פרידה מיכלסון

פרידה מיכלסון (בלטבית; Frīda Mihelsone‏; 1906–1982) הייתה יהודיה-לטבית וניצולת שואה. היא הייתה אחת משני הניצולים היחידים מטבח יער רומבולה. ספר זכרונותיה "שרדתי את רומבולה" מתעד שואת יהודי לטביה, את חייה בגטו ריגה וכיצד הצליחה לשרוד את הטבח.^[1]

פרידה מיכלסון

ליטוגרפיה מעשה ידי הציירת הלטבית דאינה סקדמנה
לידה	2 ביוני 1906 ריגה, האימפריה הרוסית
פטירה	19 בינואר 1982 (בגיל 75)
מדינה	לטביה
ידועה בשל	אחת משני הניצולים ששרדו את טבח יער רומבולה, סופרת

ביוגרפיה

לפני הכיבוש הנאצי

מיכלסון נולדה ביַאוּנְגוּלְבֶּנֶה, לטביה, בשנת 1906. היא גדלה בורקליאני אך עברה לריגה בשנות השלושים לעבוד כתופרת.^[2]

בתקופת הכיבוש הנאצי

ערך מורחב – טבח יער רומבולה

בשנת 1941, במהלך הכיבוש הנאצי בלטביה, נכלאה מיכלסון בגטו ריגה. בתוך יומיים בסוף שנת 1941 נלקחו רוב הכלואים בגטו ריגה ליער רומבולה, בפאתי ריגה ונרצחו. מיכלסון הייתה עדה ליום הראשון, 30 בנובמבר, כשראתה אלפי יהודים נלקחים מהגטו. ביום השני, 8 בדצמבר, היא נלקחה גם מהגטו ונאלצה לצעוד עם אלפי יהודים לרומבולה.

את הצעדת היהודים לכיוון בורות ההריגה תיארה ביומנה:^[3]

כבר התחיל להיות אור. טור אינסופי של אנשים, נשמר על ידי שוטרים חמושים, עבר במקום. נשים צעירות, נשים עם תינוקות בזרועותיהן, זקנים, נכים ומוגבלים הנעזרים בשכניהם, נערים ונערות - כולם צועדים. פתאום, מול החלון שלנו, איש אס אס גרמני התחיל לירות עם אקדח מטווח אפס אוטומטית לתוך הקהל. אנשים נקצרו ביריות ונפלו על אבן המרצפת. היה בלבול בעמודה. אנשים החלו רומסים את פני אלה שנפלו, דוחפים קדימה, הרחק מאיש האס-אס שירה בפראות. חלקם זרקו את החבילות שלהם כדי שיוכלו לרוץ מהר יותר. השוטרים הלטבים צעקו "יותר מהר, יותר מהר" וצלפו בשוטים מעל ראשי ההמון... אני עמדתי ליד החלון והסתכלתי עד הצהריים, כאשר האימה של הצעדה הסתיימה.. עכשיו הרחוב נעשה שקט, שום דבר לא זז. גופות היו פזורות בכל מקום ופלגי דם עדיין נטפו מהגופות חסרות החיים. רובם היו אנשים זקנים, נשים בהריון, ילדים, נכים - כל אלה שלא יכלו לשמור על הקצב הבלתי אנושי של המצעד.

עם זאת, היא נמלטה מרצח בכך שהשליכה את עצמה לשלג כאשר התקרבה למקום הטבח, לאחר מכן העמידה פנים שהיא מתה.

היהודים האחרים נאלצו לחלוץ את הנעליים שהושלכו לערמה על גבי מיכלסון. היא המשיכה להעמיד פנים שהיא מתה והמשיכה להתחבא מתחת לערימת הנעליים. מיכלסון הסתתרה ביער בשלוש השנים הבאות, ובעזרת אנשים מקומיים הצליחה לשרוד את הכיבוש הנאצי.

אחרי הכיבוש הנאצי

מיכלסון התחתנה עם מרדכי מיכלסון ויחד נולדו להם שני ילדים. בשנת 1950 גורש מרדכי מיכלסון לסיביר עקב האשמות שווא. בשנת 1971 פרידה מיכלסון וילדיה עזבו את ברית המועצות ועלו לארץ .

ספרה: שרדתי את רומבולה

בשנות השישים כתבה את זיכרונותיה מהשואה ומהכיבוש הנאצי בלטביה ביידיש שהייתה שפת אמה. העותק המקורי של הספר נשמר בארכיון מוזיאון יהודים בלטביה . ^[4] כתביה של מיכלסון תורגמו לרוסית ועובדו על ידי דייוויד זילברמן לספר "שרדתי את רומבולה". מאוחר יותר תורגם הספר לאנגלית וללטבית. ^[5] תרגום לגרמנית פורסם בשנת 2020,^[6], ותרגום לעברית יצא ב-2021 על ידי בנה אריה מיכאלי.

הערות שוליים

1. "Frieda Michelson. I survived Rumbula. Moscow 2011". The Russian Research and Educational Holocaust Center and the Holocaust Foundation. נבדק ב-24 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
2. Mihelsone, Frīda; Zilbermans, Dāvids (2015). Es Izdzīvoju Rumbulā (בלטבית). Riga: ICEJ Latvija. ISBN 9984-613-80-1.
3. Michelson, Frida, I Survived Rumbuli, at pages 77-78
4. "Memoirs". Jews of Latvia Museum (בלטבית). נבדק ב-24 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
5. Aļeksejeva, Olga. "Izdota latviešu valodā Frīdas Mihelsones grāmata "Es izdzīvoju Rumbulā"". University of Latvia (בלטבית). אורכב מ-המקור ב-25 בפברואר 2015. נבדק ב-24 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
6. Frida Michelson: Ich überlebte Rumbula, Europäische Verlagsanstalt, Hamburg, 2020, ISBN 978-3-86393-093-6