צרבת

צרבת היא תחושת צריבה כואבת בוושט, בעיקר בחלל הגרון.

צרבת

טיפול	nizatidine magaldrate calcium gluceptate gal blech aluminium carbonate dihydroxyaluminum sodium carbonate magnesium carbonate magnesium trisilicate famotidine cimetidine אזומפרזול אומפרזול סודה לשתייה מגנזיום הידרוקסיד carbonate ion
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D006356
סיווגים
ICD-10	R12
ICD-11	MD95

התחושה מתחילה בדרך כלל בבטן ועוברת לצוואר ולגרון. הצרבת נובעת מעלייה של חומצות קיבה בוושט. צרבת היא בדרך כלל תופעה חולפת, אף כי פגמים בסוגר הקיבה עלולים להפוך את התופעה לכרונית. הצרבת מתחילה בדרך כלל לאחר אכילת כמות גדולה של מזון או אכילת מזון שומני. נשים בהיריון מועדות לצרבת, ושתיית משקאות מוגזים (המבוססים על חומצה פחמתית) עלולה אף היא לעודד צרבת. צרבת כרונית עלולה להעיד על כיב קיבה (אולקוס). הצרבת יכולה להופיע בכל גיל.

פירושה האנגלי של המילה צרבת (Heartburn) הוא "שרפה בחזה" מאחר שהתחושות המלוות צרבת דומות לתעוקת לב, הקודמת להתקף לב.

מומלץ לסובלים מצרבת לאכול מנות קטנות, לא לשכב לאחר האוכל ולהמעיט בצריכת שומנים ומשקאות תוססים מאוד.

תרופות לצרבת

ערך מורחב – תרופות לצרבת

ניתן לחלק את התרופות לצרבת לארבע קבוצות:

• תרופות לצרבת ללא מרשם: קיימים עשרות תכשירים ללא מרשם רופא לטיפול בצרבת; רובם מכילים בסיסים סותרים (מנטרלים) כגון מגנזיום הידרוקסיד או אלומיניום הידרוקסיד הנוגדים את החומציות בקיבה. בנוסף ישנן תרופות שחוסמות את התאים בקיבה שאחראים על הפרשת החומצה ובכך מקלים על תחושת הצרבת. סודה לשתייה (נתרן מימן פחמתי) אף היא בסיס, והיא תכשיר ביתי ותיק לטיפול בצרבת. סידן פחמתי מהווה את הבסיס לתכשירים כמו טאמס ודומיו.

תרופות מסוג זה: טאמס, צרבת-X, קלטראט, ויטה-קל (דרך חיים), מאלוקס, קלצימור.

• מעכבי משאבת מימן או מעכבי משאבות פרוטונים (PPI): מטרת התרופות מסוג זה היא הפחתה לאורך זמן של ייצור החומצה בקיבה. מנגנון הפעולה של תרופות אלה מבוסס על מעכבי אנזימים – מולקולות שנקשרות לאנזימים שבתאי דופן הקיבה ומונעות מהם לבצע את השלב האחרון בייצור החומצה הגסטרית.

תרופות מסוג זה: לנטון, פרילוסק, פרבאסיד, אומפרדקס, קונטרולוק, פרוטוניקס, פנטולוק, לוסק, נקסיום, אסיפקס.

• חוסמי קולטני היסטמין מסוג 2 או חוסמי H2: ההיסטמין, תרכובת אורגנית שהגוף מייצר בתגובה לגורמים שונים, מעודד ייצור חומצות במעי. בתגובה להיקשרות ההיסטמין בקולטני היסטמין מסוג H2 שנמצאים בתאי דופן הקיבה, תאי דופן הקיבה מייצרים את חומצת הקיבה. מנגנון הפעולה של תרופות מסוג חוסמי H2 מונע את הקשירה וכך מופחת ייצור החומצה הגסטרית.

דוגמאות לתרופות מסוג זה: פפסיד, טגמט, ניזאטידין, גסטרו, סימטידין, אקסיד, פאמוטידין, זנטק, רניטידין. ניתן למצוא חוסמי H2 שנמכרים ללא מרשם רופא אבל כמות החומר הפעיל שבהם נמוכה יחסית לאלה שעבורם יש צורך במרשם.

• תרופות פרו-קינטיות: אלה הן תרופות שפועלות על מערכת העיכול עצמה וכך משפיעות על ייצור החומצה. תרופות שמבוססות על חוסמי דופמין, כמו מטוקלופראמיד (פראמין) או דומפרידון (מוטיליום), גורמות לשריר הסוגר התחתון, השריר שבקצה הוושט בכניסה לקיבה, להתכווץ וכך מונעת מהחומצה לחזור מהקיבה לוושט. בו-זמנית היא גורמת לספינקטר הפילורי, השריר שמפריד בין הקיבה לתריסריון, להתרפות וכך מזרזת את התרוקנות הקיבה. מנגנון הפעולה של תרופות אחרות, כמו למשל ציסאפריד, מעודד שחרור של אצטילכולין בדופן המעי ומגביר את התכווצויות השרירים במעי. כך מוגבר קצב התרוקנות הקיבה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צרבת בוויקישיתוף

• מידע נוסף באתר InfoMed
• דן אבן, מניעה וטיפול בצרבת (רפלוקס), באתר כמוני
• רינה זיסמנוביץ, צרבת: איך לטפל ולנסות למנוע את הבעירה, באתר ynet, 10 בדצמבר 2013
• רם דיקמן‏, מקדימים תרופה למצה: צרבת, באתר וואלה, 10 באפריל 2014

ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.