Loading AI tools
טכניקה אומנותית; הדבקה של רכיבים רבים שלכאורה אינם שייכים זה לזה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסטיש (Pastiche) היא טכניקה אמנותית שמחקה באופן קליל, ומבלי שלחיקוי זה תהיה חשיבות פרשנית, סגנון או עלילה של ספר אחר (בשונה מפרודיה או סאטירה). למרות שהפסטיש לרוב היתולי באופיו, לעיתים הוא נעשה מתוך כבוד לטקסט המחוקה, למשל בספרות חובבים.
| ערך מחפש מקורות | |
בשלהי המאה ה־19 באנגליה, נעשה שימוש בפסטיש עם אלמנט נוסף של משמעות: יצירה תוארה כפסטיש אם צירפה יחדיו סגנונות של כמה יצירות מקוריות. כפי שמגדיר זאת מילון אוקספורד פסטיש: "עירוב של מרכיבים שונים: תערובת, בליל, ערבוביה".[דרוש מקור] משמעות מוקדמת זו חופפת למשמעות האטימולוגית של המילה: פסטיש הוא הגרסה הצרפתית למילה האיטלקית pasticcio: סוג של פאי העשוי ממרכיבים רבים. במהלך המאה העשרים, המילה "פסטיש" שינתה את משמעותה, כך שכעת היא משמשת במשמעות שתוארה קודם, ללא קונוטציות הכרחיות לעירוב סגנונות.[דרוש מקור]
הפסטיש נבחן מהפרודיה. בעוד השנייה נוטלת פסוקים ממקור ספרותי אחד ומעוותת אותם במטרה להגחיך את הנושא שבו היא דנה ולצקת משמעות חדשה, הראשונה פועלת בשיטת ההטלאה, מייבא פסוקים ממקורות אחרים, מבלי להיות מחויב ליציקת משמעות.
לפי פרדריק ג'יימסון, הפסטיש הוא פרודיה ריקה השייכת לאסתטיקה של הפוסטמודרניזם, שבו הפרודיה מוצאת עצמה ללא ייעוד, משום שהמציאות עצמה, שאותה היא אמורה להלעיג, כבר התפרקה מלכידותה. ”היעלמותו של הסובייקט האינדיבידואלי על נגזרותיו הצורניות ואי-זמינותו הגוברת והולכת של הסגנון האישי מולידות פרקטיקה כמעט אוניברסלית כיום של מה שניתן לכנות 'פסטיש" [...] [פרקטיקה] נטולת צחוק ומשוללת כל אמונה שלצד השפה הלא-נורמלית ששאלתָּ לרגע עדיין קיימת נורמליות לשונית בריאה.”[1]
.png)
יצירות רבות בסוגות מסוימות, במיוחד בפנטזיה, הן במהותן פסטיש. ספרות מעריצים רבה כתובה בפסטיש. דוגמאות ניתן למצוא בסיפורים הרבים המציגים את שרלוק הולמס, שלא נכתבו על ידי ארתור קונאן דויל.[דרוש מקור]
צ'ארלס רוזן תיאר חלק ניכר מיצירותיו של מוצארט כפסטיש של סגנון הבארוק.[דרוש מקור]
הפסטיש החל לתפוס את מקומו גם בקולנוע, בשני העשורים האחרונים, כאשר התחילו לצאת סרטים פוסטמודרניים. הפסטיש תפס חלק נכבד מתרבות הפוסטמודרניזם שעיקריה היו קלילות וגיחוך על השאלות הקיומיות שהציגו במאי המודרניזם. הפסטיש, יחד עם ערבוב הסגנון וצורת הבימוי הקלילה הפכו את הקולנוע הפוסטמודרני לחוויה שלא נראתה כמוה בתולדות הקולנוע. הפסטיש, בקולנוע הפוסטמודרני, משמעותו 'הדבקת' (Paste - Pastich) רעיון המוכר לכל ושימוש בו עד כדי שחיקת הרעיון. יודגש כי מדובר בהדבקה מלאכותית, אחת שלא תראה טבעית ושיהיה ידוע לנו כי הרעיון לקוח ממקום אחר. דוגמאות לפסטיש בקולנוע הפוסטמודרני ניתן למצוא בסרטיו של קוונטין טרנטינו ובסרטיהם של האחים כהן.[דרוש מקור]
הפסטיש בולט גם באדריכלות פוסט-מודרנית, למשל באתרים כמו Piazza D'Italia (אנ') בניו אורלינס של האדריכל צ'ארלס מור (Charles Moore). התכנון כולל צירוף גרוטסקי של פיאצה איטלקית, עמודי דקור נאו-קלאסיים ואורות ניאון. דוגמה אחרת היא המלונות של חברת וולט דיסני באורלנדו, פלורידה, שעיצב מייקל גרייבס.[2]
בפסטיש נעשה גם שימוש בפרסומות, שמחקות סגנונות ונושאים פופולריים למטרות שיווק.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
