Loading AI tools
כלכלן והיסטוריון, אספן מסמכי ובולי קרן קיימת לישראל ויודאיקה-פוסטלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמנואל (מוניה) לפין (20 בנובמבר 1906 – 1 במרץ 1993) היה כלכלן והיסטוריון, אספן מסמכי ובולי קרן קיימת לישראל ויודאיקה-פוסטלית[1].
 | |
| לפין בצעירותו | |
| לידה |
20 בנובמבר 1906 קובנה, ליטא |
|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1993 (בגיל 86) תל אביב, ישראל |
| תאריך עלייה | 1932 |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | מוניה |
| השתייכות |
 ההגנה אצ"ל |
| תפקידים בשירות | |
| תפקיד מטה בארגון ב', קצין מטה בהגנה | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העצמאות | |
| עיטורים | |
עיטור לוחמי המדינה, אות ההגנה,  מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שליח האו"ם לאפריקה, כלכלן, היסטוריון, אספן וחוקר בולי ומסמכי קק"ל, מזכיר המשביר, יו"ר הוועדה המייעצת לבולי קק"ל | |
  | |
לפין נולד ב-20 בנובמבר 1906 בקובנה שבליטא במשפחה ציונית, אמידה ומשכילה להלנה וד"ר אבא לפין (שהיה רופא, פעיל ציוני, ממנהיגי קהילת קובנה וממשכילי ליטא). ילדותו עברה בבירת ליטא דאז קובנה, אולם עם התקרבות החזית במלחמת העולם הראשונה לליטא, נסה משפחתו למוסקבה, שם שהו עד סיום המלחמה. במוסקבה סבל לפין מהתקפות ואלימות על רקע אנטישמי, דבר אשר חיזק את תפיסתו הציונית. ב-1924 בוגר הגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה. (בת כתתו הייתה לאה גולדברג). המשיך ללימודי כלכלה באוניברסיטה החופשית של בריסל בבלגיה, במהלך לימודיו הסטודנטיאליים היה פעיל ציוני בארגון הסטודנטים היהודים בבריסל. בשנת 1929 השתתף בקונגרס הציוני ה-16 שהתכנס בציריך, שווייץ[2]. בשנת 1932 סיים לימודי דוקטורט בכלכלה. מחקרו המסכם והדיסרטאציה היו אודות ההתיישבות היהודית החקלאית ברוסיה, בעת לימודיו נזדמן לפגישה עם שאול טשרניחובסקי בה נדון העניין הציוני, המפגש השפיע עליו מאוד והאיצה את עלייתו לארץ ישראל.
לפין עלה לארץ מיד עם סיום לימודיו בשנת 1932,והיה בין מקימי איגוד יוצאי ליטא בישראל. תחילה הועסק לפין כעוזרו האישי של ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף[3]. אחר כך הקים חברה לשירותי חשמל בשם "מאור" ושתופות בשם "ואט", אחד מלקוחותיו הראשונים היה חיים נחמן ביאליק אותו הכיר באמצעות אביו, אבא לפין, עסקים אלו כשלו.[4][5]
למרות היותו כלכלן, רצה לעסוק במלאכת כפיים ולחוות את בניין הארץ בידיו ומשנת 1937 ועד 1943 עבד בחברת האשלג בסדום עם משה נובומייסקי[6]. בשלהי 1939 נסע עם רעייתו וביתו לביקור משפחתי בקובנה שבליטא, ובשנת 1941 נחלץ משם שבועות ספורים טרם כיבוש קובנה על ידי הנאצים במבצע חילוץ נועז דרך מוסקבה חזרה לארץ ישראל. משנת 1943 ועד 1946 ניהל את המחלקה הרוסית בחברת פלס לספרים ועיתונות בבית הכחול בכיכר המושבות בת"א, ומשנת 1946 ועד 1972 שימש בתפקידים ניהוליים בכירים במשביר המרכזי.
כל חייו בישראל התגורר בתל אביב בצניעות, בדירה צמודה לדירה בה התגוררה עד לכתה רחל המשוררת. דירתו זו ברחוב בוגרשוב 5, אף נורתה על ידי חיילים בריטים במהלך העוצר בתל אביב בשבת השחורה ב-29 ביוני 1946. במהלך הקרבות בין לוחמי האצ"ל לערבים ביפו, פגעו קליעים תועים נוספים בדירה.
סוכני הבולשת הבריטית חשדו בד"ר לפין כי הוא אברהם שטרן (יאיר) ועצרו אותו מספר פעמים לחקירות ממושכות בהן הוכה נמרצות על ידי חוקריו. מראהו באותם ימים הזכיר מאוד את "יאיר", ועל כן נחשד שהיה בתחילה "יאיר" ואחר כך "הכפיל של יאיר".[7]
עם עלייתו בשנת 1932 הצטרף והושבע לארגון ב', (האצ"ל), שם עבר הכשרה כלוחם, אולם עיקר עשייתו הייתה גיוס וניהול כספי הארגון. בפעילותו היה בקשרים עם אברהם תהומי וד"ר יוסף פעמוני. בערב רצח ארלוזורוב היה לפין שדיווח לראשי הארגון על האסון בדירת המסתור בה שהו. בזמן מאורעות 1936 התבקש לפין מאברהם שטרן שביקר בביתו להסליק בדירה 50 אקדחי לוגר פרבלום חדשים, אותם הטמין לתקופה קצרה תחת מיטתו[8] בדירה ברחוב יבנה בתל אביב.[9]
בשנת 1937 בעקבות "הפילוג הראשון" באצ"ל ותמיכתו בעמדת תהומי שצידד באיחוד בניגוד לעמדות זאב ז'בוטינסקי, דוד רזיאל ואברהם שטרן, הצטרף לפין לשורות ההגנה. עד חודש מאי 1948 היה קצין מטה בחבל 2 (תל אביב) והשתתף באופן פעיל בפעולות שונות, חלקן חמושות. בנוסף טיפל במסגרת המחתרת בפעולות האדמיניסטרטיביות ואף שימש כקצין קשר. בהיותו מזכיר המשביר המרכזי, השתמש בנכסי המוסד לצורכי ההגנה תוך ניצול סיפור הכיסוי העסקי. לאחר קום מדינת ישראל היה פעיל בארגון חברי ההגנה בתל אביב.[10] על אף חברותו בהגנה, במקביל פעל למען קרן תל חי ומוזיאון בית"ר לתנועה הלאומית העברית, בעיקר בתחום איסוף ותרומת חומר ארכיוני.[11]
ביום 14 במאי 1948, עם קריאת המוסדות המרכזיים גויס לצה"ל עם יתר מפקדי ההגנה. סופח לחיל האוויר, מרכז התגוננות בפני פעולות אוויר שם שירת חודשים אחדים, אחר כך שירת כקצין תרבות וקצין מוסדות במסגרת הג"א.[12]
משנת 1957 היה פעיל במכון האפרו-אסיאתי בתל אביב. בשנת 1964 נשלח לניז'ר מטעם המכון לפריון העבודה להרצות בפני אנשי ממשל בענייני קואופרציה. בשנים 1967 ו-1968 בשליחות משרד העבודה הבינלאומי בז'נבה לקאמרון, (במסגרת הנציבות הכלכלית של האומות המאוחדות לאפריקה UNECA). בשנת 1968 נשלח על ידי המחלקה המדינית של הוועד הפועל לקינשסה, קונגו.[13][14]
לפין היה נשוי למינה לבית בורק, ואב לשתי בנות, נועה (רעיית משה דוקטורי) ואביטל. הוא נפטר זמן קצר לאחר מות רעייתו ונטמן לצדה בבית העלמין הדרום בחולון.
לפין החל לאסוף ולחקור בולים, יודאיקה וציונות עוד בנעוריו בקובנה שבליטא, תחביב אשר הפך למפעל חיים ואוספיו הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם[15],[16],[17],[18] בנוסף כיהן כיו"ר חוג אספני בולי קק"ל[19] ויו"ר המועצה המייעצת למפעל הבולים של הקק"ל.[20].[21] בשנת 1973 הוענק ללפין פרס משר התקשורת שמעון פרס על אוספיו ומחקרו בנושאי יודאיקה פוסטלית. אוסף קרן קיימת לישראל של לפין הכולל עשרות אלפי מסמכים, בולים, פרסומים, חותמות, מכתבים ופריטים נדירים משנת 1901 עת הוקמה הקרן הקיימת. נחשב לגדול, המקיף והחשוב מבין אוספי הציונות בעולם.[22] בשנת 1985 נחתם הסכם בין לפין לקרן קיימת לישראל להעברת האוסף בשלמותו לקרן הקיימת ופריטים מהאוסף מוצגים בבית קק"ל בתל אביב. אוסף היודאיקה בבולאות והמחקר הנלווה אליו, שהוצג בפני שלושה נשיאים, אפרים קציר, יצחק נבון וחיים הרצוג שהעניקו תעודות הוקרה ללפין על מחקרו הכולל אלפי פריטים. אוסף זה נותר בחזקת משפחתו לאחר לכתו.
מחקרו הנלווה לפריטי האוסף תורגם לשפות רבות. לפין ערך את המחקר והיה המחבר הראשון לקטלוג בולי קק"ל וקטלוג למעטפות בולאיות שהופיעו מטעם הקק"ל.[23][1]. לפין קיבל תעודות הוקרה על פועלו מנשיאי המדינה אפרים קציר, יצחק נבון וחיים הרצוג.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
