Loading AI tools
עישון טבק בישראל נוגע לעישון טבק במדינת ישראל.[1] שיעור המעשנים בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל עומד מזה מספר שנים על 20%.[2] ואף נמצא במגמת עליה קלה. לפי משרד הבריאות העישון גורם לכ-8,000 מקרי מוות בשנה, כתוצאה ממחלות סרטן, מחלות לב, מחלות כלי דם (ובכללן שבץ מוחי), מחלות נשימה, סוכרת ועוד. כ-10% מתוך התמותה מעישון, כ-800 בני אדם בשנה, היא של לא מעשנים שמתים עקב עישון כפוי.[2] עישון ההורים נקשר לתופעת קשות בתינוקות כגון פגות, תמותת תינוקות, משקל לידה נמוך ומוות בעריסה.
לפי נתוני משרד הבריאות, נכון לשנת 2022 נצרכות בישראל כ-353 אלף חפיסות סיגריות בשנה, כ-415 טונות של טבק לגלגול עצמי, 133 טונות טבק לנרגילה, בשנת 2021 נרשם שיא ביבוא של סיגריות אלקטרוניות שעמד על 12.5 מיליון יחידות.[2] במקביל ליבוא הרשמי של סיגריות, טבק וסיגריות אלקטרונית יש בשנים האחרונות עליה משמעותית בהברחות מוצרי טבק.[3]
נכון לשנת 2021 משקי בית בישראל הוציאו כ-10 מיליארד ש"ח בשנה על מוצרי טבק שונים - סיגריות, נרגילות, סיגריות אלקטרונית ומוצרים אחרים. לשם השוואה, בשנת 2022 סך ההוצאה על מוצרי חלב בישראל עמדה על כ-8.7 מיליארד ש"ח.[4] הכנסות המדינה ממיסוי טבק בשנת 2022, עמדו על 7.5 מיליארד ש"ח בשנה.[2] הוצאות מערכת הבריאות בישראל בגין מחלות הנגרמות עקב נזקי העישון מוערכות בכ-1.7 מיליארד ש"ח בשנה. עלויות עקיפות המושתות על כלל המשק נוגעות לפגיעה בפריון היצור במשק עקב ימי מחלה או אובדן כושר עבודה והן מגיעות ל-1.9 מיליארד ש"ח נוספים בשנה.[2]
בשנת 1959 העריכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שכ-48% מהגברים מעל גיל 18 מעשנים, וכ-13% מהנשים מעל גיל 18 מעשנות.[5] בשנת 1972 נותר שיעור הגברים המעשנים בסביבות 48%, ושיעור הנשים עלה ל-23%. שיעור המעשנים בקרב הערבים בישראל עמד על 63%.[6][7] סקר של מכון דחף מתחילת 1988 הצביע על ירידה בשיעור המעשנים במהלך שנות ה-80 מכ-37% בשנת 1983 ל-28.5% בתחילת 1988.[8][9]
בשנת 2007 הוערך שיעור הגברים היהודים המעשנים בכ-26.7%, שיעור היהודיות המעשנות בכ-19.7%, שיעור הגברים הערבים המעשנים בכ-39.8% ושיעור הערביות המעשנות בכ-6.8%.[10] בשנת 2017 הוערך שיעור הגברים היהודים המעשנים בכ-23.3%, שיעור הנשים היהודיות המעשנות הוערך בכ-16.9%, שיעור הגברים הערבים המעשנים הוערך בכ-38.2% ושיעור הנשים הערביות המעשנות הוערך בכ-7.2%.[11]
על פי נתוני התוכנית הלאומית למדדי איכות לרפואת הקהילה בישראל, שיעור כלל הגברים המעשנים בשנת 2017 עמד על 26.6% ושיעור כלל הנשים המעשנות עמד על 12.1%. שיעור העישון בשכבה החברתית-כלכלית החלשה עמד על 19.2% ובשכבה החברתית-כלכלית החזקה עמד השיעור על 13.0%.[12] שיעור המעשנים נמצא בעליה קלה ועקבית מאז 2017 - משיעור של 18.9% בשנת 2017, לשיעור של 20.9% בשנת 2021[13]
לפי סקר של המרכז הלאומי לבקרת מחלות משנת 2011, הראשון מסוגו שהתמקד בחברה החרדית, אחוז המעשנים בקרב הגברים הבוגרים בחברה החרדית עמד על 13.8%. בנוסף, עוד 18.9% מהגברים החרדים עישנו בעבר (ואינם מעשנים בהווה). הגיל הממוצע של התחלת העישון בקרב המעשנים החרדים בהווה ובעבר היה 17.8.[14] 47% מבין הגברים החרדים המעשנים בהווה השיבו כי הם מעוניינים להפסיק לעשן. 40% מהמעשנים בהווה השיבו כי ניסו להפסיק לעשן למשך יום אחד או יותר בשנה האחרונה, אולם מעל 90% מהם לא השתתפו מעולם בסדנה לגמילה מעישון. ייתכן שיש רתיעה מסוימת בציבור החרדי או חוסר ידיעה לגבי המשמעות של סדנה כזו. 77% מבין המעשנים החרדים בהווה לא ידעו שישנן תרופות העוזרות לגמילה מעישון. 84.5% מהמעשנים החרדים בהווה שמעו על פסק ההלכה נגד העישון משנת תש"ס (74%) או על איסורים דתיים אחרים (10%). 31% מהמעשנים בהווה השיבו שרב חשוב שהם קשורים אליו מעשן, אולם רובם (80%) טענו כי אם רב זה יפסיק לעשן לא תהיה לכך השפעה על הרגלי העישון שלהם.[14]
טווח הגילים שבין 13 ל-24, ובאופן מיוחד שכבות הגיל 15–17, הוא חלון הכניסה העיקרי והמסוכן ביותר אל עולם העישון, הכולל כל מוצר המבוסס על טבק או ניקוטין, הנצרך בעישון, באידוי, בהרחה או בלעיסה.[15]
בגילים שבין 13–24 מספיקות התנסויות בודדות בניקוטין על מנת להתמכר אליו.
שיעור הילדים בני 12–14 שעישנו בשנת 2023 כמעט ושילש את עצמו בהשוואה לשנה קודמת, מ-5.7% בשנת 2022 ל-14.6% בשנת 2023. כך עולה מסקר שערכו במיזם למיגור העישון.[16]
סיבות להתחלת עישון
הסיבות להתחלת עישון בקרב בני נוער הן מגוונות.
- השפעה חברתית וסביבתית (כגון קבוצת חברים אליה רוצים להשתייך, לחץ חברתי): בני נוער נוטים יותר להשתמש במוצרי טבק אם הם רואים את בני גילם משתמשים במוצרים אלה.
- השפעת עישון של הורים או בני משפחה: מחקרים מוכיחים כי מספר תלמידי התיכון המעשנים, שאף הוריהם מעשנים, גדול פי 2.5 ממספרם של תלמידים מעשנים, שהוריהם אינם מעשנים.
- תפיסות אישיות מוטעות ("לי זה לא יקרה", "עישון מרגיע"): אנשים צעירים מצפים לדברים חיוביים מעישון, למשל שישמש דרך להתמודדות עם לחץ או יגרום לירידה במשקל.
- חוסר תמיכה או מעורבות הורית: נמצא קשר בין טיב היחסים של הורים וילדיהם ובין נטיית המתבגרים להתחיל לעשן. הבעת עמדה שלילית מצד ההורים בנוגע לעישון של ילדם, מעלה פי 7 את הסיכוי שילדיהם לא יעשנו, גם אם ההורה מעשן בעצמו.
- זמינות של מוצרי טבק ומחיר נמוך.
- המדיה התקשורתית המציגה שימוש במוצרי טבק כפעילות רגילה ונורמלית, יכולה לעורר את רצון הצעירים להתנסות בעישון.
- פרסום גלוי וסמוי של מוצרי טבק בחנויות, טלוויזיה, אינטרנט, קולנוע ועיתונות.[17]
נכון לשנת 2021, כרבע מבני הנוער באוכלוסייה היהודית בישראל מעשנים, שיעור שנמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה, מ-12.4% מעשנים בגילי 15–17 בשנת 2018, ל-23.6% בשנת 2021.[18]
בשנת 2022 חלה עלייה של יותר מארבעה אחוזים בשיעור בני ובנות הנוער המעשנים בתוך כשלוש שנים בלבד. כך עולה מנתוני דוח שר הבריאות על העישון בישראל, שמסכם את דפוסי העישון בשנת 2022.[15]עוד נתונים שעולים מהדוח היו ש-3% מהילדים בכיתות ה'-ו' ו-10% מבני הנוער מכיתות י' דיווחו על עישון סיגריות אלקטרוניות לפחות שישה ימים במהלך 30 הימים האחרונים.
בדו"ח צוין כי "משנה לשנה מסתמנת עלייה באחוז התלמידים המעשנים סיגריות לפחות פעם בשבוע", וכי "הפער בין השנים 2019 ל-2022 עומד באופן כללי על 4.2 אחוזים". בחברה הערבית נרשם פער גדול יותר בשיעור התלמידים המעשנים באותן שנים והוא עמד על 5.9 אחוזים.
דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל, שמסכם את דפוסי העישון בשנת 2022, מגלה נתונים שעיקרם עלייה במספר המעשנים בגילאי העשרה. מדי שנה גילם יורד, ומנגד אין אכיפה מספקת ואין מדיניות מסודרת. המצב חמור יותר בקרב בני נוער ערבים.[15]
מגמות העישון בקרב בני נוער וצעירים נבחנות על פי שלושה מדדים עיקריים: מדד ההתנסות הראשונית (״מהו מוצר העישון הראשון בו התנסית?״), מדד ההתנסות (״באילו מוצרי עישון וטבק התנסית מתוך המגוון הקיים?״) ומדד העישון במהלך החודש האחרון (״האם עישנת בתדירות יומית, שבועית או לעיתים רחוקות יותר?״). לפי מדדים אלה, המוצר הפופולרי בישראל להתנסות ראשונה בעישון בקרב בני נוער הוא הסיגריה (48.5%), ואחריה הנרגילה (25.7%) והסיגריה האלקטרונית (18.6%). כאשר בוחנים באילו מוצרי עישון מתנסים בני הנוער בכלל (להבדיל מהתנסות ראשונית), נכון לאפריל 2021, הסיגריה מובילה (48.5%) ואחריה הנרגילה (25.7%), הסיגריה האלקטרונית (18.6%) ובפער ניכר הטבק לגלגול (3.2%). בעיקר עולה לאחרונה שיעור השימוש בסיגריות אלקטרוניות בקרב בני הנוער בארץ, עם הכניסה של הסיגריה האלקטרונית החד-פעמית לשוק.
לאחר ההתנסות הראשונית, בקרב בני הנוער שהתחילו להתנסות בעישון ועברו מהתנסות לעישון על בסיס קבוע (יומי, שבועי או לעיתים רחוקות), עדיין מובילה הסיגריה הרגילה (11%), ולאחר מכן נמצא את הסיגריות האלקטרוניות (8.2%) ואת הנרגילות (8.1%), כאשר בקרב יותר ממחצית בני ה-15–17 הסיבה העיקרית להתנסות בסיגריה האלקטרונית היא חברתית (בעקבות חבר או קרוב משפחה שהשתמשו במוצר).
בעוד שבשלב החשיפה למוצרי העישון בקרב הנוער בישראל אין הבדל מגדרי, ובנים ובנות חשופים באופן שווה לנוכחות המוצרים במדיה, בערוצי הפרסום ובנקודות המכירה, ישנו הבדל קטן באחוזי ההתנסות, עם 34% בקרב נערים ו-31% בקרב נערות.[15]
על פי תוצאות סקר HBSC 2019 Children Aged School in Behavior Health לשנת 2022 והשוואות לשנת 2019 ולשנת 2021,[19] עישון סיגריות, טבק ונרגילה (כיתות ו'-י' בלבד) כ-13% מהתלמידים בכיתות ו'-י' מדווחים כי התנסו אי פעם בעישון סיגריות או מוצרי טבק. שכיחות הדיווח על עישון סיגריות ומוצרי טבק גבוהה יותר בקרב בנים (כ-% 17) לעומת בנות (כ-7%) בכל הגילאים ובשני המגזרים.
השוואה בין השנים מראה כי ישנה ירידה עקבית בהתנסות בעישון סיגריות ומוצרי טבק מאז 1998 כאשר בשנה זו דיווחו דיווחו כ־24% מהתלמידים כי התנסו אי פעם בעישון סיגריות או מוצרי טבק. כ-8% מהתלמידים בכיתות ו'-י' מדווחים כי הם מעשנים סיגריות או מוצרי טבק אחרים לפחות פעם בשבוע. במדד הנוכחי נצפתה עלייה באחוז התלמידים לעומת הסקרים שנערכו בשנים 2004, 2006, 2011. הממצאים מראים שהתלמידים הישראליים מדורגים במקום ה-12 בנוגע לעישון סיגריות או מוצרי טבק לפחות פעם בשבוע בהשוואה בין לאומית. בסקר הקודם (שנערך בשנת 2011) ישראל דורגה במקום ה-28 במדד זה, עם שיעור שימוש נמוך יותר. כ-5% מכלל התלמידים נוהגים לעשן סיגריות או מוצרי טבק אחרים לפחות פעם אחת ביום. בנים מדווחים כמעט פי שניים (כ- 28%) על עישון נרגילה לעומת בנות (כ-15%). כ-10% מבין התלמידים מדווחים על כך שהם מעשנים נרגילה לפחות פעם אחת בשבוע. שיעור זה גבוה משמעותית לעומת שנים קודמות, בהן הייתה ירידה הדרגתית במדד זה (פרט לסקר שנערך בשנת 2002).
עישון נרגילה
בתחילת שנות ה-2000, הפך עישון נרגילה לתופעה שכיחה בקרב בני נוער. על פי תוצאות סקר HBSC 2019 שהוצגו בדו"ח שר הבריאות על העישון בישראל 2019,[20] כ-25% מהתלמידים בסקר התנסו בעישון נרגילה אי פעם. התופעה נפוצה הרבה יותר במגזר הערבי: כ-46% מהבנים וכ-24% מהבנות דיווחו שעישנו אי פעם נרגילה לעומת כ-26% מהבנים וכ-15% מהבנות במגזר היהודי. מהסקר עולה כי שיעור התלמידים אשר התנסו אי פעם בנרגילה עולה משמעותית עם הגיל: בקרב שכבת גיל י"א-י"ב במגזר היהודי כ-44% מהבנים וכ-28% מהבנות, ובמגזר הערבי מעל 60% מהבנים ומעל 30% מהבנות מדווחים כי התנסו אי פעם בעישון נרגילה. מתוך התלמידים שדיווחו כי עישנו אי פעם נרגילה, 12% מתלמידי כיתות י"א-י"ב וכ-24% מתלמידי כיתות י', עשו זאת לראשונה בגיל 12 ומטה. 8% מקרב התלמידים בסקר מדווחים שהם מעשנים נרגילה לפחות פעם בשבוע. כ-25% מהבנים במגזר הערבי מעשנים נרגילה לפחות פעם בשבוע לעומת כ-7% מהבנים במגזר היהודי. כ-8% מהבנות במגזר הערבי מעשנות נרגילה לפחות פעם בשבוע לעומת כ-3% מהבנות במגזר היהודי.
עישון נרגילה מזיק לבריאות בדומה לעישון סיגריות ומגביר את הסיכון לסרטן, למחלות ריאה ולמחלות אחרות ולהתמכרות. עקב צורת העישון האופיינית לנרגילה וזמן העישון הארוך יותר מסיגריות, אנשים שמעשנים נרגילה עלולים לספוג כמות רבה יותר של חומרים רעילים בהשוואה לעישון סיגריות. כמו כן, השימוש בגחל על מנת לשרוף את הטבק מעלה את הסיכון לפגיעה בריאותית מכיוון ששריפת שני החומרים ביחד מייצרת רעלנים, מתכות כבדות וכימיקלים מסרטנים. עישון נרגילה במשך שעה גורם לשאיפת עשן פי 100–200 משאיפת עשן מסיגריה בודדת. יש הטוענים, כי ההשפעה המזיקה הטמונה בעישון נרגילה אחת משולה לעישון חפיסת סיגריות שלמה. מעשני נרגילה נמצאים בסיכון לחלות גם במחלות מידבקות באמצעות רוק, כמו הרפס ומחלות ויראליות שונות, וכן להופעת אקזמה על אצבעות היד האוחזת בפיית הנרגילה.
למרות הסכנות הבריאותיות הטמונות בעישון נרגילה, קיימת תפישה מוטעית בקרב בני נוער והוריהם בנוגע לעישון נרגילה, שתערובת הטבק מכילה פירות ולכן אינה מזיקה, אולם למעשה מדובר בחומרי טעם בלבד. כמו כן, יש הסבורים שהמים בנרגילה מסננים את הרעלים, בעוד שהמים לא מעניקים הגנה כלשהי למעשן, אלא דווקא מוסיפים לחות לעשן, מה שמאפשר חדירה טובה יותר של החלקיקים המכילים את כל החומרים המזיקים לריאות.[19]
תוכניות מניעת עישון במערכת החינוך
במחקר שפורסם על ידי פרופסור לאה רוזן, ראש החוג לבריאות הציבור בבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, נטען כי "מניעת הכניסה למעגל ההתמכרות לעישון היא התרופה הטובה ביותר. יש צורך דחוף בקידום יוזמות למניעת התחלת עישון בקרב בני נוער וצעירים".[21][22][23]
מתחילת שנות ה-2000, גוברת המודעות לחשיבות מקומו של בית הספר כגורם הגנה, תמיכה וסיוע למתבגרים. משרד החינוך משקיע מאמצים רבים בתוכניות למניעת עישון במוסדות חינוך ברחבי הארץ באמצעות השירות הפסיכולוגי ייעוצי. המשרד שולל עישון סיגריות, נרגילות ומוצרי טבק אחרים על ידי תלמידים בבית הספר, ומפעיל תוכניות למניעה ראשונית של עישון סיגריות כחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים. על פי תיאוריות מקובלות, הסיגריות הן "סם שער" העלול להוביל בני נוער לצריכת אלכוהול וסמים אחרים. יש הסכמה שהדרך היעילה ביותר להתמודד עם התופעה היא מניעה.[24]
משרד החינוך שותף לגורמים שונים, הן ממלכתיים והן וולונטריים, במאמץ לקדם את בריאות החברה בישראל ולהביא להפחתה בשיעורי העישון. הגוף האמון על תוכניות מניעה הם היועצים החינוכיים בבתי הספר ולעיתים גם בגנים, באמצעות השרות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך. מתבגרים, הנמצאים בתהליכי שינוי מואצים וחיים בחברה מורכבת ומשתנה, עלולים להיקלע לעיתים קרובות למצבי לחץ, דחק וסיכון. מציאות זו מחזקת את הצורך בהרחבת תוכניות המניעה, ההולכות ותופסות מקום כחלק ממדיניות קבועה של מערכת החינוך ובתי הספר.[25]
מסגרת לתוכנית מניעה
בית הספר, כמסגרת לתוכניות מניעה והתערבות, הוא מסגרת המחזקת ומלמדת התנהגות בריאותית בגילאי בית הספר, ובעיקר בגיל ההתבגרות. בגיל זה נקבעים ההרגלים אשר יעצבו את ההתנהגות של הילדים בבגרותם. ההתנהגויות וההרגלים בגילים הצעירים עדיין לא הפכו לדפוס קבוע ויציב, ויש מקום להניח שהתערבות תסייע לעיצובם הרצוי. התשתית הבית־ספרית, מעצם מהותה, מהווה בסיס לפעילות חינוכית, סביבתית, ומבנית, כתהליך מתפתח המתבטא ברצף של 12 שנים. בני נוער שוהים בבית הספר פרק ניכר מזמנם, בשנים שבהן פוטנציאל הלמידה וההתפתחות שלהם גבוה במיוחד. לפיכך, בתי הספר מהווים סביבה חשובה לפיתוח תוכניות יעילות, המאפשרות להגיע לחלק נרחב מהאוכלוסייה: ילדים ומתבגרים, צוות הוראה, משפחות וחברי קהילה - כולם שותפים פעילים.[26]
בתחילת שנות ה-2000 ניתנת תשומת לב מוגברת לתפקיד היועץ החינוכי בהיבט של עבודהמכוונת-צוות, מתוך הכרה והבנה שיש ליועץ החינוכי כלים מקצועיים מתאימים להעצים ולשכלל יכולות ועמדות של צוותי הוראה בעבודתם עם התלמיד כפרט ועם הכיתה כגוף קבוצתי .[27][28]
ככל שמחמירה בעיית העישון, כך עולה תשומת הלב המוקדשת לתחום המניעה.
מניעה פירושה "שלילת אפשרות לעשות מעשה". על פי מילון ובסטר.[29]על פי האקדמיה ללשון העברית,[30] פירוש המושג הוא פעולה שנועדה למנוע התרחשות מסוימת. המניעה מיועדת לקהילות, קבוצות או יחידים שעדיין לא חוו מחלה, הפרעה או התנהגות בעייתית, ומספקת להם שירותים או התערבויות המפחיתות את הסיכויים לחוות חוויה לא רצויה זו בעתיד .[31] בליבת המניעה עומדת גישה של צמצום סיכונים[32]. בתחום בריאות הציבור והרפואה המונעת נהוג להבחין בין מניעה ברמה ראשונית, שניונית ושלישונית. מניעה ראשונית מכוונת לצמצום גורמי הסיכון המשותפים לטווח רחב של מחלות והפרעות, כגון עישון, שימוש באלכוהול, השמנה ויתר לחץ דם, על מנת למנוע את הופעת המחלה בקרב הפרט מלכתחילה. לשם כך נעשות פעולות לשינוי התנהגות, ומוכוונים שינויים בסביבה הפיזית והחברתית. מניעה שניונית מכוונת לגילוי מוקדם של מחלות קיימות בקרב הפרט, במטרה לעצור או לעכב את התפתחותן. ואילו מניעה שלישונית מכוונת לטיפול ושיקום על מנת למנוע הידרדרות המצב או סיבוכים במקרה של הימצאות מחלה. [33]
קיימת הסכמה גוברת בין הגורמים השונים כי לטווח ארוך, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התופעה היא מניעה ראשונית, כלומר לפני התחלת העישון. רוב המחקרים מראים כי כ־90% מהמעשנים מתחילים לעשן לפני גיל 18 לפיכך, הטיפול במניעת עישון בקרב בני ילדים ובני נוער הוא בעל חשיבות גדולה. קהל היעד למניעה ראשונית כולל בני נוער אשר טרם התנסו בעישון סיגריות, והם קבוצה בסיכון לעישון בעתיד. בנוסף, תלמידים אשר התנסו בעישון, מהווים קבוצה בסיכון גבוה לאימוץ התנהגות עישון קבועה. מחקר בקרב תלמידים, בו נערך מעקב של שלוש שנים, נמצא ש54% - מקרב תלמידי כיתות ט' אשר דווחו כי התנסו בעישון סיגריות, הפכו למעשנים קבועים בכתה י"א.[34]
סוגים של תוכניות מניעה
תוכניות מניעה מוצלחות למניעת עישון סיגריות, עשויות גם להשפיע על שימוש בסמים אחרים. גיל התערבות צעיר, בטרם התנסות בעישון, מבטיח תוצאות יעילות יותר במניעה. רמות התערבות בקרב מתבגרים בנושא עישון פעולות למניעת עישון סיגריות בקרב מתבגרים צריכות לכלול מספר מישורים מקבילים: מניעה והסברה, חקיקה ואכיפה. על פי החלטת שר החינוך שפורסמה בחוזר מנכ"ל משנת 2018 [35]הונהגו בבתי ספר תוכניות למניעה ראשונית של עישון סיגריות, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים לא חוקיים. הן מתוכננות ומופעלות על ידי היועצים החינוכיים, בפיקוח השרות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך.
דוגמה של תוכנית התערבות מרשימה היא ה-Tobacco on Program Pilot Florida Control, שהחלה לפעול ב-1998.[36] זוהי תוכנית כוללנית המורכבת ממגוון גישות למניעת עישון בקרב בני נוער, הכוללת: מסע הסברה באמצעי התקשורת ובקהילה בשילוב בני נוער עמיתים; חינוך לבריאות בבתי הספר; ואכיפת חוקים המגבילים את מכירת הסיגריות לקטינים.
מניעת עישון במגמה של קידום בריאות
[37]בתי ספר המקדמים את בריאותם ואת תפקודם של התלמידים הם אלו המטמיעים ערכים ותפיסות של קידום בריאות לתוך המבנה הארגוני. כלומר, אותם ערכים ותפיסות מהווים את התשתית לתהליך חינוכי, המשלב את תחום הבריאות כחלק מהותי ואינטגראלי בהוויה הבית ספרית, אשר עשויה להשפיע משמעותית על תחושת הרווחה הנפשית של המתבגר. מטרות תוכניות המניעה הן לחזק את הבנת המשמעות של הסכנות הטמונות בהתנהגות בני נוער, לחזק את האחריות האישית והבקרה העצמית של בני הנוער, ולבחון תהליכים של קבלת החלטות שקדמו להתנהגותם.[38]על פי מחקר קידום בריאות בבית הספר,[39]קידום הבריאות בבית הספר תלוי בשילוב ההורים ובצוות בית הספר בכל הנוגע לשמירה על בריאותם של בני הנוער. עיקרון זה של שיתוף פעולה מבוסס על כך שהקהילה והפרט הם שותפים מלאים בכל תהליכי קבלת ההחלטות בבית הספר הנוגעים לנושאי הבריאות.
תוכניות המניעה השונות פועלות בעיקר ברמה חברתית ותרבותית כדי לשנות את הגישה כלפי השימוש בחומרים מזיקים ובזיהוי של גורמי הסיכון וגורמי ההגנה, על-מנת לתת כלים לחיזוק התנהגויות חיוביות בקרב התלמידים. חשוב לציין כי על תוכניות המיועדות למתבגרים להתאים לגילם, לצרכיהם הפסיכולוגיים-התפתחותיים ולמצבם החברתי של התלמידים, על מנת לענות לצרכים שלהם.[40]
מתוך ממצאי המחקרים שעסקו באפקטיביות של תוכניות מניעה, עולות כמה תובנות מרכזיות המתייחסות למאפיינים ולרכיבים שונים של תוכניות מניעה יעילות שהוערכו:[41]
- אינטראקטיביות: שימוש בשיטות אינטראקטיביות כגון דיונים בהשתתפות התלמידים ומשחקי תפקידים (לעומת הרצאה פאסיבית).
- מפגשים תהליכיים: מפגשים מובנים לאורך זמן, כ-10 מפגשים מובנים, בני שעה וחצי, אחת לשבוע (לעומת תוכנית חד פעמית).
- מנחה פנימי: שימוש במגוון אסטרטגיות על ידי מנחים מאומנים ובעיקר מנחים שמקורם בצוות חינוכי קבוע ומוכר (לעומת מנחים מן החוץ).
- הקניית כישורי חיים: הקנייה ותרגול של כישורי חיים כגון פתרון בעיות וקבלת החלטות ויישום של גישת הנורמות חברתיות- תיקון תפיסות מוטעות בנוגע להתנהגויות סיכון, אותן מבקשים למנוע.
- למידה עצמית –המשתתפים לומדים באופן עצמאי על סוגיות שונות של בריאות.
- הפעלת הכשרה של צוותים מלווים –קיימת חשיבות רבה לליווי התכנית על ידי הצוות החינוכי.
- הפעלת בני הנוער עצמם כגורם משפיע- "נוער משפיע על בני נוער" – יש מגוון של תוכניות בהם בני נוער עצמם פועלים כיוזמים ומשפיעים, בכללם תוכניות של עמיתים אשר מתבססים על אחד המודלים המרכזיים בעבודה עם בני נוער.[42]
תוכנית מניעת עישון על ידי עמיתים (peer counseling)
הכשרה והפעלה של עמיתים מבוססת על הרציונל ששיתוף בני הגיל בתכנון והפעלת תוכניות התערבות, מחזקת את הדיאלוג בין הצעירים למבוגרים, ובינם לבין עצמם, וכן מסייעת בחיזוק התנהגויות חיוביות כמו גיבוש עמדות שוללות שימוש בסמים אלכוהול וטבק התנהלות מיטבית ברשת בקרב קבוצת השווים.[42]
העצמה וחיזוק מנהיגות צעירה בבית הספר תסייע בפיתוח אחריות אישית והדדית, תעמיק את תפיסת מושג החברות ותקדם אווירה חברתית יוזמת למעורבות ולקידום אורח חיים בריא.
יחד עם זאת, למבוגרים, מורים והורים, יש השפעה וחשיבות רבה בהעברת מסרים המכוונים לבניית חוסן וזהות מסתגלת ומתמודדת עם מצבי חיים. פעילות העמיתים אינה תחליף לשיח שבין התלמידים לצוות החינוכי בנושאים אלה. העבודה עם העמיתים היא אסטרטגיה להטמעת תוכנית ההתערבות ולא התוכנית עצמה!
בארץ פועלות עשרות תוכניות עמיתים של צעירים בבתי ספר, במתנסי"ם ובקהילה במסגרות שונות. גופים שהם מובילים בולטים של תוכניות עמיתים כאלו בהקשר לנושאי בריאות הם: השרות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך (שפ"י), המחלקה לקידום בריאות במשרד הבריאות, שירותי בריאות כללית, עמותות שעובדות עם בני נוער ועוד. קיימות שיטות שונות להפעלת תוכניות עמיתים. לדוגמה: יועצים עמיתים ב"אחד על אחד"; קבוצות תלמידים שלומדות למידה עצמאית ומעבירות את המידע לחבריהם; קבוצות הומוגניות מאותו בית הספר; קבוצות הטרוגניות מכמה בתי ספר ועוד.[42]
יתרונות של תוכניות עמיתים
- מודל לחיקוי - עמיתים נתפסים בעיני חבריהם כאמינים יותר ועל כן הם יכולים להוות מודל לחיקוי "טבעי" שאינו מעורר התנגדות. מחקרים מראים על העדפה של מודלים הנחשבים כ"עמיתים" על מודלים אחרים.
- מגע יום-יומי – בתוכניות עמיתים יש הסתברות גבוהה יחסית למגע יום-יומי של המשתתפים עם העמיתים, המאפשר חיזוק של הפנמת התכנים והמידע. "משלנו" – העמית שייך לקהילה בה הוא פועל והדבר מאפשר להגיע לאוכלוסיות יעד שקשה להגיע אליהן. העצמה אישית – אחד ההישגים הבולטים של תוכניות העמיתים הוא ההעצמה של העמיתים עצמם. עלות נמוכה יחסית - לתוכנית יכולה להיות עלות כספית נמוכה יחסית, כאשר היא מקבלת תמיכה מקצועית מהגוף בו היא פועלת ומגופים אחרים.
- "משלנו" – העמית שייך לקהילה בה הוא פועל והדבר מאפשר להגיע לאוכלוסיות יעד שקשה להגיע אליהן.
- העצמה אישית – אחד ההישגים הבולטים של תוכניות העמיתים הוא ההעצמה של העמיתים עצמם.
- עלות נמוכה יחסית - לתוכנית יכולה להיות עלות כספית נמוכה יחסית, כאשר היא מקבלת תמיכה מקצועית מהגוף בו היא פועלת ומגופים אחרים .[43]
תנאים להצלחה של תוכניות עמיתים
- משך זמן מספיק – חשוב לפנות זמן בתוך מערכת הלימודים הן להכשרת העמיתים והן לפעילות שיקיימו העמיתים. בנוסף התוכנית צריכה להיות מופעלת לאורך זמן –מומלץ לאורך שנת לימודים מלאה.
- ליווי – יש חשיבות מרובה למלווה קבוע, גורם מאפשר ומייעץ לתלמידים העמיתים.
- הכשרה מקצועית – הכשרה לצוותים שעובדים עם העמיתים ולאפשר נגישות לתמיכה מקצועית בתחום בו הם עוסקים.
- בחירה חופשית – בני הנוער העמיתים צריכים לרצות להיות בתוכנית.
- גיבוש קבוצה - חשוב לבנות את קבוצת העמיתים כקבוצה מגובשת ולקיים איתם מפגשים קבועים ורציפים .
- הכוונה של אנשי מקצוע – תמיכה מקצועית באנשי הקשר בתוך בתי הספר הן מבחינת הענקת מידע בתחום הבריאות והן מבחינת הענקת יכולות פדגוגיות לליווי קבוצות עמיתים.
- הטמעה – מרכיב חשוב בתוכניות לקידום בריאות הוא השארת הידע בתוך בית הספר. על כן הכשרת אנשי המקצוע בתוך בית הספר היא יעד חשוב להמשך קיומה של התוכנית.[42]
סוגים של תוכניות מניעת עישון
א. תוכניות מניעה ראשונית- תוכניות אלה מיועדות לכלל התלמידים ומופעלות בבתי הספר, בדרך כלל על ידי היועצים החינוכים. כ־11 תוכניות שונות של מניעה ראשונית מופעלות בישראל, הן מהוות חלק אינטגרלי מתוכניות הלימודים הייעוציות ומופעלות בכתות א-י"ב;[34]
ב. תוכניות מניעה שניונית לטיפול בנוער שהוגדר על ידי המערכת החינוכית כבעל סיכון גבוה לעישון, וביניהן תוכנית אופ"י אליה אנו מתייחסים בערך זה.[32]
תוכנית אופ"י
בתחילת שנות ה-2000 התחדדה בשפ"י, משרד החינוך, ההבנה כי גיל תחילת השימוש ושיעורי השימוש בטבק, אלכוהול וסמים בשנים 2004 בקרב בני נוער בגילאי תיכון בישראל מעידים על צורך באיתור ובפיתוח תוכנית ייחודית להתערבות שעל הרצף שבין מניעה לטיפול, כזו שתיתן מענה לתלמידים על סף סיכון ובסיכון, וזאת נוסף לתוכניות המניעה האוניברסליות הקיימות בתוכנית כישורי חיים המועברת לכלל התלמידים בכיתה. כך "נולדה" תוכנית אופ"י (אימון ופיתוח יכולות התמודדות).
תוכנית אופ"י היא תוכנית התערבות קבוצתית חינוכית-טיפולית, המיועדת לתלמידים בחטיבה העליונה והכיתות הגבוהות בחטיבת הביניים, המעורבים בשימוש בטבק, אלכוהול וסמים. התכנית מכוונת לתלמידים הנמצאים על סף סיכון או בסיכון נמוך, ובוחרים מרצונם לעשות שינוי בהתנהגות הלא רצויה או מחויבים לעשות זאת כחלק מתוכנית טיפולית המותאמת עבורם במסגרת החינוכית בעקבות מעורבות בשימוש בחומרים. השתתפות בקבוצת אופ"י מקנה למתבגרים הנמצאים בסיכון יכולת התמודדות וכישורי חיים באמצעותם הם יכולים ל"חזק" את האופי, להפסיק או להפחית שימוש בחומרים כמו טבק, אלכוהול וסמים ובכך לשפר את איכות החיים שלהם. השתתפות בקבוצה מאפשרת למנחה הקבוצה, לרוב הוא היועץ החינוכי, ליצור עבור התלמידים האלה מרחב ו"במה" לשיחה על בעיות גיל ההתבגרות ולנרמול התחושות והקשיים שלהם, לתת להם תמיכה, לסייע להם בפיתוח מודעות עצמית והכרות עם דפוסים אוטומטיים בהתמודדות עם מצבי חיים ובתוכם מצבי לחץ בדרכים מסתגלות, לשפר את יכולת הניהול והשליטה בחייהם, להציב לעצמם מטרות ולהשיג אותן, לבדוק ולבקר את עצמם, ולפתח את היכולת לפנות לעזרה ולהיעזר.
הבסיס לתוכנית אופ"י אותר והותאם לעבודה עם מתבגרים במסגרות החינוך בישראל על ידי אנשי מקצוע מהרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול וממשרד החינוך - שפ"י. התוכנית הותאמה ותורגמה גם לעבודה בחברה הערבית, וכן פותחה תוכנית הכשרה להנחיה, לייעוץ חינוכי ולעובדים סוציאליים ולפסיכולוגים חינוכיים.[44] התוכנית מבוססת על התערבות קבוצתית לטיפול במשתמשים בגראס, שנכתבה והופעלה בקרב סטודנטים בארצות הברית.[45] מטרות התוכנית הן הפחתת השימוש בחומרים מסוכנים, חוקיים ובלתי חוקיים, ושיפור היכולת להתמודד עם מצבי חיים בדרכים מסתגלות. זו הפעם הראשונה ששפ"י מפעילה תוכנית מניעה שניונית במערכת החינוך הפורמלית.
התוכנית עברה מחקר הערכה שבו לקחו חלק מנחות ומנחים בתוכנית ומשתתפי התוכנית בפועל, בהשוואה לקבוצות ביקורת.[44] נבדקו גם בוגרי התוכנית, כאלה שהשתתפו בה שנה עד שלוש שנים קודם לכן. במחקר נמצא כי קבוצת אופ"י נתפסת על ידי המשתתפים כמשפיעה לחיוב על התמודדות עם חומרים אסורים, לימודים וביטחון עצמי, וכי קיימת מודעות לנזק שבצריכה של חומרים אסורים ובעיקר השתכרות. תלמידים שהשתתפו בקבוצות אופ"י מבטאים שינוי חיובי בעמדות כנגד שימוש בחומרים אסורים, עמדות חיוביות לשינוי, כלומר הפחתה או הפסקה של עישון ושתיית אלכוהול, עלייה בתחושת השליטה העתידית בשימוש בחומרים אסורים וירידה ברצון ליטול סיכונים. הם מזהים את היועצת כמקור תמיכה וכגורם שאליו ניתן לפנות לעזרה, וכן תפיסותיהם כלפי בית הספר חיוביות בהשוואה לקבוצת הביקורת. עוד ציינו כי התוכנית משדרת להם שבבית הספר דואגים להם, ולכן הם מרגישים שייכים ויכולים "לחלום על עתיד טוב יותר". להלן היבטים הקשורים להשפעת התוכנית על המשתתפים על סמך הערכתם האישית.[46]
נזקים בריאותיים של עישון טבק
עישון גורם לכשלושה מכל ארבעה מקרים של סרטן הריאה, וקשור גם לעוד כתריסר סוגי סרטן. השכיחים ביניהם - סרטן הלוע, סרטן שלפוחית השתן, סרטן חלל האף והפה סרטן הגרון, סרטן הלבלב, סרטן הכליה וסרטן הוושט.[47]
מחקר של המרכז הלאומי לבקרת מחלות, במשרד הבריאות על התקופה בין 1990 ל-2013 מצא כי מתוך כ-550 אלף מקרי סרטן חדשים שאובחנו, 232 אלף -כ-40% מקושרים לעישון. בשנת 1990 סוגי סרטן שנקשרים לעישון היו 44% מסך ההבחנות, ובשנת 2013 חלקם היחסי ירד ל-38%, דבר זה מקושר לשיעור הירידה הכללי בעישון בישראל מאז 1980 עד 2015.[47] מגמה זו שונה בקרב אוכלוסיות שונות. בעוד בקרב גברים ונשים יהודים ונשים ערביות הייתה ירידה בפרופורצית סוגי הסרטן הנקשרים לעישון מכלל אבחנות הסרטן החדשות, בקרב גברים ערבים הייתה עליה. ככל הנראה כתוצאה מכך שבקרבם לאו דווקא הייתה ירידה בשיעור העישון.[47]
בשנת 2012 פעלו בישראל 3 חברות סיגריות גדולות שחולשות על רוב השוק.[48]
- חברת פיליפ מוריס הבינלאומית היא החברה הגדולה ביותר בשוק עם נתח כספי של 56.7%. הנתח הכמותי של החברה נמוך יותר (52%) בשל תמהיל מוצרים יקר יחסית. פיליפ מוריס מחזיקה בארבעה מבין עשרת מותגי הסיגריות הנמכרים ביותר מבחינה כמותית: מרלבורו, LM, נקסט ופרלמנט. בשנת 2012 הוציא הצרכן הישראלי 4 מיליארד שקל על מותגיה של החברה.
- חברת גלוברנדס (Globrands Agencies) היא החברה השנייה בגודלה בשוק הסיגריות בישראל, ובשנת 2012 החזיקה נתח שוק של 26.2% לצד נתח שוק כמותי גבוה יותר (27%), בשל תמהיל מוצרים זול יחסית. גלוברנדס מחזיקה בשלושה מבין עשרת המותגים הנמכרים ביותר כמותית: פאל מאל, קאמל וקנט. מותגי החברה LD, קנט ולאקי סטרייק מדורגים במקומות 11–13. היא מוכרת גם את סיגריות וינסטון. בשנת 2012 הוציא הצרכן הישראלי 1.86 מיליארד שקל על מותגי החברה. בנוסף למכירות של מוצרי טבק החברה משווקת גם מזון ממתקים וחטיפים שונים של חברות שונות כמו יוניליוור (מותגי תלמה, בייגל את בייגל, קנור, ליפטון ועוד), פררו (נוטלה, קינדר וטיק-טאק) ומארס (skitteks ואורביט).
- חברת דובק היצרנית הוותיקה של סיגריות בישראל ומחזיקה נתח כספי של 16% מהשוק (ו-20% מהמכירות). מכירות החברה נמצאות בדעיכה. דובק מחזיקה אמנם בשלושה מתוך עשרת המותגים המובילים - טיים, נובלס וגולף, אך המעמד של שלושתם בקרב המעשנים נשחק והם רושמים ירידה של 10%-12% במכר הכמותי.
קיים שינוי במהלך השנים - החלשות של חברת דובק והתחזקות של פיליפ מוריס. בשנת 1999 לדוגמה חלקה של דובק בשוק הטבק בישראל היה 53%, ואילו חלקה של פיליפ מוריס היה 32%. באותה שנה נמכרו בשוק הישראלי 8 מיליארד סיגריות, ואחוז האוכלוסייה המעשנת היה 28%. דבר זה היווה ירידה של 2.8% לעומת 1998. 76% מהסיגריות היו "רגילות" לעומת 24% מהסיגריות שהיו "סיגריות קלות".[49]
חברות הטבק הגדולות מפעילות לובי פוליטי ולחץ תקשורתי מול הכנסת והממשלה בניסיון לבצע הכחשת נזקי העישון, והתנגדות לחקיקה ופעילות של הממשלה או ארגוני בריאות למניעת עישון בקר בני נוער או הגברה של גמילה מעישון.
בסקר שערכה ד"ר מינה צמח בשנת 2017, נמצא כי 70% מהציבור בישראל מודע לכך שעישון הוא הגורם המרכזי לסרטן הריאה. עם זאת יש פער גדול בין מעשנים ללא מעשנים - 72% מבין הלא-מעשנים ידעו שעישון הוא גורם הסיכון העיקרי לסרטן ריאה, ואילו בקרב המעשנים רק 54% ידעו דבר זה. כשליש מבין המעשנים חשבו כי זיהום אוויר או נטייה גנטית היא הגורם העיקרי לתחלואה בסרטן ריאה. יותר משליש מהמעשנים הסכימו עם האמירה כי כשם שתאונת דרכים הן קטלניות אבל זו לא סיבה להפסיק לנסוע, ולכן הסיכון לסרטן ריאה הוא לא סיבה להפסיק לעשן, זאת לעומת 19% מבין הלא מעשנים שהסכימו עם אמירה זו. המעשנים היו גם בעלי התנגדות גדולה יותר למניעת עישון במרחב הציבורי (מניעת עישון פסיבי) ונגד העלאת המס על מוצרי טבק.[50]
מחקר משנת 2017, של פרופ' אורלי שדה והדוקטורנטית אביגיל הורביץ מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, בדק את תפישת הסיכון של מעשנים באמצעות סקר שנערך בקרב מדגם מייצג של 963 משתתפים בגילאים 50–70. אף שמעשנים מודעים באופן כללי לנזקי העישון, הם מחזיקים בתפיסות אופטימיות מידי ומאמינים כי העישון לא ישפיע עליהם. 79% מהם חושבים שיחיו כמו או יותר מהממוצע - בעוד המחקרים מראים כי עישון מקצר את תוחלת החיים. לדוגמה -לפי מחקר שבוצע בבריטניה במשך 50 שנה וכלל כ-35 אלף רופאים מעשנים, עישון מקצר את חייו של מעשן קבוע בכ-10 שנים בממוצע. בין מחצית לשני־שלישים מהמעשנים בקביעות ימותו בטרם עת כתוצאה ממחלות שקשורה לעישון.[51]
בסקר משנת 2011 בקרב גברים חרדים, 93% מבין המשיבים המעשנים בהווה שוללים כל בעיות בריאות אצלם הנובעות מהעישון. 45% מהם ידעו על הקשר בין סרטן ריאה לבין עישון, כ-40% ידעו על הקשר למחלות לב וליתר לחץ דם. 29% ידעו על הקשר לשבץ מוחי. ביחס לסרטן המעי הגס, סרטן הלבלב, סרטן השד, סוכרת, ובעיות בבלוטת התריס ידעו פחות מ-16%.[14]
בסקר שנערך בישראל בשנת 2003, מרבית התלמידים, מעשנים ולא מעשנים, חושבים שנרגילה מזיקה לבריאות. אבל מרבית המעשנים סבורים כי עישון נרגילה עדיף על עישון סיגריות.[52] המודעות בקרב הצעירים לנזקי הבריאות שנגרמים מעישון נרגילה היא נמוכה - 47% מבני-הנוער סבורים שעישון נרגילה מזיק לבריאות פחות מעישון סיגריות. (בפועל הנזק הוא גדול יותר). רק מחצית מבני-הנוער המעשנים שנסקרו בדו"ח שר הבריאות 2002–2003 ענו בחיוב על השאלה אם הם מעוניינים להפסיק לעשן. רק כ-35%-40% מהורי התלמידים בכיתות ו'-ח' שילדיהם מעשנים נרגילה מתנגדים לכך.[53]
בשנות ה-60 של המאה ה-20, לאחר כמה עשרות שנים של מחקרים ומאבק חברתי, הכירו הרשויות במדינות מערביות בנזקים הבריאותיים של עישון. בינואר 1964 קבע הרופא הכללי בארצות הברית, Luther Terry, כי עישון קשור לסרטן ריאה.[54] מדינות כמו בריטניה, וארצות הברית החלו ניסיונות להגבלת שיווק ועישון סיגריות.[55][56]
נוכח מאמצים אלה, הגבירו חברות הטבק מאמצים שהיו קיימים עוד בשנות ה-50 לשם הכחשת נזקי העישון, בלבול הציבור, ודחייה או מסמוס של צעדי רגולציה נגדן או צעדים שנועדו למניעת עישון. למרות מחקרים רחבים ופרסומים של ארגונים רפואיים, מאמצי ההכחשה של חברות הטבק נשאו פרי במשך זמן רב, דבר שעולה ממסמכים של חברות הטבק עצמן. לדוגמה בסוף שנות ה-60 רק שליש מבין הרופאים בארצות הברית האמינו כי עישון מסוכן לבריאות.[57]
בישראל התכנסה ועדה מיוחדת של רופאים בנושא העישון. בינואר 1964, פרסמה הוועדה המלצות לנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת הפרסומות לסיגריות.[58][59] כשנתיים לאחר מכן החלה האגודה למלחמה בסרטן בפעילות הסברה על נזקי העישון.[60]
פעילות החקיקה לצמצום העישון, בעיקר בקרב קטינים, החלה בישראל בשנות ה-80. החל משנת 2003 הצטרפה ישראל ל-FCTC, אמנה בינלאומית בחסות ארגון הבריאות העולמי לצמצום והגבלת השימוש במוצרי טבק[61].
חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, תשמ"ג–1983, הוא חוק מקיף המתייחס בהרחבה לנושא העישון. על פי החוק, אין לפרסם "פרסומת בשבח העישון כשלעצמו", וכן אין לפרסם פרסומות על מוצרי טבק במגוון מדיות, ובהן רדיו, בטלוויזיה, בפרסומים עיתונאיים המיועדים בעיקרם לקטינים, בכלי תחבורה ציבוריים פנים-ארציים ועוד. החוק מאפשר פרסום במספר מדיות, למשל, בעיתונות שאינה מיועדת לקטינים או בחסות לאירועים, אולם מחייב את המפרסם לכלול אזהרת בריאות בהתאם להגדרות משרד הבריאות, ואוסר לעשות בפרסום זה שימוש בשמם או דמותם של בני אדם או בעלי חיים, כולל דמויות מצוירות או מונפשות. החוק גם מחייב את יצרני ויבואני מוצרי הטבק להגיש לשר הבריאות דוחות המפרטים את הוצאותיהם על פרסום וקידום מכירות[61]. החל משנת 2014 התווספו לחוק סעיפים נוספים האוסרים מכירה של סיגריות ומוצרי עישון לקטינים, ומגביל הצבה של מכונות אוטומטיות למכירת סיגריות[61].
בשנת 1983 נחקק גם חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, שהיה חוק יוצא דופן בעולם בשעתו, שכן ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שהגבילה את העישון עצמו. החוק בתחילתו אסר על עישון במספר מקומות דוגמת אוטובוסים ובתי קולנוע. עם השנים הורחב החוק והתייחס גם למסעדות, מטוסים, תחנות אוטובוס מקורות, רציפי רכבת, גני אירועים, מקלטים ציבוריים, אצטדיוני ספורט ועוד.[62]
בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 הועברו חוקים במדינות מערביות רבות נגד מכירת סיגריות לקטינים כחלק מחקיקה ורגולציה נגד עישון. אחת הדרכים של חברות הטבק להתמודד עם איסור זה היה הצבת מכונות אוטומטיות למכירת סיגריות. דבר זה גם שיפר את הזמינות של סיגריות עבור מעשנים מבוגרים. החל משנות ה-2000 החלו מדינות רבות להגביל מכירת של סיגריות במכונות. בישראל התיקון לחוק שאסר מכירה במכונות אושר בכנסת בשנת 2011. חברות הפצת הסיגריות במכונות עתרו לבג"ץ וכך יישום החקיקה הושהה. בעלי החברות טענו שהם צפויות ל"נזק כלכלי אדיר" עקב ההחלטה וטענו לפגיעה בחופש העיסוק[63][64] בג"ץ פסק נגד החברות התיקון נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2014, כך שכיום יש איסור מוחלט על הצבה של מכונות למכירת מוצרי טבק בישראל.[65]
בשנת 2019 נכנס לתוקף תיקון לחוקים הנוגעים לשיווק ופרסום של מוצרי טבק.[66] המחיל גם על סיגריות אלקטרוניות איסורים דומים לאלו של סיגריות הטבק, וכן אוסר על מכירת סיגריות אלקטרוניות בעלות מאפיינים מוגדרים (למשל, ריכוז ניקוטין גבוה מדי). החוק מתייחס לראשונה לפרסום באינטרנט, ואוסר לא רק פרסום במדיות דיגיטליות, אלא גם שימוש בהן לפרסומת סמויה או למתן חסות. בנוסף, החוק אוסר על חלוקה חינמית של סיגריות באירועים המוניים. החוק עדיין מתיר פרסום בעיתונות המודפסת, אולם החמיר את חובתו של המפרסם, שעתה עליו לממן גם מודעה בגודל שווה המזהירה מפני העישון. החוק נתן דגש מיוחד במטרה לנסות ולהפחית את הפופולריות של סיגריות בקרב קטינים, ולכן אסר על שיווק צעצועים וממתקים בצורת סיגריות, וקבע כי על כל חפיסות הסיגריות להיות מעוצבות כחפיסות אחידות בצבע אחיד ולא פופולרי בשם פנטון 448c.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
