צבי אריה ווֹיְסְלַבְסקי (Woyslawski; 29 באוקטובר 1889 – 29 בנובמבר 1957) היה סופר, עורך ומתרגם ישראלי. חתן פרס טשרניחובסקי (פעמיים: תש"ה ותש"ח) ופרס ביאליק.
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
סגירה
וויסלבסקי נולד בגראייבה שבפולין (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית), בנם של חנה בתיה וחיים דב וויסלבסקי, סוחר. התחנך בחדר ובישיבות ראדין, טלז (טלז) ו"רב צעיר" (אודסה). לאחר מכן למד בבית המדרש ללימודי יהדות בפטרבורג ובמוסדות אוניברסיטאיים בגרמניה, וקיבל תואר לדוקטור.
עסק רבות בכתיבה, תרגום ועריכה של מאמרים וספרים. מאמריו נחתמו לעיתים בשמות העט חר"ד, א. פולני ו-Imperativus, ונתפרסמו בעיתונים "השילוח", "התקופה", "כנסת", "מאזנים" ואחרים. היה מעורכי "העולם", "עתידנו" ו"עין הקורא".
וויסלבסקי השתתף כציר בקונגרס הציוני ה-12. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. משנת 1935 היה חבר ועד אגודת הסופרים בארץ ישראל והיה יו"ר סניף האגודה בירושלים.
בארץ ישראל ערך משנת 1936 במוסד ביאליק. בשנות הארבעים היה עורך "מאזנים" וערך את הכרך האחרון של קובץ "כנסת". כמו כן עסק בתרגום כתבי גאורג זימל, דוד קויגן (David Koigen; 1877–1933), הרמן כהן ושופנהאואר. עוד מתרגומיו: "בסוד שיח: על האדם ועמידתו נוכח ההוויה" למרטין בובר, "דת התבונה ממקורות היהדות" ו-"כתבים על היהדות" להרמן כהן, "דברי ימי רומא" לתאודור מומזן (עם דוד קלעי וצבי רודי). זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגום "פסיכופתולוגיה של חיי יום יום" לזיגמונד פרויד (תש"ה), ועל תרגום "הקפיטאל" לקרל מרקס, יחד עם יצחק מן (תש"ח).[1] כן צוין לשבח עבור תרגום "הגיונות" לשופנהאואר. על ספרו "יחידים ברשות הרבים" זכה בפרס ביאליק (1956),[2] וספרו "חבלי תרבות" זכה בפרס רופין.
בשנת 1955 נבחר כחבר האקדמיה ללשון העברית.[3]
וויסלבסקי נפטר בסוף נובמבר 1957, בתום מחלה קשה וממושכת. בן 68 במותו. נקבר בבית הקברות סנהדריה.
הותיר אישה, דבורה לבית רוזנברג.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.[4] חלק אחר מעזבונו שמור במכון גנזים של אגודת הסופרים, בבית אריאלה בתל אביב.
- ארבעה שרשי תרבות: משנתו של דוד קויגן בפילוסופיה של התרבות, [ח"מ]: חמו"ל, תרצ"-].
- יחידים ברשות הרבים: סדרת מסות על אישים ודעות בדור, ניו יורק: ספרים, תש"ג. (מהדורה נוספת: ירושלים: קריית ספר, תשט"ז.[5])
- ערובי רשויות: מסות על אישים ותורות, תל אביב: יבנה, 1944.
- משנת זמל [=זימל] על רוח הרכושנות (תורגם מגרמנית והובא לדפוס על ידי ישורון קשת), ירושלים: קריית ספר, תשכ"ו.
- ראשונות ואחרונות: מסות ומאמרים בסוגיות חיים וספרות, ירושלים: קריית ספר, תשכ"ז.
- חבלי תרבות: מחקר סוציולוגי בבעיות אומה ולשון, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ו.
- במזל מאדים: לסוציולוגיה של המלחמה ושלוחותיה, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ג.
- על מצפה: מסות, ירושלים: קריית ספר, תשי"ט.
- אורות בדרך, ירושלים: קריית ספר, תשכ"א.
- הנובילה בספרות המאה התשע-עשרה: מחקר סוציולוגי, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"א.[6]
- ראשונות ואחרונות: מסות ומאמרים בסוגיות חיים וספרות, ירושלים: קריית ספר, תשכ"ז.
- איגרות צבי וויסלבסקי (כינס והוסיף מבוא, הערות-הסבר ומפתחות: גדליה אלקושי), ירושלים: קריית ספר, תשל"ג.[7] (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- עין הקורא: לבקרת ולביבליואגרפיה', בעריכת ד"ר דוד אריה פרידמן ובהשתתפותו הקבועה של צבי ויסלבסקי, הוצאת "יודישער פערלאג" ו"מוריה", תרפ"ג, 1922, (גיליון א-ג (טבת-אלול תרפ"ג), 3 גליונות בכרך 1).[8]
- הפילוסופיה של היהדות, יצחק יוליוס גוטמן, תרגם מהמקור: יצחק לייב ברוך, הוצאת מוסד ביאליק, 1951
- 'וויסלוסקי, צבי', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 191–192. (הספר בקטלוג ULI)
- עטרת צבי: על צבי וויסלבסקי, האיש והגותו (הוועד להוצאת הקובץ: מ. בובר, ש.ה. ברגמן יהושע גוטמן, שמעון הלקין, י. קאופמן), ירושלים: קריית-ספר, תשכ"ב.
- גדליה אלקושי, נחלת צבי: ביבליוגראפיה מוערת של כתבי ד"ר צבי וויסלבסקי ושל הספרות עליו, ירושלים: "עכשיו", תשכ"ז 1966.[9]
- עמנואל בן-גריון (ברדיצ'בסקי), 'לזכר צבי וויסלבסקי – עשר שנים למותו', מאזנים כו, 2 (1968), 114–115.
- משה זאב סולה, 'סופר והוגה', מאזנים מו (1978), 137–138. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- חיים תורן, '"מאזנים" בעריכת וויסלבסקי ושטיינברג', מאזנים מח (1979), 52–54.
- דבורה וויסלבסקי, '"הוה גולה למקום תורה"; פרק מפרקי חייו של צבי וויסלבסקי ז"ל', מאזנים מח (1979), 294–295. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- דבורה וויסלבסקי, 'פרקי אודיסה (מפרשת חייו של ד"ר צבי וויסלבסקי ז"ל)', מאזנים נא (1980), 432–433. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- אפרים שמואלי, מורשה ומאבק בשירה ובהגות, "יחדיו" איחוד מוציאים לאור בע"מ, תשל"ח 1978, עמ' 158 - 183: ברשות הרבים - על צבי וויסלבסקי.
- נחום אריאלי, אזכרה: מחברים שנפטרו בשנת תשי"ח; צבי ויסלבסקי, בתוך: ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך א, עמ' 496–497.
- צבי וויסלבסקי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- צבי וויסלבסקי, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- דוד תדהר (עורך), "צבי וויסלבסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1822
- א. ח. אלחנני, על יהדות ומיזוג גלויות: עם צבי ויסלבסקי, דבר, 5 בנובמבר 1954
- י. זמורה, המאחד יחידים, דבר, 11 במאי 1956
- ד"ר צבי ויסלבסקי איננו, דבר, 1 בדצמבר 1957, המשך (נקרולוג והספד)
- ד"ר צבי וויסלבסקי למנוחות, דבר, 2 בדצמבר 1957
- עם פרידה מצ. ויסלבסקי, דבר, 2 בדצמבר 1957
- יוסף שפירא, צבי וויסלבסקי – המורה הנאמן, דבר, 6 בדצמבר 1957
- י. ג., ד"ר צבי ויסלבסקי ז"ל, מעריב, 6 בדצמבר 1957
- חיים הזז, דמותו של ד"ר צבי ווֹיסלבסקי (דברי אזכרה בשלושים לפטירתו), דבר, 17 בינואר 1958, המשך
- אפרים שמואלי, ד"ר צבי וויסלבסקי (שנה לפטירתו), דבר, 28 בנובמבר 1958, המשך
- דב סדן, צבי וויסלבסקי / לשון ולשונות (דברים בכנס קלוב פא"ן בישראל), דבר, 15 בינואר 1960, המשך, המשך, 22 בינואר 1960, המשך
- יוסף ויץ, מעל הספסל (לזכר ד"ר צ. וויסלבסקי, במלאת עשר שנים לפטירתו), דבר, 1 בדצמבר 1967, המשך
- אזכרה לצ. ויסלבסקי, דבר, 15 בדצמבר 1967
- אפרים שמואלי, ד״ר צבי ויסלבסקי ז״ל, בצרון 199, ינואר 1958, עמ' 105–111
- צבי וויסלבסקי, דף שער בספרייה הלאומית
- צבי וויסלבסקי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
ראו ביקורת: א. ב. יפה, 'צבי וויסלבסקי באיגרותיו', מאזנים לז, 5 (1973), 378–381. אתר הספרייה הלאומית, ערך : דוד אריה פרידמן
