Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פריקת ברך היא פציעה בברך שבה נוצר ניתוק מוחלט של המפרק בין עצם הירך לעצם השוקה.[3][5] הסימפטומים כוללים כאבי ברכיים וחוסר יציבות של הברך.[6] סיבוכים עשויים לכלול פגיעה בעורק הסובב את הברך, בדרך כלל בעורק בית הברך, או תסמונת תאים (אנ').[3][7][5]
 | |
| צילום רנטגן לרוחב של פריקת ברך אחורית בברך השמאלית[2] | |
| תחום | ראומטולוגיה |
|---|---|
| שכיחות | 1 לכל 100,000 בשנה[3] |
| סיבות | טראומה[3] |
| אבחון | מתבסס על פציעות קודמות ובדיקה גופנית, בנוסף להדמיות רפואיות[3][4] |
| טיפול | חיבור המפרק מחדש, קיבוע, ניתוח[5] |
| סיבוכים | פגיעה בעורק בית הברך, תסמונת תאים[3][5] |
| פרוגנוזה | 10% סיכון לקטיעה[5] |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D031221 |
| סיווגים | |
| ICD-11 |
NC93.2  |
  | |
כמחצית מהמקרים מתרחשים כתוצאה של טראומה גדולה (אנ') וכמחציתם מתרחשים כתוצאה מטראומה קלה.[3] בכמחצית מהמקרים המפרק חוזר למצב אנטומי תקין לפני הגעת האדם הפצוע לבית החולים.[3] בדרך כלל יש קרע של הרצועה הצולבת הקדמית, הרצועה הצולבת האחורית וגם באחת מן הרצועות הצדדיות.[3] אם ערך מדד לחץ הקרסול (אנ') פחות מ -0.9, מומלץ להשתמש באנגיוגרפיה ממוחשבת, כדי לזהות פגיעה בכלי הדם.[3] אחרת, בדיקות גופניות חוזרות עשויות להספיק.[6]
במקרים בהם המפרק נשאר מנותק, תבוצע החזרה למצב האנטומי הרגיל של המפרק על ידי ניתוח אורתופדי וקיבועו בדרך כלל תחת הרדמה פרוצדורלית (אנ').[6] אצל אלו עם סימנים לפציעה עורקית, מתבצעים ניתוחים מיידיים.[3] ייתכן שידרשו ניתוחים רבים.[5] רק ב-10% מהמקרים נדרשת קטיעת חלק מהרגל.[5]
פריקות ברך הן נדירות, מתרחשות בכ־1 ל-100 אלף איש בשנה.[3] הן שכיחות יותר אצל גברים מאשר אצל נשים,[6] בפרט אצל גברים צעירים.[6] תיאורי פציעה זו מתוארכים לפחות משנת 20 לפנה"ס על ידי מגדלי צידון.[8]
התסמינים כוללים כאבי ברכיים.[6] המפרק עלול להיות לא במקומו האנטומי הנורמלי.[6] מצב של אפוזיה מפרקית (אנ') בו כמות הנוזל הפנים-מפרקי עולה, לא תמיד מתרחש.[6]
כ 20% ממקרים עשויים לכלול פגיעה בעורק בית הברך, או לתסמונת התא[3][5] וכן לפגיעה בעצב הפרונלי המשותף (אנ') או בעצב הטיביאלי (אנ') עשויה להתרחש.[6] אם מתרחשות פגיעות בעצבים, הן לעיתים קרובות לא יחלימו לגמרי.[9]
כמחצית מהמקרים מתרחשים כתוצאה של טראומה קשה וכמחציתם מתרחשים כתוצאה מטראומה קלה.[3] טראומה קשה עשויה לכלול מקרים של נפילות מגובה משמעותי, התנגשויות ברכב ממונע או הולכי רגל שנפגעו על ידי רכב ממונע.[6] במקרים של טראומה קשה יש לעיתים קרובות פציעות אחרות.[4]
טראומה קלה עשויה לכלול מעידה תוך כדי ריצה או פציעות ספורט.[6] אחד מגורמי הסיכון כוללים השמנת יתר.[6]
המצב עשוי להתרחש גם במספר הפרעות גנטיות כגון תסמונת אליס-ואן קריבלד, תסמונת לארסן ותסמונות אהלרס-דנלוס.[11]
כיוון שהפציעה מסוגלת לחזור למצב האנטומי הנורמלי שלה בעצמה, לפני שאדם מגיע לבית החולים, אבחנת הפציעה עלולה להתפספס.[6] במצב כזה האבחנה תתבסס על ההיסטוריה של הפציעה ובדיקה גופנית.[4] בדיקות אלו עשויות לכלול בדיקות כגון בדיקת המגירה (אנ'), בדיקת לחץ פתולוגית (אנ'), בדיקת הרצועות הבוטחות של המפרק ובדיקת הרצועה הצולבת האחורית (אנ') של המפרק.[4] כמו כן עקב כאבים יהיה קשה לבצע בדיקה גופנית מדויקת.[4]
צילומי רנטגן, בדיקת CT, אולטרה-סאונד או MRI עשויים לסייע באבחון.[6][9] ממצאי רנטגן שעשויים להיות שימושיים בקרב המקרים בהם המפרק חוזר למצב אנטומי תקין במקרים של מרחב מפרק משותף, תת-קיבוע (אנ') של המפרק או שבר סגונד (אנ').[4]
כשערך מדד לחץ הקרסול (אנ') נמוך מ -0.9, מומלץ להשתמש באנגיוגרפיה ממוחשבת.[3] ניתן להשתמש באנגיוגרפיה סטנדרטית.[6] אם ערך מדד לחץ הקרסול גדול מ -0.9, יש צורך לבצע בחינות גופניות חוזרות ונשנות במהלך 24 השעות הקרובות כדי לאמת זרימת הדם טובה באזור הפציעה.[6][9] ערך מדד לחץ הקרסול מחושב על ידי לקיחת לחץ הדם סיסטולי בקרסול וחלוקתו על ידי לחץ הדם הסיסטולי בזרוע.[6]
ניתן לסווג את הפריקות לחמישה סוגים: קדמית, אחורית, רוחבית, אמצעית וסיבובית.[5] סיווג זה מבוסס על תנועת השוקה ביחס לירך.[9] פריקות קדמיות הן הנפוצות ביותר ואחריהן פריקות אחוריות.[6] הפריקות עשויות גם להיות מסווגות בהתבסס על סמך אילו מין הרצועות ניזוקה.[6]
התנהלות ראשונית מבוססת לרוב על החייאה מתקדמת לטראומה.[4] אם המפרק נשאר פרוק ומקובע.[5] החזרה למצב האנטומי הנורמלי יכולה להעשות על ידי מתיחה פשוטה לאחר שהאדם קיבל סדורה פרוצדורלית (אנ').[9] אם המפרק לא יכול לחזור למצב האנטומי הרגיל בבית החולים במחלקת החירום, ניתוח חירום מומלץ.[6]
אצל אלו עם סימנים של פגיעה בעורקים, מתבצע בדרך כלל ניתוח מיידי.[3] אם המפרק אינו חוזר למצבו האנטומי הרגיל, ייתכן שיהיה צורך בקיבוע חיצוני (אנ').[6] אם העצבים והעורקים לא נפגעו, הרצועות ככל הנראה יתאחו לאחר מספר ימים.[9] ניתוחים רבים עלולים להיות הכרחיים.[5] רק מתוך 10% מהמקרים נדרשת קטיעת חלק מהרגל.[5]
פריקות בברך הן נדירות: הן מתרחשות כ -1 מתוך 5,000 פציעות אורתופדיות,[4] וכ-1 פריקת ברך מתרחשת מדי שנה מתוך -100,000 בני אדם.[3] הן מתרחשות יותר אצל גברים מאשר אצל נשים,[6] בפרט אצל גברים צעירים.[6]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
