Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קטטת פייסרס-פיסטונס (ידועה גם בכינוי Malice at the Palace, בתרגום לעברית: "רשעות בפאלאס") הייתה תגרה שהתרחשה במהלך משחק כדורסל בליגת ה-NBA בין אינדיאנה פייסרס לדטרויט פיסטונס ב-19 בנובמבר 2004, באולם הפאלאס של אובורן הילס באובורן הילס (אנ') שבמישיגן. סוכנות הידיעות Associated Press קראה לאירוע זה "הקטטה הידועה ביותר לשמצה בהיסטוריה של ה-NBA",[1] והתקשורת כינתה אותו "הלילה הכי גרוע בהיסטוריה של ה-NBA".
כשנותרו לסיום המשחק 45.9 שניות, עלה סנטר הפיסטונס בן וולאס לניסיון קליעה, אבל הסמול פורוורד של הפייסרס, רון ארטסט, עשה עליו עבירה. וולאס, שזעם על כך שנעשתה עליו עבירה כשזהות המנצחת כבר הוכרעה מעשית, הכה את ארטסט בפניו והדף אותו על שולחן המזכירות. כתוצאה מכך פרצה על המגרש קטטה בין מספר שחקנים. אחרי סיום הקטטה, זרק אוהד משקה מן היציע על ארטסט. ארטסט החל לרדוף אחרי האוהד, והוביל לקטטה נרחבת בין השחקנים והצופים באולם, שנמשכה מספר דקות.
אחרי המשחק, השעה ה-NBA תשעה שחקנים לזמן כולל של 146 משחקים; כך הפסידו השחקנים גם כ-11 מיליון דולר ממשכורתם. חמישה שחקנים הואשמו גם בתקיפה, ונידונו בסופו של דבר לשנת מאסר על תנאי ולעבודות שירות. חמישה אוהדים הוצבו אף הם בפני אישום פלילי ונאסר עליהם לצפות במשחקי הבית של הפיסטונס לשארית חייהם. הקרב גרם ל-NBA להגביר את האבטחה בין שחקנים ואוהדים, ולהגביל את מכירת האלכוהול במשחקי הליגה.
המשחק היה המפגש הראשון בין הפיסטונס והפייסרס, שתי קבוצות שנודעו באופיין הקשוח וההגנתי, מאז גמר המזרח בפלייאוף של העונה הקודמת. הפיסטונס ניצחו באותה סדרה בשישה משחקים בדרך לזכייה באליפות ה-NBA הראשונה שלהם מאז עידן ה"באד בויז" בשנות ה-80 המאוחרות ובתחילת שנות ה-90.[2] בגלל היריבות המתמשכת בין הקבוצות זכה המשחק בתשומת לב רבה מהתקשורת ומהאוהדים. במהלך הקיץ ביצעו שתי הקבוצות שינויים בסגלן. אינדיאנה רכשה את סטיבן ג'קסון,[3] שנודע כחמום-מוח. מלבדו שיחקו בשתי הקבוצות מספר שחקנים נוספים שנודעו במזגם ההפכפך, בהם רון ארטסט, בן וולאס וראשיד וולאס.[4] הפייסרס הגיעו למשחק עם מאזן 2–6 ורצף של שני ניצחונות, בעוד שהפיסטונס, האלופים המכהנים, החלו את העונה עם מאזן 3–4. המשחק שודר ברחבי ארצות הברית בערוץ ESPN,[3] כמו גם ברשתות השידור המקומיות של הפיסטונס והפייסרס, WDIV ו-Fox Sports Midwest בהתאמה.
המשחק, כמו רבים מהמפגשים הקודמים בין שתי הקבוצות, התאפיין בהגנה חזקה בשני הצדדים. הפייסרס החלו את המשחק בצורה דומיננטית, והצליחו להגיע ליתרון שיא של 20 הפרש שבע דקות לפני המחצית. הפיסטונס הצליחו לצמצם מעט את ההפרש, וירדו למחצית כשהפייסרס מובילים ב-16 נקודות בלבד. הפיסטונס פתחו את הרבע השלישי עם ריצת 2–9, אבל הפייסרס הגיבו בצד השני עם שלשה "על הבאזר" וליי-אפ של ג'מאל טינסלי לפני פתיחת הרבע הרביעי. ריצ'רד המילטון ולינדסי האנטר החלו את הרבע האחרון עם שתי שלשות רצופות, שאפשרו לפיסטונס לצמצם שוב את ההפרש. שני סלים רצופים של סטיבן ג'קסון העלו את הפייסרס להובלה של 79–93 כשנותרו 3:52 דקות משחק, ולמעשה מנעו מדטרויט את תקוותה האחרונה לניצחון.[5] על אף ההפרש המשמעותי שעל פיו הפייסרס היו צפויים לניצחון מוחץ, רוב השחקנים המובילים של שתי הקבוצות נותרו על המגרש בשלביו הסופיים של המשחק,[6] והוא נעשה יותר ויותר אלים לקראת סיומו, עם כמה עבירות קשות וקלות שביצעו השחקנים.[3]
את הפייסרס הוביל רון ארטסט עם 24 נקודות, מתוכן קלע 17 ברבע הראשון. ג'רמיין אוניל רשם דאבל-דאבל של 20 נקודות ו-13 ריבאונדים. טינסלי קלע 13 נקודות, והוסיף שמונה אסיסטים ושמונה חטיפות, שיא קריירה. את הפיסטונס הוביל ריצ'רד המילטון עם 20 נקודות, כאשר ראשיד ובן וולאס רשמו גם הם דאבל-דאבל.
הקטטה החלה כשנותרו 45.9 שניות לסיום המשחק, כאשר אינדיאנה הובילה 82–97. סנטר הפיסטונס בן וולאס הוכשל מאחור על ידי רון ארטסט (לימים מטא וורלד פיס), שהכה אותו בראשו במהלך ניסיון לסל בצעד וחצי. וואלס אמר מאוחר יותר כי ארטסט הזהיר אותו שהוא יכה אותו, לפני המהלך.[3] וולאס הגיב בכך שדחף את ארטסט בפניו, וגרם לשחקנים משתי הקבוצות להגיע במהירות בניסיון להפריד בין הניצים.[7][8]
מאמן הפיסטונס לארי בראון לא היה מודאג במיוחד, כי רק לעיתים נדירות נמשכו התגרות ב-NBA יותר מכמה שניות. במהלך הקטטה, נשכב ארטסט על שולחן המזכירות כדי להירגע כשהוא מרכיב אוזניות, על מנת לדבר עם שדרן הפייסרס מארק בויל. בויל נזכר כי צוות השידור הכיר את אישיותו חמומת-המוח של ארטסט ו"לא היה שום סיכוי שאנחנו הולכים לתת לו לדבר למיקרופון בשידור חי במצב כזה". נשיא הפייסרס דוני וולש (אנ') ציין מאוחר יותר כי ארטסט פעל על פי עצה שקיבל כיצד להירגע ולהימנע מהסתבכות במצב נפיץ כמו זה. אחרי שניסו, ללא הצלחה, לגרום לסיום העימות רב-המשתתפים שנוצר במרכז האולם, החלו השופטים להרחיק שחקנים לפני חידוש המשחק.[3] שדרן הספורט מייק ברין (אנ'), ששידר את המשחק ברשת ESPN, היה סבור שוולאס יורחק, בעוד ביל וולטון חשב כי גם את סטיבן ג'קסון יש להרחיק, על כך שצעק על שחקני הפיסטונס והחמיר את המצב. עם זאת, ברין הביע את דאגתו, שאם וולאס יורחק, יהיה עליו לעבור ליד ספסל הפייסרס, דבר שיכול לעורר תקרית נוספת.[9]
תשעים שניות לאחר שוולאס דחף את ארטסט, רוב שחקני ומאמני שתי הקבוצות התקהלו במרכז האולם, בניסיון להרגיע את וולאס[3] (טיישון פרינס היה השחקן היחיד משתי הקבוצות שלא עזב את הספסל במהלך כל האירוע; כל שאר השחקנים הושעו כתוצאה מכך ממשחקים בודדים).[10] בעוד ארטסט שוכב על שולחן המזכירות, וולאס זרק עליו מגבת, וגרם לארטסט לקום לזמן קצר, עד שנבלם על ידי המאמנים.[3][10] אז זרק אחד מצופי המשחק, ג'ון גרין, כוס פלסטיק של דיאט קולה על ארטסט, ופגע בחזהו.[7][11] ארטסט קפץ מהשולחן, רץ לעבר היציעים, ותפס אדם, מייקל ראיין, שהוא סבר בטעות שהיה אחראי לזריקת המשקה. שדרן המשחק, בויל, קם כדי לנסות ולעצור את ארטסט ונהדף בקלות; כתוצאה מהתערבותו בתגרה סבל לאחר מכן מחמש חוליות שבורות ומחבורה על ראשו.[8] ג'קסון עלה בעקבות ארטסט ליציעים והכה אוהד בשם ויליאם פולסון בפניו, בתגובה לכך שזרק על ארטסט משקה נוסף בעת שצופים אחרים ניסו לרסנו ולמנוע ממנו להמשיך בקטטה.[12] שחקני הפייסרס אדי גיל, דייוויד הריסון, רג'י מילר (שלא שיחק במשחק עצמו בשל פציעה), פרד ג'ונס, ג'מאל טינסלי, שחקן הפיסטונס ראשיד וולאס, ומספר רב של אנשי צוות (כולל פרשן הפיסטונס ושחקנם בעבר ריק מאהורן) מיהרו להיכנס ליציע כדי למנוע את המשך הקטטה ולהרגיע את המשתתפים בה. גרין הכה את ארטסט בראשו פעמיים, כפי שעשה דייוויד וולאס, אחיו של בן, לג'ונס.[3] אוהדים וצופים נוספים החלו לזרוק אז משקאות וחפצים אחרים על שחקני הקבוצות ועל אוהדים אחרים, ומספר אוהדים אף חדרו למגרש.[7]
ביציאתו של ארטסט מהיציע, הוא התעמת עם שני אוהדים נוספים, אלווין "איי. ג'יי" שקלפורד וצ'ארלי הדד, שעלה על המגרש.[3] ארטסט הכה את שקלפורד בפניו, מה שגרם להדד להתערב ולדחוף את ארטסט, לפני ששני אוהדים נפלו על הרצפה. בזמן שהדד שכב על הרצפה, שחקן הפייסרס אנתוני ג'ונסון הכה אותו באחורי ראשו. כשהדד קם, שלח ג'רמיין אוניל אגרוף ללסתו,[7] בזמן שהחליק אחורה, וגרם לעדים סקוט פולארד, העיתונאי ג'ים גריי ומנכ"ל הפיסטונס טום וילסון, לחשוש כי אוניל יהרוג את הדד. אוניל טען מאוחר יותר, כי הדד התבקש לעזוב את האולם מוקדם יותר באותו לילה, והיה מוכר היטב לצוות האבטחה בשל טענה שרצה להיקלע לקטטה עם שחקן NBA על מנת לקבל פיצויים. היועץ ויליאם וסלי, השחקן אוסטין קרושיר ומילר הרחיקו את ארטסט מן האוהדים,[3] אך האירוע הפך כאוטי בשל מיעוט אנשי הביטחון שהתערבו בניסיון להחזיר את הסדר לאולם. אף על פי שלמשטרת אוברון הילס היו תוכניות מגובשות כיצד להתמודד עם הפרעות סדר בהיקף נרחב, רק שלושה שוטרים היו באולם, והם לא היו מוכנים לתרחיש שהשחקנים יעלו לכיוון היציעים.[3][7]
מאמן הפייסרס ריק קרלייל אמר לאחר המשחק, "הרגשתי שאני נלחם על החיים שלי שם".[3] כתב שניסה לעצור את טינסלי מלהיכנס ליציעי האולם נזכר כי הוא "עבר דרכי כאילו הייתי חמאה". אוניל אמר אחר כך, "ככל שזה נראה נורא בטלוויזיה, זה היה לפחות פי 20 יותר גרוע במציאות". עוזר המאמן של הפייסרס, צ'אק פרסון, השווה את המצב ללהיות "לכוד בתוך בסצנת גלדיאטורים כשהאוהדים היו אריות, ואנחנו רק מנסים לברוח עם החיים שלנו. ככה זה הרגיש. שלא הייתה יציאה. אתה חייב "להילחם" את דרכך החוצה". בניהם של השחקנים ואנשים אחרים בקהל בכו מרוב פחד והלם. דריק קולמן עמד ליד בראון ובנו כדי להגן עליהם.[3] השניות שנותרו לסיומו של המשחק בוטלו בשל מה שאירע, ולפייסרס ניתן ניצחון 97-82.[6] אוהדים ליוו בקריאות בוז את שחקני אינדיאנה שירדו מהמגרש כשלצידם אנשי אבטחה, והמשיכו לזרוק משקאות וחפצים אחרים (כולל כיסא מתקפל שכמעט פגע באוניל), בעוד השחקנים הולכים לחדרי ההלבשה.[3] אף לא שחקן אחד משתי הקבוצות דיבר עם התקשורת לפני שעזב את האולם. בסופו של דבר, השוטרים הצליחו להשקיט את האולם, ואיימו לאסור את האוהדים שלא יעזבו את האולם בצורה אחרת.[8] תשעה צופים נפצעו, ושניים נלקחו לבית החולים.[13]
בחדר ההלבשה של הפייסרס, אוניל וקרלייל החלו בשיחה שהתלהטה אודות מה שרק אירע.[3] ארטסט שאל את ג'קסון האם הוא חושב שהשחקנים שהיו מעורבים בקטטה הסתבכו. ג'קסון השיב, "יהיה לנו מזל אם תהיה לנו עבודה". השיחה שכנעה את ג'קסון ואת פולארד ההמומים כי ארטסט "לא שפוי", אם לא הסיק לבדו שמעשיו יובילו להשלכות כלשהן.[3][14] משטרת אובורן הילס נכנסה לחדר ההלבשה כדי לבצע מעצרים, אך בקבוצה מיהרו להעלות את ארטסט על האוטובוס וסירבו להורידו משם. המשטרה החליטה להגן על שחקני הפייסרס כשהם עזבו את האולם, ורק לאחר צפייה חוזרת בהסרטת המשחק פנתה גם אל הקבוצה.[3] מחוץ לאולם, ניצבו עשרות ניידות משטרה מחוץ למגרשי החנייה.[8]
| שחקן | קבוצה | השעיה על ידי ה-NBA | הפסד במשכורת | |
|---|---|---|---|---|
| רון ארטסט* | פייסרס | שארית העונה (86 משחקים; 73 במהלך העונה ו-13 בפלייאוף) |
$4,995,000 | |
| סטיבן ג'קסון* | פייסרס | 30 משחקים | $1,700,000 | |
| ג'רמיין אוניל* | פייסרס | 15 משחקים (במקור נקבע עונשו ל-25 משחקים, הופחת בשל ערעור) |
$4,111,000 | |
| בן וולאס | פיסטונס | 6 משחקים | $400,000 | |
| אנתוני ג'ונסון* | פייסרס | 5 משחקים | $122,222 | |
| רג'י מילר | פייסרס | משחק אחד | $61,111 | |
| צ'אנסי בילאפס | פיסטונס | משחק אחד | $60,611 | |
| דריק קולמן | פיסטונס | משחק אחד | $50,000 | |
| אלדן קמפבל | פיסטונס | משחק אחד | $48,888 | |
| דייוויד הריסון* | פייסרס | לא הושעה | לא הפסיד ממשכורתו | |
* שחקנים שניצבו בפני השלכות משפטיות; כולם קיבלו עונשים דומים:
| ||||
ב-20 בנובמבר 2004 השעה ה-NBA את ארטסט, את ג'קסון, את אוניל, ואת וולאס ללא הגבלת זמן,[13] באומרו כי מעשיהם היו "מזעזעים, דוחים ולא נסלחים".[15] למחרת, הודיע ה-NBA כי תשעה שחקנים יושעו לסך של 146 משחקים – 137 משחקים עבור שחקני הפייסרס, ו-9 משחקים עבור שחקני הפיסטונס.[16] דייוויד הריסון נראה גם הוא רב עם האוהדים, אבל ה-NBA מסר כי הוא לא יושעה, כי "האירוע התרחש כשהשחקנים ניסו לעזוב את המגרש".[17]
לארטסט ניתנה ההשעיה הארוכה ביותר; הוא הושעה ליתרת עונת 2004/2005, השעיה שבסופו של דבר הסתכמה ב-86 משחקים (73 בעונה הסדירה ו-13 במשחקי הפלייאוף). זוהי ההשעיה הארוכה ביותר עבור על תקרית שאירעה במהלך משחק בהיסטוריה של ה-NBA.[16] השחקנים שהושעו הפסידו גם 11 מיליון דולר ממשכורתם עקב ההשעיות; ארטסט לבדו הפסיד כמעט 5 מיליון דולרים.[18]
בשבוע שלאחר ההכרזה על השעיות השחקנים, ערער ארגון שחקני ה-NBA על השעיות של ארטסט, ג'קסון ואוניל, באומרו כי הנציב סטרן "חרג מסמכותו".[16] בשונה מתפיסה זו, ג'קסון אמר כי הוא הרגיש שלמרות ההפסד הכספי הרב, השחקנים היו בני מזל, משום שסטרן יכול היה לגרש אותם לצמיתות מהליגה.[3] הבורר הפדרלי אישר את אורכן של כל ההשעיות, למעט זו של אוניל, אותו הפחיתו ל-15 משחקים.[19] ה-NBA ערר על החלטה של הבורר להפחית את אורך השעייתו של אוניל בבית משפט פדרלי, וב-24 בדצמבר הוציא השופט צו מניעה זמני המאפשר לאוניל לשחק, עד להתקיימות שימוע על הערעור.[20]
אוניל שיחק בשני משחקים נוספים לפני שהתיק הובא לפני בית המשפט המחוזי בברוקלין שבניו יורק ב-30 בדצמבר. ה-NBA טען, כי על פי תנאי הסכם ה-CBA, לסטרן הייתה סמכות מוחלטת להעניק השעיות ולשקול היענות לערעורים בכל מה שקשור לתקריות שהתרחשו על מגרשי ה-NBA ובמהלך משחקים. לעומתו קבע השופט כי התנהגותו של אוניל הייתה למעשה אירוע שלא כחלק ממשחק. לכן בוררות הייתה מותרת לפי ה-CBA, וקביעת הבוררות שיש להפחית את זמן ההשעיה היא קבילה ויש להיענות לה.[21] למרות ערעורו המוצלח של אוניל, ערעורים להפחתת עונשם של ארטסט וג'קסון לא הוגשו.
גרין זוהה על ידי התובע המחוזי דייוויד גורסיקה, שהיה שכנו.[22] ב-30 בנובמבר אסרה חברת Palace Sports and Entertainment, בעלי הפיסטונס, על גרין ועל הדד את ההשתתפות באירועים באתרים שבבעלות החברה (כולל הפאלאס של אובורן הילס ותיאטרון המוזיקה DTE אנרג'י), ביטלו את כרטיסיהם השנתיים והנפיקו במקומם החזרים.[23] לגרין היו מספר הרשעות פליליות קודמות, בהן זיוף, נשיאת נשק סמוי, תקיפה פלילית, ושלוש הרשעות על נהיגה בשכרות,[24] ובזמן הקטטה הוא היה בתקופת ניסיון לאחר שהורשע על נהיגה בשכרות.[22]
ב-8 בדצמבר 2004 הורשעו חמישה משחקני אינדיאנה וחמישה אוהדים (ג'ון אקרמן, ג'ון גרין, בראיינט ג'קסון, ויליאם פולסון ודייוויד וולאס) בתקיפה. שחקן הפייסרס אוניל (שגם זרק את מלווין קנדזיורסקי על שולחן המזכירות בניסיון להיכנס ליציע), והצופה גרין, שעליו אמר גורסיקה כי הוא הוביל במו ידיו לקטטה על ידי זריקת כוס על ארטסט,[12] הואשמו בשני אישומים. ארטסט, הריסון, ג'קסון ואנתוני ג'ונסון הואשמו באישום אחד. שלושה אוהדים, כולל דייוויד וולאס, הואשמו באישום יחיד זהה; שני אוהדים (הדד ושקלפורד) שנכנסו למגרש במהלך התגרה, הואשמו בהסגת גבול, ובראיינט ג'קסון, שהורשע בעבר בהרשעות פליליות, הואשם בעבירת תקיפה על זריקת כיסא.[25] כל האוהדים המעורבים נאסרו מלהשתתף במשחקי הפיסטונס.[26]
ב-29 במרץ 2005 הכריז בראיינט ג'קסון "איני מעוניין להשיב"[27] (Nolo Contendere) על עבירת התקיפה בשל זריקת הכיסא. ב-3 במאי 2005 נגזרו עליו שנתיים מאסר על תנאי ותשלום של 6,000 דולר כפיצויים.[28] דייוויד וולאס גם הוא הורשע ונידון למאסר של שנה אחת על תנאי ולעבודות שירות על הכאת גארד הפייסרס פרד ג'ונס.[18]
כל חמשת השחקנים שהואשמו עשו שימוש בטענת "איני מעוניין להשיב". ב-23 בספטמבר 2005 נידונו ארטסט, ג'קסון ואוניל למאסר של שנה אחת על תנאי, ל-60 שעות של עבודות שירות, לקנס של 250 דולר, ולטיפול בניהול כעסים.[29] שבוע לאחר מכן, קיבל הריסון פסק דין זהה,[30] וב-7 באוקטובר 2005 קיבל ג'ונסון, השחקן האחרון שניצב בפני אישומים משפטיים, פסק דין דומה (הוא קיבל 100 שעות עבודות שירות).[31]
ב-27 במרץ 2006 מצא חבר מושבעים את ג'ון גרין אשם בעבירה אחת של תקיפה על הכאת ארטסט ביציעים, אבל זיכה אותו על מעשה זריקת המשקה. ב-1 במאי 2006 נידון גרין ל-30 ימים בכלא ולשנתיים על תנאי.[32] ב-7 בנובמבר 2006 הודיעה קבוצת הפיסטונס לגרין שהוא מנודה לנצח מלהשתתף במשחקי הבית של הקבוצה בשל פקודות של ה-NBA (האיסור אינו חל על אירועים אחרים בפאלאס של אובורן הילס).[33]
מספר שחקנים ומאמנים אמרו כי התגרה הייתה האירוע הגרוע ביותר שהם ראו אי פעם.[34] אוהדי הפייסרס החלו להתייחס לקבוצה בתור "הבריונים" (Thugs).[35] מנכ"ל הפיסטונס טום וילסון הצהיר מאוחר יותר כי פעולתו של ארטסט נטלה מחסומים פיזיים, כגון שולחנות וספסלים, שבדרך כלל מפרידים בין מעריצים ושחקנים, וכתב "אינדיאנפוליס סטאר" מארק מונטיית' (Montieth) טען כי "במובן מסוים, [ארטסט] עורר [את התקיפה המתקרבת] באופן פסיבי, בכך שנשכב".[3] בפרשנות לאחר המשחק ב-ESPN, אנשי הערוץ טענו כי האשמה היא על אוהדי הפיסטונס, ולא על השחקנים. ג'ון סונדרס (Saunders), למשל, כינה את האוהדים "חבורת פרחחים".[36] טים לגלר (Legler) אמר: "האוהדים חצו את הגבול".[37] סטיבן א. סמית' קבע כי "הם (האוהדים) צריכים להתבייש בעצמם ואת חלקם צריך לעצור". הפרשנות שלהם הובילה את סגן נשיא ESPN מארק שפירו לבצע שיחות עם סונדרס, עם לגלר, עם סמית' ועם גרג אנתוני. שפירו הרגיש כי פרשנותם הייתה מוטה. ביום שלישי הצהיר שפירו, "הייתי שמח לו האולפן לא היה מטיל את האשמה כולה על גבי האוהדים ביום שישי בערב".[38]
חלק משמעותי מביקורתה של התקשורת נמתחה על אוהדי הפיסטונס, ו-46% ממצביעי סקר של ESPN האמינו כי האוהדים היו האשמים באירוע.[39] פרשנים אחרים אמר כי ארטסט וכל שאר השחקנים המעורבים היו אשמים.[13][40][41]
הפייסרס והפיסטונס שיחקו בפעם הראשונה לאחר התגרה במשחקי חג המולד של ה-NBA ב-25 בדצמבר בקונסקו פילדהאוס באינדיאנפוליס. הפיסטונס ניצחו 93–98 ללא כל תקריות. גם ארטסט וגם ג'קסון לא שיחקו עקב הרחקתם; אוניל שיחק במשחק, הראשון שלו לאחר סיומה של השעייתו. כמה קבוצות NBA הגבירו בעקבות האירוע את האבטחה במגרשיהן, וה-NFL, ליגת הפוטבול, הזכיר לצוותי אבטחה את הנהלים הקיימים,[22] וב-17 בפברואר 2005 הוציאה ליגת ה-NBA נהלים חדשים לאבטחה בכל אולמותיה. המדיניות החדשה כללה מגבלה על כמות האלכוהול שיכול אדם לרכוש במשחק, כמו גם איסור על מכירת אלכוהול לאחר סוף הרבע השלישי של משחקי הליגה. לאחר מכן הורו כי על כל קבוצה להציב לפחות שלושה מאבטחים בין השחקנים והאוהדים.
ב-25 במרץ 2005, שיחקו הפייסרס באוברון הילס בפעם הראשונה מאז הקטטה. המשחק התעכב ב-90 דקות לאחר שסדרה של איומים על פצצות בתאי ההלבשה של הפייסרס נשמעו, אבל המשחק החל בסופו של דבר, לאחר שלא נמצאו חומרי נפץ. שתי דמויות מפתח באירוע המקורי פספסו את המשחק: ארטסט עדיין היה מושעה, ואוניל היה פצוע בכתפו. במשחק, הפייסרס עצרו את רצף 12 הניצחונות של הפיסטונס עם ניצחון 81–94.
לפלייאוף, הגיעה דטרויט בתור הקבוצה בעלת המאזן השני בטיבו במזרח, ואינדיאנה בתור הקבוצה השישית בטיבה. לאחר שהפיסטונס ניצחו את פילדלפיה 76' בחמישה משחקים, והפייסרס גברו על המדורגת שלישית בוסטון סלטיקס בשבעה משחקים, שתי הקבוצות נפגשו בסיבוב השני. אף על פי שהפייסרס החלו ביתרון שני משחקים מול ניצחון בודד של הפיסטונס, דטרויט היא שניצחה בסדרה בשישה משחקים, כשסיימה ברצף של שלושה ניצחונות רצופים. אחרי שניצחה את אינדיאנה, דטרויט ניצחה את מיאמי היט בגמר המזרח בשבעה משחקים, והגיע לגמר ה-NBA, שבו הפסידו לסן אנטוניו ספרס בשבעה משחקים.
לאחר שריצה את השעייתו, רון ארטסט חזר לפייסרס בתחילת עונת 2005/2006. אחרי ששיחק 16 משחקים הוא דרש מעבר בטרייד. איש הפייסרס וולש אמר כי דרישותיו של ארטסט היו "הקש ששבר את גב הגמל", ושחקני הפייסרס שהתערבו לטובתו בקטטה הרגישו נבגדים.[3] ג'קסון אמר מאוחר יותר: "אני סיכנתי את הקריירה שלי עבורו, נכנסתי ליציעים ונלחמתי... איבדתי 3 מיליון דולר, [אבל] לא קיבלתי 'תודה' או משהו".[14] אחרי יותר מחודש שבו לא שיחק, אינדיאנה העבירה את ארטסט לסקרמנטו קינגס תמורת פג'ה סטויאקוביץ'. ארטסט שיחק מול בן וולאס בפעם הראשונה אחרי הקרב בנובמבר 2006, ולבסוף שב לדטרויט בינואר 2007. לאורך כל המשחק בו הפסידו הקינגס לפיסטונס 91–74, נקראו כלפי ארטסט קריאות בוז, אבל לא נרשמו אירועים חריגים. לאחר שנה שבה שיחק ביוסטון רוקטס בעונת 2008/2009, חתם ארטסט בלוס אנג'לס לייקרס. אחרי הזכייה הראשונה שלו באליפות ה-NBA בשנת 2010, התנצל ארטסט בפני ג'קסון ובפני שחקני פייסרס נוספים על היותו "כל כך צעיר ואנוכי", באומרו "לפעמים אני מרגיש פחדן, כאשר אני רואה את החבר'ה האלה. אני משחק בלייקרס, אבל היה לי סיכוי לנצח אתכם. אני מרגיש כמעט כמו פחדן".[14] ב-16 בספטמבר 2011, שינה ארטסט את שמו למטה וורלד פיס.
במהלך עונת 2011/2012, רק אחד מתוך תשעת השחקנים אשר הושעו לאחר הקטטה עדיין שיחק באותה קבוצה: בן וולאס, שחתם בשיקגו בולס כשחקן חופשי ב-2006, עבר לקליבלנד קאבלירס, ושב לפיסטונס ב-7 באוגוסט 2009. רוב השחקנים שהיו מעורבים בתקרית הועברו בטרייד לקבוצות אחרות, ומאז, כל השחקנים המעורבים בקטטה פרשו ממשחק ב-NBA; ארטסט האחרון שעשה זאת, ב-2017. הפיסטונס הגיעו לארבעה גמרי מזרח רצופים לאחר הקטטה, שישה רצופים בסך הכל, מה שהופך אותם הקבוצה הראשונה מאז לוס אנג'לס לייקרס בשנות ה-80 להגיע שש פעמים רצופות לשלב הגמר האזורי, אף על פי שהם זכו באליפות פעם אחת בלבד לאורך רצף זה. מן הצד השני, הפייסרס לא הצליחו רבות לאחר הקטטה. לאחר שהפסידו לפיסטונס בפלייאוף 2005, הפייסרס לא הצליחו לנצח מעל מחצית ממשחקיהם בכל העונות הבאות עד עונת 2011/2012, ונכשלו מלהעפיל לפלייאוף במשך חמש עונות ברציפות, מ-2006 עד 2010. רבים משחקני הפייסרס בעונת 2004/2005 מאמינים כי הקטטה והשלכותיה גרמו להרס של קבוצת אליפות פוטנציאלית, כאשר ארטסט הוא הגורם לכך. הפייסרס ניסו לבנות את קבוצתם מחדש על ידי רכישת שחקנים "בעלי אופי".[3]
ב-19 בנובמבר 2009 הופיע ג'ון גרין, אחד האוהדים שהיו בקטטה, בסדרת הטלוויזיה "First Take" של ESPN, ודיבר בה על התקרית ועל השינויים שעבר מאז. גרין סיפר כי הייתה לו בעיית אלכוהול באותו זמן, ומאז עשה מאמץ להתמודד עם הבעיה. הוא גם אמר כי רון ארטסט התנצל בפניו כמה חודשים קודם לכן, והביע רצון לעבוד בשירות הקהילה בדטרויט.[11]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
