Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פצצת גרנד סלאם (באנגלית: Grand Slam Bomb) הייתה פצצה אווירית כבדה במשקל עשרה טון, שחיל האוויר המלכותי הבריטי עשה בה שימוש נגד מטרות בגרמניה במסגרת ההפצצות האסטרטגיות בשלהי מלחמת העולם השנייה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מודל נשק  |
| תכנון |
בארנס ואליס |
| מדינה מייצרת |
הממלכה המאוחדת |
| יצרן |
ויקרס, ויקרס-ארמסטרונג |
| משקל | 10 טון |
| יחידות שיוצרו |
42 |
| היסטוריית שירות | |
| תקופת השירות | 13 במרץ 1945 – 19 באפריל 1945 (38 ימים) |
| מלחמות |
מלחמת העולם השנייה |
  | |
הפצצה השתייכה למשפחת פצצות שכונתה "פצצות רעידת אדמה" (Earthquake bombs) ויועדה להריסת מבנים. לאחר הטלתה הייתה הפצצה מגיעה בנפילתה למהירות גבוהה (למעלה מ-500 קילומטר לשעה). היא הייתה פוגעת בקרקע, חודרת לתוכה ומתפוצצת מתחת לפני השטח. ההתפוצצות הייתה יוצרת מכתש או חלל תת-קרקעי (camouflet) שהיה עשוי למוטט מבנה שניצב מעליו. אפקט ההרס העיקרי של הפצצה נועד להיות מושג באמצעות גלי ההדף התת-קרקעיים שהיא הייתה מחוללת, אשר היו מערערים את יסודות המבנה אליו כוונה הפצצה.
פצצת הגרנד סלאם היוותה גרסה מוגדלת של פצצת הטולבוי ששקלה חמש טונות – אף היא פצצת רעידת אדמה - אשר הוכנסה לשימוש בחיל האוויר המלכותי בשנת 1944. שתי הפצצות פותחו על ידי המדען הבריטי בארנס ואליס(אנ') - מפתח "פצצת הניתור", אשר שימשה את חיל האוויר המלכותי לשם הבקעת הסכרים בחבל הרוהר בגרמניה ב-1943.
הפצצה לא תוכננה ממש לשם חדירת תקרות בטון ולא פעם התפוצצה מוקדם מדי, או התפרקה בפגיעתה, אך היא הייתה יעילה יותר מסוגי הפצצות האחרים (למעט פצצת הטולבוי).
אורך הפצצה היה 7.7 מטר, וקוטרה – 1.17 מטר. בעיצוב הפצצה הושם דגש על קווים אווירודינמיים, על מנת לאפשר לה להגיע למהירות נפילה גבוהה. לכן כלל עיצובה זנב ארוך, שתפס 4.11 מטר מכלל אורכה.
הפצצה מולאה בחומר נפץ מסוג טורפקס במשקל של 4.14 טון (שהיה שקול בעצמתו ל-6.5 טון של TNT).
בפצצה – כמו בפצצת הטולבוי - הותקנו סנפירים, אשר העניקו לה תנועת סחרור מייצבת. מעטפת הפצצה הייתה מוקשחת יותר מאשר בפצצות קונבנציונליות - אשר מעטפתן הייתה דקה במתכוון על מנת לאפשר הכנסת יותר חומר נפץ לתוכן – ולכן הייתה גם כבדה יותר. קשיחות המעטפת העניקה לפצצה כושר חדירה גדול יותר לקרקע. כושר החדירה שלה היה עד לעומק של 40 מטר בקרקע רגילה, ולמעלה מ-4 מטר בבטון.
הפצצה יועדה לנשיאה על ידי מפציץ האוורו לנקסטר. משקל הפצצה היה לכאורה גדול מכושר הנשיאה שלו, אך חיל האוויר המלכותי הצליח להתאים את המפציץ לנשיאתה. לצורך כך הוסרו צריחי המקלעים של המטוס, ומפאת גודלה של הפצצה הוסרו גם דלתות תא הפצצות שלו. דגם המפציץ שנשא את הפצצה כונה B.1.
פיתוח הפצצה החל בחודש יולי 1944 והיא יוצרה במפעלי ויקרס שבעיר שפילד. ייצור הפצצה היה מורכב (כך למשל, לאחר שחומר הנפץ המותך נוצק אל תוך מעטפת הפצצה נדרש לו פרק זמן של חודש על מנת להתקרר ולהתייצב) והיקף הייצור שלה נמוך. עובדה זו כמו גם עצמתה הרבה של הפצצה הביאו לכך שמטוסים שנשאו אותה, אשר גיחותיהם בוטלו לאחר שהמריאו, נדרשו לשוב ולנחות כאשר הפצצה עמם, במקום להטיל את מטענם לים, כמקובל עד אז.
הפצצה הוטלה לראשונה בהטלה נסיונית, שנערכה בבריטניה ב-13 במרץ 1945.
חיל האוויר המלכותי עשה שימוש מבצעי ב-42 פצצות גרנד סלאם[1], כולן בחדשים האחרונים של המלחמה באירופה.
טייסות חיל האוויר המלכותי אשר מטוסיהן נשאו את הפצצה והטילו אותה היו טייסת 617 (הטייסת אשר הפציצה ומוטטה את סכרי חבל הרוהר) וטייסת 9.
בילפלד (Bielefeld)[2], 14 במרץ 1945
ארנסברג,15 במרץ 1945
ארנסברג, 19 במרץ 1945
ארברגן (Aarbergen)[3],21 במרץ 1945
נינבורג (Nienburg)[4],22 במרץ 1945
ברמן, 23 במרץ 1945
פרגה (Farge)[5],27 במרץ 1945
המבורג, 9 באפריל 1945
הלגולנד, 19 באפריל 1945
טייסת 617 נועדה לצאת למזרח הרחוק כדי להשתתף במלחמה מול יפן ולתקוף בפצצות גרנד סלאם מטרות יפניות, אך כניעת יפן באוגוסט 1945 ייתרה את הצורך בכך.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
