פאנק (Funk)

פאנק
Funk
	המוזיקאי ג'יימס בראון בשנת 2001
מקורות סגנוניים	מוזיקת נשמה • ג'אז • גוספל • R&B
מקורות תרבותיים	אפרו-אמריקאים בערים הגדולות בארצות הברית בשנות ה-60
מוצא	ארצות הברית
כלים	גיטרה • כלי הקשה • כלי נשיפה • זמר • בס
פופולריות מיינסטרים	בשנות ה-70 ולאחר מכן מקבצי פאנק במטאל ומוזיקת היפ-הופ
נגזרות	היפ הופ • פוסט-פאנק • דיסקו • P-פאנק • אלקטרו-פאנק • גו גו
סוגות היתוך
	ג'י-פאנק • פאנק-קור • פאנק מטאל • אסיד ג'אז
סצינות אזוריות
	פאנק (Funk) ישראלי

במוזיקה, פֿאנק (Funk) הוא סגנון מוזיקלי. הפאנק התפתח ממוזיקת נשמה (Soul) וג'אז תוך שילוב רית'ם אנד בלוז ומאופיין במקצב קופצני-איטי אך לא רעשני. תחילתו של הפאנק בשנות ה-60 וה-70 ברבעים האפרו-אמריקאים שבערים הגדולות בארצות הברית.

ערך זה עוסק בסגנון מוזיקה אשר מפותח סביב מוזיקת נשמה וג'אז. אם התכוונתם לסגנון מוזיקה אשר מייצג מחאה חברתית נגד הממסד, ראו פאנק רוק.

עובדות מהירות מקורות סגנוניים, מקורות תרבותיים ...

סגירה

המסורת המוזיקלית האפרו-אמריקנית נעוצה בשורשיה ממערב אפריקה, שם המוזיקה לקחה חלק בטקסים דתיים, שירי תפילה בסגנון הגוספל ובבלוז. מקור סגנון הפאנק הוא אפרו-אמריקני מובהק. ניתן לאפיין אותו כגרסה אגרסיבית ומסונקפת יותר של סול שהתפתח באותן שנים, ניתן להתייחס אליו כאל התפתחות ישירה של הרית'ם אנד בלוז, או כסגנון נוסף המשלב בין ג'אז לרית'ם אנד בלוז אך הפאנק הוא כל אחד מאלה וגם שילוב של כולם יחד.

הפאנק ניתן לזיהוי על ידי מקצבים סינקופליים, בס דומיננטי (אשר יושב תכופות על מקצב ה"אחד"), גיטרות קצב חדות כתער^{[דרושה הבהרה]}, כלי נשיפה מונחי קצב, כלי הקשה, שירה, גישה נמרצת וריקודית בשילובים שונים.

בהשוואה למקורה - מוזיקת הסול של 1960 - הפאנק נוטה למקצבים מורכבים יותר, בעוד מבנה השיר פשוט יותר. לעיתים מבנה קטע הפאנק עשוי להיות מורכב מריף אחד בלבד.

מקור המילה

הגדרה של המילה 'פאנק' תוארה בעבר במילון כ'ריח גוף לא נעים או ריח של יחסי מין', שם התואר 'פאנקי' תיאר דבר גס, בלתי הגון, ובעיקר מפוקפק. המילה 'פאנק' אומצה על ידי מוזיקאים אפרו-אמריקנים לתיאור מוזיקה איטית ונינוחה. יש להניח שמתוך הקשר המילה ליחסי מין (בשילוב ניצני המהפכה המינית של התקופה), יוחס המונח למוזיקה יותר אגרסיבית קצבית וממריצה.

צורתו המוקדמת של הפאנק סללה את עיצובו המאוחר יותר. הסגנון היה איטי, משוחרר ורקיד ומבוסס על ריפים בודדים. מוזיקאים בג'אמים (מפגשים מוזיקליים מונחי אלתור) עודדו את חבריהם לנגינה על ידי הקריאה "now put some stank to it!" (הכנס לזה קצת סירחון=פאנק). כבר ב-1930 שירי ג'אז נשאו כותרות כמו 'פאנקי באט' של באדי בולדן. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 השימוש במילה פאנק גבר בהדרגה בעיקר בהקשר למוזיקת הסול שנפוצה בתקופה זו. המונח נחשב ללא מנומס בחברה מכובדת באותה תקופה.

ג'יימס בראון והפאנק כסגנון

רק החדשנות היצירתית של ג'יימס בראון בסוף שנות ה-60 הגדירה את הפאנק כסגנון בזכות עצמו. בראון שינה את הדגש הקצבי של הרית'ם אנד בלוז מדגש על הביט ה-2 וה-4, לדגש על הביט ה-1 וה-3 שהיה מזוהה עם להקות "לבנות", אך עם קצביות של סווינג. הסגנון המקפיץ של דגש על הביט ה-1 וה-3 הפך לסימן ההיכר של מוזיקת הפאנק. שירו של ג'יימס בראון מ-1965 "Papa's Got a Brand New Bag" נחשב על ידי רבים כסולל הדרך לסגנון הפאנק המוכר. עם זאת רוב יצירותיו של בראון בשנים 1965–1966 נשארו בתחום הסול. הלהיטים הבאים "Cold Sweat" ,"I Got The Feelin'" ו-"Say It Loud, I'm Black And I'm Proud" המשיכו לספק מקצבים שעיצבו את הפאנק, והציבו את הסטנדרטים לשאר יצירותיו של בראון וליוצרים בשנות ה-70. הרכבים מוזיקליים אחרים אספו את סגנון הריפים, מקצבים ושירה אשר ג'יימס בראון ולהקתו ייצרו, והסוגה החלה לצמוח. "דיוק והבלייזרס" מפיניקס (אריזונה) הוציאו את האלבום "פאנקי ברודוויי", בחוף המערבי צ'ארלס רייט וה"ווטס 103 סטריט רית'ם בנד" שחררו שירי פאנק, החל באלבומם הראשון מ-1967, והגיעו לשיאם עם הסינגל "Express Yourself" ב-1970. ה"מיטרס" בניו אורלינס המשיכו לעצב את הסוגה עם הסינגל "Sophisticated Cissy" מ-1969. הרכב נוסף אשר תרם להגדרת הסגנון בהמשך העשור הוא האחים אייסלי, ולהיטם "It's Your Thing" סימן פריצת דרך במוזיקה שחורה על ידי גישור הפער בין הרוק של ג'ימי הנדריקס לסול הרקיד של סליי אנד דה פמילי סטון.

1970 וה-P-פאנק

בשנות ה-70 היה הפאנק בשיאו והתקרב לזרם המרכזי. בין הלהקות והאמנים החשובים בתקופה זו נמנים "אדמה, רוח ואש", "טאוור אוף פאוור", "בוטסי והראבר בנד", בטי דייוויס, הקומודורס ורבים אחרים. "אדמה רוח ואש" ו"טאוור אוף פאוור" השתמשו בכוח הקצבי של הפאנק והוסיפו לו תצורת שיר מורכבת יותר על ידי שילוב כלים בקנה מידה גדול יותר, נשפנים רבים, כלי הקשה לטינים ומספר של סולנים מוכשרים. להקות אלו הצליחו מסחרית והביאו את הפאנק לקהל רחב יותר.

ג'ורג' קלינטון, יחד עם להקתו פרלמנט (אליה הצטרפו כמה מיוצאי להקתו של ג'יימס בראון, ביניהם הבסיסט בוטסי קולינס, הסקסופוניסט מייסיאו פארקר והטרומבוניסט\מעבד מוזיקלי פרד ווסלי), ומאוחר יותר פאנקאדליק המשיכו לפתח את גישת הפאנק-רוק שיצר ג'ימי הנדריקס והפיקו סוג חדש של פאנק, צליל אשר הושפע רבות מהג'אז וממוזיקה פסיכדלית. שתי הלהקות חפפו במידה רבה במשתתפיהן וכונו פרלמנט-פאנקאדליק. הפופולריות הרבה שצברה פרלמנט-פאנקאדליק הולידה את המונח P-פאנק (מפורש לרוב כקיצור של Pure Funk - "פאנק טהור"), אשר מתייחס בעיקר לשתי להקותיו של ג'ורג' קלינטון ולתת-הסוגה החדשה שנולדה.

כבר בשלהי שנות ה-60, מוזיקאי ג'אז רבים החלו בשילוב הג'אז והפאנק (ביניהם הרבי הנקוק, הוראס סילבר, גרובר וושינגטון ג'וניור ועוד). בנוסף עבודתו של מיילס דייוויס יחד עם אשתו בטי דייוויס והמתופף טוני ויליאמס עזרה ביצירת סגנון הג'אז-פיוז'ן ובהשפעה על הפאנק.

מוזיקת הפאנק יוצאה אל אפריקה בשנות ה-60 המאוחרות, והתמזגה עם שירה ומקצבים אפריקאים כדי ליצור את סגנון האפרו-ביט. פלה קוטי, מוזיקאי ניגרי, נחשב לאבי הסגנון.

מוזיקת הדיסקו שסחפה את רחבות הריקודים החל משנות ה-70, הושפעה רבות מהפאנק, ויוצרי דיסקו רבים הגיחו מרקע הפאנק.

1980 והפאנק המסונתז

בשנות ה-80, רבים מהאלמנטים המובהקים ששימשו תשתית ל-P-פאנק החלו לקבל תפנית אלקטרונית. כלי נשיפה הוחלפו בסינתיסייזרים, קטעי הנשיפה שנותרו הפכו לפשוטים יותר כצלילי הפאנק הישן במקורו. קטעי סולו של כלי נשיפה נזנחו והמקלדת הקלאסית ששימשה את הפאנק הוחלפה בצלילים דיגיטליים חדשים של סינתיסיזר. מכונות תופים תפסו את מקומם של המתופפים וצליל ה'שמן' והסלפ של הבס נטה לכיוון צליל דק יותר בעל מקצב פשוט של בס הסינתטי. השירה והמילים של הפאנק החלו לקבל תפנית מכפלי המשמעות ואופי מרומז לבוטות ומפורשות מינית. ריק ג'יימס פרץ לתודעה הציבורית באלבומו מ-1981 "Street Songs" עם להיטיו "Super Freak" ו-"Give It To Me Baby" ונהנה מתדמית של כוכב רוק, כתוצאה מכך סלל את המשך הדרך לפאנק בוטה מילולית. פרינס אשר השתמש בצליל דומה לזה של ריק ג'יימס, תרם לפאנק במידה המשמעותית ביותר מאז ג'יימס בראון. פרינס שילב ארוטיקה, טכנולוגיה, מורכבות מוזיקלית, תדמית שערורייתית והופעת במה מרשימה אשר בסופו של דבר יצרה עולם מוזיקלי עשיר אמנותית. להקת "The Time" אשר הוקמה במקור כלהקת חימום עבור פרינס, המשיכה ויצרה סגנון משלה של פאנק מסונתז מבוסס תכנים מיניים ושיתוף פעולה הדוק בין הנגנים. להקות אשר החלו בשנות ה-70 בתקופת ה-P-פאנק, כללו את חוסר העכבות המיניות של פרינס עם התפתחות טכנולוגית של התקופה כדי להמשיך ביצור להיטי פאנק. להקות כמו "קמאו", "זאפ", "גאפ בנד" היו בשיאן בשנות ה-80, אך במחצית השנייה של שנות ה-80 פחתה הצלחתו המסחרית של הפאנק. "אפריקה במבטה" יצר גרסה מינימליסטית מונחית מחשב של פאנק בשם אלקטרו-פאנק (מכונה לעיתים פשוט אלקטרו) סגנון בעל מקצבים אלקטרונים מונחים על ידי מכונת תופים וסינתיסייזרים.

מקומו של הפאנק ברדיו נתפס על ידי הרית'ם אנד בלוז והסול, אך השפעתו המשיכה להתרחב ולעצב את פני המוזיקה. להקות רוק החלו להוסיף אלמנטים של פאנק ויצרו את השילוב פאנק-רוק ופאנק-מטאל. ג'יינז אדיקשן, פרימוס, פישבון, פיית' נו מור, הפיצו את הסגנון והגישה של הפאנק לקהל בעיקר לבן בסוף שנות ה-80 ושנות ה-90 והיו להשראה לסגנון הפאנק-רוק של אמצע שנות ה-90. הרד הוט צ'ילי פפרז זכו להפקתו המוזיקלית של ג'ורג' קלינטון באלבומם השני "Freaky Styley" אשר אף כלל ביצוע מחודש לשירם של "סליי אנד דה פמילי סטון" ל-"If You Want Me To Stay" ,אך עם זאת ה"פפרז" פרצו לזרם המרכזי רק באלבומם "Blood Sugar Sex Magik" בעל היתוך בין הפאנק ורוק מוצלח יותר אשר הפיק ריק רובין שהיה אחראי כמה שנים קודם לכן לשילוב סגנונות נוסף בין הרוק של אירוסמית' ולראפ של ראן די אם סי. אמנים כמו ה"ברנד ניו האביז" המשיכו לשאת את לפיד הפאנק המקורי בשנות ה-90 אך לא הגיעו להצלחה של תקופת הפאנק בשיאו.

כיום יוצרי מוזיקת היפ-הופ דוגמים לעיתים קרובות קטעים משירי פאנק קלאסיים, כאשר ג'יימס בראון נחשב ליוצר המסומפל ביותר (הקטע Funky Drummer סומפל מעל 1,000 פעם). גם ה-P-פאנק מסומפל רבות, שירים מאמצע שנות השבעים של פרלמנט ופאנקאדליק היוו את הבסיס ל-ג'י-פאנק (ה-G עבור גנגסטה או גטו), של החוף המערבי. ד"ר דרה, הנחשב ליוצר הסגנון, הצהיר על השפעת להקותיו של ג'ורג' קלינטון ובמיוחד של הקלידן ברני וורל(אנ') על יצירותיו.

סצנה נחשבת נוספת כיום קרויה דיפ-פאנק (פאנק עמוק) והיא מתארת תקליטנים אשר אוספים ומנגנים תקליטוני 7 אינץ' (45 סיבובים לדקה) של פאנק ישן ונדיר, בעיקר הוצאות של חברות תקליטים קטנות, והשפעתה מורגשת גם בישראל במועדונים ותוכניות רדיו.

סוגה נוספת שהתפתחה בשנות ה-2000 מהפאנק היא סוגת הניו פאנק (Nu-Funk) אשר מושפעת מסגנונות של היפ הופ, פאנקי ברייקס, דאבסטפ והביג ביט, ושומרת על סגנון הפאנק. אמנים מוכרים שמנגנים את סגנון הניו פאנק הם Featurecast ו-A.Skillz.