פיזיקאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים (פרנץ היינריך) אוֹלֶנְדוֹרְף (Franz Heinrich Ollendorff; 15 במרץ 1900 – 9 בדצמבר 1981) היה פיזיקאי, ממקימי הפקולטה להנדסת חשמל, פרופסור להנדסת חשמל בטכניון וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת תשי"ד (1954).
 | |
| לידה |
15 במרץ 1900 ברלין, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
9 בדצמבר 1981 (בגיל 81) חיפה, ישראל |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | ישראל, גרמניה |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר) |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט | הנס לורנץ, הנס לורנץ |
| מוסדות | הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל |
| תלמידי דוקטורט | Eliezer A. Mishkin |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג | רות אולנדורף |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בתחום החשמל, האלקטרוניקה והביופיזיקה | |
פרנץ אולנדורף נולד בשנת 1900 בשרלוטנבורג שבברלין, בירת גרמניה למרתה לבית ווהלאואר (Wohlauer) ואיש העסקים נתן אולנדורף. הוא למד הנדסה באוניברסיטה הטכנית של ברלין, בה המשיך לימודיו וסיים תואר דוקטור בשנת 1921. במהלך לימודיו היה אולנדורף סטודנט של מקס פלאנק ועבד במכון מקס פלאנק וכן שימש כאסיסטנט של אלברט איינשטיין. לאחר לימודיו עבר לאוניברסיטת דנציג, בה ביצע מחקרים בתדרי הרדיו ושם הכיר את אשתו, רות לבית קלטר (מתרגמת ומורה לחלילית).
בשנת 1924 בעקבות התנגדות אנטישמית להעסקתו שהובלה על ידי פרופ' פטרסן עזב אולנדורף את משרתו באוניברסיטת דנציג ועבר לעבוד כמהנדס ראשי בחברת סימנס.[1] לאחר מכן חזר לאוניברסיטת ברלין, שם כיהן כמרצה (פריבט-דוצנט) במחלקה של ארנסט אולריך, משרה שממנה הודח בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק להחזרת הפקידות המקצועית הלאומית על כנה. במהלך עבודתו כמרצה באוניברסיטת ברלין פרסם מספר ספרים חשובים בנושאי התאוריה האלקטרומגנטית. כמו כן פיתח את מתמטיקת הפזורים[דרושה הבהרה] מתוך המתמטיקה של המספרים המרוכבים.[דרוש מקור]
בברלין עסק בנוסף בחינוך בבית הספר היהודי.[2] בשנת 1926 ביקר אלונדורף בארץ ישראל ומסר הרצאות אורח בטכניון.[1] בשנת 1934 העתיק את בית הספר לירושלים יחד עם תלמידי בית הספר ולאחר מכן שב לגרמניה והיה פעיל ב"עליית הנוער". בשנת 1937 עלה יחד עם אשתו לארץ ישראל והצטרף לסגל הטכניון.[3][4] בטכניון, אשר בו לימד משך 44 שנים, ייסד בשנת 1938 את המחלקה להנדסת חשמל, בה שימש דיקן הפקולטה הראשון. בשנת 1939 הועלה לדרגת פרופסור.[5][6] בשנת 1955 מונה לפרופסור מחקר, הראשון בטכניון במעמד זה.[7] בסוף 1956 מונה לפרופסור מחקר באוניברסיטת קליפורניה, אך עם תחילת מבצע סיני חזר לישראל.[8]
במקביל לעבודתו בטכניון הצטרף אולנדורף לסגל המורים של בסמ"ת, שבו לימד עד לשנת 1975. שם הקים את המגמה לחשמל (שנקראה אז זרם חזק) ומגמת רדיו שלימים הפכה למגמת אלקטרוניקה. אשתו עבדה כמורה למוזיקה, לזוג לא היו ילדים. אמו נשלחה ב-1942 לטרזיינשטט, שם נספתה.
מחקריו עסקו בתורת הגלים האלקטרומגנטיים והמכ"ם, כאשר במסגרת מחקריו פיתח את תורת השיקופים לפתרון בעיות אלקטרומגנטיות. בנוסף מחקריו עסקו בתחום שפופרות ריק ו-TWT. עוד עסקו מחקריו בביופיזיקה, בביואלקטרוניקה ובביורפואה. בנוסף עסק בפיתוח מכשירים רפואיים עם הד"ר אברהם צליוק בתחום רפואת אף אוזן גרון[9] סדרת הרצאותיו בנושאי פילוסופיה של המדע זכתה להצלחה בינלאומית, ובה הביע את חשיבות המכניקה בהליכים רפואיים. מחקריו בתחום השדות המגנטיים הביאו לפיתוח עין אלקטרונית אשר תאפשר יכולת ראייה לעיוורים באמצעות אלקטרודות.
אולנדורף התנגד לרישום פטנטים על גילויים והמצאות של אנשי מדע. איש המדע, חייב, לדעתו, להנחיל את המצאותיו לכלל. ואכן, שום עבודת מחקר לא נרשמה על שמו במשרד הפטנטים. אולנדורף נמנה במשך תקופה מסוימת על חברי הוועדה לאנרגיה אטומית, ופרש משום שלא ראה תועלת בישיבות הוועדה. ההחלטות נתקבלו, לדבריו, במוסדות אחרים. פרישתו הייתה אמנם גם תוצאה מגישתו העקרונית והמצפונית לבעיית השימוש באנרגיה האטומית, אך הוא נמנע מלדבר על פרטי הדבר.[10] בתחילת שנות ה-60 נמנה עם קבוצה של אנשי מדע ישראלים שקראו לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני.[11]
נפטר בחיפה ב-9 בדצמבר 1981 ונקבר בבית הקברות כפר סמיר.[12]
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[13]
פרנץ אולנדורף (1900-1981), דף שער בספרייה הלאומיתמכּתביו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
