פְּסִיכוֹלוֹגְיָה קוֹגְנִיטִיבִית היא ענף של הפסיכולוגיה המתעסק בהבנת מכלול התהליכים השכליים המעורבים בפעילות האדם באמצעות הפרדיגמה המדעית. מן הצד המתודולוגי ניתן לומר כי בפסיכולוגיה הקוגניטיבית נבחנת הצורה בה קלט חושי מקודד, מעובד, מאוחסן, משוחזר ונעשה בו שימוש על ידי השכל האנושי[1].
|
עיינו גם בפורטל
פורטל פסיכולוגיה הוא שער לכל הנושאים הקשורים בפסיכולוגיה. ניתן למצוא בו קישורים לערכים על תחומי המשנה של הענף, על מושגי יסוד בתחום, על תאורטיקנים ועל גישות בפסיכולוגיה. |
היסטוריה
המחקר הפסיכולוגי במתכונתו המדעית הוא תחום מחקר צעיר יחסית, אשר ראשיתו נמצאת בשלהי המאה ה-19. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית צמחה מתוך הפסיכולוגיה הניסויית באמצע המאה העשרים תוך הנחת בסיס תאורטי חדש לחקר ההתנהגות, אשר במרכזו נמצא חקר של גורמי תיווך בין גירוי לתגובה. בנוסף לכך פותחו שיטות חדשות המאפשרות לחקור באופן אובייקטיבי תהליכים מוחיים, אשר לא ניתן למדוד אותם באופן ישיר.
ראשית הפסיכולוגיה הניסויית
ערכים מורחבים – סטרוקטורליזם (פסיכולוגיה), פונקציונליזם (פסיכולוגיה)
בראשית המחקר של התהליכים המנטליים שלטו שתי גישות מרכזיות – הגישה הסטרוקטורליסטית (מבנית) אשר מזוהה עם החוקר וילהלם וונדט, והגישה הפונקציונליסטית (תהליכית) שפותחה על ידי וויליאם ג'יימס. הראשונה דגלה בחקר המרכיבים הראשוניים של החוויה המודעת תוך חלוקה בסיסית לתחושות, רגשות ודימויים בניסיון ליצור מודלים מבניים[1]. השנייה ראתה בפירוק לגורמים של החוויה המודעת משגה, כיוון שמאפיין יסוד של השכל האנושי הוא זרימה רציפה, העוזרת לאדם להשתלב בסביבתו. אי לכך דגלה הגישה הפונקציאליסטית בחקר השימושים במודעות, ובחקר התרומה של המודעות להתנהגות[2]. שתי השיטות השתמשו בדיווחי נבדקים, והניחו כי יש גישה לחקר החוויה והתחושה המודעת באופן ישיר.
המתודה הביהביוריסטית
- ערך מורחב – ביהביוריזם
אסכולה הביהביוריסטית שנוסדה על ידי החוקרים ג'ון ווטסון וב.פ סקינר דגלה בעמדה שמחקר המבוסס על תחושות סובייקטיביות אינו ניתן לשחזור כיוון שלא ניתן להשוואה בין סובייקטים שונים. אי לכך ניתן להתייחס רק למדידת ההתנהגות הנצפית. ווטסון לא שלל את האפשרות כי ישנם גורמים מתווכים בתהליך מסוים כחלק ממודל תאורטי, אך התנגד נחרצות לאיסוף מידע על המשתנים החבויים, כיוון שלטענתו דבר זה אינו אפשרי בצורה אובייקטיבית[3]. סקינר דגל בגישה יותר רדיקלית לפיה אין צורך כלל בשימוש במשתנים חבויים במודלים כיוון שאין הם תורמים לניבויים חדשים אלא מסבכים את המודל, ולא ניתנים לצפייה. בגישתו, יש צורך לנסח את הידע הנצבר רק בתיאור ההיסטוריה הגנטית והסביבתית של האדם[4]. לפי סקינר שימוש במודלים היפותטיים למניעי התנהגות יכולים לגרום לשגיאות חמורות, כיוון שהחוקר יכול לחשוב שהוא פתר בעיה מסוימת על ידי מודל כאשר הוא אינו אלא מסמל את הבעיה בשם אחר, אשר מהווה משתנה חבוי, ובכך מחליף בעיה בבעיה[5][6].
ביקורות על הביהביוריזם
לגישה הביהביוריסטית היו מתנגדים רבים. מהמרכזיים שבהם ניתן למנות את הבלשן נועם חומסקי אשר הדגיש את הצורך במשתנה מתווך מולד על מנת להסביר את הממצאים ממחקרי רכישת שפה. כמו כן תופעות של למידה מרחבית בעכברים שנמצאו במחקר קלסי של החוקר אדוארד טולמן מוסברות בפשטות באמצעות גורם מתווך – זיכרון מרחבי[7]. נוסף על מחקרי מעבדה לאחר ניתוח של התנהגות טייסים בזמן מלחמת העולם השנייה, הודגשו ביתר שאת ההשפעות של הטיות קוגניטיביות אשר לא מוסברות על ידי תאוריות של גירוי תגובה[1].
החוקר ניל מילר (אנ') הראה כי משתנים מתווכים דווקא מפשטים מודלים, ולא מסבכים אותם כפי שהביהביוריסטים ניסו להציג אותם, אף בהתנהגויות גירוי תגובה. על מנת להבהיר זאת השתמש מילר במשל על חולדה, אשר בלחיצת דוושה היא מקבלת מים. קצב הלחיצות משתנה בהתאם לחסך החולדה במים, כתגובה להאכלה במזון יבש או בהתאם להזרקת מים ישירות למערכת הדם של החולדה. בנוסף לזאת ניתן למדוד בעוד דרכים מלבד קצב הלחיצות את תגובת החולדה. לדוגמה אפשר למדוד את כמות המים שהיא שותה וכן את נכונותה לשתות מים מרים. כדי להסביר מערכת גירוי תגובה זו לפי הנחות הביהביוריזם יש צורך בקשירת קשר סיבתי ישיר בין כל גירוי לכל תגובה, כך שסך הכל ימצאו תשעה קשרים, בעוד שלפי הנחת גורם מתווך כמו צמא, יש צורך בקשירת שלושת הגירויים אליו מכיוון אחד וקשירת שלוש התגובות מכיוון שני, סה"כ שישה קשרים[8].
המתודה הקוגניטיבית
לאחר התגבשות הרעיון כי לא די במדידת התנהגות ושימוש בניסוחי גירוי תגובה על מנת להסביר את הממצאים השונים בפשטות, התפתחה מחדש מתודה אשר שמה במרכז את חקר התהליכים המנטליים העומדים בבסיס ההתנהגות. אך בניגוד לשיטות המחקר בראשית הפסיכולוגיה, הפרדיגמה הקוגניטיבית שאבה מן הגישה הביהביוריסטית את השימוש במטלות ככלי מחקר אובייקטיבי, ובכך הפכה את חקר התהליכים המנטליים לניתן להפרכה ושחזור. כמו כן בשונה מגישות ביהביוריסטיות מתונות המכירות בגורמים מתווכים כהסבר לגיטימי, חידשה הפסיכולוגיה הקוגניטיבית את חקר הגורמים המתווכים עצמם, תוך הנחת גורמי תיווך מסדר שני ומעלה. השינוי המתודולוגי הוביל לניבויים חדשים ומגוונים, ולהסבר כוללני של ממצאים רבים[1].
היחס בין נוירופסיכולוגיה לפסיכולוגיה קוגניטיבית והתפתחות מדעי הקוגניציה
משמעות תאוריה מדעית היא שאלה פתוחה בפילוסופיה של המדע, וטבעי הדבר כי תעלה שאלת תוקף המחקרים של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. זאת כיוון שהאחרונה מסתמכת על חקר גורמים מתווכים מנטליים, אשר לא נגישים למדידות ישירות, באמצעות מטלות. מבחינה מהותית עומדת בעינה השאלה האם המודלים הקוגניטיביים באים לתאר מציאות מוחית ביולוגית, או שמא באים הם לתת מודל ללא תלות במציאות הביולוגית. שאלה זו מקבלת משנה תוקף עם התקדמות עדויות על בעלי פגיעות ראש, אשר הפגינו פגמים ביכולות קוגניטיביות. בחינה מעמיקה של החולים בעלי האמנזיות הביאה לפיתוחו של תחום המחקר "נוירופסיכולוגיה", אשר שיטת המחקר בו שונה בהיבטים רבים מזו הקוגניטיבית. תחום זה שואף גם הוא למדל את התפקודים המנטליים תוך הישענות על הידע מן החולים. עם התפתחות הכלים המדעיים באמצעות חקר התגובות הפסיכופיזיולוגיות של נבדקים התרחבה השיטה הנוירופסיכולוגית גם לתפקודי אנשים בריאים.
במענה לשאלת מהות המודלים, רוב הפסיכולוגים הקוגניטיביים יסכימו כי ישנה שאיפה לתאר את המציאות האובייקטיבית של פעילות המוח. אלא שהמחקר הקוגניטיבי משתמש בשיטה הבוחנת את הממצאים מזווית ראייה גבוהה יותר מהתהליכים הביולוגים, ולא מסתמך על מקרי בוחן בודדים.
על אף השוני נשענים התחומים פעמים רבות אחד על השני בפיתוח מודלים. ההצעה כי הזיכרון מחולק לכמה מבנים בסיסיים בדמות זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך נבעה ממחקר קוגניטיבי טהור. כאשר נחקר חולה בעל פגיעה ביכולת לזכור דברים חדשים בשם HM (אנ'), השפה והמודלים הקוגניטיביים נתנו לחוקרים בסיס לדיון ולהבנה יותר מדויקת של הפגיעה של HM. לעומת זאת הפירוק של הזיכרון לטווח הקצר לגורמים קטנים יותר כמו זיכרון עבודה, נבעו ממחקר על חולה נוסף בשם KF אשר הפגין יכולת לזכור דברים לטווח הארוך, אך יכולותיו לזכור דברים בטווח קצר נפגעה משמעותית[9]. העובדה כי המידע היה יכול להיכנס לטווח הארוך גם כאשר הזיכרון לטווח הקצר היה פגום חייבה את עדכון המודל בפסיכולוגיה הקוגניטיבית.
במחקר המודרני, בעיקר מתחילת המאה ה-21 ואילך, ניתן לראות קיבוץ של תחומים רבים הנוגעים בשאלת התהליכים המנטליים מזוויות שונות תחת קורת גג אחת – מדעי הקוגניציה. כל תחום מחקר משתמש בפרדיגמה השייכת לו, והידע המצטבר בין הדיספלינות השונות מזין זה את זה. בין התחומים המשותפים לשיתוף הידע ניתן למנות את הבלשנות, מדעי המחשב, פילוסופיה, נוירולוגיה ועוד.
בניסוי נמצא כי ניתן לבדוק הידרדרות קוגניטיבית באופן אובייקטיבי יחסית, באמצעות שימוש ב-EEG[10].
סוציולוגיה של הפרדיגמה הפסיכולוגית
מזווית הסתכלות של סוציולוגיה של המדע ניתן להבחין כי עם השנים עברה שיטת המחקר הפסיכולוגית תהפוכות רבות, אשר נמצאות בקשר עם מגמות בקהילה המדעית מתחומים אחרים. תחומים אלו השפיעו על כלל הצורה בה נתפסת תאוריה, מדידה, תצפית ואמת אובייקטיביות. בתאוריות פיזיקליות קדומות, רוב מהלך החשיבה המדעית התפתח מן הממצאים בעולם עליהם נבנתה התאוריה, ודבר שלא היה ניתן למדוד לא היה נחשב כמדעי. על בסיס זה קמה הביהביוריסטיות לאחר שהתנערה מהפן הלא מדיד עליה התבססה הפסיכולוגיה הקדומה. עם זאת, השינויים שחלו עם התפתחות הפיזיקה המודרנית, הובילו למסקנה בקהילה המדעית כי אין אפשרות למדען להימנע מהטיית התוצאות[11]. לפי תאוריות קוונטיות השפעת הצופה על המדידה היא מהותית ולא נובעת מכלי מדידה פגומים. יתרה מזאת מחקר של אובייקטים חבויים המרכיבים תאוריה נעשה נפוץ יותר ויותר. חקר אובייקטים תאורטיים כדוגמת קווארקים נמצא בלב ליבה של הפיזיקה המודרנית. הפסיכולוגיה לפי ד' זכאי וי' גושן ”הושפעה באופן ישיר מן התפיסה החדשה של הפיזיקה [...] אשר פתחה אפשרות לקיומה של תנועה קוגניטיבית, שבמוקדה העיסוק בתהליכים מנטליים” (י. גושן-גוטשטיין, ד. זכאי, נ. גרונאו, פסיכולוגיה קוגניטיבית, האוניברסיטה הפתוחה (2002). כרך א' עמוד 34מ)
נוסף לכך המצב העולמי לאחר מלחמת העולם השנייה, גרר שלל ניסויים רדיקליים בתהליכי תפיסה וקשב, הכוללים בידוד מוחלט מן הסביבה החיצונית. זאת כחלק מהצורך להעריך את היכולת של חיילים להתמודד עם שבי ובידוד יחד[12] עם טכניקות לשטיפת מוח[12]. כמו כן הייתה השפעה גם לתוכניות הטסת האדם לחלל, אשר דרשו גם הן בדיקה של תפקוד האדם במצבים סביבתיים קיצונים[12].
תחומי מחקר מרכזיים
הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתפרשת על פני תחומי מחקר רבים, אך עם זאת כולם קשורים לתהליכי עיבוד מידע ומתוך כך הם קשורים זה בזה. הגישות המודרניות במחקר הקוגניטיבי רואות את שלל התהליכים הקוגניטיביים רצף אחד, כאשר החלוקה בין התחומים היא מכנית. חלוקה זו נועדה בעיקר צורכי לימוד ומחקר, על אף שאינה קיימת במציאות[13].
תפיסה
- ערך מורחב – תפיסה
תְּפִיסָה היא תהליך סיווג ופענוח של גירויים המגיעים דרך החושים, במטרה להעניק משמעות לסביבה[14]. התהליך מסתיים בחוויה המודעת של הסביבה אצל הסובייקט[1]. בתהליך זה המידע שנקלט דרך החושים מקודד בזיכרון ועובר עיבוד קוגניטיבי. על כן כאשר הקלט של החושים לא מכיל מידע חדש, כלומר הוא לא משתנה בזמן, לא מתאפשר לבצע תפיסה.
נבדקים אשר נמצאו בסביבה בה כל הקלט הראייתי הוא הומוגני (סביבת גצפלד), כגון חלל עגול ולבן כולו, דיווחו על הפרעות בתפיסה. לדוגמה, הם חשו שהמרחב לא נגמר, ראו ערפל מפוזר ואף דיווחו על היעלמות גמורה של חוויית תפיסה (blank out)[15]. כמה ניסויים מקסמו את החסך התפיסתי והרחיבו אותו גם לחושים אחרים באמצעות מכלי מים חשוכים. החוקרים הכניסו משתתפים עם מסכת חמצן למיכלים ולאחר צאתם ערכו להם מבחנים שונים[16][17]. נמצא כי נבדקים אשר שהו בחסך לאורך זמן חוו ירידה בכישורים מנטליים הכוללים: ירידה ביכולת למקד קשב, לחשוב לוגית ולהתמיד במשימה לאורך זמן. כמו כן, לאחר זמן מה החלו הנבדקים לראות חזיונות שווא בדמות קולות, צלילים, ריחות, מייצגים גאומטריים וחיות. כאשר לפני הופעת חיזיון מורכב, למשל חיה, הופיע חיזיון פשוט, כמו הבזק אור[18]. נוסף לכך נפגמה היכולת לתפוס צבע ותנועה[19], לתפוס עומק ולתפוס גודל[20].
תהליך עיבוד התפיסה
על צורת העיבוד של הקלט החושי ניתן להסתכל מכמה כיוונים, אשר כל אחד מהם חושף מנגנוני עיבוד שונים. עם זאת הבלעדיות של מנגנון אחד על משנהו, או צורת הפעולה המשותפת של המנגנונים השונים נתונה לפרשנות.
עיבוד הוליסטי
האינטואיציה היום יומית שלנו מעידה על תפיסה של אובייקטים במציאות כפריטים שלמים, לדוגמה, אין אנשים תופשים שולחן כאוסף של קווים ונקודות במרחב המתחברים לכדי אובייקט אחד, אלא רואים את השולחן בחוויה בלתי אמצעית כאובייקט שלם. טענה זו נתמכה בידי אסכולה בשם פסיכולוגיית הגשטלט, אשר חקרה את האופן בו אנו קובעים מהו האובייקט השלם באמצעות אשליות אופטיות, ופרסמה בשנת 1923 מספר חוקים שעל פיהם התהליך מתבצע[21]. אחד מהעקרונות המנחים גישה זו היא כי השלם מקנה לחלקים המרכיבים אותו תכונות נוספות לתכונות החלקים לבדם, עקרון אשר קיבל תימוכין ממחקרים מאוחרים יותר[22][23]. חוקר בשם אולריק נייסר (אנ') הגה מנגנון שלם לתפיסה המתבסס על גישת עיבוד הוליסטית הנקרא תאוריית ההתאמה לתבנית. לפי המגנון ישנן בזיכרון תבניות קוגניטיביות כמו סכמות חברתיות, והאדם משווה את הקלט החושי לתבניות אלו. כאשר ההתאמה בין הקלט לתבנית עוברת אחוז מסוים האובייקט מזוהה כאובייקט הנמצא בתבנית[24].
עיבוד אנליטי
הגישה האנליטית רואה בתפיסה תהליך בו אנו קולטים את הרכיבים הבסיסיים ביותר המרכיבים את האובייקטים שאנו תופסים, כמו קווים ונקודות, מעבדים אותם, ובעזרת מנגנונים שמעורבים בעיבוד אנו מזהים את האובייקט הנתפס. לפי גישה זו כל המידע הנצרך לשם זיהויו של פריט מסוים נמצא ברכיבים הפיזיקליים המגדירים אותו. לאחר עיבוד בכמה שלבים ניתן לקלט הפיזיקלי משמעות. אחת העדויות המרכזיות התומכות בגישה זו מגיעה מתופעה הדימוי המיוצב. תופעה זו מתרחשת כאשר מקרינים על רשתית העין גירוי מסוים, אשר נשאר באותו מיקום על הרשתית גם כשהעין זזה. הייחודיות בתופעה זו היא שהגירוי המוקרן נעלם מן החוויה המודעת תוך כמה שניות[25]. וכן שהעלמות מתרחשת על פי דפוס מסוים,כל פעם נעלם חלק אחד בעל משמעות מן האובייקט[26]. לו היה הגירוי נתפש כדבר שלם, הוא היה אמור להיעלם מהחוויה המודעת בטשטוש כולל, בבת אחת או לחלופין בצורה אקראית ביחס לאובייקט.
תהליכי עיבוד מלמעלה למטה
המושג עיבוד מלמעלה-למטה TOP DOWN, מתייחס לתהליך שבו הדעת משלימה את הקלט החיצוני באמצעות מידע פנימי משוער על העולם. לפי גישות מסוימות, תהליך ההשלמה על פי השערות על העולם הוא חלק מהותי מהתפיסה, ועליו להופיע בכל המנגנונים המתארים את תהליכי התפיסה. ניתן להדגים צורת עיבוד זאת באמצעות המשולש על שם קניצה (אנ'), שהוא אשליה תפיסתית אשר ממחישה את העובדה שהדעת משליכה על הקלט החיצוני מידע משוער.
המשולש על שם קניצה
כשמתבוננים בתמונה זו נדמה כי קיים משולש, אף על פי שבעצם אין בתמונה אלא שלוש נגזרות עיגול.
אפקט דומה ניתן לראות גם בהשלכת של סכמות חברתיות וסטריאוטיפים בסיטואציות חברתיות, באפקט סטרופ ואף בקריאה יום יומית של טקסטים. נמצא שכל עוד המילה הנקראת אינה מסובכת, הקורא לא בוחן כל אות ואות בטקסט, אלא הוא מדלג על כמה אותיות במהלך העיבוד של הקלט תוך השלמה מהזיכרון.
קשב
- ערך מורחב – קשב
קֶשֶב הוא היכולת להתמקד באופן מתמשך בגירוי מסוים או בפעילות מסוימת[27]. זהו תהליך הכרתי, במסגרתו מידע המגיע לתודעת האדם דרך חושיו השונים ממוין לצורך עיבוד שכלי ממוקד. עם זאת, אופן וטיב המעורבות של הקשב בתהליך עיבוד המידע נתון למחלוקת[28].
לרוב מתבססות ההגדרות של המונח "קשב" על הצגה פונקציונלית, דהיינו הפעולות שבעזרתו ניתן לבצע. מהמרכזיות שבפעולות עולות: היכולת להתמיד בהתנהגות ספציפית לאורך זמן (Sustained behavior), למשל, שטיפת כל הכלים בכיור עמוס. היכולת למקד באופן יזום את הפניית הקשב קלט החושי (Focusing), למשל הקשבה למרצה תוך כדי התעלמות מרעשי רקע. היכולת לשפר את התפיסה (Perceptual Enhancement), דוגמה אופיינית לכך היא התרכזות מודעת ברדיו אשר פועל בקול חלש, על מנת לשמוע טוב יותר את הצליל הבוקע ממנו[29][30]. יכולת נוספת היא בחירת תגובה באופן מודע מבין שלל אפשרויות. לדוגמה – אילו מצרכים לקנות בסופר, או איזה חופשה להזמין. הקשב מעורב גם בתהליך הקשירה בין תכונות ואובייקטים שונים (Binding). כלומר, היכולת לחבר בין תכונות של עצם כמו הצבע שלו וצורתו. ללא קשב החיבור עלול להתבצע באופן שגוי, כך שהאדם יקשר צבע של עצם אחד לעצם אחר ולהפך[31][32]. תאוריות נוספות רואות בקשב סט של כלים המאפשרים לבצע פעילויות מסוימות אשר כל כלי מסוגל לבצע רק משימה אחת בו זמנית.
הקשב חיוני לתפקודן של היכולות הקוגניטיביות הגבוהות[33]. על פי תאוריות צוואר בקבוק, הקשב מהווה סנן של הקלט החושי לכדי קלט מצומצם ורלוונטי, ובכך הוא מאפשר את הפונקציות הבסיסיות שלו. תאוריות מאגרים רואות בקשב משאב רציף, אשר בעת ביצוע משימות הוא "מתבזבז". לפי תאוריות אלו המוגבלות בביצוע משימות לא נובעות ממחסום לקלט החושי, אלא ממחסום פנימי של מוגבלות הקשב.
זיכרון
- ערך מורחב – זיכרון
חקר הזיכרון מתמקד בצורה בה אנחנו שומרים את המידע אשר נקלט בחושים, ולאחר מכן מאחזרים אותו חזרה, בין אם במודע ובין אם לא במודע. במחקר נהוג לחלק את הזיכרון לכמה תתי מבנים עיקריים. ראשית ישנו הזיכרון החושי, זיכרון זה מתאפיין בקיבולת יחסית גדולה אך המידע מתנדף ממנו במהרה. שנית מובחן במחקר הזיכרון לטווח קצר אשר מכיל בין היתר את זיכרון העבודה. זיכרון זה מהווה את היכולת לשמור מידע ברמת הדקות, ומאפשר לנהל שיחה תקינה, לקרוא ספר ולענות על מבחנים. זיכרון העבודה הוא הזיכרון המודע אליו מגיע המידע לאחר שנשלף מן הזיכרון לטווח ארוך. כאשר הידע נשלף לתוך זיכרון העבודה ניתן לבצע עליו מניפולציות ויש המסווגים את הדמיון כחלק מזיכרון העבודה. הזיכרון לטווח ארוך מייצג את המבנה בו נשמר מידע לאחר עיבודו בזיכרון לטווח קצר. בתוך הזיכרון לטווח הארוך נהוג למפות את הזיכרונות לפי זיכרונות סמנטיים, אשר מוגדרים כזיכרון של עובדות, זיכרנות פרוצדורלים אשר מהווים את הידע הלא מודע לגבי עשיית פעולות מסוימות וכן זיכרונות אפיזודיים אשר מייצגים את הזיכרונות שניתן לתת להם יחס בזמן, בזיכרון זה נמצאים זיכרונות הילדות והחוויות היומיומיות אשר הם לא מופשטות אלא מוחשיות. צורת סיווג נוספת היא לפי הזיכרונות אשר ניתן להצהיר עליהם באופן מודע – זיכרונות דקלרטיביים, ולפי זיכרונות אימפליציטים – הזכרונות אשר אי אפשר להצהיר עליהם אלא הם מוטבעים בנו באופן אוטומטי, כמו רכיבה על אופניים[34].
ייצוגים מנטליים
.jpg)
מידע רב נקלט על ידי החושים, והצורה בה מידע זה מאורגן במיינד נקרא הייצוג המנטלי של המידע. אחד התהליכים הבסיסיים בייצוג המידע הוא ארגונו לקבוצות, קטגוריזציה של המידע. תהליך זה משפיע במידה רבה על האופן בו בני אדם פועלים בעולם, כיוון שהתכונות של הקבוצה אליה משויך המידע החדש מורשות אל המידע, ומשפיעות באמצעות תהליכי TOP DOWN על ההתנהגות ועל פירוש מידע עתידי. לדוגמה שיוך אדם לקבוצת ה "חנפנים" תגרור דפוס התנהגות ופענוח מידע, בשונה משיוך אותו אדם לקבוצת "בעלי לב טוב"[1]. צורות נוספות בהן אנו מייצגים מידע הן בתמונות מנטלית או בהגדרה מופשטת של המידע, כאשר צורת שמירת המיידע משתנה בין אדם לאדם, ובין מידע אחד למשנהו. לדוגמה צורות גאומטריות מסוימות נשמרות באמצעות תמונה ראייתית שלהן[35] וגם אותיות האלפבית[36]. לעומת זאת אצל אנשים שהם אינם מומחים, מפות גאוגרפיות נשמרות באמצעות הפשטה של המרכיבים של המפה, דהיינו עפולה נמצאת צפונית לתל אביב וכדומה[37].
קבלת החלטות
- ערך מורחב – קבלת החלטות
קבלת החלטות היא תהליך קוגניטיבי של בחירה מבין מספר אפשרויות[38]. התהליך הוא פעולה יום יומית בסיסית לבני אדם הניצבים בפני מגוון אפשרויות פעולה[39]. חקר קבלת החלטות מאפיין את המרכיבים המודעים והלא מודעים המעצבים את תהליך הבחירה. פריצת דרך משמעותית בתחום אשר העמידה תיאוריה מקיפה לאופן עיבוד ערכים התרחשה בסוף המאה העשרים עם תיאור תורת הערך על ידי כהנמן וטברסקי.
אינטליגנציה
- ערך מורחב – אינטליגנציה
קוגניציה גבוהה – תפקודים ניהוליים, מומחיות ויצירתיות
ביקורת על הגישה הקוגניטיבית
לפי פרדריק סקינר, הפסיכולוגים הקוגניטיביים, בדומה לביהביוריסטים, עוסקים ביחסים בין ההתנהגות לסביבה, אך במקום לחקור את היחסים ישירות, הפסיכולוגיים הקוגניטיביים ממציאים סוכנים או ישויות כגון: "קשב", "ייצוגים", "זיכרון", "אסוציאציות" וחוקרים אותם שלא לצורך[40]. סקינר טען שמושגים שמרמזים על תהליכים קוגניטיביים כגון זיכרון, תפיסה וכן הלאה, הם בעצם מילים נרדפות לתהליכים התנהגותיים שניתן לחקור באמצעות שיטות מדעיות[41]. ביקורתו של חומסקי על עבודתו של סקינר "התנהגות מילולית"(אנ')[42] נתפסה כלוקה בחוסר הבנה של הביהביוריזם וכי חומסקי התייחס בעיקר לגרסאותיו הראשונות של הביהביוריזם[43][44]. העובדה שניתוח ההתנהגות היישומי – התחום הטכנולוגי של הגישה הביהביוריסטית – משמש ללימוד שפה של ילדים ונערים על הספקטרום האוטיסטי[45] מעידה בעיני הביהביוריסטים על חשיבות הגישה הזו.
המהפכה הקוגניטיבית כמיתוס
מרבית החוקרים מאמינים הן במהפכה ביהוויוריסטית והן במהפכה קוגניטיבית כנקודות מפנה אשר שינו את הפרדיגמה במחקר הפסיכולוגי[46]. עם זאת יש המתנגדים לכך, אחד החוקרים החשובים[46] הנושא עמדה זו הוא החוקר תומאס ליהי (Thomas Leahey). לפי ליהי שתי המהפכות לא גררו שינויים רדיקליים של ממש, ולדידו הן לא יותר ממיתוס[47][46]. מחקר סטטיסטי המבקר את המושג מהפכה קוגניטיבית שנערך בשנות ה-80, בדק את כמות הציטוטים בכתבי עת נבחרים של פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה התנהגותית ופסיכואנליזה בין השנים 1979 ו-1988. מהניתוח הסטטיסטי נמצא כי אכן הייתה עלייה בכמות הציטוטים בכתבי העת של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, אך הייתה גם עלייה בכתבי העת של הפסיכולוגיה ההתנהגותית ועלייה נמוכה יותר בכתבי עת של הפסיכואנליזה[48] דבר אשר סותר את המונח "מהפכה קוגניטיבית". מנגד מאמרים אחרים שביצעו אנליזות לפי קריטריונים מעט שונים, כן מצאו היחלשות משמעותית של דומיננטיות הביהביוריזם בקהילה המדעית בשנות ה-70[49].
קישורים חיצוניים
- פסיכולוגיה קוגניטיבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פסיכולוגיה קוגניטיבית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
