לפריז והיה לתלמידו של שופן, שהסכים ללמד אותו אחרי היסוסים, אם כי התרשם לטובה מנגינתו את הסקרצו שלו אופוס 31 בסי במול מינור.[14] בנוסף למד בפריז מיקולי מקצועות מוזיקליים אחרים - קונטרפונקט והלחנה, למשל אצל נפוליאון אנרי רבה (Reber). בשנת 1842 הופיע מיקולי בן ה-21 בבית אביו בצ'רנוביץ בפני קהל החברה המוזיקלית הגליציאנית וניגן בדואט קונצרטי מאת שארל דה בריו.[15] ב-1844 שב מיקולי להשתלם אצל שופן בפריז, והפך לידידו ועוזרו הנאמן. הוא ערך עותקים מיצירותיו והכין את העותקים לדפוס. התוודע למכריו וידידיו של שופן - ז'ורז' סאנד, אלפרד דה מיסה, היינריך היינה ופרנץ ליסט.
ב-1847 עזב מיקולי את צרפת ויצא בשנים הבאות לשורה של סיורי קונצרטים כסולן ברחבי אירופה - בצרפת, באיטליה, באוסטריה, באנגליה ובקרקוב וברחבי פולין, כמו כן בנסיכויות הרומניות (בבוקרשט וביאש), בקישינב, בלבוב ובקייב. מאוחר יותר הופיע גם כמנצח. הרפרטואר שלו כלל יצירות של היידן, פרגולזי, היידן, מוצרט, בטהובן, שופן, מיקולאי גומולקה, סטניסלב מוניושקו, איגנאצי פליקס דובז'ינסקי, ולדיסלב ז'לנסקי ואחרים.[16]
בעת המסע שערך בשנת 1850 לנסיכויות הרומניות - מולדובה וולאכיה - ליקט ועיבד מיקולי עשרות שירי עם רומניים.[17] על ידי כך הוא השאיר חותם חשוב בתולדותיהם של חקר הפולקלור והמוזיקה הרומנית. בשנים 1848–1854 לימד נגינה בפסנתר בעיר הולדתו, צ'רנוביץ.[16] בזמן מגפת דבר שפרצה בצ'רנוביץ שהה מיקולי עם הפסנתר שלו בכפר הנופש לפושנה יחד עם חברו הרומני גאורגה סיון[8] כפסנתרן סולן ערך מיקולי סיורי קונצרטים רבים ובשנת 1858 התמנה למנהל האקדמיה למוזיקה של לבוב. בשנת 1888 הקים מיקולי בית ספר פרטי משלו.
מיקולי נפטר בלבוב (למברג). הובא לקבורה בחצר הכנסייה הארמנית של לבוב.
קרול מיקולי גידל דור של פסנתרנים ומוזיקאים. היו לו 400–500 תלמידים מתוכם הצטיינו הפסנתרנים מוריץ רוזנטל (1946-1862), ראול קוצלסקי (1948-1885), יארוסלב זיילנסקי (1922-1847 שלימד בלוס אנג'לס), אלברט טדלבסקי, הפסנתרנית והאספנית קורנליה פרנס (בלידה- לוונברג, 1946-1862), אלכסנדר מיכלובסקי (1938-1851), רודולף שוורץ שירש ממנו את תפקיד המנהל המוזיקלי של החברה למוזיקה בגליציה, המלחין הולני סטניסלב נייאדומסקי, הלנה וינדקייביצ'ובה-רוגלסקה, פרנצישק נויהאוזר, לודוויג מארק, שהפך למבקרו ויריבו,[18]
מיקולי נודע במיוחד כמוציא לאור של יצירות שופן. ההוצאה לאור דובר הוציאה שוב לאור את מהדורת היצירות של שופן בגרסתו של מיקולי שהופיעה לראשונה ב-17 כרכים הוצאה לאור קיסטנר בלייפציג בשנת 1879. שאיפתו הייתה לפרסם את הגרסה המהימנה ביותר. השתמש ובדק מקורות רבים, כולל כאלה שנכתבו או תוקנו על ידי שופן עצמו. מיקולי רשם בפירוט את הערותיו של שופן בעת שיעוריו. למשך זמן רב נחשב מיקולי לאוטוריטה לגבי מורשתו האמנותית של שופן, הערותיו עצמו על נגינתו של שופן מצוטטות תכופות על ידי ביוגרפים.
מיקולי ליקט, עיבד ופרסם שירי עם רומניים, אך גם שירי עם פולנים, הוצולים, צרפתים, ארמנים ואחרים. בין השנים 1852–1867 פרסם מיקולי 4 קובצי שירים רומניים, אותם העביר על תווים, ועיבד לפסנתר ברוח הרומנטית, תוך חיקוי נגינת הלאוטארים בכינור.[19] לא כולם היו שירי עם, היו ביניהם שירים עירוניים, שירים פטריורטיים, גם מוזיקה משכילה שעברה פולקלוריזציה. באחד הקונצרטים שערך ביאש, בירת מולדובה, ב-29 במאי 1850 ניגן מיקולי לראשונה בפני הקהל הרומני 26 מעיבודיו לשירי עם רומנים. שירים מסוג זה זכו להערצת הקהל הרומני גם בעיר צ'רנוביץ. אוסף 48 השירים הרומניים פורסם על ידי שארל וילד בלבוב, הם פורסמו גם במחברות של 12 שירים כל אחת בהוצאת רדר בלייפציג, בשנים 1854 או 1855.(Douze airs nationaux roumains (Ballades, chants des bergers, airs de dance etc.)[8] ייתכן כי עיבוד השירים העממיים נעשה על ידי מיקולי גם בהשראת פרנץ ליסט שבביקורו בצ'רנוביץ' ב-1847[13] התארח במלון שבבעלות אביו, הוזכרה גם השפעתו של אנטון רייכה, שלימד את תלמידיו על חשיבות התוועדות למוזיקה העממית. המשורר הרומני וסילה אלכסנדרי ברך בהתלהבות על עבודתו של מיקולי בתחום. מיקולי השתמש במוטיבים רומנים גם ב־10 קטעי הפסנתר שלו, שבו הזה הקרוי "רוורי" (חלימה) - כולל קטע אדאג'ו כמו רציטטיב בסגנון דוינה מולדבית וה"טמפו די ארקנו" המופיע בקטע השני הנושא את הכותרת "Die freie Verwendung- " à la roumaine.[8]
הלחין קטעי פסנתר, כינור וקלרינט, שירי מקהלה, ריקודים - מזורקות, פולונזות, ואלסים, כמו כן שירים רבים על מילים מאת משוררים פולנים, צרפתים, גרמנים ורומנים.
בשנת 1850, כשבעל האחוזות הרומני מיכאי זוטה יזם הקמת ספרייה ציבורית בצ'רנוביץ, התגייס גם מיקולי למיזם ותרם לו את הכנסותיו משני קונרטים חורפיים: 1,030 פלורינים. מאוחר יותר הוא תרם להקמת קרן לסיוע לתלמידי גימנסיה עניים.
למיקולי היו קשרים הדוקים עם נציגי התרבות הרומנית בבוקובינה, אחר כך עם חוגי הסטודנטים הרומנים בפריז ולאחר מכן סופרים, אקדמאים ואצילים ממולדובה וולאכיה, ארצות בהן הופיע בסיורי קונצרטים ורסיטלים וערך מסעי ליקוט שירי עם. את בית משפחת מיקולי פקדו רבים מהאליטה התרבותית של בוקובינה, לרבות מנהיגי הקהילה התרבותית הרומנית המקומית כמו בני הורמוזאקי, בני משפחת מוסטאצה, הכומר האורותודוקסי אירקליה גולמיובסקי (אבי המלחין צ'יפריאן פורומבסקו).[17] אצל משפחת גולמביובסקי-פורומבסקו הוא ביקר אף בביתם בכפר שיפוטה.[20] בשנת 1874 הזמין אצלו הברון ניקולאיה פון מוסטאצה מצ'רנוביץ את "המיסה הרומנית" שבוצעה ב-17 ביולי לרגל חניכת הקתדרלה האורתודוקסית החדשה בצ'רנוביץ.[21] הוא הלחין גם "מיסה מולדבית" שפורסמה באותיות לטיניות בגראץ כנראה לפי הזמנת רומנים מלבוב.[22] על ידי תרומתו לחקר ועיבוד המוזיקה הרומנית הכפרית היה מיקולי מעין מבשר של בלה בארטוק.[23] בשנת 1875 הציעו הרומנים למיקולי להיות מנהל האקדמיה (קונברסטוריון) למוזיקה בבוקרשט.[21] בשנים 1850–1854 פרסם בלבוב בארבע מהדורות חוזרות את "48 שירים עממיים רומנים" בעיבוד לפסנתר. במאה ה-20 המלחין הרומני פאול קונסטנטינסקו עיבד 2 מ-48 קטעיו הרומנים של מיקולי לתזמורת סימפונית.[23]
ל-4 קולות (סולן ומקהלה, כלי קשת ועוגב (או פסנתר ל-4 ידיים) אופ.31 (1881)
("מבוא" מאת מיקולי ל"יצירותיו של שופן לפסנתר")
Bogdan Căuș Figuri de armeni din România, Editura "Ararat", București 2008 (בוגדאן קאוש - דמויות של ארמנים מרומניה) (ברומנית)
II.Freiherren von Petrinó III.Gullmann IV Papadopolos . V. Freiherren von Mustatza, welche Familie durch die gemeinschaftliche Grossmutter Angelika Papadopulos mit mir verwandt ist.- 1935- Cemauti, anfange Janner (כרוניקה של משפחתו של האביר פון מיקולי - (במקור אקסניאן)) (בגרמנית)
Malgorzata Kosińska Karol Mikuli, 2008
לפי Bogdan Căuș
דרגושאנול - של יון דרגושאנו, המוקדש לבוקובינה (ברומנית)
Leszek Mazepa Karol Mikuli - uczeń Fyderyka Chopina, Leszek Mazepa Karol Mikuli, der künstlerische Direktor des Galizischen Musikvereins in Lemberg 1858 - 1887 - Musikgeschichte in Mittel- und Osteuropa / Mitteilungen der internationalen Arbeitsgemeinschaft an der Technischen Universitat Chemnitz 1- Heft 5, Chemnitz 1999, S. 3-15;
Leszek Mazeppa - Schüler von Mikuli
Michal Piekarski Karol MIkuli - Zapominiany Lwowski Kompozytor i Pedagog Kurier Galicyiski 17-31 במרץ 2009
מחקר שהוצג בכנס בינלאומי המוקדש לקרול מיקולי במכון למוזיקה בלבוב, 21 במרץ 1998
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.