צ'ארלס טיילור (פילוסוף)

צ'ארלס מרגרייב טיילור (באנגלית: Charles Margrave Taylor; נולד ב-5 בנובמבר 1931) הוא פילוסוף קנדי הידוע בזכות תרומותיו לפילוסופיה של מדע המדינה ולחקר ההיסטוריה של הפילוסופיה. הוא מסווג לרוב כקהילתן, אך הביע אי נוחות מסיווג זה.

צ'ארלס טיילור
Charles Taylor

צ'ארלס טיילור בשנת 2019
לידה	5 בנובמבר 1931 (בן 93) מונטריאול, קנדה
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
מקום לימודים	אוניברסיטת מקגיל, בייליול קולג', תיכון סלוין
מנחה לדוקטורט	ישעיה ברלין ג.א.מ. אנסקום.
מוסדות	אוניברסיטת נורת'ווסטרן אוניברסיטת מקגיל אוניברסיטת מונטריאול
זרם	פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין	קהילתנות, קוסמופוליטיות, "העידן החילוני", אמונה, מודרניות
עיסוק	סופר, סוציולוג, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף, חוקר מדע המדינה
הושפע מ	אריסטו, הגל, אלכסיס דה טוקוויל, מוריס מרלו-פונטי, מקס ובר, אמיל דורקהיים, לודוויג ויטגנשטיין, מייקל פולני, פול ריקר, היידגר, ויליאם ג'יימס, מיכאיל בכטין, יוברט דרייפוס
השפיע על	מייקל וולצר, אקסל הונת, מייקל סנדל
מדינה	קנדה
פרסים והוקרה	פרס מולסון (1991) פרס רצינגר (2019) פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (2008) מלגת רודס (1952) פרס קלוגה (2015) פרס ברגרואן לפילוסופיה (2016) פרס הגל (1997) פרס טמפלטון (2007) פרס לאון גרין (1992) קצין גבוה במסדר הלאומי של קוויבק (2000) עמית החברה המלכותית של קנדה שותף במסדר קנדה עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עמית האקדמיה הבריטית

קריירה

קריירה אקדמית

צ'ארלס טיילור התחיל את הקריירה האקדמית שלו בלימודי תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת מקגיל, אותם השלים ב-1952. משם המשיך ללימודי תואר ראשון בפילוסופיה, במדע המדינה ובכלכלה באוניברסיטת אוקספורד, בבייליול קולג' כזוכה מלגת רודז (התואר הוא תואר אינטרדיסציפלינרי אותו ניתן ללמוד בעיקר באוניברסיטת אוקספורד). לאחר מכן השלים את לימודי התואר השני ב-1960. ב-1961 קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה, בהנחיית ישעיה ברלין וג.א.מ. אנסקום.

הוא החליף את ג'ון פליימנץ בקתדרת צ'יצ'ל לתאוריה חברתית ופוליטית באוניברסיטת אוקספורד, שימש כפרופסור חבר ב"All Souls College" באוקספורד, ושימש שנים כפרופסור למדע המדינה ולפילוסופיה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, שם הוא כיום במעמד של פרופסור אמריטוס. טיילור משמש כיום כפרופסור למשפטים ולפילוסופיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן. רבים מתלמידיו הם פילוסופים ידועים בזכות עצמם. טיילור משמש גם כעורך נוסף בכתב העת האקדמי "Public Culture" היוצא בהוצאת אוניברסיטת דיוק.

ב-1995 הוענק לו תואר מסדר קנדה. בשנת 2000 הוא הוכרז כקצין ראשי במסדר הלאומי של קוויבק. בשנת 2007 זכה בפרס טמפלטון הניתן להישג בהתקדמות לקראת מחקר בתגליות הנוגעות למציאות רוחנית, הכולל מענק כספי בסך מיליון וחצי דולר. בנוסף, זכה בשנת 2008 בפרס קיוטו המכונה "הנובל היפני" בקטגוריית האומנות והפילוסופיה.

קריירה פוליטית

ארבע פעמים העמיד טיילור את עצמו לבחירה לבית הנבחרים הקנדי כמועמד המפלגה הדמוקרטית החדשה שהיא מפלגה הנוטה לסוציאל-דמוקרטיה. בכל ארבע מערכות הבחירות (שהתקיימו בשנים 1960, 1963, 1965 ו-1968) כשל. מערכת הבחירות שהתקיימה בשנת 1965 עוררה עניין רב בציבור, שכן טיילור התמודד במחוז אחד אל מול פייר אליוט טרודו. שני המועמדים נחשבו לאינטלקטואלים חריפים ול"כוכבים עולים" במפלגתם. בשנת 2008 הודיע טיילור כי בכוונתו להתמודד פעם נוספת, בבחירות הפדרליות לבית הנבחרים, האמורות להתקיים ב-14 באוקטובר 2008.

בשנת 2007 התמנה טיילור לצד ז'ראר בושאר, לוועדה ממשלתית הדנה באפשרות של "הסדר סביר" במחוז מולדתו קוויבק הסובל ממתחים אתניים בין דוברי האנגלית ודוברי הצרפתית. בושאר וטיילור פרסמו את הדו"ח ב-21 במאי 2008, ובו הציעו 37 פעולות שעל ממשלת קוויבק לנקוט על מנת לשמור על המרקם הרב תרבותי של המדינה ועל ההרמוניה בין תושביה, אך סיכמו כי נמצא שיסודות החיים המשותפים בקוויבק אינם עומדים בסכנה, וכי יש הבדל בין מציאות החיים בקוויבק ובין הדרך המשברית בה התקשורת משקפת אותם.

חייו האישיים

טיילור נולד במונטריאול, והוא חי בה גם כיום. בצעירותו נישא לאלבה רומר, ולזוג נולדו שתי בנות. לאחר מותה של רומר מסרטן בשנת 1990, נישא טיילור בשנת 1995 לאוב בילאר (Aube Billard) היסטוריונית של האמנות. כמו מורתו אנסקום, טיילור הוא קתולי אדוק בדתו.

משנתו הפילוסופית

אפיסטמולוגיה

הבנת התאוריה של טיילור על יצירת ה"עצמי" ועל האפיסטמולוגיה, אותה הציג בספרו "מקורות העצמי" (Sources of the Self) דורשת את הכרת המסורת הפילוסופית ממנה הוא מושפע, במיוחד מהגל, ויטגנשטיין, היידגר ומרלו-פונטי. טיילור מתנגד לנטורליזם, ל"אפיסטמולוגיה המקשרת" (mediational epistemology), אשר באה בעקבות האמפיריציזם והספקנות של דקארט, הקובעים כי התודעה שלנו היא המפרשת את הידע שאנו רוכשים באמצעות החושים, וקורא למתן פירוש לעולם באמצעות דיאלוג, הסכמה על פירושן של מילים, והבנת הדברים המשותפים לאנשים באשר הם. טיילור קורא בעקבות מיכאיל בכטין, להתנגד למה שהוא מכנה "תודעה מונולוגית" או "הפרספקטיבה של האינטלקטואל".

מאמר נוסף שכתב, "לציית לכלל", ממשיך את הניתוח של ויטגנשטיין על ציות לכללים. טיילור מנתח מדוע אנשים יכולים שלא לציית לכללים, ואיזה סוג של ידע מאפשר לאדם לציית לכלל, כגון מתן הנחיות להגיע למסיבה או חץ על ציון דרך. המסורת האינטלקטואליסטית אשר נגדה הוא יוצא, מניחה מראש שעל מנת לציית להוראות להגיע למסיבה חייבת להיות בתודעתנו מערכת של הנחות קבועות מראש המסבירות לנו כיצד לציית לכללים. אך איך נדע האם הכיוונים הם נכונים, ומה מונע מהספקן להטיל ספק כי החץ שעל ההוראות שציירו ידידיו אכן יוביל אותו אל המסיבה? לאינטלקטואל יש צורך בפתרון כל הנושאים האלה בטרם ניתן יהיה לציית לכלל כלשהו.

טיילור טוען שפתרונו של ויטגנשטיין הוא הבהרת הרקע של ההבנה. רקע זה אינו מורכב מכללים והנחות בסיס גרידא, אלא מה שוויטגנשטיין קרא לו "צורות חיים". באופן יותר מפורט, ויטגנשטיין אומר בחקירות פילוסופיות כי "לציית לכלל הוא מנהג". מכיוון שמתן סיבות לציות לכלל חייב להסתיים בנקודה מסוימת, טיילור מאתר את זה בהבנת העולם המוטבעת בנו, דהיינו בשליטה המעשית שאנו מטביעים בגופינו בצורה של הרגלים, עמדות ונטיות. הוא מקביל זאת ללימוד כיצד לנהוג במכונית. פעולה היכולה להראות כסדרה של ציות להוראות, אך כאשר אנו מאצים בכביש המהיר אנו איננו מצייתים להוראה. תשומת ליבנו נתונה למשהו אחר, ואנו משתמשים ביכולות שהטבענו בגופינו כדי להתאים עצמנו ולהגיב לאירועים המתרחשים. טיילור אומר "הבנתנו עצמה מוטבעת. זאת אומרת, הידע הגופני שלנו והדרך בה אנו פועלים ונעים יכולה להביא לפיענוח מרכיבים של הבנתנו את עצמנו ואת העולם".

טיילור טוען כי אין לנו צורך להציג את האדם בצורה ראשונית כנושא לייצוג על מנת להבין את הליך הציות להוראות או כל הליך הדומה לנהיגה. בעקבות היידגר, מרלו פונטי, מייקל פולני וויטגנשטיין, טיילור טוען שזוהי שגיאה להניח מראש שאנו באופן מהותי מנותקים מהעולם ומבינים אותו דרך קשרים של ייצוג. כאשר אנו פועלים, לדוגמה, אנו פועלים עם גופינו, בין אם באופן שפתי או דרך הבנה של החושים. אך מעט מזה כרוך בפעולתנו, גם כאשר שהמטרות לפעולה או הכללים המנחים את התנועה, מחושבים באופן מודע. למעשה, הוא טוען, רק דרך רקע רחב יותר זה ניתן להבין כלל את נושא הייצוג.

רעיון הרקע מסייע לנו לגשת לתהליך ההבנה בחיי היום יום שלנו, דהיינו כאשר אנו הולכים יש לנו הבנה גופנית היכן לשים את כף רגלנו, אך באופן רגיל איננו זקוקים לכללים לשם כך. הבנתנו את ההליכה היא ידע גופני. טיילור טוען שיכולתנו לציית לחוקים נעוצה ביחסים בין רקע של מנהגים והרגלים גופניים. לעיתים אנו מצייתים לכללים, אך טיילור רוצה שנתייחס לכך שהכללים כשלעצמם אינם כוללים עקרונות להפעלתם הם. לשם כך עלינו להבין את היחסים המורכבים יותר בין הידע הגופני שלנו ו"צורות החיים" ההיסטוריות המסבירות את פעולותינו ומעשינו ואשר הכללים לרוב מספקים להם הסבר או תיאור שלאחר המעשה.

קהילתנות

טיילור שייך לזרם פילוסופי במדע המדינה ובסוציולוגיה אליו משתייכים אף מייקל וולצר ומייקל סנדל, המותח ביקורת על תפיסת העולם הליברלית ועל תפיסת ה"אני" לה היא טוענת. על אף שזרם זה אינו אחיד, יש המסווגים את ההוגים הטוענים טענות מסוג זה כ"קהילתנים". הקהילתנים מדגישים את חשיבות הקשרים והמוסדות החברתיים והקהילתיים להתפתחות היחיד לכלל אדם בעל זהות מגובשת ומשמעות לחייו.

בהרצאה שנתן בשנת 1991, "ההרצאה על שם מאסי", בה כתב על "מועקת המודרניות" (The Malaise of Modernity), וכן בספרו "האתיקה של האותנטיות" (The Ethics of Authenticity) שיצא באותה השנה, מצא כי האדם בתקופתנו, החי בחברה דמוקרטית ליברלית, חושש מאבדן המשמעות, מאבדן האופקים המוסריים, משקיעת המטרות המוסריות אל מול "התבונה האינסטרומנטלית" המבוססת על חישובי עלות - תועלת, המנוגדים לעיתים קרובות לערכי מוסר בסיסיים של הנאלצים לעסוק בהם, ואובדן החירות, "העריצות הרכה", עליה התריע אלכסיס דה טוקוויל, הנובעת מאבדן העניין בזירה הפוליטית, וההעדפה להישאר בבית ולהנות מהסיפוקים המוענקים בחיים הפרטיים, כל עוד הממשלה דואגת לספק אותם.

אלו נובעים, לדעת טיילור, מכך שההמשגה של זהות היחיד בתאוריה הליברלית היא מופשטת מדי, אינסטרומנטליסטית וחד־ממדית. לדעת טיילור, התאורטיקנים הליברלים, מההוגים המוקדמים כג'ון לוק ותומאס הובס (על אף שזה לא היה ליברל), ועד הוגים בני ימינו כג'ון רולס ורונלד דבורקין הזניחו את קשריו של היחיד לקהילה ולאנשים אותם כינה ההוגה ג'ורג' הרברט מיד "אחרים משמעותיים". תפיסה ריאליסטית יותר של האני, על פי טיילור, צריכה להכיר ב"אופקי המשמעות", ביטוי היידגרי שפירושו הרקע החשוב של יחסים חברתיים ודיאלוג עם אחרים, אל מולם החיים מקבלים חשיבות ומשמעות. ללא משמעות רקע זו, החיים פגיעים לפגיעה עליה דיבר ניטשה, שתהפוך את כל הבחירות שיש לנו בחיים לשוות בערכן, ובשל כך לחסרות משמעות.

לקריאה נוספת

• צ'ארלס טיילור, מועקת המודרניות, הוצאת שלם, ירושלים התשע"א. (לקריאת קטע מן הספר באתר ההוצאה)
• צ'ארלס טיילור, פרשנות ומדעי האדם, הוצאת רסלינג, תל אביב 2014.
• צ'ארלס טיילור, מאמרים על מוסריות ועידן חילוני, תרגם מאנגלית: יואב אשכנזי, הוצאת כרמל, 2024^[1]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: צ'ארלס טיילור (פילוסוף)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'ארלס טיילור (פילוסוף)

• האתר של טיילור באוניברסיטת נורת'ווסטרן
• The Immanent Frame בלוג הכולל מאמרים של טיילור
• הטקסט של מאמרו של טיילור "ההתגברות על האפיסטמולוגיה"
• הטור של טיילור המופץ בסינדיקציה
• ביבליוגרפיה של עבודות על ומאת טיילור
• קישורים למקורות שניוניים - ביקורות ומאמרים
• אסף מלאך, אני אנווט. אבל לאן? על "מועקת המודרניות", באתר nrg‏, 14 בנובמבר 2011
• ד"ר תומר פרסיקו, האם הרציונל חייב לבטל את אלוהים?, על משנתו של טיילור
• צ'ארלס טיילור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צ'רלס טיילור (1931-), דף שער בספרייה הלאומית
• צ'ארלס טיילור, ברשת החברתית Goodreads

הערות שוליים

1. איתמר בן-עמי, הפילוסוף שיחבר בין חילונים לדתיים, באתר הארץ, 9 ביולי 2024