Remove ads
חואקין סלבדור לוואדו תחון (בספרדית: Joaquín Salvador Lavado Tejón, שהיה ידוע בשם קינו (Quino); 17 ביולי 1932 – 30 בספטמבר 2020) היה מאייר מארגנטינה. עבודתו הידועה ביותר היא רצועת הקומיקס "מפאלדה", שפורסמה במקור בין השנים 1964 ו-1973.
_autographs_a_book_in_Paris,_2004.jpg) | |
| קינו בפריז, 2004 | |
| לידה |
17 ביולי 1932 Guaymallén, ארגנטינה  |
|---|---|
| פטירה |
30 בספטמבר 2020 (בגיל 88) Luján de Cuyo, ארגנטינה |
| שם לידה | Joaquin Salvador Lavado Tejon |
| לאום | ארגנטינה וספרד |
| תקופת הפעילות |
1954–2020 (כ־66 שנים) |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות | קריקטוריסט |
| יצירות ידועות | מפאלדה |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
| http://www.quino.com.ar/ | |
  | |
קינו נולד במנדוסה, ארגנטינה ב-17 ביולי 1932.[1] הכינוי קינו ניתן לו בילדותו כדי להבדיל בינו לבין דודו, המאייר חואקין, שהצית בו את הרצון לאייר בגיל מוקדם מאוד. בשנת 1945, אחרי מות אמו, קינו החל ללמוד בבית הספר לאמנויות של מנדוסה. אביו נפטר זמן קצר לאחר מכן, כאשר קינו היה בן 17. הוא נשר מבית הספר, בכוונה להפוך למאייר קומיקס מקצועי. את עבודתו הראשונה מכר בסמוך לכך. הוא ניסה למצוא עבודה במגוון בתי הוצאה לאור של בואנוס איירס, אך ללא הצלחה. בשנת 1954, לאחר שמילא את חובת השירות הצבאי, הוא התיישב בבואנוס איירס.
הוא פרסם את הקריקטורה הראשונה שלו בשבועון Esto Es, ומאז החל לפרסם בכתבי עת רבים נוספים: TV Guía, Leoplán, Vea y Lea, Damas y Damitas, Usted, Panorama, Adán, Atlántida, Che, Democracia - בין היתר.
ב-1954 החל לפרסם באופן קבוע במגזינים: Rico Tipo (ספ'), Tía Vicenta (ספ'), ו- Dr. Merengue. זמן קצר לאחר מכן הוא החל לאייר לפרסומות. האוסף הראשון שלו: Mundo Quino, יצא לאור בשנת 1963, לאחר שחברת מכשירי החשמל הביתיים מנספילד הזמינה ממנו מספר פרסומות מאוירות ועבורם הוא יצר את הדמות של מפאלדה. קמפיין הפרסום לא יצא לפועל בסופו של דבר, אך הטור הראשון של Mafalda יצא לאור במגזין Leoplán (ספ'), ואז טור הקומיקס של מפאלדה החל להתפרסם באופן קבוע בשבועון Primera Plana (ספ') שעורכו היה חבר קרוב של קינו. בין 1965 ו-1967, פורסם הטור בעיתון El Mundo (ספ') בארגנטינה. אחרי שהתפרסם הקובץ הראשון שלו, התחילו לפרסם את יצירותיו בארצות אחרות, ביניהן: איטליה, ספרד (שם הצנזורה הכריחה לתייג את היצירות כ"למבוגרים בלבד"), ופורטוגל.
לאחר שהפסיק ליצור טורים נוספים של מפאלדה ביוני 1973, עקב חוסר ברעיונות נוספים, כהגדרתו, קינו עבר למילאנו ושם הוא המשיך לאייר ולהפיץ דפי הומור.
בשנת 1979 נבחרה דמותה של מפאלדה כדמות הייצוגית של הוועידה לשלום הילד של יוניצ"ף.[2]
בשנת 2008, במסגרת התוכנית החדשה של קירות אמנות בתחנות הרכבת התחתית של בואנוס איירס, בוצע קיר של אריחים עם הדמויות מתוך מפאלדה במסדרון המחבר את תחנות פרו והקתדרלה.[3]
בשנת 2009 השתתף עם טור חדש של Mafalda ב- El mundo מיוחד שיצא לרגל "200 שנים של הומור גרפי", שאורגן על ידי המוזיאון לציור ואיור והוצג במוזיאון אדוארדו סיוורי בבואנוס איירס.[4]
בפברואר 2013 הושקה אפליקציה למכשירי אייפד עם ספרים אינטראקטיביים של מפלאדה.[5] מאוחר יותר נוצרו גרסאות לאנדרואיד ולקינדל.
ב-21 במאי 2014 זכה בפרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ומדעי הרוח.[6]
Remove ads
הגיבורים של קינו נטו להיות אנשים רגילים, אף על פי שהוא לא ויתר על סצינות סוריאליסטיות או אלגוריות (לדוגמה: שוטרים שזורקים ואליום לתוך פיות פתוחות של המפגינים).
התוכן של מפאלדה נטה להיות יותר מוכר וקרוב ובו זמנית יותר בוגר מאשר רצועות קומיקס דומות. הוא הדגיש, לדוגמה, את דאגתה של מפאלדה לפוליטיקה העולמית או את האובססיה של מנוליטו (אחד החברים של מפאלדה) לגבי כסף. למרות זאת, הקוראים בכל זאת יכלו לראות דמויות אלו כמו ילדים אמיתיים עם הורים אמיתיים, ולא כ"מבוגרים בגוף של ילד". ההומור של קינו לא התיימר להצחיק את קוראיו לשם הצחוק גרידא, אלא להעביר ביקורת על מצב העולם ולהביא לתודעה מצבים אבסורדיים.[7]
ההומור של קינו היה בדרך כלל מריר, ואפילו ציני, שקע לעיתים קרובות בסבל ובאבסורד של המצב האנושי, ללא גבולות של מעמדות. לכן, זה גרם לקורא להתמודד עם בירוקרטיה, שגיאות של רשויות ומוסדות חסרי תועלת או צרי אופקים. ללא ספק - קינו השתמש בטורי הקומיקס שלו כדי לשלוח מסרים בעלי תוכן חברתי לקוראים שלו. עוד משאב טיפוסי שלו היה צמצום מצבים מוכרים עד כדי אבסורד. לעיתים קרובות, הבדיחות חיפשו את החיוך כאמצעי להתעמת עם המציאות הקשה.
מיקוד פסימיסטי זה על המציאות לא מנע מהסיפורים שלו להיות מלאי רוך, שהביעו סימפתיה עמוקה לקורבנות החפים מפשע של החיים (עובדים, ילדים, עקרות בית, פנסיונרים, אומנים) בלי להסתיר את חסרונותיהם ומגבלותיהם. אבל אפילו בקריקטורות של אנשי ממסד מדכאים וביורוקרטים חסרי רגשות הוא הביע אהדה מסוימת כלפיהם, בהיותם קורבנות של הטיפשות שלהם עצמם.
המבט של קינו היה ככל הנראה תוצר של התהפוכות שאירעו בארגנטינה החל משנות ה-60 של המאה ה-20. התערובת של פסימיות והומניזם הייתה כנראה אחת הסיבות העיקריות להצלחתו הגדולה ברחבי אמריקה הלטינית וברחבי העולם.
קינו נפטר ב-30 בספטמבר 2020 משבץ מוחי, בן 88 במותו.
Remove ads
הרשימה הבאה כוללת רק את היצירות שפורסמו במקור בארגנטינה; מהדורות של מדינות אחרות הן ואריאציות של מהדורות המקור.
מפאלדה
יצירתו הידועה ביותר, מפאלדה, נוצרה במקור כפרסומת למכונות כביסה. קינו ניסה להשאיר זאת כך אבל הקריקטורה כבר תפסה חזק בקהל, ופרצה את גבולות הפרסומת.
- (Mafalda 1 (1970[8]
- (Mafalda 2 (1970[9]
- (Mafalda 3 (1970[10]
- (Mafalda 4 (1970[11]
- (Mafalda 5 (1970[12]
- (Mafalda 6 (1970[13]
- (Mafalda 7 (1971[14]
- (Mafalda 8 (1972[15]
- (Mafalda 9 (1973[16]
- (Mafalda 10 (1974[17]
- מפאלדה ללא עריכה (1988)[18]
- עשר שנים עם מפאלדה (1991)[19]
- הכל מפאלדה (1993)[20]
- מפאלדה וחברים 1 (אנגלית, 2004)[21]
- מפאלדה וחברים 2 (אנגלית, 2004)[22]
- מפאלדה וחברים 3 (אנגלית, 2005)[23]
- מפאלדה וחברים 4 (אנגלית, 2006)[24]
- מפאלדה וחברים 5 (אנגלית, 2007)[25]
- מפאלדה וחברים 6 (אנגלית, 2008)[26]
- מפאלדה וחברים 7 (אנגלית, 2009)[27]
- מפאלדה וחברים 8 (אנגלית, 2010)[28]
פרסומים אחרים
- העולם של קינו (1963) (נערך מחדש ב-1998)
- אל תצעק עליי (1972) (1999)
- אם הייתי במקומך (1973)
- טוב, תודה, ואיך אצלך? (1976)
- גברים עם כיס (1977)
- על שולחן טוב (1980)
- לא אמנות, לא תפקיד (1981)
- תנו לי להמציא (1983)
- קינותרפיה (1985)
- אנשים באתר שלך (1986)
- כן, מותק (1987)
- חזקים, יהירים וחסרי אונים (1989)
- בן אנוש נוצר (1991)
- לא הלכתי (1994)
- חרוזים ושינויים אחרים (1995) (רק האיורים; הטקסטים נכתבו על ידי חורחה טימוסי)
- איזה רעים האנשים! (1996)
- כמה טוב! (1999)
- זה לא הכל (אוסף) (2002)
- איזה הווה בלתי ייצוגי! (2005)
- הרפתקת האכילה (2007)
- הכל מפאלדה (2007)
- מי זה הולך שם? (2012)
- "פשוט קינו" (2016)
Remove ads
- בארגנטינה
- מפאלדה (1965)
- מפאלדה (1982)
- בספרד (נעשו בשיתוף האנימטור הקובני חואן פאדרון)[29]
- קינוסקופיו (1986–1988), מבוסס על רעיונותיו וציוריו של קינו
- מפאלדה (1991), סדרה של 104 פרקים בני דקה כל אחד.
- דקל הזהב בסלון הבינלאומי של ההומור בבורדיגרה, איטליה, 1978[30]
- קריקטוריסט השנה ב-1982, הוענק על ידי עמיתיו
- פרס קונקס פלטינה בתחום אמנות חזותית - הומור גרפי 1982 ו-1992[31]
- אזרח כבוד ומפתח העיר מנדוזה ב-1988
- פרס מקס ומוריץ לקומיקס הבינלאומי הטוב ביותר, על מפאלדה, הוענק על ידי הסלון הבינלאומי השלישי לקומיקס של Erlangen בשנת 1988[32]
- פרס צלחת הכסף של התאחדות היזמים בתחום המסעדנות במדריד, 1997, בזכות תרומה ליוקרה והפצה של הגסטרונומיות[30]
- המאסטר של אמנות על ידי משרד התרבות של ממשלת העיר של בואנוס איירס ב-1998
- פרס זכויות האדם של בני ברית ב-1998
- פרס Haxtur (ספ') למחבר שאנו אוהבים, 2000, בסלון הבינלאומי לקומיקס של נסיך אסטוריאס (ספ')
- פרופסור לשם כבוד של ההומור על ידי אוניברסיטת Alcala de Henares (ספרד) בשנת 2000
- פרס אמריקה הלטינית להומור גרפי Quevedos, בשנת 2000
- פרס לקריקטורה "קטרינה", הוענק על ידי יריד הספרים הבינלאומי של גואדלחרה ב-2003[30]
- אזרח כבוד של בואנוס איירס ב-2004
- אביר מסדר איזבל הקתולית (ספ') ב-2005
- אזרח כבוד של Guaymallén (אנ') ב-2005
- קרן הנסיך קלאוס לתרבות ופיתוח בשנת 2005[30]
- דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה הלאומית של קורדובה בשנת 2006
- פרס אקסטרמדורה ליצירה הטובה ביותר בקריירה האמנותית של מחבר איברו-אמריקאי ב-2007[30]
- פרס Konex (ספ')- ציון הקריירה ב-2012[31]
- עיטור לגיון הכבוד של הרפובליקה הצרפתית 2014
- פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת הפקולטה למדעי הרוח, 2014[6]
- מאי 2014: ציון לשבח "סנטור דומינגו פאוסטינו סרמיאנטו", הוענק על ידי הקונגרס של האומה הארגנטינית.[33]
- מסדר אמנותי ותרבותי פבלו נרודה (ספ') בצ'ילה, 2015[34]
Remove ads
אתר האינטרנט הרשמי של קינו
מאשה צור-גלוזמן, מפאלדה: לא פחות מפורסמת מצ'ה גווארה ומראדונה, באתר הארץ, 9 באפריל 2019- קינו: מתגעגע לצייר . 2014 בתוך העיר X(הקישור אינו פעיל)
- קינו חושב על מוות, אבל יותר על התאבדות 2014
- קינו, ההומור בחינם ב - אונסק"ו
- קינו: "אני אוהב מרק" ב- BBC Mundo
- הומור שעושה אותנו חופשיים יותר. בתוך הארון
- קינו: הציורים שציירתי לפני 30 שנה ממשיכים להיות אקטואליים
קינו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads