קפה דה פלור
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפה דה פלור (בצרפתית: Café de Flore) הוא בית הקפה הוותיק ביותר בפריז. הוא שוכן בפינת הרחובות שדרות סן ז'רמן ורחוב סן בנואה, סן ז'רמן דה פרה והרובע השישי של פריז. הוא נודע בשל הלקוחות הידועים שפקדו אותו.
הקפה נוסד בשנות השמונים של המאה ה-19, בתקופת הרפובליקה הצרפתית השלישית. שמו לקוח מפסלה של פלורה (אנ'), אלת הפרחים ועונת האביב במיתולוגיה הרומית, הניצב בצידה השני של השדרה. הסופרים ז'וריס-קרל הויסמנס ורמי דה גורמון היו שניים מהידוענים הראשונים שנמנו על סועדיו הקבועים של המקום. בשלהי המאה ה-19 שארל מוראס כתב את ספרו Au signe de Flore בקומתו הראשונה של קפה דה פלור, בה גם נוסדה Revue d'Action Française בשנת 1899. [1]
קפה דה פלור נודע כמקום מפגש של סופרים ופילוסופים. ז'ורז' בטאיי (אנ'), Robert Desnos, Léon-Paul Fargue, רֵמוֹן קֶנוֹ היו בין באי המקום הקבועים, כמו גם פבלו פיקאסו. [2] ראש ממשלת הרפובליקה העממית של סין ג'ואו אנלאי היה אף הוא לקוח קפה של קפה דה פלור במהלך שהותו בצרפת בשנות העשרים של המאה העשרים.
קפה דה פלור מעוצב בסגנון אר דקו עם מושבים בצבע אדום, מהגוני ומראות, וחזותו השתנתה רק במעט מאז מלחמת העולם השנייה. מתחרהו העיקרי, קפה לה דה מאגו היה חביב על האליטה האינטלקטואלית הצרפתית בתום מלחמת העולם השנייה. במאמרו "סיפורם של בני בתי קפה" ובספרו "פריז לירח", הסופר האמריקני אדם גרופניק (אנ') נותן הסברים אפשריים לכך שקפה דה פלור נהפך בשלהי שנות התשעים לפופולרי ואופנתי יותר מאשר קפה לה דה מאגו, חרף העובדה שלה דה מאגו היה הקפה החביב על ז'אן-פול סארטר, סימון דה בובואר, אלבר קאמי והוגים מפורסמים נוספים בשנות הארבעים ושנות החמישים.
פרס דה פלור (אנ') אותו ייסד פרדריק בגבדה בשנת 1994, מחולק מדי שנה בקפה דה פלור.
אתר האינטרנט הרשמי של קפה דה פלור
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
