פרנק לאושי

פרנק לאושי
Frank Lausche
	פרנק לאושי
לידה	14 בנובמבר 1895; קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
פטירה	21 באפריל 1990 (בגיל 94); קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
שם מלא	פרנק ג'ון לאושי
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות קאוולרי, קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
השכלה	מכללת קליבלנד-מרשל למשפטים
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	3 בינואר 1957 – 3 בינואר 1969; (12 שנים)
	→ ג'ורג' בנדר ויליאם בארט סקסבי ←
	18 בינואר 1950 – 30 בספטמבר 1951; (שנה)
	→ פרנק קארלסון ואל פיטרסון ←
	10 בינואר 1949 – 3 בינואר 1957; (8 שנים)
סגן מושל אוהיו	ג'ורג' ניי ; ג'ון ויליאם בראון
	→ תומאס הרברט ג'ון ויליאם בראון ←
	8 בינואר 1945 – 13 בינואר 1947; (שנתיים)
סגן מושל אוהיו	ג'ורג' ניי
	→ ג'ון בריקר תומאס הרברט ←
	1 בינואר 1942 – 31 בדצמבר 1944; (3 שנים)
	→ אדוארד בלייתין תומאס ברק ←

פרנק ג'ון לאושי (באנגלית Frank John Lausche;‏ 14 בנובמבר 1895 – 21 באפריל 1990) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, חבר המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כראש עיריית קליבלנד ה-47, כמושל אוהיו ה-55 וה-57, וכסנאטור מטעם מדינתו.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

פרנק לאושי נולד בקליבלנד לפרנסס (לבית מילווק) ולואיס לאושי, שמוצאם היה מסלובניה. הוא למד בבתי ספר יסודיים מקומיים. בגיל 16, לאחר מות אחיו, הוא נשר מלימודיו כדי לסייע בפרנסת המשפחה.

כאשר לא עבד, שיחק לאושי בייסבול וצורף כבסיס שלישי לקבוצת וייט מוטור, שנצחה באליפות הארצית. באביב 1916 הוא הצטרף לקבוצת דולות' וייט סוקס בדולות', מינסוטה, ששיחקה בדרגה D של הליגה הצפונית. הוא החל את העונה עם 422 חבטות, אך לאחר שהגיש מספר רב של הגשות בלתי מוצלחות, הוא שוחרר מהקבוצה לאחר 31 משחקים. הוא חתם עם קבוצה מקצוענית למחצה בעיר וירג'יניה שבמינסוטה. במשך שבועיים הוא הפגין משחק כושל, ושב לקליבלנד להמשיך לשחק בקבוצות חובבים.

באביב 1917 הצטרף לאושי לקבוצת לורנס בריסטרס מלורנס, מסצ'וסטס, ששיחקה בליגה המזרחית. תחילת דרכו שם הייתה מוצלחת, אך הוא שוחרר לאחר 27 משחקים. באותו קיץ הוא התגייס לצבא ארצות הברית והוצב בקמפ גורדון ליד אטלנטה. הוא ביקש להצטרף לנבחרת הבסיס בבייסבול. לאחר שמונה חודשים קודם לאושי לדרגת לוטננט משנה, והוצב לבית הספר לקצינים. שיעור החבטות הגבוה שלו שחרר אותו ממסע אל מעבר לאוקיינוס אל קווי החזית. מאמן קבוצת הבייסבול בבסיס היה צ'ארלס פרנק, שבעתות שלום היה הבעלים והמאמן של קבוצת אטלנטה קרקרס מדרגה AA של ההתאחדות הדרומית. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1918, אך לפני שלאושי שוחרר משירות צבאי בינואר 1919, הציע פרנק ללאושי חוזה של שישה חודשים, בתשלום של 225 דולר לחודש, אם הוא יגיע לאימונים באביב של אותה שנה. בעת שירותו הצבאי השלים לאושי את השכלתו התיכונית.

בראשית 1919 החליט לאושי לוותר על קריירת הבייסבול, והחל ללמוד בבית הספר למשפטים קליבלנד-מרשל. ב-1921 הוא סיים את לימודיו כשני בכיתתו, ועד מהרה נודע כאחד מהפרקליטים הטובים ביותר בקליבלנד. בשנים 1932–1937 הוא כיהן כשופט לעניינים עירוניים, ולאחר מכן ועד 1941 כשופט בבית המשפט לעתירות. לאחר סיום כהונתו על כס השיפוט הוא נבחר כראש עיריית קליבלנד.

לאושי כיהן כראש עיריית קליבלנד עד 1944, עת נבחר לתקופת כהונתו הראשונה כמושל אוהיו, והיה המושל הקתולי הראשון. תקופת כהונתו הראשונה של לאושי כמושל נמשכה עד 1947 כאשר הוא נוצח בהפרש קטן לתומאס הרברט. ב-1948 הביס לאושי את הרברט וכיהן כמושל ארבע תקופות כהונה של שנתיים כל אחת בשנים 1949–1957. בבחירות של 1950 הוא ניצח את גזבר המדינה דון אברייט, בבחירות של 1952 הוא הביס את ראש עיריית סינסינטי צ'ארלס פלפס טאפט השני, וב-1954 את מבקר המדינה ג'ים רודס, שמספר שנים לאחר מכן נבחר כמושל. בראשית 1957 התפטר לאושי לאחר שניצח בנובמבר 1956 בבחירות לסנאט של ארצות הברית את הסנאטור הרפובליקני המכהן ג'ורג' בנדר.

בתקופת כהונתו הראשונה בסנאט, כאשר יחסי הכוחות בבית בין המפלגות היה פחות או יותר בשיווין, גרם לאושי בהלה למנהיג הדמוקרטים בסנאט, לינדון ג'ונסון כאשר רמז שהוא עשוי להצביע עבור הרפובליקני ויליאם נולנד כמנהיג סיעת הרוב בסנאט, אף על פי שבסופו של דבר הוא לא עשה כן. במשך כל הקריירה שלו, נקט לאושי בעמדה דו-מפלגתית ועצמאית בגישתו הפוליטית, והיו כאלו שכינו אותו "דמוקרט עם ד' קטנה" (Democrat with a small d), אך גישתו לפוליטיקה האתנית של הדמוקרטים סללה את הדרך לבאים אחריו כמו רלף לוקר, שכיהן בהמשך כראש עיריית קליבלנד וכשופט בבית המשפט העליון של אוהיו, וברוניס קלמנטוויץ', מנהיג מועצת העיר קליבלנד. עצמאותו של לאושי גם הקנתה לו, בין השאר, את כינוי הגנאי "פרנק על הגדר" (Frank the Fence). לאושי נבחר בקלות לכהונה שנייה בסנאט ב-1962, אך בניסיונו להיבחר לכהונה שלישית ב-1968, הוא נוצח בשל העובדה שהוא איבד את תמיכת ארגוני העובדים. בבחירות אלו הוא הפסיד בבחירות המקדימות של הדמוקרטים לג'ון ג'יי גיליגן ביחס קולות של 55 מול 45 אחוזים, ובבחירות הכללית הוא סירב לתמוך בגיליגן, שנוצח בהן על ידי התובע הכללי של אוהיו, ויליאם בארט סקסבי.

לאושי היה פוליטיקאי פופולרי מאוד, בעל דיבור פשוט, מהעיר הגדולה ומהאסכולה הישנה. לזכותו נזקפה בנייתה קואליציה עם המצביעים האתניים בקליבלנד, שנודעו בכינוי "דמוקרטים קוסמופוליטיים". קיימת עדות שהמועמד הרפובליקני לנשיאות דווייט אייזנהאואר שקל ב-1952 לבקש מלאושי להיות עמיתו למרוץ, ורעיון זה נשקל שנית על ידי הרפובליקנים גם ב-1956.

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים, חי לאושי עם רעייתו ג'יין בבת'סדה, מרילנד. ג'יין לאושי נפטרה ב-1981, וכמי שהמירה את דתה לנצרות הקתולית, נטמנה בבית הקברות קאוולרי שבדרום-מזרח קליבלנד. לאושי המשיך לחיות בבת'סדה עד שבינואר 1990 לקה בדלקת ריאות. הוא הוטס לקליבלנד והוכנס לבית לדיור המוגן הסלובני.

פרנק לאושי נפטר כתוצאה מכשל לבבי ב-21 באפריל 1990. טקס ההלוויה שלו נערך בכנסיית סנט ויטוס על ידי הבישוף אנתוני אדוארד פווק. הוא נטמן בבית הקברות קאוולרי.

לאושי קיבל תואר אביר המסדר הריבוני הצבאי של מלטה מידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני.

בניין המשרדים של מדינת אוהיו בקליבלנד קרוי על שמו של לאושי, כפי שקרוי הבניין על שמו במרכז הירידים של אוהיו. שדרות לאושי, הוא רחוב שמשתרע בין רחוב 60 מזרח לבין רחוב 64 מזרח הסמוכים לכנסיית סנט ויטוס בשכונת סנט קלייר-סופיריור שבמזרח קליבלנד. בני משפחתו של לאושי היו חברים בכנסייה זו ותושבי השכונה.^[1]