פנתר (אונייה, 1901)

"פנתר" (בגרמנית: SMS Panther) הייתה אחת משש ספינות התותחים מסדרת אילטיס של הצי הקיסרי הגרמני, שכמו האוניות האחיות שלה, שירתה במושבות של גרמניה מעבר לים. האונייה הושקה ב-1 באפריל 1901 במספנה הקיסרית, דנציג. צוות האונייה מנה 9 קצינים ו-121 מלחים.

"פנתר"
SMS Panther

תיאור כללי
סוג אונייה	ספינת תותחים
צי	הצי הקיסרי הגרמני הצי הקיסרי הגרמני רייכסמרינה רייכסמרינה
סדרה	אילטיס
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Kaiserliche Werft Danzig
תחילת הבנייה	1900
הושקה	1 באפריל 1901
תקופת הפעילות	15 במרץ 1902 – 31 במרץ 1931 (29 שנים)
אחריתה	נגרטה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 1,193 טון
אורך	66.9 מ'
רוחב	9.7 מ'
שוקע	3.3 מ'
נתונים טכניים
מהירות	13.5 קשרים
גודל הצוות	130 קצינים ומלחים
טווח שיוט	6,300 ק"מ
הנעה	4 דוודי קיטור, 1,344 כוחות סוס, המניעים 2 מדחפים
אמצעי לחימה
חימוש	2 תותחים 105 מ"מ (4.1 אינץ') 6 תותחי 37 מ"מ (1.5 אינץ')

מבנה האונייה

"פנתר" הייתה באורך כללי של 66.9 מטרים (219 רגל), רוחב של 9.7 מטרים (32 רגל) ושוקע קדמי של 3.54 מטרים (11.6 רגל). ההדחק המרבי של האונייה היה 1,193 טון. מערכת ההנעה שלה כללה זוג מנועי קיטור אנכיים תלת דרגתיים שכל אחד מהם הניע מדחף יחיד, עם קיטור שסופק על ידי ארבעה דוודי Thornycroft המופעלים בפחם. שני המנועים פיתחו יחד הספק אינדיקטורי של 1,344 כוחות סוס, והם העניקו לאונייה את היכולת להפליג במהירות מרבית של 13.7 קשרים (25.4 קמ"ש). לאונייה היה טווח שיוט של כ-3,400 מיילים ימיים (6,300 ק"מ) במהירות של 9 קשרים (17 קמ"ש). צוות האונייה מנה 9 קצינים ו-121 מלחים. פנתר הייתה חמושה בסוללה ראשית של שני תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') SK L/40, עם 482 פגזים. בנוסף, היא גם נשאה שישה מקלעים.

היסטוריית שירות

השדרית של "פנתר" הונחה ב-Kaiserliche Werft (המספנה הקיסרית) בדנציג בשנת 1900. היא הושקה ב-1 באפריל 1901 והוכנסה לשירות בצי הקיסרי הגרמני ב-15 במרץ 1902.

בספטמבר 1902, לאחר שספינת המורדים האיטיים Crête-à-Pierrot חטפה את ספינת הקיטור הגרמנית "Markomannia" ולכדה כלי נשק שיועדו לממשלת האיטי, שלחה גרמניה את "פנתר" להאיטי.^[1] "פנתר" מצאה את ספינת המורדים. המורד אדמירל קיליק פינה את צוותו ופוצץ את Crête-à-Pierrot, שספגה אז אש מ"פנתר".^[1] היו חששות לגבי האופן שבו ארצות הברית תראה את הפעולה בהקשר של דוקטרינת מונרו. אך למרות ייעוץ משפטי שתיאר את ההטבעה כ"לא חוקית ומוגזמת", משרד החוץ האמריקאי אישר את הפעולה. ה"ניו יורק טיימס" הכריז כי "לגרמניה שמורות זכויותיה לעשות קצת ניקיון בית על חשבונה".^[1]

כמה חודשים לאחר מכן, בדצמבר 1902, השתתפה "פנתר" כחלק מהכוח הגרמני במהלך המצור הימי על ונצואלה, במהלכו הפגיזה את היישוב מבצר סן קרלוס, ליד מרקאיבו. ^[2] המים הרדודים שחיברו את אגם מרקאיבו עם הים היו עבירים לספינות גדולות רק במיצר שהפריד בין סן קרלוס לאי זאפארה, אך גם שם היא נזקקה לעזרת נווט מקומי כדי להימנע מפגיעה בגדות החול במים הרדודים של מעבר הים. הקרב החל כאשר התותחנים של המבצר פתחו באש כשפנתר חצתה את המכשול. "פנתר" השיבה באש, אך המים הרדודים הגבילו את יעילותה. בתוך המבצר, שני תותחנים (מנואל קובדו וקרלוס חוסה קרדנס) הצליחו לקלוע מספר פגיעות על פנתר עם תותח קרופ 80 מ"מ, וגרמו נזק לה ניכר. לאחר חצי שעה של חילופי אש, נסוגו הגרמנים.

בשנת 1905, "פנתר" נשלחה לנמל הברזילאי איטג'אהי, שם אנשי צוותה ערכו חיפוש לא מורשה במרדף אחר עריק גרמני בשם חסמן. בסופו של דבר הם חטפו, באופן בלתי מוסבר, את פריץ שטיינהוף הגרמני. אירוע זה נודע בשם "פרשת הפנתר" ("Caso Panther")‏. ^{[3] [4] [5] [6] [7]}

באוקטובר 1906, "פנתר" ביקרה במספנת הצי המלכותי, במושבת המבצר הקיסרי הבריטי ברמודה, ועגנה במפרץ גראסי, המעגן הראשי של השייטת של הצי המלכותי של תחנת צפון אמריקה והודו המערבית של הצי המלכותי ממזרח לאי אירלנד. צוות האונייה התקבל ביום ראשון, 14 באוקטובר 1906, על ידי קורפוס הרובאים המתנדבים של ברמודה במלון סנט ג'ורג' החדש בגבעת רוז בעיירת סנט ג'ורג'ס, לשם נישאו ממפרץ גראסי על ידי ספינת הקיטור גלדיספן של חברת William E. Meyer and Company, Ltd (על שם האב של משפחת מאייר הבולטת מברמודה יליד דנציג).

משבר אגאדיר

פנתר ב-1931 זמן קצר לפני גריטתה

"פנתר" נודעה לשמצה בשנת 1911 כאשר נפרסה בנמל אגאדיר במרוקו במהלך "משבר אגאדיר" (נקרא גם "משבר מרוקו השני"). "פנתר" נשלחה באמתלה של הגנה על אזרחים גרמנים (שלא היו קיימים) בנמל (נציג מכירות גרמני, הרמן וילברג, נשלח לאגאדיר מטעם משרד החוץ, אך הגיע רק שלושה ימים לאחר "פנתר" ^[8]). משימתה האמיתית של האונייה הייתה להפעיל לחץ על הצרפתים, כאשר האחרונים ניסו ליישב את מרוקו, כדי לחלץ פיצוי טריטוריאלי באפריקה המשוונית הצרפתית. זו הייתה דוגמה ל"דיפלומטיה של סירות תותחים". התקרית תרמה למתחים הבינלאומיים שיובילו למלחמת העולם הראשונה.

לאחר מכן

ב-5 בינואר 1912 יצאה "פנתר" שוב לעמדתה. יציאתה לוותה באירופה בהודעות עיתונות אנטי-גרמניות. עגינה מתוכננת באנטוורפן בוטלה ובסופו של דבר היא עגנה רק בסאות'המפטון ובליסבון בהפלגה. מבצע צבאי התרחש במונרוביה בנובמבר 1912 לאחר פרוץ אי שקט בליבריה. "פנתר" נפרסה שם יחד עם אוניית האחות שלה "אבר" כספינת התחנה השנייה והסיירת "ברמן", שנקראה מדרום אמריקה. רק באפריל 1913 עזבה "פנתר" את ליבריה כאחרונה מבין הספינות הגרמניות וחזרה למשימות מדידה. חג המולד 1913 וערב השנה החדשה עברו על האונייה מחוץ לקמרון. זה הביא למפגש עם "אבר" ומה שנקרא "הפלגה המנותקת" בפיקודו של קונטר-אדמירל הוברט פון רבויר-פאשוויץ עם אוניות המערכה "קייזר" ו"קניג אלברט" והסיירת הקטנה "שטרסבורג", שהפליגה על פני דרום מערב אפריקה הגרמנית סביב כף הורן לולפראיסו שבצ'ילה וחזרה לאחר מכן לגרמניה דרך ארגנטינה וברזיל (9 בדצמבר 1913 עד 17 ביוני 1914).

ב-21 באפריל 1914 החלה "פנתר" במסעה חזרה הביתה לשיפוץ נוסף והגיעה לדנציג ב-13 במאי.

ב-9 ביולי 1914 היא הייתה מוכנה לצעוד שוב בקיל. נשקלה פריסה לחוף המקסיקני. אך המצב המתוח מבחינה פוליטית הוביל להחלטה שלא לעזוב את המדינה, כך שה"פנתר" הוצבה תחת מחלקת הגנת החופים בים הבלטי עם תחילת המלחמה. ב-23/24 באוגוסט היא גררה את הצוללת U-3 למרומי גוטלנד לשימוש נגד הצי הבלטי של האימפריה הרוסית. לאחר מכן היא הייתה חלק ממשמר סאנד והוצבה בקייל- פרידריכסורט. באוגוסט 1917 היא הפכה לספינת הדגל של שייטת Årøsund. היא הוצאה משירות ב-18 בדצמבר 1918.

ביולי 1921 נכנסה סירת התותחים הישנה לשירות הרייכסמרינה. מנוטרלת מנשקה, היא נועדה לשמש אימון לאוניית הסקר הדומה מבחינה טכנית "מטאור" שנכנסה לשירות. היא הוצאה סופית משירות ב-15 בדצמבר 1926, ונגרטה ב-1931.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פנתר בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Mitchell, Nancy (1999), The Danger of Dreams: German and American Imperialism in Latin America, University of North Carolina Press. pp77–78
2. Mitchell (1999:101)
3. Joffily, Jose (באוקטובר 1988). O Caso Panther (בפורטוגזית). Editora Paz e Terra. {{cite book}}: (עזרה)
4. Seyferth, Giralda (בנובמבר 1994). O Incidente do Panther (Itajai, SC, 1905) (בפורטוגזית). Vol. 4. Rio de Janeiro: Comunicacoes do PPGAS. {{cite book}}: (עזרה)
5. Guedes, Max Justo (2002). O Barao do Rio Branco e a Modernizacao da Defesa. Rio Branco – a America do Sul e a Modernizacao do Brasil (בפורטוגזית). Fundacao Alexandre de Gusmao. pp. 314–315. אורכב מ-המקור (PDF) ב-10 במרץ 2008. נבדק ב-24 במרץ 2008. {{cite book}}: (עזרה)
6. Fauchille, Paul (1906). Revue Generale de Droit International Public (PDF). Droit de Gens – Histoire Diplomatique – Droit Penal – Droit Fiscal – Droit Administratif (בצרפתית). Vol. 13. Paris: A. PEDONE, Libraire-Editeur. pp. 200–206. נבדק ב-24 במרץ 2008. {{cite book}}: (עזרה)
7. Millarch, Aramis (באוקטובר 1988). "A noite em que a Alemanha invadiu o porto de Itajai" (בפורטוגזית). נבדק ב-24 במרץ 2008. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, June 2016)
8. Massie, Robert K. (1991). Dreadnought : Britain, Germany, and the coming of the Great War. New York: Ballantine. p. 727. ISBN 0-345-37556-4.