פרגמטיקה

פרגמטיקה היא ענף בבלשנות החוקר את הבנת השפה הטבעית, ועיקר עיסוקה הוא בהשפעת ההקשר על הבנת המשמעות. ההקשר במשמעות זו חייב לכלול אמצעים חוץ־לשוניים כמו סיבות חברתיות, סביבתיות ופסיכולוגיות.

ערך זה עוסק בענף בבלשנות החוקר את הבנת השפה הטבעית. אם התכוונתם לאסכולה פילוסופית שהתפתחה בארצות הברית, ראו פרגמטיזם.

מסורתית, תחום הפרגמטיקה מוגדר כעוסק במשמעות ביחס להקשר או לדוברים, במבנים שאינם משפיעים על תנאי אמת של משפט (בניגוד לסמנטיקה פורמלית שמבקשת להגדיר את המשמעות על פיהם), ובנושאים מסוימים כמו פעולות דיבור.

עם זאת, חוקרים מסוימים הפעילים בעשורים האחרונים, למשל מירה אריאל בספרה Defining Pragmatics^[1], שוללים את זה, ומבקשים להגדיר את הפרגמטיקה אל מול הסמנטיקה (ואל מול יתר הדקדוק) באמצעות חלוקת עבודה של קוד לשוני מול היסק לא לשוני. על פי ניתוח זה, רוב התופעות הלשוניות שנופלות בהגדרה המסורתית למעשה מתחלקות בין הדקדוק לפרגמטיקה.

פרגמטיקה מתעסקת בעיקר במבע המבטא את השימוש בלשון, ולא במשפט המייצג צורה מופשטת של השפה לצורכי ניתוח. הפרגמטיקה עוסקת בדרך כלל בהקשר של שיחה. בפרגמטיקה נערך בידול בין "משמעות המשפט" ל"כוונת הדובר". משמעות המשפט היא המשמעות המילולית של המשפט, בעוד שכוונת הדובר היא הרעיון, שאותו מנסה הדובר למסור.

לדוגמה, ניקח את המבע "אפשר לקבל את הקטשופ בבקשה?". משמעות המשפט הבסיסית היא שאלה, אך כשמתעמקים בכוונת הדובר, רואים שיש כאן מעין תפקיד של ציווי, שמשמעותו היא "תן את הקטשופ".

דוגמה נוספת יכולה להיות הדו־שיח הבא:

א: "אני רעב."
ב: "אז בוא נלך לשוק בצלאל."

בעוד שניתן לפרש את המשפט של דובר ב' כהצעה ללכת לשוק לקנות מוצרי מזון, הכוונה היא ללכת לשוק הידוע במוכרי הפלאפל שלו ולקנות פלאפל.

פרגמטיקה מנסה לקשר בין סימנים לפרשנותם, ואילו סמנטיקה מתמקדת בקשר הישיר בין מילה ופירושה (מסמן ומסומן), סינטקטיקה (או סינטקס) לעומת זאת בוחנת את הקשר בין המסמנים, המילים עצמן.

תחומים נוספים המשיקים לתחום הם הפסיכולינגויסטיקה והסוציולינגויסטיקה.