עמונה
מאחז בבנימין שפונה ב-2017 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמונה היה מאחז ויישוב קהילתי, שהוקם בנובמבר 1996, על שלוחה של הר בעל חצור, בגובה של 901 מטרים מעל פני הים, כקילומטר מזרחית לעפרה. היישוב השתייך למועצה אזורית מטה בנימין[1]. מקור השם ביישוב "כפר העמונה" הנזכר בספר יהושע כחלק מרשימת יישובים בצמוד לעפרה המקראית בנחלת שבט בנימין[2]. מן היישוב תצפית לירושלים, לים המלח, לעבר הירדן המזרחי ולהרודיון שבמדבר יהודה.
 | |
| הכניסה לעמונה | |
| טריטוריה | יהודה ושומרון |
|---|---|
| מחוז | יהודה ושומרון |
| תאריך ייסוד | 1996 |
| גובה | 901 מטרים |
| סיבת נטישה | פינוי |
| תאריך נטישה | 1 בפברואר 2017 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 300 לפני הפינוי בפברואר (2017) |
| קואורדינטות | 31°57′04″N 35°16′31″E |
| אזור זמן | UTC +2 |
בפברואר 2006 נהרסו תשעה מבני קבע בעמונה לאחר שנקבע על ידי בבית המשפט כי אינם חוקיים, לאחר שכוחות משטרה פינו אלפי מפגינים שהתבצרו במקום. בשנת 2013, בעקבות עתירה לבג"ץ של כמה בעלי הקרקע הפלסטינים, הרסו התושבים מיוזמתם בית נוסף[3]. בג"ץ פסק שיש לפנות את המאחז כולו.
בתחילת 2015 היו ביישוב כחמישים משפחות שהתגוררו בקרוואנים[4], והוא היה המאחז הגדול ביותר ביהודה ושומרון[5]. לאחר דחיות אחדות החל הפינוי ב-1 בפברואר 2017, והושלם יום לאחר מכן[6]. למפונים הובטח[דרושה הבהרה] הקמת היישוב על אותה גבעה מעט צפונה, אך ההבטחה בוטלה על ידי הממשלה[דרושה הבהרה] ובמקומה הוקם יישוב חדש בעמק שילה: עמיחי.
המאחז הוקם בשנת 1995, תחילה כאתר ארכאולוגי ואתר מכלי מים של "מקורות"[7][8], ובנובמבר 1996 הוצבו במקום שלושה קרוואנים, בהנחיית ראש המועצה האזורית, פנחס ולרשטיין. ולרשטיין בחר את המקום הזה עקב מיקומו השולט על עפרה. גם שר הביטחון, יצחק מרדכי, ייחס לעמונה חשיבות אסטרטגית[9]. ב-1997 התיישבו במקום צעירים מבני היישוב עפרה. עם הזמן הצטרפו למאחז משפחות, ולקראת סוף שנת 2005 היו בעמונה כ-30 משפחות על שטח של כ-400 דונם.
משרד השיכון חתם על חוזים עם קבלנים לפיתוח היישוב בשווי של כ-2 מיליון ש"ח, בין השאר להקמת תשתיות לבתי קבע[10], מימן את רכישתם של חמישה קרוואנים שהוצבו במקום ב-2004 בעלות של כ-275 אלף ש"ח[11]. בסוף שנת 2002 קיבלה חברת אמנה הלוואה מהמדינה בסך 5 מיליון שקלים בתיווך בנק טפחות למימון הצבת מבנים במאחז. כבטוחה להלוואה משכנה חברת אמנה קרקעות שלאחר מכן פסק בג"ץ כי הן בבעלות פרטית של פלסטינים. ההלוואה נפרעה מאוחר יותר[12]. חברת החשמל חיברה את המאחז לרשת החשמל הארצית לאחר שהתקבל אישורו של קמ"ט חשמל במנהל האזרחי[13] לטענת תושבי המקום, בשנת 2001 עודד ראש הממשלה אריאל שרון את התושבים להתחיל בבניית בתי קבע במקום, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, ביקר במקום ב-2002 על מנת לבחון אפשרויות ודרכים לסיוע ליישוב[8].
.jpg)
בספטמבר 1998 העביר משרד השיכון 300 אלף ש"ח, לסלילת כביש גישה לאתר הארכאולוגי במקום[9].
בי"ט בשבט ה'תשס"ג, (21 בינואר 2003) נערך טקס חנוכת המקווה של היישוב. באירוע השתתף הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו[8].
בפברואר 2006 נהרסו תשעה מבני קבע לא חוקיים בעמונה, לאחר שכוחות משטרה פינו בכוח אלפי מפגינים שהתבצרו במקום, בשונה מהפינוי בתוכנית ההתנתקות זמן קצר קודם לכן[14]. לפי טענת אריה אלדד, פינוי הבתים בעמונה היה אמור להוות פתיח לתוכנית ההתכנסות של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, במטרה להביא לפינוי היהודים מיהודה ושומרון[15]. בעקבות הפינוי טען אולמרט ששימוש המשטרה היה בכוח סביר, ושהמפגינים היו האלימים, כשזרקו לבנים על השוטרים[16].
בסוכות תשס"ח, ספטמבר 2007, הוקם מרכז מבקרים בעמונה ביוזמת צעירים מעפרה. המרכז כולל מגדל תצפית, שלטי הדרכה וחיזיון אורקולי[17]. בנוסף מוצגת במרכז תערוכה המנציחה את המאבק בעמונה בפברואר 2006. בתחילת 2015 נערך ביישוב מעמד הכנסת ספר תורה לבית הכנסת המקומי[18]
בשנים שלאחר מכן התפתחה בעמונה פעילות חקלאית ענפה. ניטעו בה כרמי זיתים, כרמי ענבים ומטע גודגדנים. בין שאר תחומי התעסוקה במקום: דיר כבשים, אומנות בברזל, בנייה בעץ, חברת הפקה והוצאה לאור. אוכלוסיית היישוב הטרוגנית, וכללה סטודנטים, בעלי מקצועות חופשיים, מורים, אברכים, חקלאים ואמנים.
מוסדות היישוב כללו בית כנסת, מקווה, מעון, גן ילדים, תלמוד תורה, משחקייה לילדים וגני שעשועים. עפרה הסמוכה סיפקה לתושבי עמונה בתי ספר, מרכז מסחרי, קופת חולים ושירותי דואר.
בנובמבר 2008 עתרו פלסטינים וארגון יש דין לבג"ץ בדרישה לפינוי היישוב[19]. בדצמבר 2014, במענה לעתירה, הורה בג"ץ למדינה לפנות את היישוב תוך שנתיים[20]. יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין ושרים ביקרו בחריפות את הוראת בג"ץ[21].
בתחילת שנת 2016, וביתר שאת לקראת חודש סיוון, נערכו תומכי היישוב עמונה למאבק ציבורי פוליטי כשטענתם היא שמערכת הביטחון כפופה לממשלה, והיא זו שיכולה להחליט בסופו של דבר על דרך למנוע את הריסת היישוב. הוגשה עצומה ונערכה הפגנה מול הכנסת, והוחל בקמפיין שלפיו פירוק עמונה הוא למעשה תחילת פירוק ההתיישבות בכל יהודה ושומרון. במאי 2016 התפטרותו של משה יעלון מתפקיד שר הביטחון וכניסתו של אביגדור ליברמן לתפקיד, חיזקה את תקוות התושבים שהיישוב לא ייהרס[22]. בספטמבר 2016 התייחס ליברמן, בתיאום עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לסוגיית פינוי עמונה ואמר: "אין שום סיכוי להשאיר את עמונה במקום שבו היא נמצאת היום זאת מאחר שיש נגדה פסק דין חלוט. אנחנו מדינת חוק ונכבד את החלטת בית המשפט"[23].
ההליך המשפטי
ב-18 ביולי 2000 גילו פקחי בנייה של משרד השיכון עבודות להכשרת הקרקע לצורך בניית קבע על ידי חברת אמנה, והוצא צו הפסקת עבודה, שבעקבותיו העבודות נפסקו למשך ארבע שנים[24].
בשנת 2004 נערכו מספר דיונים משפטיים בעניין עמונה. ב-18 באפריל ארגון 'יש דין' גילה כי העבודות חודשו, ושוב הוצאו צווים להפסקת עבודה[25], אך למרות זאת העבודות נמשכו כסדרן. לטענת "שלום עכשיו", תחילת בניית מבני הקבע בעמונה היא תולדה של הסכמות שבשתיקה בין הממשלה ותושבי המקום, שנוצרו במהלך הסכם לפינוי שבוצע באותה תקופה למאחז סמוך בשם גינות אריה.
בדיון מ-10 ביוני טענה המועצה כי הקרקע בבעלות יהודית, וכי נחוצים לה 30 יום לשם סיום הליך רכישת הקרקע ורישומה בטאבו. בעקבות זאת ניתנה ארכה נוספת וב-18 באוקטובר הוצאו צווים סופיים להפסקת העבודות ולהריסת המבנים, לאחר שלא הוצגו שום עדויות על התקדמות הליך הרכישה. למחזיקים בשטח ניתנה ארכה של 30 יום כדי לבצע זאת בעצמם, אולם גם לאחריהם המבנים עדיין עמדו על תילם[24].
בביקורים של רכז הפיקוח החל מ-24 בינואר 2005 ושלושה שבועות לאחר מכן, הוא הבחין בהמשך העבודות. ב-15 במאי 2005 הוחרמו כלי עבודה ששמשו לביצוע עבודות הבנייה. בעקבות המשך הבנייה ואי הריסת המבנים על ידי הבונים, החליטו הרשויות להרוס את המבנים בעצמן, אולם החליטו לדחות את הביצוע עד לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות, שנערכה בקיץ 2005[24]. מנגד, בינתיים החל אכלוס הבתים בתושבים.
ב-3 ביולי 2005 הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי "שלום עכשיו", אשר דרשה את הריסת הבתים בנימוק שנבנו על קרקע פרטית של פלסטינים, וכי כבר הוצאו כנגד המבנים צווי הריסה[26]. אנשי "שלום עכשיו" טענו מאוחר יותר שהתביעה נגד בנייה על אדמות פלסטיניות תקפה לגבי היישוב כולו והעתירה הוגשה רק ביחס לבתי הקבע, כיוון שהיחס אליהם בחוק היה ברור יותר, והסיכויים להצלחת העתירה היו גדולים יותר. מנגד, מועצת יש"ע ואנשי המאחז טענו כי אין תובע לבעלות על האדמות (בהסתמכם על הסכם הרכישה הבלתי פורמלי בתיווכו של אניס,[דרושה הבהרה] כאמור), ועל כן אין בעיה בהקמת הבתים. ב-7 ביולי 2005 הוציא בג"ץ צו ביניים למניעת אכלוס הבתים ויום לאחר מכן הוציא אלוף פיקוד המרכז צו בהתאם[27]. בעקבות זאת יושבי הבתים התפנו מבתיהם ב-10 ביולי 2005, ופרקליטות המדינה התחייבה להרוס את הבתים, ובג"ץ מחק את העתירה.
בנובמבר 2005 הפרקליטות הציבה תאריך להריסת מבני הקבע, עד סוף חודש ינואר 2006[28].
ב-3 בינואר 2006, תחילת החודש שעד סופו נועדו הבתים להריסה, הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי אגודה שיתופית עמונה בע"מ ושלושה מתושבי היישוב, המבקשת לדחות את ביצוע ההריסה בנימוק שלא צורפו כמשיבים לעתירה שהוגשה על ידי "שלום עכשיו". בעתירה נטען שוב כי הקרקע שעליה נבנו הבתים היא בבעלות תושבי עמונה, ולא בבעלות פרטית של פלסטינים, והוצא צו ביניים המונע את הריסת המבנים.
ב-29 בינואר 2006 יום טרם המועד להריסת הבתים, דחה בג"ץ את העתירה והסיר את צו הביניים, בשל היעדר הוכחות לקניית הקרקע על ידי תושבי המקום, היעדר היתר בנייה, וצו ההריסה שהוצא כנגד המבנים. בנוסף, תקף בג"ץ את ההכנות שכבר נעשו במקום למאבק בכוח כנגד הריסת הבתים.
- "העותרים מבקשים לקיים את הפסוק: "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך", לאמור אם תצלח דרכו בבג"ץ - מה טוב, ואילו אם לא תצלח דרכנו - נידרש לעוצם ידינו כי רב. לא כך ראוי שינהג אדם הפונה לבג"ץ"[24].
לקראת העימות
בלילה שלפני העימות הציע הרב חנן פורת, בשם מועצת יש"ע, שתוענק למתנחלים ארכה של שבוע להעתיק את הבתים ליישוב עפרה, ואם לא יצליחו, הם יהרסו אותם בעצמם. ההצעה הוגשה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, וקיבלה את הסכמת הגורמים הצבאיים, אך ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, סירב להצעה. פורת פנה לבג"ץ, והשופט אליקים רובינשטיין נתן צו זמני המונע את כניסת כוחות המשטרה עד לדיון בעתירתו בבג"ץ. בשעה שמונה וחצי בבוקר החל הדיון בעתירה, ובסופו, בסביבות השעה עשר, דחו השופטים את העתירה.
ב-1 בפברואר 2006 (ג' בשבט ה'תשס"ו) הגיעו כששת אלפים שוטרים וחיילים בפיקודו של תנ"צ מאיר בוקובזה לעמונה, כדי להרוס את הבתים ולאבטח את המשימה. מולם התבצרו בבתים כשלושת אלפים פעילים, רובם בני נוער, שניסו ללא הצלחה למנוע את הרס הבתים[29]. בתחילת השבוע שבו נהרסו הבתים החלו להתאסף במקום צעירים רבים, עד שביום שלישי התאספו במקום יותר משלושת אלפים איש. בין האנשים שנאספו בעמונה היו גם חברי הכנסת מסיעות הימין ראש המועצה המקומית מטה בנימין, פנחס ולרשטיין. רבה של עפרה התיר לנשים להתבצר בבתים, בהנחה שכוחות הביטחון ישלחו חיילות לפינוי הנשים. בפינוי עצמו, אף שהיו חיילות, שוטרי היס"מ הוציאו את הנשים מהבתים. כמה בני נוער התנכלו לכלי רכב של אמצעי התקשורת ואף ידו אבנים עליהם, אך הנהגת המאבק השתדלה להרחיקם ובהמשך התקשורת עבדה ללא הפרעות. בלילה שקדם לעימות כבר התרחשו עימותים 'קלים'. הנהגת היישוב ביקשה מהמתבצרים שלא לנהוג באלימות ולהרחיק את האבנים מקצה הגג, אך הסתבר כי היא אינה שולטת במצב.
מהלך העימות
כוחות הביטחון נפרסו בארבעה מעגלים. בחיצוני עמדו חיילים שחצצו בין היישוב עפרה לעמונה, ומנעו ממתגברים להתקרב לעמונה. בשלישי עמדו שוטרי מג"ב שמנעו מהסובבים להתקרב. אלה לא השתמשו בכוח פיזי כלל. למטה עמדה שורת שוטרי יס"מ שמנעה מהנמצאים בחוץ ומאלה שהוצאו מהבתים להיכנס לאזור הבתים. הכוח הפנימי עסק בפינוי עצמו.
לקראת העימות התמקמו רבים מהנוכחים במאחז בגבעה שממול לבתים ולא השתתפו בעימות. אלו שהשתתפו בעימות התחלקו לשלושה מקומות, כאשר הרוב התמקמו בבתים עצמם ומסביבם ואחרים בגגות שחלקם בוצרו בתיל. בשעה 09:15 הוכרז במערכת הכריזה של היישוב: "השוטרים עולים לכיוון היישוב - כולם לרוץ לבתים ולהתכונן". כוחות משטרה פרצו את המתרסים שהקימו מתנחלים. אחרי כן, נתקלו הכוחות בחומה אנושית, שאותה הובילו ראשי מועצת יש"ע, פנחס ולרשטיין וח"כים מהימין, חומה זו נפרצה על ידי פרשי המשטרה שהכו את המפגינים באלות ובפרסות סוסיהם, מה שהביא למטחי אבנים מצד הנערים שעמדו על גגות הבתים. במהלך הפריצה נפצעו מספר שוטרים ומתנחלים רבים, בהם חבר הכנסת אפי איתם שאושפז לאחר שנפגע בראשו מפרסת סוסו של שוטר יס"מ, אל"ם במילואים מוטי יוגב שהוכה בביטנו ורגליו וגיד נקרע ברגלו וח"כ אריה אלדד, שידו נשברה.
כאשר הגיעו הכוחות לבתים עצמם, הגבירו המתבצרים בגגות את זריקת האבנים, ואף זרקו בלוקים ומוטות ברזל על שוטרים ופצעו כמה מהם, אחד באורח בינוני. השוטרים הציבו סולמות על הבתים, והורידו נערים מהגגות תוך שימוש באלות. במהלך שלב זה נפצע קשה בראשו יחיעם אייל, בנו של מזכ"ל מפלגת תקומה נחי אייל, שהוכה בראשו על ידי שוטר בעזרת אלה הפוכה[30].
תוך כדי העימות תמונות וסרטי וידאו צולמו ותיעדו הכאה של נערים שישבו על הרצפה ללא התגרות. המתבצרים העידו כי אף מי שביקש לצאת ללא התנגדות הוכה, וכל מי שעבר במסדרון בדרך החוצה הוכה שוב. גם צלמי עיתונות הוכו.
מגן דוד אדום הכריז על אירוע רב נפגעים. מספר הפצועים שפונו לבתי חולים עלה על 300, כרבע מהם מכוחות הביטחון וכשלושה רבעים מקרב מתנגדי ההריסה[31]. לטענת המתנחלים כמעט כל הנפגעים היו מתנחלים[32].
בתום 4 שעות של מאבק קשה הצליחו כוחות הביטחון לפנות את כל המתבצרים והרסו את הבתים.
גילויי האלימות החריפים במאבק, משני הצדדים, עלו על כל עימות קודם מסוג זה ומספר הפצועים במהלך יום הפינוי והריסת הבתים עלה על מספר הפצועים בתוכנית ההתנתקות כולה. המאבק חולל סערה ציבורית. תמונה שצילם במקום צלם AP עודד בלילטי ובה נערה המנסה לחסום קבוצת שוטרים, זכתה בפרס פוליצר בקטגוריה של סיקור חדשותי[33]. את האירועים האחרונים והתנהגות המשטרה בדקה ועדת חקירה פרלמנטרית, שסיימה את עבודתה בהגשת דו"ח ביניים חריף לפני הבחירות במרץ 2006.
לאחר העימות
טענות בדבר אלימות משטרתית מופרזת
פעילי הימין התלוננו שהאלימות שהופעלה כנגדם הייתה מופרזת וללא הצדקה ונבעה משיקולי בחירות. יידוי האבנים, לטענתם, בא כתגובה על האלימות המשטרתית. חברי הכנסת אפי איתם ואריה אלדד טענו כי המשטרה באה מראש על מנת לנהוג בברוטליות כלפי המפגינים ולא ניתנה הזדמנות לח"כים להרגיע את הרוחות. איתם ואלדד תקפו בחריפות את ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט. אלדד אף טען שאולמרט הורה על פינוי אלים כדי לזכות בקולות השמאל בבחירות לכנסת ה-17. גם ארגון "בצלם" פנה אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור את השימוש המופרז בכוח משטרתי[34].
ראשי הנאבקים טענו כי שוטרים הכו זמן רב לאחר שכל איום כלפיהם חלף ותקפו את הגיבוי המוחלט שאלימות הזו זכתה לה בדרגי המשטרה והממשלה. היו שציינו גם את העובדה שהשוטרים (למעט שניים) נפצעו פציעות קלות מאוד, לעומת המתבצרים שנפגעו פגיעות ראש, ופונו לבית החולים במספרים גבוהים בהרבה. הועלו גם טענות על הטרדות מיניות בזמן הפינוי על ידי שוטרים כלפי מפגינות[35].
טענות המשטרה והממשלה
המשטרה טענה שהופעל כוח סביר והיא נערכה כראוי לאירועים וזכתה לגיבוי מלא מצד מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון שאול מופז, המפכ"ל משה קראדי והרמטכ"ל דן חלוץ. הממשלה הנחתה את פרקליטות המדינה להגיש במהירות כתבי אישום כנגד המתפרעים האלימים ולגלות "אפס סובלנות" כלפי מפגינים אלימים. מפקדי האירוע טענו כי המשטרה השתמשה בכוח "פחות מהסביר".
המשטרה שחררה קלטת וידאו, המוכיחה, לטענתה, שאיתם לא נפצע מפרש משטרה, ולא היו פרשים בסביבתו סמוך לזמן הפגיעה. לטענתם נפצע מאבנים שזרקו המתנחלים[36]. לעומתם הציג איתם תמונות בהן הוא נראה סמוך לפרש משטרתי, שניות אחרי שפגע בו, לדבריו[37]. המשטרה הציגה גם סרטי וידאו שהוכיחו לטענתה כי הכניסה הראשונה של השוטרים למאחז הייתה ללא אלות או מגנים, ורק בהמשך נעשה שימוש באלות. זאת לעומת הסרטים שנראו בתקשורת, שמראים את הסוסים פורצים בלא שנזרקות אבנים. בנוסף הראו קלטות וידאו שבהן נראה לטענתם ח"כ בני אלון מעודד את המפגינים.
פעולות בעקבות העימות
בישיבת הממשלה שלאחר הפינוי העריכו ראש השב"כ יובל דיסקין ואלוף פיקוד המרכז יאיר נוה שנוצר קרע חמור בין המתנחלים, החשים נבגדים, לבין הממשלה וכוחות הביטחון, וכן את החומרה בכך שרוב הציבור שמתנגד לפינויים דומים רואה במתבצרי עמונה גיבורים ולא פורעי חוק[36].
ב-5 בפברואר נערכה הפגנת המונים שאורגנה על ידי מועצת יש"ע בכיכר ציון בירושלים במחאה על אירועי עמונה[38], שבה השתתפו לפי נתוני המשטרה כ-80,000 איש[דרוש מקור].
בעקבות העימות דרשו ח"כים מהימין והשמאל להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את מה שהתרחש בעמונה. אולמרט דחה בתקיפות את הבקשה. גם מפלגת העבודה ומפלגת שינוי הציגו את התנגדותן למהלך בנוסף למפלגת קדימה ויצאו להגנת השוטרים. בימין החלו באיסוף עדויות לצורך חקירה עצמאית. ב-8 בפברואר 2006, על רקע הבחירות המתקרבות, החליטה הכנסת ברוב של 37 נגד 33 להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת האירועים ולאחר מכן נקבע כי ועדת החוץ והביטחון היא שתשמש כוועדת החקירה. הוועדה הגישה את מסקנותיה לאחר מספר שבועות. היא מתחה ביקורת חריפה על גדעון עזרא, שר המשטרה, ועל שאול מופז, שר הביטחון, וקבעה כי הדרג המדיני לא תיאם כראוי את הפינוי עם כוחות הביטחון בשטח והמשטרה הפעילה כוח מופרז בפינוי[39].
בקרב חלק מהציבור הדתי-לאומי התגברו רגשות קשים[דרוש מקור] שנולדו עוד בתוכנית ההתנתקות לגבי יחסה של המדינה אליהם ויחסם למדינה. מבחינת ציבור זה מדובר היה בטראומה שתרמה הן להקצנה לכיוון של אלימות והן להגברת האמונה שישנם גורמים בשלטון ובתקשורת שמנסים במתכוון לפגוע בציונות הדתית. מאידך בקרב חלקים מהציבור התגברה התחושה והחשש לגבי יחסם של המתנחלים לשלטון החוק וסירובם לקבל החלטות ממשלה.
אחת התמונות שצולמה במהלך העימות על ידי הצלם עודד בלילטי, בה נראית נערה אחת מול שוטרים רבים חבושי קסדות הלובשים מדים שחורים, זיכתה את צלמה בפרס פוליצר לשנת 2007אפרת וייס, אני הנערה מהתמונה שזכתה בפוליצר, באתר ynet, 19 באפריל 2007[40]. בשנת 2007 הוציאה להקת המטאל הישראלית Salem את האלבום "Necessary Evil" הכולל שיר בשם "עמונה", שהוא שיר מחאה קצר המתאר את המניעים שבמאבק בעמונה מנקודת מבטם של מתנגדי ההתנתקות.
הליכים משפטיים
הפורום המשפטי למען ארץ ישראל וארגון זכויות האדם ביש"ע אספו עדויות על מנת להגיש תלונות למחלקה לחקירות שוטרים ותביעות אזרחיות כנגד שוטרים שהיו לטענתם אלימים[41]. על פי דו"ח שפרסם ארגון זכויות האדם ביש"ע, נכון לינואר 2010, נפתחו למעלה מ-100 תיקים על תלונות ובהם כ-150 מתלוננים, אך רק ארבעה הבשילו לכדי כתב אישום, ומתוכם אחד הסתיים בזיכוי, אחד ללא הרשעה, אחד בהרשעה ואחד תלוי ועומד. 44 תיקים נסגרו בעילה של עבריין לא נודע, 18 נסגרו ללא חקירה, 15 נסגרו מחוסר ראיות, 9 נסגרו מחוסר עניין לציבור ו-3 מחוסר אשמה[42][30]. ב-25 במאי 2010 גזר בית המשפט בירושלים על השוטר דוד אדרי 3 חודשי עבודות שירות, לאחר שהורשע ב"תקיפה הגורמת חבלה של ממש" שלא היה בה צורך כלל[43].
במקביל הוגשו עשרות תביעות אזרחיות ובחלקן נפסקו לתובעים שנפגעו מאלימות השוטרים פיצויים של מאות אלפי שקלים. בין היתר נפסקו 23,000 שקלים ליהודה עציון שנרמס על ידי פרש משטרתי[44], 35,000 ש"ח למפגין שהוכה בעורפו על ידי אותו פרש[45], כ-400,000 שקלים ליחיעם אייל ששוטר הכה בראשו באלה הפוכה וגרם לפציעתו באורח אנוש[46], כ-15,000 שקלים למפגין שננגח בראשו בקסדה[47], 150,000 שקלים למוטי יוגב שהוכה ונפגע ברגלו[48], 230,000 שקלים למפגין שהוכה בפלג גופו העליון[49].
מנגד, הוגשו תביעות על התפרעויות ותקיפות שוטרים כנגד אנשי ימין שהשתתפו בפינוי, ואחד מהם נידון ל-180 שעות של עבודות שירות. ב-15 בפברואר 2006 הוצת רכבו המשטרתי של תנ"צ מאיר בוקובזה, סגן מפקד מחוז ש"י במשטרה שפיקד על הפינוי. במעשה הורשעו אריה טסלר, אלישיב גלברד ומשה סקלי[50].
התביעה האזרחית
בנוסף להליכים המנהליים להריסת המבנים, הגישו הבעלים הרשומים של הקרקע גם תביעה אזרחית נגד המדינה באמצעות ארגון "יש דין" ב-31 בדצמבר 2008. בתביעה טענו שקרקעות המאחז לא רק היו בבעלותם, אלא אף עובדו על ידם, והמתיישבים כונו "עבריינים ישראלים". המנהל האזרחי בדק תצלומי אוויר משנת 1985 והצהיר שחלקות רבות הכלולות בתביעה היו מעובדות בדרגות שונות. המדינה טענה כי "התובעים לא הראו בתביעתם כי הם בעלי זכויות במקרקעין"[דרוש מקור]. המתנחלים טענו שמדובר בקרקעות הנמצאות הרחק מחוץ לתחום עמונה ושאדמות עמונה לא עובדו מעולם[3]. סכום התביעה המקורי עמד על מיליון וחצי ש"ח אך לבסוף המדינה שילמה 300,000 ש"ח כולל הוצאות משפט[51]. המדינה תבעה את ועד מתיישבי עמונה, ודרשה שהם עצמם ישלמו חלק מהמוסכם בהסכם הפשרה, אך בית המשפט דחה דרישה זו, מכיוון שהמדינה לקחה חלק פעיל בהקמת עמונה ונמנעה מלפנותו[52].
הטענות לרכישת הקרקע
אדמות עמונה רשומות על שם תושבי הכפר סילוואד[3]. המתנחלים טוענים שהשטח הבנוי בעמונה הוא על קרקעות בבעלות משותפת שחלק הארי של הבעלות בהן נרכש בשנת 1995, אך על רקע החשש ממכירת הקרקע ליהודים, סוכם שהבעלות לא תועבר על שם הקונים בטאבו, אלא המוכרים לא ימנעו מהרוכשים את החזקה בקרקע או יתבעו בעלות בגינה. טענה זו מגובה במסמכי הרכישה, בקבלות על התשלום ובתצהיר של מתווך הקרקעות[53]. את בעיית מיעוט השטח שלא נמכר, הם מבקשים לפתור באמצעות פירוק השותפות בחלקות אלו כך שהשטח הבנוי ימוקם בקרקע בבעלותם המלאה. בפברואר 2015, בעקבות תלונה של עמותת יש דין[54] נעצרו שלשה אנשים הקשורים לחברת הקש אל ווטן, שעמדה מאחורי רכישת קרקעות לכאורה בעמונה, מגרון וגבעת אסף, בחשד לזיוף מסמכי רכישה[55][56].
פסק הדין להריסת המאחז כולו
בדו"ח המאחזים הבלתי מורשים של עו"ד טליה ששון, עמונה הוגדרה מאחז בלתי מורשה, ולכן גם לא חוקי, מכיוון שהוקמה בלא החלטת ממשלה, ללא תכנון כדין, ללא שנקבע תחום שיפוט בצו מפקד האזור, והיא נבנתה על קרקעות שהיו בבעלות של פלסטינים, בניגוד לבג"ץ אלון מורה מ־1979 שיישובים ישראלים מעבר לקו הירוק יוקמו רק על אדמות מדינה. בנוסף, ללא מסמכי רכישה כדין, הקמת יישוב על אדמות של פלסטינים, נחשבת גזל ופגיעה בזכות הקניין של הבעלים[57][58].
ב-25 בדצמבר 2014, בעקבות עתירה נוספת לבג"ץ בדרישה להריסת המאחז כולו, פסק בג"ץ כי הואיל ועמדת המדינה היא שהמאחז כולו נבנה באופן בלתי חוקי על מקרקעין מוסדרים בבעלות פרטית, והואיל והטענות לרכישת חלק מהמקרקעין טרם הגיעו לכדי בירור, וגם אם יאומתו והליכי פירוק השיתוף יושלמו, לא ברור שיהיה בהם די בשביל להכשיר את כול המאחז או אפילו את רובו, חובה על המדינה להרוס את המאחז. על מנת לאפשר מציאת פתרונות דיור חלופיים לתושבים, שהשתקעו ביישוב והקימו בו קהילה, הורה בג"ץ על מימוש הצווים בתוך שנתיים[59].
הניסיונות להסדרת המאחז
בעקבות ההסכם הקואליציוני בין הבית היהודי לליכוד הוקמה ב-2015 "ועדת ההסדרה" בראשות מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט, במטרה להמליץ על מתווה להסדרת מבנים ושכונות ביישובים יהודיים ביהודה ושומרון אשר הוקמו תוך מעורבות של הרשויות[60]. בספטמבר 2016 בחנה הוועדה אפשרות להקים מחדש את היישוב בחלקות סמוכות שהן במעמד של נכסי נפקדים ואין לגביהם תביעות. בעקבות כך פרסם המנהל האזרחי את מספרי החלקות והוגשו תביעות בעלות על רובן הגדול[61].
באוקטובר 2016 הגישה המדינה בקשה לבג"ץ לדחיית הפינוי בשבעה חודשים, משום שנחוץ זמן נוסף לצורך העמדת חלופות מגורים לתושבים, בתקווה כי ניתן יהיה למנוע או להפחית את ההתנגדות לפינוי. בג"ץ דחה את הבקשה[62].
בנובמבר ודצמבר 2016 התגלעה מחלוקת בממשלה בין הבית היהודי למפלגת הליכוד בנושא עמונה. בעקבות אי-מציאת פתרון לתושבים, החל הבית היהודי בקידום הצעת חוק ההסדרה של חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בצלאל סמוטריץ' ויואב קיש. ההצעה התקבלה בוועדת השרים לענייני חקיקה פה אחד וב-7 בדצמבר עברה בקריאה ראשונה בכנסת. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הודיע שהוא מתנגד לחוק ולא יגן עליו בבג"ץ. לפי דרישת שר האוצר משה כחלון נוסף להצעה סעיף המחריג ממנה צווים שיפוטיים קיימים, כמו פסק הדין להריסת עמונה. החוק עבר בקריאה שלישית ב-6 בפברואר 2017, כשבוע אחרי פינוי עמונה[63].
במקביל ניסתה הממשלה לגבש פתרון חלופי לתושבים. ב-12 בדצמבר הודיע נפתלי בנט על גיבוש מתווה שמעתיק את מגורי התושבים לשטח אחר על אותו הר המוגדר כ"נכסי נפקדים"[64]. לפי ההצעה, שזכתה להסכמתו של מנדלבליט, רוב היישוב יתפנה ללא התנגדות לעלי עד להכשרת השטח החלופי, ועשר משפחות יתפנו היישר לאחת החלקות. אישור ההתיישבות בשטח החלופי יוארך מעת לעת כל עוד המעמד המשפטי של הקרקע יישאר בעינו. תושבי עמונה דחו את ההצעה ברוב קולות, בנימוק שהשלמתה תלויה באישורים משפטיים מוטלים בספק. ב-18 בדצמבר קיבלו התושבים מתווה משופר שהציעה הממשלה[65], ולפיו מספר המשפחות שיוכלו להישאר על ההר יעלה ל-24 וימונה רפרנט לקידום המתווה[66]. ההסכמה הושגה שבוע לפני המועד האחרון שקבע בג"ץ לפינוי, והמדינה ביקשה אורכה של 45 יום לצורך יישום התוכנית. בג"ץ הציב קודם להחלטתו אולטימטום שלפיו הוא מצפה כי כל אחד מהתושבים יצהיר שאם ייקבע מועד דחוי לפינוי הוא יתקבל ללא התנגדות, ללא תלות במימוש המתווה. התושבים עשו זאת ובג"ץ אישר את הדחייה[67].
ארגון יש דין עתר לבג"ץ בשם מועצת הכפר הסמוך סילוואד, שעל אדמותיו מתוכנן לצאת לפועל חלק מן המתווה. ב-23 בינואר 2017 הוציא בג"ץ צו ביניים האוסר על בנייה או הקמת תשתיות במסגרת המתווה[68]. ב-1 בפברואר 2017, היום שבו החל פינוי המאחז, הורה בג"ץ על ביטול המתווה[69].
הפינוי
ב-1 בפברואר 2017 החלה משטרת ישראל, בהוראת ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפינוי עמונה במבצע שנקרא "גן נעול"[70]. במסגרת המבצע פונו מבתיהן ארבעים ושתיים משפחות ומעל אלף מתנגדים נוספים לפינוי רבים מהם בני נוער. פונו גם ילדים ותינוקות שהובאו למקום ביזמת ארגון "נחלה" בהנהגת דניאלה וייס[71].
הפינוי הושלם למחרת, אחרי שהשוטרים פינו עשרות צעירים, שאינם תושבי המקום, שהתבצרו בבית הכנסת שביישוב. במהלך פינוי בית הכנסת, הותקפו השוטרים על ידי מתבצרי בית הכנסת שיידו בהם מטפי כיבוי וזרקו עליהם מוטות ברזל ובקבוקי זכוכית והתיזו עליהם אקונומיקה. במהלך הפינוי נפגעו כ-60 שוטרים וכ-15 ממתנגדי הפינוי, רובם קל. 13 צעירים נעצרו[6][72][73]. במהלך האירוע התלוננו חלק מהמתבצרים על אלימות משטרתית[74], וכמה מקרים אף תועדו, בהם שוטר המשליך כיסא על המתבצרים[75]. לאחר הפינוי התגלו על קירות בית הכנסת כתובות נאצה כנגד המשטרה וצלבי קרס עם סמל משטרת ישראל[76].
הקמת יישוב חדש למפונים
ערך מורחב – עמיחי (יישוב)
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הבטיח להקים למפוני עמונה יישוב חדש. מתיישבי עמונה בחרו בגבעת "גאולת ציון" שבגוש שילה שבחבל בנימין (בה יש 600 דונם אדמות מדינה) ליישוב החדש שהם מבקשים להקים[77].
כחודש לאחר הפינוי פתחו מפוני עמונה בשביתת רעב במחאה על הסחבת בהקמת יישוב חדש למפונים[78].
ב-30 במרץ 2017 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני הקמת יישוב חדש למפוני עמונה בעמק שילה, בגבעה בין היישוב עדי-עד להר 'גאולת ציון'. זהו היישוב היהודי הראשון שיוקם ביו"ש מאז הסכמי אוסלו[79]. שמו של היישוב החדש - עמיחי.
ב-21 בפברואר 2018 הוצבו ביישוב 36 קרוואנים שנועדו למגורי התושבים עד להשלמת בניית בתי הקבע[80], ולקראת חג הפסח, ב-25 במרץ 2018, אור לי' בניסן תשע"ח, נכנסו לגור בו 25 המשפחות הראשונות.
ניסיונות נוספים להתיישב במקום
לאחר הפינוי הוכרז המקום כשטח צבאי סגור. ב-14 בדצמבר 2018, לאחר פיגוע הירי בגבעת אסף, הציבו ישראלים הטוענים לבעלות על הקרקע קרוואנים במקום. כמה חודשים קודם לכן הוגשו למנהל האזרחי מסמכי רכישה של ארבע חלקות במקום, אך לא התקבלה החלטה על אישורם[81]. השוהים במקום, בראשם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' וראשי המועצות האזוריות מטה בנימין ושומרון ישראל גנץ ויוסי דגן, קראו לראש הממשלה לאשר את העלייה המחודשת לקרקע, כחלק מהתגובה הממשלתית לפיגוע[82]. ב-3 בינואר 2019 פונו המבנים והשוהים בהם מהשטח. בעקבות העימותים פונו לבית חולים חמישה שוטרים ואזרח אחד, במצב קל[83].
צה"ל אסר בצו את הכניסה למקום וניתן להיכנס אליו רק בתיאום. פלסטינים הטוענים לבעלות על הקרקע עתרו לבג"ץ נגד הצו, באמצעות עמותת יש דין[84].
בסוף 2022 התיישבו שוב במקום ישראלים, בקבוצה שכללה משפחה שפונתה בעבר מהיישוב וישראלים נוספים. ב־22 בנובמבר 2023, בזמן מלחמת חרבות ברזל, פונו שוב המתיישבים מעמונה, על ידי המנהל האזרחי והמשטרה, המבנים שבנו נהרסו וציודם הוחרם[85].
עמונה, ברשת החברתית פייסבוק- עמונה באתר המועצה אזורית מטה בנימין
עמונה - זה כל הסיפור, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:59)- צבאים על ההרים - נשות היישוב עמונה מדברות, באתר ערוץ 7, 13 ביוני 2013
- מיכאל יעקובסון: סקירה על עמונה מלווה בתמונות, באתר 'חלון אחורי', 21 בדצמבר 2016
- קישורים בנושא הפינוי:
- נימוקי השופטים בפסיקת בג"ץ בנושא הפינוי
- פרוטוקול מס' 1, פרוטוקול מס' 2,פרוטוקול מס' 3, פרוטוקול מס' 4 ו-דוח הביניים של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאירועי עמונה, אתר הכנסת
- - דף המרכז את הכתבות וסרטי הווידאו בנושא באתר ynet
- טל ימין-וולבוביץ, "השוטר רמס את פעיל הימין תחת רגלי הסוס", באתר nrg, 2 באפריל 2006
- נדב שרגאי, "נערים נזרקו מחלונות מנותצים, למטה היכו בראשיהם", באתר הארץ, 4 בפברואר 2006
- צוריאל ראשי, אופי סיקור התנגשויות בין אזרחים לבין המשטרה בתקשורת פופולרית ואליטיסטית, המכון לאסטרטגיה ציונית, אוגוסט 2009
אברהם שפירא, כאן היה ביתי - פינוי עמונה, באתר כאן 11, 2017
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
