קרב תון אן
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב תון אן (באנגלית: The Battle of Thuận An) היה קרב בין הצרפתים והווייטנאמים בתקופת הלחימה לסיפוח אזור טונקין (1883 עד 1886). הקרב התרחש ב-20 באוגוסט 1883. במהלך הקרב הסתער כוח נחיתה צרפתי בפיקודו של האדמירל אמדה קורבה על מבצרי החוף ששמרו על הנהר, התקרבו אל הבירה הווייטנאמית הווא, ואיפשר לצרפתים להכתיב חוזה כניעה לווייטנאמים שהכירו בחסותה של צרפת על טונקין. החרם הצרפתי נגד הווייטנאמים באוגוסט 1883, שאושר על ידי ממשלת ז'ול פרי בפריז, עשה יותר מכל דבר אחר כדי למנוע מלחמה בין צרפת לסין, וזרעה את זרעי ההתקוממות הלאומית של וייטנאם ב-1885.[1][2][3]
 | |||||||||||||
| אוניות המלחמה הצרפתיות מול המבצר בתון אן, 20 אוגוסט 1883 | |||||||||||||
| מלחמה: לחימה לסיפוח אזור טונקין | |||||||||||||
| תאריכים | 20 באוגוסט 1883 – הווה (141 שנים) | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | טונקין | ||||||||||||
| |||||||||||||
ב־30 ביולי 1883 קיימו אדמירל קורבה, הגנרל בואה וז'ולס הארמנד, הנציב הכללי של צרפת בטונקין, מועצת מלחמה בהייפונג. בפגישה צוין כי הקיסר של הווא סייע בחשאי ל"צבא הדגל השחור" של ליו יונגפו (צבא שודדי הים) וכי המפקד הווייטנאמי הראשי, הנסיך הוואנג ק'ויאם, פעל בגלוי נגד הצרפתים בנאם דונה. שלושתם הסכימו כי על גנרל בואה לצאת בהקדם האפשרי למתקפה נגד צבא הדגל השחור בעמדותיו סביב פו הואי שעל נהר דיי.
הם גם החליטו, בהשפעת הארמנד, להמליץ לממשלת צרפת על התקפה על קווי ההגנה הווייטנאמיות של הווא, ולאחריה לתת אולטימטום שיחייב את הווייטנאמים לקבל חסות צרפתית על טונקין או שיחשפו את עצמם להתקפה מיידית. בפריז, בתחילה, ממשלתו של ז'ול פרי לא הסכימה לפתוח בהתקפה על הווא, מחשש שהיא עלולה לעורר תגובה מצד סין, אך השר הצרפתי לענייני סין, ארתור טריקו, שכנע את ממשלת צרפת כי סין תסכים לפעולה הצרפתית.
ב-11 באוגוסט אישר שר הצי האמריקני, צ'ארלס ברון, את הצעתם של הארמנד וקורבט לנחיתה ימית בהווא, כדי לכפות את ההסכם על חצר המלכות הווייטנאמית. מטרת המבצע הייתה להנחית כוח צבאי לכבוש את מבצרי תון אן, ששמרו על הכניסה לנהר הבושם, לאחר הפגזה מוקדמת של ספינות המלחמה של חיל הים הצרפתי. מאחר שהגדוד הצרפתי שהיה בטונקין היה מחויב לחלוטין למתקפה המתוכננת על צבא הדגל השחור, הוסכם כי הנחיתה בהווא תבוצע על ידי חיילים צרפתיים מהחילות המוצבים בקוצ'ינצ'ינה.
ב־16 באוגוסט עזב קורבה את אלונג ביי על סיפון ספינת הדגל שלו "באיירד", שעגנה בפתח נהר הבושם ותצפתה את ביצורי תון אן. בינתיים, משט של חיל הים מטונקין התרכז במפרץ טוראן. כוחו הימי של קורבה לפעולה בהווא כלל מספר ספינות ביניהן אוניות תותחים. לכוח זה הצטרפה "אנמיטה" שהפליגה מסייגון עם כוח נחיתה של 600 חי"ר ימיים ו-100 רובאים קוצ'יניצ'ינים וסוללת ארטילריה ימית.
קורבה חזר למפרץ טוראן עם הספינה "בייארד", בערב 16 באוגוסט והוציא את פקודותיו לתקיפת המבצרים של תואן אן ב-18 באוגוסט. השייטת הצרפתית עזבה את טוראן בשעה 8 בבוקר ב־18 באוגוסט, לפי סדר הקרב עם האונייה "בייארד" בראשה. השייטת עגנה בכניסה לנהר בסביבות השעה 14:00. הספינות תפסו עמדות למתקפה הממשמשת ובאה. באיירד עמדה בפתח הנהר, כדי שתותחיה יוכלו לירות גם על המבצרים הדרומיים וגם על המצודה הצפונית הגדולה, במרחק של 2,000 מטרים משם.
הספינה "שאטורנאוט" התמקמה קצת מזרחה, ונועדה לתקוף את המבצרים הדרומיים בלבד. הספינה "אטלנטה", הייתה ממערב לבייארד, ועליה הוטלה התקיפה של המבצר הצפוני הגדול, ו"דראק", שעגנה באגף המערבי של הקו הצרפתי, הייתה אמורה לתפוס את המבצרים הקטנים בקצה עמדות האויב. ספינות קרב נוספות היו אמורות להתקרב ולשמור על אתר הנחיתה. הספינה "אנמיטה" נשארה מאחור.[3]
ניסיון לנהל משא ומתן נעשה על ידי הווייטנאמים אך הדיונים נמשכו ברוב שעות אחר הצהריים. קורבה דרש לבסוף להעביר את המבצרים לצרפתים תוך שעתיים. האולטימטום הזה נמסר על ידי שליחי וייטנאם למפקדי המצודה, שסירבו להשיב.
בשעה 17:40 ב־18 באוגוסט הניפו ספינות של חיל הים את הדגל הצרפתי על כל ראשי התרנים, והספינה "ביארד" פתחה באש והשייטת כולה הלכה בעקבותיה. המגינים הווייטנאמים השיבו באש, אך הספינות הצרפתיות היו מחוץ לטווח התותחים המיושנים שלהם. ההפגזה נמשכה יותר משעה, עד שהיה חשוך מדי כדי לירות ביעילות. התותחים הפסיקו לירות בשעה 19:00, והאוניות הצרפתיות הפעילו את הזרקורים החזקים שלהם כדי להאיר על המבצרים, ועל המים שסביבן במקרה של התקפת לילה של האויב.
ב-19 באוגוסט ניתנו הפקודות לנחיתה עם שחר. בארבע לפנות בוקר התכוננו הקצינים והמלחים לנחיתה אבל זמן קצר לפני עלות השחר שינה קורבה את דעתו וביטל את הנחיתה. הים היה גלי, והוא חשב שההפגזה של היום הקודם לא גרמה נזק מספיק. עם שחר חזרו הצרפתים להפגזותיהם. להפתעתם השיבו הווייטנאמיים במטח פגזים מכוון היטב ששרק מעל לראשם ונפל בים קרוב לאוניות הצרפתיות. הם ניצלו את החשיכה כדי להביא תותחים עם טווח ארוך יותר. אף על פי שהצי הצרפתי הצליח להשתיק את התותחים האלה, הם גרמו לנזק קל לכמה מהספינות.[3]
השמש עלתה ב-20 באוגוסט בים שקט לחלוטין. בחמש וחצי בבוקר, החליט גנרל קורבה להתחיל את הנחיתה. מעל אלף חיילים צרפתים נחתו, והגיעו לחוף בפיקודו של קפטן פאריאון ותפסו את המבצר הצפוני.
הנחיתה נעשתה בשני שלבים. ב־5:45 בבוקר עלה הכוח הראשון בפיקודו האישי של פאריאון, שהיה מורכב מיחידות הנחיתה של הספינות וחיל הרגלים ועשה את דרכו לאט לעבר החוף. חצי שעה אחר כך נלחמה הפלוגה בחוף בדיונות החול שהיו בחזית העמדות הווייטנאמיות. הווייטנאמים, שהתחפרו בחפירות על החוף, החלו לירות בתוקפים. הנחיתה לוותה בהפגזת הספינות הצרפתיות שעגנו לא רחוק. בעזרת מסך האש של הספינות יכלו כוחות הנחיתה הצרפתיים להתקרב לחוף.
חוד החנית של כוח הנחיתה בראשות אנזיני דה ויסאו אוליביירי חצה את העמדות על החוף ונלחם עם החיילים הווייטנאמים המגינים. הווייטנאמים הובסו במהירות. באותו הזמן הגיעו כוחות נחיתה נוספים לסיוע, בפיקודו של סגן דה ויסאו פידלו, ולכדה את סוללת התותחים שהגנה על הנהר. פעולה זו איפשרה לתקוף את המבצר הצפוני שנכנע. בינתיים הצליחו הצרפתים, להנחית תותחים מסוללה של 65 מ"מ על הדיונות, וגם אלה תמכו בירי בהתקפה הצרפתית. הווייטנאמים בהדרגה פינו את מקומם ובסופו של דבר נסוגו, כשהם שורפים את הכפרים שבהם ישבו. הספינות המשיכו לירות ופינו את הדרך לפני כוח הנחיתה שהתקדם.
בשעה 8 בבוקר נחת קפטן סורין עם רוב חיל הרגלים הימי והתחבר לפלוגה הראשונה מול המבצר הראשי. לאחר כשעה של קרב, קפטן פאריאון, אנסן אוליביירי וסגן דה פאיסאו פלמה גורדון היו בין החיילים הצרפתים הראשונים שנכנסו למבצר. זמן קצר לאחר השעה 9 בבוקר הונף הדגל הצרפתי על המצודה, לקול תרועותיהם של כל אנשי חיל הים.
במהלך קרב הבוקר תפסו הצרפתים את המבצר הצפוני. אבל המבצר הדרומי נשאר עדיין בידיים וייטנאמיות. אחר הצהריים, על מנת להכין את הדרך להתקפה על המבצר הדרומי, ספינות הקרב ניסו לחצו את הנהר, אך תותחי המבצר ירו עליהן והן חזרו. מכיוון הים, שתי אוניות הקרב הגדולות השיבו אש. הצרפתים היו טובים יותר בדו-קרב הארטילרי הזה. האש מהמצודה השתתקה.
בבוקר 21 באוגוסט נחתו חיילים נוספים ליד הנמל הדרומי והתכוננו לתקוף אותו במידת הצורך. אבל לא היה צורך. המצודה והכפרים שסביבה היו ריקים לחלוטין. הווייטנאמים פינו את העמדות האחרונות שלהם, ולא היה שום דבר שימנע מהצרפתים להפליג במעלה נהר לעיר הבירה הווא.
במהלך ההפגזה והנחיתה נפגעו וייטנאמים רבים, ייתכן ונפגעו כ־2,500 אנשים. היחידות הצרפתיות, לעומת זאת, לא נפגעו כמעט – רק תריסר גברים נפצעו. למחרת היום בירך קורבט את חייליו על הצלחתם ושיבח את הקצינים והצוות של ספינות הקרב.
לכידת הצרפתים את המצודות של תון אן, חשפו את עיר הבירה להתקפה מיידית כולל חצר המלכות. הארמנד איים על הווייטנאמים בהשמדה, אלא אם כן יקבלו מיד חסות צרפתית על אנאם וטונקין. ב־25 באוגוסט 1883, חתמו הווייטנאמים על אמנת הווא.
אמנת הווא (1883) נתנה לצרפת את כל מה שרצתה בווייטנאם. הווייטנאמים הכירו בלגיטימיות של הכיבוש הצרפתי של קוצ'ינצ'ינה, הסכימו לחסות צרפתית באנאם ובטונקין והבטיחו להחזיר את כוחותיהם מטונקין. וייטנאם ובית המלוכה שלה שרדו, אבל תחת חסות צרפתית. כדי להבטיח שלא יהיו שום מחשבות למרידה וייטנאמית, השתלט חיל-המצב הצרפתי באופן קבוע על מבצר תון. וייטנאם הייתה נתונה תחת פיקוח צרפתי ישיר. בתמורה התחייבו הצרפתים לסלק את שודדי הים מטונקין ולהבטיח חופש מסחר על הנהר האדום.[4]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
