פרשת פקודי

פסוקים	שמות, ל"ח, כ"א - מ', ל"ח
מספר פסוקים	92
מספר תיבות	1182
תוכן	סיכום הקמת המשכן והכנת בגדי הכהונה, חנוכת המשכן בא' בניסן ושכינת ענן הכבוד מעל המשכן
	הפטרה
אשכנזים	מלכים א', ז', נ"א - ח', כ"א
ספרדים ותימנים	מלכים א', ז', מ'–נ'
איטלקים	מלכים א', ז', מ'–נ"א

פרשת פְּקוּדֵי היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר שמות. על פי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל"ח, פסוק כ"א ומסתיימת בסוף הספר, פרק מ', פסוק ל"ח.

עובדות מהירות פסוקים, מספר פסוקים ...

סגירה

הפרשה נפתחת בסיכום הכמויות והחומרים מהם הכינו בני ישראל בראשות בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך את המשכן ואת כליו. לאחר מכן מתוארת הכנת בגדי אהרון ובניו הכהנים, בהם המעיל, האפוד, החושן, הציץ, של הכהן הגדול, והכתונת, האבנט, המצנפת והמכנסים אותם לבשו כל הכהנים. בסיום הפרשה מתוארת הבאת המשכן וכליו למשה, הקמת המשכן והשראת השכינה בו.

בשבת פרשת פקודי מסיימים את קריאת התורה של ספר שמות, ורבים נוהגים לקרוא בסיומה "חזק חזק ונתחזק". בשנה פשוטה, לרוב קוראים את הפרשה לפני ראש חודש ניסן ביחד עם פרשת ויקהל, ובשנה מעוברת, סמוך לראש חודש אדר ב' והיא נקראת לבדה.

פרשת פקודי היא האחרונה בסדרת הפרשיות העוסקות בנושא יצירת המשכן, כליו ובגדי הכהונה.

החומרים והכמויות ששימשו להקמת המשכן

הפרשה נפתחת בדו"ח מפורט על התרומות שהתקבלו מן העם לצורך בניית המשכן. בין היתר מפורטות הכמויות של הזהב (אשר שימש להכנת חלק גדול מכלי המשכן וחלק מבגדי הכהונה), וכמויות הכסף אשר התקבל מתרומת מחצית השקל ושימש להכנת האדנים והווים לעמודי החצר.

יצירת בגדי הכהונה

אחר כך בא תיאור הכנת בגדי הכהונה: האפוד והחושן, המעיל, הכותנות של אהרן ובניו, המצנפת, המכנסיים, האבנט, ולבסוף הציץ.

הקמת המשכן והשראת השכינה

בסיום העבודה מביאים בני ישראל אל משה את המשכן, את כליו ואת בגדי הכהונה. כשראה משה שהמלאכה נעשתה כפי שה' ציווה אותם, הוא מברך את עושי המלאכה. לאחר מכן, ה' מצווה את משה להקים את המשכן, להציב את הכלים במקומם ולמשוח אותם בשמן המשחה, וכן להלביש את אהרן ובניו בבגדי הכהונה ולמשוח גם אותם. כל זאת, מצטווה משה לעשות ביום הראשון של החודש הראשון, בשנה השנייה ליציאת מצרים. אחרי הקמת המשכן שוכן ענן הכבוד, המסמל את נוכחותו של ה', על המשכן.

השבת בה קוראים את פרשת פקודי יכולה לחול בתשעה תאריכים שונים.

יחד עם פרשת ויקהל:

בנפרד:

מפטירים בתיאור בניית בית המקדש בימי שלמה, בספר מלכים א', פרק ז'. הספרדים והתימנים קוראים פסוקים מ'–נ', האשכנזים קוראים מפסוק נ"א (ובק"ק פוזנא התחילו פרק ח', פסוק א') עד פרק ח', פסוק כ"א, האיטלקים בספר מלכים א', פרק ז', פסוק מ' עד פסוק נ"א, ובנוסח רומניא הפטירו ספר מלכים א', פרק ז', פסוק כ"ז עד פסוק מ"ז. אם קוראים את אחת מארבע פרשיות, מפטירים בהפטרה מיוחדת לה.

ברוב השנים שאינן שנים מעוברות, קוראים את פרשת פקודי ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת ויקהל, לרוב ביחד עם פרשת החודש ובשנים מסוג הכז ביחד עם פרשת פרה.
בשנים פשוטות מסוג השא קוראים את פרשת פקודי לבדה, ביחד עם פרשת החודש.
בשנים מעוברות פקודי תמיד נקראת לבדה.
בשנים מסוג החא והשג היא חלה בשבת הסמוכה לראש חודש אדר ב', ולפיכך קוראים בה את הפרשה הראשונה מארבע פרשיות - פרשת שקלים.
בשנים מסוג גכז, השג זחג ובחה, היא נקראת ללא אחת מארבע הפרשיות. רבים מהאשכנזים בארץ ישראל נוהגים שבשנים אלו קוראים גם את הפטרת ויקהל וגם את הפטרת פקודי.
בקביעות זשה, לפי הדברי קהלת מפטירים רק את הפטרת פקודי, כי כבר קראו את הפטרת ויקהל בשבת שנייה של חנוכה. ואילו לפי הלוח לארץ ישראל גם בשנה זו מפטירים את הפטרת ויקהל ופקודי יחד.