פרובינקיה גאליה אקוויטניה
פרובינקיה רומית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גאליה אקוויטניה הייתה פרובינקיה קדומה של האימפריה הרומית, ששכנה בדרום-מערב צרפת המודרנית וגבלה בפרובינקיות גאליה לוגדוננסיס, גאליה נארבוננסיס והיספניה טארקוננסיס.
 | |
| מדינה / טריטוריה | רומא העתיקה |
|---|---|
| בירת הפרובינקיה רומית |
Burdigala  |
| תאריך ייסוד |
27 לפנה״ס |
| תאריך נטישה |
המאה ה־5 |
| קואורדינטות | 44°50′16″N 0°34′46″W |
 | |
  | |
14 שבטים קלטיים ועשרים שבטים אקוויטניים דרו בחלק הצפוני של הפירנאים, מהרי הסבן (Cévennes) גובלים בשני נהרות: הגארון (Garumna) והלואר (Liger). למעשה, היו למעלה מעשרים שבטים אקיטניים, ברם, הם היו קטנים וחסרי השפעה, ובמקרים אחדים גם נעשו וואסאלים לשבטים גדולים.[1] מרבית השבטים חיו לחופי האוקיינוס, בעוד שהנותרים התיישבו בפנים הארץ ובפסגות הסבן.
השם "גאליה קומאטה" (Gallia Comata) שימש לעיתים קרובות כינוי לשלוש פרובינציות, המרוחקות אחת מהשנייה: גאליה לוגדוננסיס, גאליה בלגיקה ואקוויטניה, שפירושו הוא 'ארוכי שיער', על שם צורת הופעתם; לעומת זאת השם "גאליה ברקאטה" (Bracata; היא גאליה נארבוננסיס) נגזר מ-'bracae', שמשמעותו מכנסיים קצרים, על פי לבושם.[2]
על פי סטראבון, האקיטניים היו עשירים מאוד. למשל, מביא סטראבון, לואריוס (Luerius), מלך הארוורנים (Arverni), רצה פעם להראות את עושרו בפומבי, וכשרכב במרכבתו פיזר כסף וזהב הנה והנה, כאשר הפוסעים אחריו אוספים אותם.[3]
אקוויטניה בתקופה הרומית
מלחמת גאליה
ערך מורחב – מלחמת גאליה
בשנת 121 לפנה"ס סופח חלק מגאליה טראנסאלפינה (הכינוי בפי הרומאים, שמשמעותו:"שמעבר לאלפים"), גאליה נארבוננסיס, לרפובליקה הרומית. בשנת 154 לפנה"ס, סייעו הרומאים לבעלת בריתם העיר מאסיליה (או מאסליה; כיום: מרסיי) כנגד שבטים גאליים שכנים, במטרה להגן על דרכי התחבורה היבשתיים בין רומא לספרד. במשך שלושים שנה לאחר מכן, לא ביקשו הרומאים דריסת רגל בגאליה, עד שמאסיליה ביקשתם שנית בשנת 125 לפנה"ס לבוא לעזרתה. בין השנים 121-125 התנהלה המלחמה, ובשנת 121 לפנה"ס סופחה גאליה טראנסאפינה כפרובינקיה רומית.
בשנת 58 לפנה"ס קיבל יוליוס קיסר את נציבות פרובינציה זו, והחל במסע כיבוש של שאר גאליה. במקביל לכיבוש השבטים הבלגיים בצפון גאליה, נע פובליוס קראסוס בשנת 57 בראש חטיבה לאורך החוף המערבי מנורמנדיה ועד הנהר גארון. מסע זה התנהל בקלות וכמעט ללא קרבות.
בסוף שנת 57 לפנה"ס הכריז קיסר כי גאליה כולה הודברה, אך לאחר התאוששות, בשנת 56 לפנה"ס המשיכו שבטים גאליים רבים במלחמה. לאחר תבוסתם, נקם בהם קיסר בהריגות המוניות ובמכירות סיטונאיות לעבדים. בשלב זה המשיך קראסוס את מסעו, חצה את הגארון לעבר הפירנאים ובסוף שנת 56 הכניע את השבטים האקוויטאניים ללא כל מלחמה רצינית.
המרד באקוויטניה
בשנים 54-55 לפנה"ס שרר בגאליה שקט למראית עין, אלא שהאוכלוסייה הגאלית תססה מבפנים בגלל מעשי ההחרמה והשוד של הרומאים, וכן בגלל מספר רב של חיילים שראשי השבטים חויבו לספק. בחורף 54 פרצו כמה מרידות בגאליה הצפונית, שדוכאו באכזריות רבה על ידי הרומאים. דבר זה גרם להפחת רוח המרד בשבטים שישבו בין הגארון והלואר, שעד כה עמדו מהצד ולא נלחמו בקיסר. מרידה אדירה זו הונהגה על ידי ורקינגטוריקס, ראש שבט הארוורנים.
ורקינגטוריקס העדיף לצמצם את כמות חייליו, ולבסס את איכותם וכושרם הקרבי. בנוסף לכך, כפה משמעת חמורה על חייליו.
לאחר קרבות בעיר אוואריקום, התקדם קיסר לעבר גירגוביה, אך בניסיונו לכבוש את המבצר נהדף על ידי ורקינגטוריקס תוך אבדות ניכרות. לאחר מפלה זאת הכריזו כל השבטים הגאליים מלבד שלושה על מלחמתם בקיסר; נטשו אפילו הפרשים של השבט הגאלי האדואי שנלחמו לצידו. מצבו של קיסר היה חמור, גם משום שארבעה לגיונות שלו, תחת פיקודו של טיטוס לאביינוס, היו בצפון גאליה. קיסר חבר אליהם, גייס פרשים משבטים גרמאניים שכנים, והכין את צבאותיו למערכה הבאה נגד ורקינגטוריקס.
בעוד קיסר מכין את צבאותיו, התקיף ורקינגטוריקס בנוטלו את יוזמת ההתקפה; אך בקרב ליד דיז'ון, בעוד ורקינגטוריקס אורב לכוחות קיסר הנסוגים, הותקף על ידי חיל הפרשים הגרמני שגייס קיסר ונאלץ לסגת. ורקינגטוריקס עשה משגה חמור והתבצר בעיר אלאסיה. קיסר הקיף את העיר בשתי חגורות של לגיונרים מתחפרים, במטרה להרעיב את הצבא הגאלי הנצור. ראשי השבטים הגאליים הכריזו על גיוס המוני ובראש צבא ענק הגיעו לעזור לוורקינגטוריקס. אך למרות שהתקיפו את הצבא הרומי המחופר לא הצליחו לחדור את חגורת החפירות, ובסופו של דבר הצבא הגאלי המורעב נכנע.
על פי המסופר, ורקינגטוריקס הגיע רכוב על סוסו ולבוש בשריון המפואר ביותר שלו. לאחר שחג סביב המחנה הרומאי התקרב אל קיסר, הניח את נשקו לרגליו ואמר לו: "הנה אני, אדם חזק אשר הובס על ידי אדם חזק יותר". ורקינגטוריקס הוצג לראווה בטריומף של קיסר בשנת 46 לפנה"ס. לאחר שש שנים בכלא הרומאי הוצא להורג, ככל הנראה בחניקה.
קרב אלאסיה חתם את תקופת עצמאותה של אקוויטניה.
בשנת כהונתו האחרונה כפרוקונסול עשה קיסר מאמצים לפייס את אויביו. הוא כמעט לא פגע בהנהגות השבטים ולא הכביד את עול המיסים. הגאלים עשו עמו שלום שהאריך ימים ונותר יציב (כמעט כל תושביה אף קיבלו את התרבות הרומאית, שלא כמו בחלקה הצפוני של גאליה), עד כדי כך שבשנת 49 החליט קיסר להוציא את מרבית צבאותיו מגאליה ואפילו לגייס חטיבות עזר (auxilia) גאליות ללחום את מלחמותיו הפרטיות במלחמת אזרחים. שלל המלחמה שנפל לידיו של קיסר הספיק לו לא רק לכיסוי חובותיו הפרטיים העצומים, אלא גם לקנות ברומא שירותים פוליטיים בהיקף המתקרב לזה של קראסוס.
רומא פעלה רבות למען פיתוחה הכלכלי והתרבותי של גאליה. הרומים הפסיקו את המלחמות בין השבטים השונים והשליטו שלום פנימי וביטחון. נוסדו מושבות, הוזזו ממקומם מרכזי יישוב, הוקמו ערים ע"פ הסגנון הרומי ונבנתה רשת כבישים מצוינת. האצולות המקומיות, כביטוי לליברליות של השלטון החדש, זכו באזרחות רומית. במקביל, נאבקו הרומאים בדרואידיות.
מותו של אוגוסטוס עורר מחדש את השאיפות לעצמאות תחת שלטון טיבריוס, אך קלאודיוס שהכיר היטב את ארץ הגאלים, פתח לפני האליטות שלה את הסנאט הרומי וקשר באורח הדוק ביותר את תושבי הפרובינקיה לגורלה של הקיסרות, דבר שהיה תקדים לעומת פרובינקיות אחרות.
גאליה העשירה הייתה מכאן ואילך חלק בלתי נפרד מהעולם הרומי. היא סיפקה לו חיילים, אנשי מינהל ומושלים, ונטמעה לחלוטין בתרבות, בשפה ובחוקים הרומיים. בכל שלוש שנים, במזבח "שלוש הגאליות" שבלוגדונום (כיום ליון), היא חידשה את שבועת האמונים לקיסרות.
בשלהי התקופה הרומית
פשיטות ופלישות של שבטים ברברים מעבר לריינוס חזרו ונשנו יסודות טווטוניים סוף המאה ה-3 לספירה. הן הכניסו להרכב האוכלוסייה יסודות טווטוניים, ערערו את הביטחון וגרמו נזק רב ליישובים ולכלכלה. מ-280 ואילך התחוללו בגאליה מרידות של כנופיות איכרים מרוששים ומדוכאים - הבאגאודים (Bagaudea) שחזרו ונשנו במשך עשרות שנים.
פוסטומוס שמונה למפקד הצבאות הרומיים בחזית הרינוס, עשה ניסיון פרישה מהקיסרות. בשנת 260, הקים את "ממלכת הגאליות" (Imperium Galliarum) ובה האזורים השונים של גאליה, וכן בריטניה וספרד, והכריז על עצמו קיסר בנצלו את התוהו שעוררו הפלישות מהבלקן והצורך להגן על איטליה גופה. יורשו היה טטריקוס.
מרידות שונות נוספות החלו ברחבי האימפריה; תדמור הכריזה על עצמאותה, ובמצרים נעשתה מרידה. גליאנוס היה חלש מכדי להתמודד עם כל החזיתות של האימפריה המתפוררת, אך יורשו קלאודיוס השני החל בדיכוי המרידות, ולאחר מותו המשיך בכך אורליאנוס. אורליינוס כבש את תדמור והחריבה, דיכא המרידה במצרים, ולאחר מכן נפנה ל"אימפריה הגאלית" שבמערב, פרובינציה מורדת זו כבר קטנה בממדיה כתוצאה ממאמציו של קלאודיוס השני, והעומד בראשה, טטריקוס היה מוכן בשלב זה לפתרון שיבטיח את שלומו האישי וישמור על כבודו מאידך, אך לא היה יכול להרשות לעצמו כניעה ללא תנאי בפני אורליאנוס. ככל הנראה שני השליטים הגיעו להסכמה ועל פיה נפגשו שני הצבאות בשאלון אן שמפאן (Châlons-en-Champagne), בצפון מזרח צרפת ואז ערק טטריקוס לצד הרומאי אירוע שנתן אות להתקפת פתע על המחנה הגאלי, למרות הבגידה הברורה המשיכו החיילים הגאלים להילחם עד הסוף המר. טטריקוס לעומת זאת הובל לרומא וזכה להתמנות למושל דרום איטליה. בכך, בשנת 274, חידש את אחדות הקיסרות. אורליינוס הוכתר בצדק בתואר - Restitutor Orbis ("המחזיר תבל ליושנה").
פעולות אלה של אורליאנוס הביאו לכך שהאימפריה הרומית התקיימה מאתיים שנים נוספות בשקט יחסי.
במאה ה-4 חולקה הפרובינקיה לשלושה מחוזות נפרדים:
- אקוויטניה פרימה, השטח הצפון-מזרחי.
- אקוויטניה סקונדה, השטח הצפון-מערבי. בירתו הייתה בורדו.
- אקוויטניה טרטיה או אקוויטניה נובמפופולאנה, השטח הדרומי.
אקוויטניה תחת שלטון הוויזיגותים
ב-406 נתערער לחלוטין קו ההגנה שעל הרינוס, וכל צפון ומזרח גאליה הוצף עמים טווטוניים, ובאותה השעה פלשו הוויזיגותים דרך איטליה הצפונית לדרומה ולמערבה של גאליה.
השלטון הרומי נאלץ לקבלם כ"בעלי ברית" בתחומי הקיסרות, אך תחומי התיישבותם היו בפועל ממלכות עצמאיות לגמרי. הנציג האחרון של השלטון הרומי בגאליה היה פלויוס אאטיוס (Flavius Aëtius) שהצליח, בברית עם הוויזיגותים, להדוף את פלישתו של אטילה ההוני ב-451. אולם אחרי הרצחו, התמוטט השלטון הרומי בגאליה לחלוטין. בשנת 476 נמסר לוויזיגותים השטח הקיסרי האחרון בדרום אקוויטניה.
המלך הוויזיגותי תאודריך השני מרד ברומאים, איחד את כל עמו תחת מרותו, השתחרר מכל תרות ברומא וסיפח את ספרד לממלכתו. יורשו אלאריך השני, הובס בשנת 507 בידי הפרנקים ונפל בקרב, וכל גאליה נכבשה על ידי הפרנקים.
- ז'אן-פייר דארמון, קלוד דיבו, גאליה הרומית, בתוך: פייר וידאל-נאקה (עורך), תולדות העולם, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1989, עמ' 64–65
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
