עלי אבו עוואד

עלי אבו עואד
	עלי אבו עואד, יולי 2014
לידה	1972 (בן 52 בערך); חלחול, הגדה המערבית
מדינה	הרשות הפלסטינית
מקום מגורים	בית אומר
ידוע בשל	פעילות שלום
תקופת הפעילות	מ-2002
פרסים והוקרה	פרס אינדירה גנדי (2023)

עלי אבו עוואד (בערבית: علي أبو عواد; נולד ב-1972) הוא פעיל שלום ופציפיסט פלסטיני, מקים התנועה "תע'ייר" (בערבית: تغيير; באופן מילולי: שינוי) להתנגדות לא-אלימה.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

סגירה

ביוגרפיה

מוצאה של משפחתו של אבו עוואד בכפר אל-קוביבה, במקום בו שוכן היום מושב לכיש. בעקבות כיבוש הכפר ב-1948, המשפחה עברה לבית אומר. אבו עוואד נולד ב-1972 בחלחול, להורים שהיו פעילים פוליטית וצבאית. אמו, פטמה ("אום יוסוף"), הייתה פעילה בתנועת הפת"ח, ונעצרה מספר פעמים בידי שירות הביטחון הכללי. על פי עדותו, כשהיה בן עשר הוא חזה בסוכני השירות מכים את אמו. לאחר שהורשעה בחברות בארגון טרור, וריצתה מאסר של חמש שנים, הפך אבו עוואד בעצמו לפעיל בפת"ח. הוא נעצר בעת האינתיפאדה הראשונה באשמה של זריקת אבנים, זריקת בקבוקי תבערה וחברות בארגון בלתי חוקי, ונידון לעשר שנות מאסר. לטענת אבו עוואד, הרשויות החמירו את ההאשמות נגדו בגלל סירובו לשתף פעולה בחקירתו ולהפליל את אמו. הוא ריצה ארבע שנים בבית כלא, ושוחרר בעקבות הסכם אוסלו. לדבריו, תקופת מאסרו הייתה בשבילו "בית הספר הטוב ביותר להבנה של הסכסוך." בעת שהותו בכלא הוא למד עברית ואנגלית, וקרא בכתביהם של מוהנדס קרמצ'נד גנדי ומרטין לותר קינג. בעקבות לימוד משנתו של גנדי, הוא הכריז לקראת סוף מאסרו על שביתת רעב, במחאה על שלא ניתן לו לפגוש את אמו (שהייתה אסירה אף היא באותו זמן) במשך כל תקופת מאסרו. כעבור 17 ימי שביתה, מבוקשו ניתן לו. לדבריו, ההצלחה של שביתת הרעב הייתה נקודת מפנה, שלאחריה הבין שבמאבק לא-אלים ניתן להשיג יותר מאשר באלימות. הוא גויס כאיש ביטחון של הרשות הפלסטינית, במאבק כנגד פעילים של ארגוני טרור פלסטינים, כשהוא פועל למעצרם. בשנת 1997 פרש מעבודתו ברשות, לדבריו לאחר שהבין שהרשות פועלת ככל יכולתה כנגד הטרור, אולם ממשלת ישראל אינה ממלאת את חלקה בהסכמים עם הרשות.

ב-20 באוקטובר 2000, בעת האינתיפאדה השנייה, ירה בו אדם שזוהה על ידו כישראלי, שנמלט במכונית נושאת לוחית זיהוי ישראלית^[1]. אבו עוואד נפצע ברגלו, וכפעיל לשעבר של פת"ח, נשלח על ידי הרשות לטיפול בערב הסעודית. כשחזר לביתו, נודע לו שחייל ישראלי במחסום הרג את אחיו הבכור, יוסוף^[2].

פעילות שלום

בשנת 2002 פנה יצחק פרנקנטל, שבנו נחטף ונרצח בידי אנשי חמאס, אל אבו עוואד וביקש לפגוש אותו. אבו עוואד מעיד שהייתה זו הפעם הראשונה שישב לשיחה על כוס תה עם יהודי כלשהו, ושהפגישה עשתה עליו רושם חזק. לדבריו, "עד הפגישה עם פרנקנטל, לא האמנתי שליהודי יש דמעות." אבו עוואד הצטרף עם אמו, אחיו ואחיותיו לפורום המשפחות השכולות, שפרנקנטל הקים, והחל להרצות לפלסטינים, ליהודים ולזרים על התנגדות לא-אלימה. בפרט, הוא מנסה לשכנע מאז את בני עמו, שאי-אלימות תועיל להם יותר במאבק לסיום הכיבוש. בפורום פגש את רובי דמלין, יהודייה מדרום אפריקה, שצלף פלסטיני הרג את בנהּ דוד, פעיל שלום וקצין בצה"ל שהתנגד לכיבוש. אבו עוואד ודמלין הרצו בכל העולם במשך מספר שנים וקידמו את רעיונם, שמפגשים בין קורבנות האלימות יסייעו לסיום הסכסוך.

ב-2014 החל להרצות בארצות הברית ביחד עם הרב חנן שלזינגר מאלון שבות. בהרצאותיו הוא מעביר את מסריו הלא-אלימים: "היהודים אינם אויבי - הפחד של היהודים הוא האויב שלי. היהודים סבלו מפחד בכל ההיסטוריה שלהם, ועלינו מוטלת חובה למנוע מהיהודים את הפחד הזה." "אנשים חושבים שתורת הסאטיאגרהא של גנדי היא חולשה. שבכעסם, הם מבטאים את חוזקם. הם טועים... אי אפשר להיות לא-אלים, מבלי להקשיב לסיפורו של הצד השני. אבל ראשית, עלינו להפסיק להרגיש קורבנות."

אבו עוואד הקים את המרכז "קראמה" (ערבית: كرامه, בעברית: כבוד) על אדמת משפחתו, במרכז גוש עציון. כמו כן הוא בין המקימים של "שורשים", תנועה להידברות בין יהודים לפלסטינים, שבה חברים תושבי כפרים ערביים והתנחלויות באזור הגדה המערבית; וביניהם הרב חנן שלזינגר, ותלמידיו של הרב מנחם פרומן. הרב שלזינגר יצר קשר בין חבריו המתנחלים לבין אבו עוואד, והביאו להרצות בפניהם את רעיונותיו על קידום היכרות והבנה בין העמים, במטרה לסיים את הסכסוך.

פרסומים

Painful Hope ("תקווה כואבת"), ספר מאת עלי אבו עוואד, בהוצאה עצמית באתר מימון המונים Indiegogo, שנת 2016

לקריאה נוספת

"מסרבים להיות אויבים", כתבה מאת איתי אילנאי, "ידיעות אחרונות" 10.9.2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עלי אבו עוואד בוויקישיתוף

עלי אבו עוואד מציג את סיפורו, Painful Hope, ב-TED Jerusalem
"בסלון של המתנחלים", כתבה על אבו עוואד והרב שלזינגר ב-The Times of Israel מ-4 במרץ 2015
"חרם אינו התשובה", כתבה על אבו עוואד ב-ג'רוזלם פוסט, 9 ביוני 2015
רחלי מלק בודה, מקור ראשון, "החופש לא יגיע דרך גופות ישראלים, אלא דרך הלבבות", באתר nrg‏, 19 בפברואר 2016
"נקודת מפגש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית), סרט על פורום המשפחות השכולות, 2006
"ילדות אסורה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) (איטלקית: Vietato sognare) סרט תיעודי על פעילי שלום בהשתתפות אבו עוואד, איטליה 2008
האתר של "שורשים"
"השדה", סרט תיעודי מאת מרדכי ורדי
- שני ליטמן, "השדה": מפגשים מעודדים ומדכדכים בין מתנחלים לפלסטינים, באתר הארץ, 17 במאי 2017

הערות שוליים

[1]
לטענתו של אבו עואד, מאוחר יותר באותו היום, הישראלי נצפה יורה והורג פלסטיני אחר.
[2]
אבו עואד מספר שאחיו התווכח וצעק על החייל היורה. לזכותו של מפקד המחסום, סיפר אבו עואד שלאחר הירי, המפקד סטר לחייל ונזף בו על מעשהו. אבו עואד מעיד שאחיו יוסוף היה בן-המשפחה היקר לו ביותר, ושהוא התקשה מאד להשלים עם מותו.

[1] [1]
לטענתו של אבו עואד, מאוחר יותר באותו היום, הישראלי נצפה יורה והורג פלסטיני אחר.

[2] [2]
אבו עואד מספר שאחיו התווכח וצעק על החייל היורה. לזכותו של מפקד המחסום, סיפר אבו עואד שלאחר הירי, המפקד סטר לחייל ונזף בו על מעשהו. אבו עואד מעיד שאחיו יוסוף היה בן-המשפחה היקר לו ביותר, ושהוא התקשה מאד להשלים עם מותו.

[1]

[2]