קרב סמולנסק (1812)

קרב סמולנסק
	;
	מערכה: מלחמת רוסיה–צרפת (1812)
	מלחמה: קרב סמולנסק
תאריכים	16 באוגוסט 1812 – 18 באוגוסט 1812 (3 ימים)
מקום	סמולנסק, האימפריה הרוסית
קואורדינטות	54°47′00″N 32°03′00″E
תוצאה	ניצחון צרפתי
הצדדים הלוחמים
צרפת ;	האימפריה הרוסית;
מפקדים
נפוליאון בונפרטה ;	מיכאיל ברקלאי דה טולי ;
כוחות
50,000 - 45,000	30,000-35,000
אבדות
ההערכות נעות בין 4,000 ל-10,000 ואף 20,000	ההערכות נעות בין 4,000 ל-14,000 ואף 20,000

קרב סמולנסק היה הקרב הגדול הראשון במלחמת רוסיה–צרפת (1812). הקרב התרחש בין 16–18 באוגוסט 1812. הכוחות הלוחמים היו מצד אחד הגרנד ארמה בפיקודו של נפוליאון שמנה 45,000–50,000 חיילים ו-84 תותחים ומהצד השני הצבא הרוסי, תחת פיקודו של מיכאיל ברקלאי דה טולי, שמנה 30,000–35,000 חיילים ו-108 תותחים.

עובדות מהירות תאריכים, מקום ...

סגירה

הקרב היה מבין הקרבות העקובים מדם בפלישה הצרפתית לרוסיה ובסופו של דבר הוכרע בניצחון צרפתי וכיבוש סמולנסק. עם זאת, הרס העיר מנע מהצרפתים להשתמש בה כבסיס אספקה להמשך התקדמותם.

קרב ויטבסק 26–27 ביולי

קרב ויטבסק (אנ') נערך ב 26–27 ביולי. נפוליאון ניסה לכפות קרב כולל על הארמייה המערבית הראשונה (אנ') עליה פיקד מיכאיל ברקלאי דה טולי. אחרי שהכוחות התעמתו ברקלאי החליט להסיג את הארמייה כדי להימנע מקרב כולל וכדי לאחד כוחות עם הארמייה המערבית השנייה (אנ') בראשותו של הנסיך פיוטר בגרטיון שחנתה בסמולנסק.

אחרי הקרב נפוליאון התעכב בויטבסק עד 12 באוגוסט כדי לארגן מחדש את הגרנד ארמה. גנרל ז'אן אנדוש ג'ונו (אנ') החליף את המלך ז'רום (הצעיר מבין אחיו של נפוליאון) בפיקוד על הקורפוס השמיני של הגרנד ארמה (אנ') והקורפוס הצטרף לצבא נפוליאון ב-4 באוגוסט ליד העיר אורשה.

מצב הצבא הצרפתי

אחרי חמישה שבועות של פעילות בלתי פוסקת מצבת הכוחות של הגרנד ארמה ירדה מ-375,000 ל-185,000 חיילים. הסיבות לכך היו מגוונות. הרוסים גרמו לאלפי אבדות בשורות הצבא הצרפתי המתקדם לתוך רוסיה. בנוסף, 90,000 חיילים תחת פיקודם של מרשל האימפריה (אנ') ניקולה אודינו (אנ') והגנרלים לורנט דה גביו סאן-סיר (אנ') ז'אן-לואי אבנעזר רנייה וויקטור דה פיי דה לה טור-מאבורג (אנ') נשלחו למשימות שונות. סיבות נוספות היו מקרי עריקה רבים ורבבות מתים מרעב ומחלות, בעיקר דיזנטריה. החום הנורא של יולי צמצם את זמינות מקורות המים. סוסים של חילות הפרשים, סוסי משא ושוורים התפגרו כתוצאה מהעדר שטחי מרעה ומחסור במספוא. ולמרות כל זאת, הסיבה העיקרית לדילול בשורות הגרנד ארמה הייתה אחרת- הצורך להציב חילות מצב בערים, בכפרים ובמבצרים שנכבשו עד כה.

הצבא הרוסי

עימותים בצמרת הרוסית

הצבא הצרפתי הפולש השתלט על שטחים נרחבים. כתוצאה מכך התגלע משבר בפיקוד העליון הרוסי שהתחלק לשני מחנות. מחנה אחד, בראשות הנסיך פיוטר בגרטיון, קרא למתקפה מיידית כוללת נגד נפוליאון. הצאר אלכסנדר הראשון תמך במחנה זה וכך גם מרבית קציני הצבא. מחנה שני, שזכה לכינוי "הזרים", בראשות מיכאיל ברקלאי דה טולי, היה מורכב ברובו מקצינים ממוצא גרמני. מחנה זה תמך בהמשך הטקטיקה הקיימת של השהייה ונסיגה (מאוחר יותר טקטיקה זו תהפוך לשיטת האדמה החרוכה) במטרה להתיש את הצבא הצרפתי.

תחת לחץ רב, מדרגים גבוהים ונמוכים כאחד, ברקלאי, מוביל המחנה שתמך בטקטיקת השהייה-נסיגה, הסכים לבסוף למתקפה.

מתקפה רוסית

לברקלאי לא היה מודיעין על פריסת הכוחות של הגרנד ארמה. תכנונו היה לאגף את הקורפוס שבפיקודו של אז'ן דה בוארנה (בנו המאומץ של נפוליאון) בקרבת רודניה. ב-7 באוגוסט ברקלאי התקדם לכיוון רודניה ופאריצ'ה (אנ') (כיום נקראת דמידוב). באותו היום כח קוזאקים בפיקודו של הרוזן מאטביי פלאטוב (אנ') הנחיל תבוסה לכח פרשים צרפתי בפיקודו של הוראס דה לה פורטה (אנ') בקרבת אינקובו (Inkovo). הצרפתים ספגו כ-600 אבדות בקרב זה.

ב-8 באוגוסט ברקלאי קיבל מודיעין שגוי לפיו כוחותיו של אז'ן דה בוארנה נמצאים בפאריצ'ה וארגן את צבאו כך שמחציתו תפנה צפונה. כח הקוזאקים של פלאטוב חבר לכח של ברקלאי ובגרטיון קיבל פקודה לנוע לעבר וידרה (Vidra). בגרטיון סירב לפקודה בטענה שהכוחות הצרפתים בפיקודו של לואי ניקולא דאבו יסכנו את אגפו השמאלי. בגרטיון הכריז שכוחותיו רעבים וחולים והחזיר את צבאו לסמולנסק. ברקלאי לא הצליח למנוע זאת ממנו וארגן את כוחותיו כדי להתאים למצב החדש.

ב-11 באוגוסט ברקלאי נשאר במקומו וניהל קרבות מול פרשיו של ז'ואקים מירא (מבכירי חייליו של נפוליאון, נישא לאחותו הצעירה קרולינה בונפרטה). ב-12 באוגוסט סייריו של ברקלאי גילו שפאריצ'ה ריקה מאדם והוא שלח את פלאטוב לעקוב אחר תנועת הכוחות הצרפתים.

המתקפה הרוסית נכשלה עקב מחלוקות בקרב הגנרלים הרוסים, הפסיביות של ברקלאי וצעידות חסרות תכלית של הכוחות. התוצאה הייתה אובדן זמן יקר.

הגרנד ארמה מתקדם

"התמרון של סמולנסק"

נפוליאון ציפה שהרוסים יתקדמו למתקפה ושבשלב זה הגרנד ארמה יסגור עליהם מכל הכיוונים וישמיד את הצבא הרוסי. נפוליאון הורה על מרשל האימפריה ז'אק מקדונלד (אנ') לחצות את נהר דווינה כדי לסייע לניקולה אודינו (אנ'). כמו כן הורה על אודינו ולורנט דה גביו סאן-סיר (אנ') לתקוף את כוחותיו של הנסיך פיטר ויטגנשטיין (אנ') שעמד בראש כח של 20,000 חיילים רוסים וזאת כדי למנוע ממנו לסייע לברקלאי. נפוליאון תכנן מהלך שנודע לימים כ"תמרון של סמולנסק"- תוכנית שמטרתה הייתה לאגף את ברקלאי מדרום, לחתוך את קווי האספקה של הרוסים מכיוון מוסקבה ועל ידי כך להשמיד את הצבא הרוסי ולהביא לסיום המלחמה.

נפוליאון חשש שהמתקפה הרוסית שהתרחשה ב-7 באוגוסט הייתה תחילתה של מתקפה רחבה יותר. הוא ארגן את כוחותיו בעמדת מגננה סביב הקורפוס השלישי של הגרנד ארמה (אנ'). עד 10 באוגוסט איטיותו של ברקלאי שכנעה את נפולאיון שלא צפויה מתקפה רוסית והוא המשיך בתמרון המתוכנן. הצרפתים הציבו חיל מצב של 3,800 ובהמשך 7,000 חיילים בויטבסק כדי להגן על קווי האספקה שלהם.

שני טורי הגרנד ארמה

הצבא הצרפתי התקדם בשני טורים גדולים בפיקודם של נפוליאון ולואי ניקולא דאבו. הטור של נפוליאון כלל את חיל הפרשים בפיקודו של ז'ואקים מירא, המשמר האימפריאלי (אנ') (יחידת העילית של הגרנד ארמה), הקורפוס השלישי (אנ') והקורפוס הרביעי (אנ'). הטור התכונן לחציית הדנייפר ליד רוסאסנה (Rosasna).

הטור של דאבו כלל את הקורפוס הראשון (אנ'), הקורפוס החמישי (אנ') והקורפוס השמיני (אנ') של הגרנד ארמה. הטור התכונן לחציית הדנייפר באורשה.

התכנון היה שהטורים יצעדו לאורך גדתו השמאלית של הדנייפר ואז יפנו צפונה במטרה לנתק את דרך סמולנסק-מוסקבה ולהשמיד את הצבא הרוסי המנותק. כח בראשותו של וויקטור דה פיי דה לה טור-מאבורג (אנ') יבצע פעולת הסחה ויתקוף במורד הדנייפר. התמרון של נפוליאון לא התגלה בזכות פעולות המיסוך (אנ') שביצע חיל הפרשים.

כוח הנדסה בפיקודו של הגנרל ז'אן בטיסט אבלה (אנ') הקים גשרים צפים על הדנייפר סמוך לרוסאסנה בלילה שבין 13 ל-14 באוגוסט. עם שחר הגרנד ארמה עם מצבת של 175,000 חיילים החל לצעוד במהירות לעבר סמולנסק.

קרב קרסנוי

נסיגה רוסית לסמולנסק

ברקלאי השאיר בקרסנוי (אנ') את הדיוויזיה ה-27 בפיקודו של גנרל-מיור דמיטרי נברובסקי (אנ') יחד עם פרשים וארטילריה. הכח מנה 5,500–7,200 חיילים, 1,500 פרשים, ו-10–14 תותחים.

ב-14 באוגוסט כח צרפתי שמנה 20,000 חיילים בפיקודם של ז'ואקים מירא ומישל נה תקף את הרוסים בקרסנוי. התיאום הלקוי בין הרגלים והפרשים הצרפתים איפשר לרוסים לחמוק. הרוסים ספגו 1,500–2,300 אבדות ו-7 תותחים הושמדו. הצרפתים מנו 500 הרוגים. לצרפתים היו הזדמנויות להשמיד את הצבא הרוסי אך הם לא השכילו לנצל אותן. נברובסקי נסוג לסמולנסק וסגר אחריו את שערי העיר.

הקרב בקרסנוי גרם לכך שהצרפתים לא הצליחו לתפוס את סמולנסק במהלך מהיר. כישלון זה גרר עיכוב הרסני לתוכניות הפלישה של נפוליאון.

תנועות הצבא הרוסי

נברובסקי המתבצר בסמולנסק ביקש מבגרטיון סיוע. הוא קיבל כתגבורת את הקורפוס השביעי בפיקודו של ניקולאי ראיבסקי (אנ'). התגבורת הגיעה בבוקר 15 באוגוסט כדי להגן על גדתו הדרומית של הדנייפר סמוך לסמולנסק.

ברקלאי, שחשב שהמתקפה הצרפתית בקרסנוי ב-14 באוגוסט הייתה חלק ממהלך נסיגה של נפוליאון, תכנן לתפוס את ויטבסק. הוא הורה לבגרטיון לנוע דרומה לאורך הדנייפר. בגרטיון סירב בטענה שסמולנסק וכוחותיהם של נברובסקי וראיבסקי בסכנה. לאחר מכן בגרטיון קיבל אישור לעבור לגדה הדרומית של הדנייפר בקאטאן (Katan) והכוח של דמיטרי דוקטורוב (אנ') הצטרף אליו.

ברקלאי לא ידע מה מיקומו של נפוליאון ופעל באופן הססני. הצאר אלכסנדר העביר את הפיקוד לברקלאי, הורה לו להגן על סמולנסק ועזב את החזית. ברקלאי החליט להעביר את הכוחות שלו ושל בגרטיון מויטבסק לסמולנסק. נפוליאון מצדו החליט על עצירה של 24 שעות.

סמולנסק היא עיר מבצר היסטורית ובמרכזה עובר הדנייפר. העיר הייתה מוגנת בבאסטיונים ובחומת אבן עבה וחיו בה כ-12,600 איש. בקתדרלת סמולנסק (אנ') נשמר איקונין של הקדוש לוקאס. האיקונין נחשב לאחד מהמקודשים ביותר עבור הנצרות האורתודוקסית. נפוליאון הניח שהרוסים יילחמו מחוץ לעיר כדי להימנע מפגיעה באיקונין, הנחה שהתבררה כשגויה. כשהצרפתים הגיעו לחומות העיר ב-16 באוגוסט הם נתקלו בעיר מוגנת היטב. בגרטיון פיקד על מגיני העיר ולאחר מכן הגיע גם ברקלאי.

הקרב המרכזי נערך ב-16 באוגוסט. כח חלוץ של הגרנד ארמה הצליח לכבוש שניים מפרברי העיר אך נכשל במשימתו למשוך את הצבא הרוסי אל מחוץ לחומות העיר. נפוליאון הורה על מתקפה כוללת של שלושה קורפוסים בסיוע אריטלריה. ההפצצה הארטילרית הכבדה העלתה את העיר באש. לצרפתים לא היו סולמות או אמצעי טיפוס אחרים ואש ארטילרית רוסית ניתכה עליהם. עם רדת הלילה העיר בערה באש.

ברקלאי החליט לסגת כדי לשמור על צבאו. הוא הורה על הריסת מצבורי התחמושת והגשרים והשאיר אחריו כח קטן שמטרתו הייתה להחזיק מעמד יומיים ולחפות על נסיגת הצבא הרוסי המרכזי. ב-17 באוגוסט, עם שחר, כוחות פולנים של הגרנד ארמה הבקיעו את חומות העיר ובתוך שעות בודדות הצבא הצרפתי צעד פנימה. העיר נהרסה כמעט לחלוטין. ברקלאי חיכה עם צבאו מעבר לדנייפר ועיכב את הכוחות הצרפתים שלבסוף חצו את הדנייפר בליל 18 באוגוסט.

הקרב הוכרע בניצחון צרפתי וכיבוש סמולנסק. יחד עם זאת, הרס העיר מנע מהצרפתים להשתמש בה כבסיס אספקה להמשך התקדמותם. הפצצות הארטילריה הצרפתית שרפו את העיר מן היסוד. מבין 15,000 תושבי העיר בתחילת הקרב בסופו נותרו רק 1,000 בין החורבות העשנות. היה זה אחד מהקרבות העקובים מדם בפלישה הצרפתית לרוסיה. בעיות הלוגיסטיקה של הגרנד ארמה החריפו אף יותר כשהרוסים החלו ליישם במרץ את טקטיקת ההאדמה החרוכה.

אבדות

ברקלאי דיווח על 4,000 הרוגים בשורות הצבא הרוסי. דיווחים אחרים ציינו 6,000 Hors de combat (אנ'), מושג המתאר חייל שאינו יכול למלא את משימתו בקרב, מכל סיבה שהיא. יחד עם זאת ישנן הערכות שמספר האבדות היה 12,000–14,000 וקרל פון קלאוזביץ הגדיל וטען שאבדות הרוסים הסתכמו ב-20,000 איש.

נפולאיון טען שהכוחות הצרפתים ספגו 700 הרוגים ו 3,100–3,200 פצועים. הערכה זו שנויה במחלוקת. ידוע שהקורפוס הראשון לבדו איבד 6,000 חיילים. הערכות ההיסטוריונים נעות בין 4,200–10,000 הרוגים בשורות הגרנד ארמה. מקורות רוסים טוענים שמספר האבדות בקרב הצרפתים היה 20,000.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל היסטוריה

מדיה וקבצים בנושא קרב סמולנסק (1812) בוויקישיתוף

קרב סמולנסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

Nafziger,George,Napoleon's Invasion of Russia. Presidio Press, 1988, ISBN 0-89141-322-7
Mikaberidze,Alexander,The Battle of Borodino: Napoleon Against Kutuzov. London: Pen & Sword Military, 2011, ISBN 978-1-84884-404-9
Mikaberidze,Alexander,Leggiere,Michael (edited). Napoleon and the Operational Art of War, Brill, 2016, ISBN 978-90-04-27034-3