פרס גונקור

פרס גונקור (בצרפתית: Prix Goncourt) הוא הפרס הגבוה ביותר בספרות הצרפתית, הניתן למחבר/ת יצירת הפרוזה ה"טובה ביותר והמקורית ביותר" בכל שנה. מאז 1989 ניתן גם פרס מיוחד לרומן ביכורים.

פרס גונקור
Prix Goncourt

תיאור	פרס לספרות צרפתית
מדינה	צרפת
הגוף המעניק	אקדמיית גונקור
סכום הזכייה	10 אירו
תקופת הפרס	1903–הווה (כ־121 שנים)
נקרא על שם	אדמון דה גונקור, Goncourt brothers, Jules de Goncourt
academie-goncourt.fr

היסטוריה

הפרס נקרא על שמו של אדמון דה גונקור, שהיה סופר, מוציא לאור ומבקר ספרות והותיר את הונו לטובת הקמת "אקדמיית גונקור". הפרס הראשון הוענק בדצמבר 1903, ומאז בדצמבר כל שנה. חבר המושבעים הבוחר את הזוכה נפגש במסעדת "דרואן" ומחליט שם. והפרס מקנה לזוכה מעמד של ידוען ועלייה במכירות ספריו. מאז 1987 קיים גם "פרס גונקור של הגימנסיות (ה-lycée)", שבו תלמידי תיכונים מצרפת בוחרים בזוכה מתוך רשימת ספרים שהוטל עליהם לקרוא.

הפרס מוענק לכל סופר רק פעם אחת בחייו ומעולם לא הוענק פעמיים מלבד בפעם אחת: רומן גארי זכה ב-1956 תחת שמו, עבור ספרו "שורשי השמים" ופעם נוספת ב-1975 תחת שם העט אמיל אז'אר, עבור "כל החיים לפניו". בין הזוכים האחרים בפרס גונקור: מרסל פרוסט, סימון דה בובואר, ז'ורז' דיאמל ופטריק מודיאנו. הבחירה בפרוסט ב-1919 עוררה שערורייה זוטא, שכן פרוסט לא לחם במלחמת העולם הראשונה (בשל מחלת האסתמה ממנה סבל) וכן היה כבן 48 - הפרס בעיקרו היה מיועד ל"ספרות צעירה".

בשנת 1997 זכה בפרס גונקור לרומן ביכורים הסופר והרופא ז'אן-כריסטוף רופין, על ספרו "החבשי" (הוא זכה גם בפרס הראשי, ב-2001). בשנת 2006 זכה בפרס הסופר היהודי-אמריקאי ג'ונתן ליטל, על ספרו נוטות החסד, המתאר בגוף ראשון את סיפורו של קצין אס אס בדיוני. בשנת 2017 זכתה לילה סלימאני על ספרה "שיר ענוג" ובשנת 2020 הרווה לה טלייה, חבר קבוצת אוליפו, על ספרו "אנומליה"^[1].

ראו גם

• פרס מאן בוקר
• פרס ספיר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרס גונקור בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פרס גונקור (בצרפתית)
• פרס גונקור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. אבנר שביט‏, רגע לפני שהוא הופך לסדרה הכי חמה על המסך, מהרו לקרוא את רב המכר הזה, באתר וואלה, 12 במאי 2022