פריץ זאוקל

ארנסט פרידריך כריסטוף "פריץ" זאוקל (בגרמנית: Ernst Friedrich Christoph "Fritz" Sauckel;‏ 27 באוקטובר 1894 – 16 באוקטובר 1946) היה פושע מלחמה נאצי. "ממונה בעל סמכויות בלתי מוגבלות על כוח העבודה", ולמעשה האחראי העיקרי לשעבודם של מיליונים לעבודות כפייה, בהם מצאו רבים מהם את מותם.

פריץ זאוקל
Fritz Sauckel

לידה	27 באוקטובר 1894 האספורט, בוואריה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
הוצאה להורג	16 באוקטובר 1946 (בגיל 51) בית המשפט של כלא נירנברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
מפלגה	המפלגה הנאצית
פרסים והוקרה
אות הזהב המפלגתי אות השירות הארוך של המפלגה הנאצית

ביוגרפיה

גופתו של זאוקל

גופתו של זאוקל לאחר ביצוע גזר הדין של משפטי נירנברג

class=notpageimage|הצגה

זאוקל נולד בעיירה האספוּרט (Haßfurt) על נהר המיין, בן יחיד לפקיד דואר ולתופרת. הוא התחנך בבתי ספר מקומיים, אך נאלץ להפסיק את לימודיו בגיל 15 כאשר אמו נפלה למשכב. זאוקל הצטרף לצי הסוחר, ושירת בו מספר שנים. הוא הפליג לאוסטרליה כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה. ספינתו נתפסה על ידי בעלות הברית, והוא בילה את השנים 1914 עד נובמבר 1919 במחנה שבויים בצרפת.

לאחר מכן שב לגרמניה ועבד כפועל בעיר שוויינפורט. הוא למד הנדסה, והצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1923 (מספר חבר 1395). באותה השנה נישא, ומנישואים אלו באו לעולם עשרה ילדים. בשנת 1925 מונה לגאולייטר (מפקד מחוז) של המפלגה בתורינגיה, והפך לחבר בממשלה המקומית בשנת 1929. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, מונה למושל תורינגיה, ולחבר ברייכסטאג. ב-1934 קיבל דרגות כבוד באס אס ובאס אה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה הממונה על ההגנה במחוז קאסל (אנ'), וב-21 במרץ 1942 מונה ל"ממונה בעל הסמכויות הבלתי מוגבלות על כוח העבודה", בהמלצתו של שר החימוש אלברט שפר. הוא היה כפוף ישירות לאדולף היטלר, ודיווח גם למשרד תוכנית ארבע השנים בראשות הרמן גרינג. הוא היה האחראי לכוח העבודה בגרמניה. בשלב זה זעקו מפעלי החימוש בגרמניה לידיים עובדות, וזאוקל היה האיש שיכול לספק אותן.

זאוקל הכריז כי האמצעים שינקוט לא יונחו על ידי סנטימנטליות או רומנטיקה. הייתה זו אמירה גלוית לב שהעידה על שיטותיו של זאוקל – העברת מיליוני עובדי כפייה (כחמישה מיליון) מרוסיה ומאוקראינה, תוך ציד אדם בערים ובכפרים, דחיסת האנשים שנתפסו אל קרונות רכבת, והסעתם אל מפעלי התחמושת שם עבדו שעות רבות ביממה, במשטר אכזרי, בתזונה בלתי מספיקה, ללא לבוש מתאים, בתנאי מזג אוויר קשים, ובהתעללות גופנית ונפשית. רבים מאוד לא שרדו תנאים אלו. הוראתו של זאוקל הייתה לנצל את העובדים "במידה המקסימלית ובמחיר המינימלי". פירושה המעשי של הוראה זו הייתה כי עובדים אלו ינוצלו בעבודות כפייה עד מותם.

זאוקל עמד בלחץ מכל הכיוונים – מחד הגיעו דרישותיהם של אלברט שפר והרמן גרינג (ראש תוכנית ארבע השנים) לעוד כוח עבודה, ומאידך, טענות האס-אס כי העברת עובדי הכפייה מפריעה להם במלאכת השמדת היהודים, וטענות הצבא כי מדיניות ציד האדם שהונהגה על ידי זאוקל גורמת לאוכלוסייה להצטרף אל הפרטיזנים.

זאוקל הועמד לדין כפושע מלחמה במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשר לביצוע פשעים נגד השלום, בתכנון וביצוע מלחמה תוקפנית, בפשעי מלחמה, ובפשעים נגד האנושות. עורך דינו במשפט היה רוברט סרווציוס, לימים עורך הדין של אדולף אייכמן במשפטו בירושלים. זאוקל הגן על "חזית העבודה" בטענה כי לא היה מדובר בניצול אלא בתהליך כלכלי של אספקת עבודה. הוא הכחיש כי היה אחראי לעבודת כפייה, או כי היה מקובל להעביד אנשים עד מותם, או להתייחס אליהם כעבדים.

הוא נמצא אשם בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, ונתלה בנירנברג ב-16 באוקטובר 1946. מילותיו האחרונות היו ”אני מת חף מפשע. משפטי אינו צודק. אלוהים הושע את גרמניה!”.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פריץ זאוקל בוויקישיתוף

• פריץ זאוקל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פריץ זאוקל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פריץ זאוקל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)