צבי רובינשטיין

צבי הנרי רובינשטיין (6 בפברואר 1913 - 11 ביולי 2008) היה לוחם ומפקד האצ"ל באוסטריה.

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: זהות גדולה מדי עם הכתוב בקישור.

צבי רובינשטיין

צבי רובינשטיין
לידה	6 בפברואר 1913 דרוהוביץ' שבאימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	11 ביולי 2008 (בגיל 95)
מקום קבורה	הר המנוחות
תאריך עלייה	1997
מדינה	ישראל
השתייכות	אצ"ל
תפקידים אזרחיים
מהנדס נפט- גיאופיזיקה

קורות חייו

נולד בכ"ט בשבט ה'תרע"ג (6 בפברואר 1913) בסחודניצה ליד העיר דרוהוביץ' שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום אוקראינה (לאחר שהייתה גם חלק מפולין) לשלומית ואריה רובינשטיין. רובינשטיין היה בן יחיד מתוך ששת ילדיהם. בגיל שמונה התייתם מאביו עקב מחלה שלקה בה האב במלחמת העולם הראשונה, בעת שירותו כחייל אוסטרי.

לפני מלחמת העולם השנייה עסק רובינשטיין בהנדסת נפט ועזר למדינות רבות באיתור נפט בשטחיהן.

ב-1935 נפגש רובינשטיין עם מנהל חברת מקורות לעתיד בזאקופנה שבפולין, כדי להיעזר בו בתוכנית קידוחי המים בעמק זבולון, במסגרת תכנון מפעל השקיה מרכזי לעמק יזרעאל המערבי. באותן שנים, 1935-1939, בית החרושת שלו, "פטרונפטה" אשר היה ממוקם בטוראשוזקה-Turaszówka ליד העיר קרוסנו שבפולין, היווה אכסניה למאות יהודים. רובינשטיין סייע בהברחתם לארץ, של רבים מהם, ותרם רבות להכשרתם לעבודה לקראת עלייתם לארץ ישראל.

עוד לפני המלחמה הצטרף רובינשטיין לבית"ר. הוא נפגש עם זאב ז'בוטינסקי ושימש לו כנהג בסיורו בדרוהוביץ', ונפגש שם עם אהרן צבי פרופס שהיה הבית"רי הראשון. האחראי בסניף בית"ר בדרוהוביץ' היה העו"ד הלפרין, אשתו לעתיד של הלפרין רוחלה, הייתה ידידה טובה של רובינשטיין, ואחותו של מנחם בגין, נציב בית"ר בפולין, שהגיע לעבור השתלמות בדרוהוביץ' בעקבות המגבלות של הנומרוס קלאוזוס ("מספר סגור" מס' יהודים מוגבל שאושרו ללימודים אקדמאים) באוניברסיטה בפולין.

לאחר פרוץ המלחמה ב-1941 ברח רובינשטיין לברית המועצות, כמה שעות לפני כניסתם של הגרמנים לדרוהוביץ', הוא היה מבוקש על ידי הגרמנים אשר האשימו אותו בהיותו מחבל. בברית המועצות המשיך רובינשטיין לעבוד בתחום הנפט. במהלך שהותו שם הוא נתפס על ידי הסובייטים אשר כלאו אותו מחשש להיותו מרגל פולני, רובינשטיין קיבל בכלא חבילות מחבריו, באחת מהחבילות היה כיכר לחם שבו הושתל פתק שסיפר על הנעשה בחוץ, אחד הסוהרים לקח לעצמו את חבילתו, ורובינשטיין נאבק על "לחמו" בנושכו את צווארו עד דם, בעימות זה קיבל מכה חזקה באוזנו השמאלית שהותירה נזק לשמיעתו. רובינשטיין שוחרר בתום חמישים ושלושה ימים. לאחר שחרורו עלה לרכבת, חבורת גנבים שדדו את כל חפציו ובגדיו והשליכו אותו ערום.

בין השנים 1942–1944 סייר באזורים שונים כדי למצוא נפט ומים, ביניהם קזחסטן, אוזבקיסטן, באזור בוחרה וטשקנט. שם היה לו פועל שלא הגיע ביום שבת לעבודה, רובינשטיין שאל אותו מה פשר היעדרותו והאיש ענה שהוא איננו עובד בשבתות. מיד הבין כי האיש יהודי והתוודה לפני הפועל שגם הוא יהודי, ובשבת אותו פועל לקח את רובינשטיין לבית הכנסת.

הצטרפותו לאצ"ל

לאחר המלחמה בשנת 1945 הגיע רובינשטיין לאוסטריה והיה דינמי מאוד ומלא אנרגיה- דבר זה הווה גורם למינויו למפקד האצ"ל באוסטריה. רובינשטיין לא הסכים אומנם להיקרא ה"מפקד" הוא האמין שכולם שווים ולכולם תפקיד דומה ביישוב הארץ, על אף שלא נקרא "מפקד" בפועל הוא זה שקיבל את ההחלטות.

בשנת 1946 הוא נפגש לראשונה עם שלוש אחיותיו לאחר חמש שנים של ניתוק מוחלט ממשפחתו. בהתחלה הם לא זיהו אחד את השני וכשגילו והכירו אחד את השני פרצו בבכי. רובינשטיין ואחיותיו גילו ששתיים מאחיותיו ואימו נספו בשואה ואת הזוועות שהן עברו במחנות.

בווינה לאחר המלחמה רובינשטיין היה פעיל ואחראי על מחנה פליטים של ניצולי שואה. קהילת יהודי אוסטריה בחרו בו להיות נציגם בקונגרס הציוני ה-22 בבזל בו נפגש בין היתר עם ארתור (אשר בן נתן). לאחר הקונגרס רובינשטיין גם הכיר את אשר בינוני שהיה מפקד בית"ר באוסטריה, והם דנו יחד בסוגיה הבוערת של השעה, בריחתם של יהודים לארץ ישראל.

ב-1948 לאחר הפעולה במלון זאכר ופיצוץ מלון "פארק הוטל שנבריון - Parkhotel Schönbrunn", הכיר רובינשטיין סוכן אף בי איי לו נתן מידע על הקומוניסטים, ובתמורה קיבל רובינשטיין מסמכים שאפשרו לו לנסוע מווינה לפריז. בבירת צרפת הוא נפגש עם אדון לסקל (ארתור קסטלר) שהיה מזכירו של זאב ז'בוטינסקי. רובינשטיין הקים אז באוסטריה שני משרדים של האצ"ל בזלצבורג ובלינץ, בשלבים אלו חלק מהפעילות הייתה שליחת חומר נפץ ותחמושת לישראל. באחת ההברחות נתפס חומר נפץ בידי אנשי מפא"י שהיה בגלגל הרזרבי במעבר ברנר, מעבר הרים בגבול אוסטריה ואיטליה, שניים מן הלוחמים הצליחו לברוח אולם השלישי מהם נתפס, רובינשטיין ועוד שני רוויזיוניסטים נסעו ושחררו אותו בכוח. באותה תקופה הופצצו שלושה מבנים של חיילים בריטים בווינה על ידי חיילי אצ"ל.

בנוסף, רובינשטיין פעל לפתיחת כיתות לימוד בווינה, זלצבורג ובלינץ. הפעילות לא התמקדה רק בלימוד השפה העברית, אלא גם הוכשרו לוחמים ונערכו רשימות של מועמדים לעלות על ספינת ה"אלטלנה" כאשר מרביתם היו ניצולי שואה גרמנים ואוסטרים. מפא"י ניסה להכשיל את אותו התהליך ובאותה עת נסע רובינשטיין לפריז לפגוש את ז'ורז' בידו שהיה שר החוץ. בגין אינטרסים משותפים הוא העביר דרך רובינשטיין כמות משמעותית של נשק אשר נועדה לעלות על הספינה. כאשר חזר רובינשטיין לווינה הוא שמע על הטבעתה של ספינת "האלטלנה" על ידי מפא"י.

בשנת 1949 נסע רובינשטיין לישראל כדי לעזור לחברת מקורות להובלת מי קידוחים. מנחם בגין הציע אז לרובינשטיין אות הוקרה, אך הוא נענה בשלילה. רובינשטיין ובגין היו ידידים טובים ובכל שנה נסע רובינשטיין לישראל לכבוד יום הולדתו.

פעולותיו המבצעיות באצ"ל

רובינשטיין השתתף במספר פעולות מבצעיות של האצ"ל ובהן:

• מטען צד- נקמה על תלייתם של שני אנשי האצ"ל. רובינשטיין קנה 6 שקים של פחם והכניס בהם חומר נפץ הניח אותם במקום ששהו בו בריטים. המטען התפוצץ אך לא דווח על הרוגים.
• מכונית תופת בתחנת רכבת "גלנקו - Glencoe" – היה נזק רב אך לא היו הרוגים.
• פיצוץ מלון זאכר שבווינה - שם הייתה המפקדה של הבריטים היה נזק קל אך לא היו הרוגים.
• פיצוץ רכבת בתחנה בבאד גאסטיין שהובילה תחמושת של הבריטים.
• פיצוץ מלון "פארק הוטל שנבריון - Parkhotel Schönbrunn" שבווינה - ששימש למטה הארצי של הבריטים. ב-19/03/1948 בסביבות השעה 22:00 בערב, רובינשטיין ועוד שני לוחמים התגנבו כדי להניח על דופן המלון 75 ק"ג של ט.נ.ט. שחולק לשלוש מזוודות, את המזוודות השעינו על הקיר החיצוני של הבניין. בשל היותו מהנדס, ידע בדיוק היכן להניח את המטענים כדי שיעשה את הנזק המרבי, שלושת הלוחמים מיהרו חזרה לרכב שחיכה עם הנהג לא רחוק משם, להפתעתם המנוע לא התניע והם החלו לדחוף את הרכב עד להתנעתו, לאחר זמן קצר שמעו מקרוב את המטענים מתפוצצים בעודם ברכב. באותו ערב יצא רובינשטיין עם שתי אחיותיו לנשף כדי שיהיה לו אליבי, שאחת מהם (אליזבט) חגגה את יום הולדתה באותו ערב. למחרת עזב את וינה עד שהשטח נרגע, דווח על נזק רב, אחד עשר פצועים מתוכם ארבעה קצינים בריטים והרוגה אחת (מנהלת המלון).
• השגת נשק ואשרות לנוסעי ספינת "האלטלנה".

חייו האישיים

רובינשטיין נישא לרוז (שושנה) הוכנר ב-1954 ונולדו להם שני ילדים- ישראל איזידור וציפורה פלורנס. לאחר נישואיו, רובינשטיין עבר לגור בלימוז' והקים שם בית חרושת לבדים ובגדים. רובינשטיין נשאר לגור בצרפת כדי להיות קרוב לשלוש אחיותיו היחידות ששרדו את השואה לאחר ששתיים מאחיותיו ואימו נספו בשואה.
ב-1997 עלה רובינשטיין עם רעייתו לארץ ישראל והם עברו להתגורר בירושלים. במהלך חייו ידע רובינשטיין לדבר בשמונה שפות.

נפטר בח' תמוז התשס"ח (11/07/2008) ונקבר בהר המנוחות בירושלים, בחלקת לוחמי אצ"ל.

קישורים חיצוניים

• צבי רובינשטיין, באתר של מכון ז'בוטינסקי.