Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלטת שמונה רצועות הוא פורמט הקלטה שהיה פופולרי[1] בין אמצע שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20.[2][3]
הפורמט היה פורמט ההקלטה הפופולרי ביותר בארצות הברית, הממלכה המאוחדת, קנדה, ניו זילנד, אוסטרליה, מקסיקו, ספרד, צרפת, גרמניה, איטליה, שוודיה ויפן.[2][3][4]
קלטת שמונה הרצועות נוצרה ב-1964 על ידי קונסורציום בראשותו של היזם האמריקאי, ביל ליר (אנ').[5]
ב-1953, הממציא האמריקאי, ג'ורג' איש (אנ'), המציא את פורמט ההקלטה Fidelip ac (אנ'), פורמט שממנה פותח קלטת שמונה הרצועות.[6]
קלטת שמונה הרצועות תוכננה על ידי ריצ'רד קראוס ב-1963. תכנון זה הפחית את המורכבות המכנית של Fidelipac:[7]
קלטת שמונה רצועות, וכן קלטת ארבעת הרצועות, צמחו ונהיו פופולריים בזכות תעשיית הרכב המשגשגת.[8] בספטמבר 1965, יצרנית כלי הרכב האמריקאית, פורד, הציגה נגני טייפ עם שמונה רצועות, שהותקנו במפעל, והותנקו על ידי סוחר כאופציה בשלושה מדגמי 1966 שלה (פורד מוסטנג הספורטיבית, פורד ת'אנדרבירד המפוארת ולינקולן (אנ') היוקרתי).[9] כמו כן, RCA רקורדס הציכה 175 קלטות שמונה רצועות של אמנים הרשומים תחתה.[10] עד לפרסום דגמי 1967 של פורד, פורד הציעה ללקוחותיה אפשרות לשדרג את נגן ההקלטות שלהם. רוב קלטות שמונה הרצועות הותקנו בנפרד מהרדיו, אם כי יש כאלו שהותקנו בשילוב עם רדיו AM, וכן מקלטי AM/FM.[11]
הפורמט זכה לפופולריות מתמדת בשל הנוחות והניידות שלו. נגני בית של הפורמט הוצגו לראשונה ב-1966. בסוף שנות ה-60, פורמט זה היה הגדול ביותר בשוק האלקטרוניקה הצרכנית בעיקר בשל הביקוש למערכות שמונה רצועות למכוניות.[12] נגנים ניידים מסוג "Boombox" היו פופולריים גם כן, אך נגנים בעלי שמונה רצועות לא הצליחו לצבור פופולריות רחבה, ומעט מדי יצרנים הציעו אותם. עם זמינותן של מערכות מחסנית ביתיות, קלטות שמונה הרצועות החליפו את תקליטי הוויניל. גם בסוף שנות ה-60, מהדורות מוקלטות מראש בפורמט של שמונה רצועות הופיעו לכל היותר חודש אחרי יציאת מהדורות של תקליטי הוויניל. מאחר שהציע את ספריית המוזיקה הגדולה ביותר באותה תקופה, פורמט שמונה הרצועות נהיה ללא ספק לפופולרי ביותר בקרב הצרכנים.[13]
מכונת הקריוקי הראשונה, שהשתמשה בפורמט שמונה הרצועות, יוצרה על ידי דייסקה אינואה (אנ') ב-1971.[14][15]
מערכת הבידור OMNI (אנ') של מילטון בראדלי (אנ') היה משחק חידון אלקטרוני שיצא לראשונה ב-1980, בדומה למלך הטריוויה (אנ') ו-You Don't Know Jack (אנ'), שהשתמש בפורמט של קלטת שמונה הרצועות להשמעת אודיו אנלוגי לשאלות, הוראות ותשובות, וכמו כן אותות דיגיטליים במחסן הנתונים על גבי סרט מגנטי ברצועות שנותרו כדי לטעון את התשובה הנכונה לספירת הניקוד. ב-1978, התאגיד מיגו (אנ') השיק את הצעצוע החינוכי והרובוטי, 2-XL (אנ'), שהשתמש בפורמט הקלטה זה כדי לקבוע תשובות נכונות.[16] ב-1977, החברה הסקוטית, GR International, הוציאה את מכונת התופים, Bandmaster Powerhouse. מכונת תופים זו השמיעה קלטות שמונה רצועות מותאמות אישית המכילות לולאות מקצבי תופים וכלי הקשה שהוקלטו בכלים אמיתיים.[17]
שנת השיא של מכירות קלטות שמונה רצועות בארצות הברית היה ב-1978. משנה זו ואילך, הייתה ירידה דרסטית במכירות של קלטות שמונה רצועות.[18] בסוף שנות ה-70, קלטות שמונה רצועות הופיעו פחות בבתים ובכלי רכב.[19]
בארצות הברית, קלטות שמונה רצועות הוצאו מחנויות קמעונאיות בסוף 1982 ותחילת 1983. עם זאת, עדיין היה ניתן להשיג חלק מקלטות שמונה הרצועות דרך קולומביה האוס (אנ') ו-RCA עד סוף 1988. כמו כן, RadioShack (אנ') המשיכה למכור, עד ל-1990, קלטות שמונה רצועות ריקות ונגנים לשימוש הקלטה ביתית.[20]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.