סמל איראן

סמל איראן
**نشان ملی ایران**
גרסאות
	גרסה באדום – בשימוש בדגל איראן
פרטים
המחזיק בסמל	איראן
תאריך אימוץ	9 במאי 1980

סמל איראן (בתו מחשב: ☫) כולל את שמו של אללה באותיות ערביות מסוגננות. הסמל עוצב בידי חאמיד נאדימי, ואושר על ידי רוחאללה ח'ומייני ב-9 במאי 1980.

עובדות מהירות גרסאות, פרטים ...

סגירה

הסמל מציג ארבעה סהרונים ובמרכזו חרב. מעל החרב ניצב כתר.

השהאדה והסהרונים

תחילת השהאדה מופיעה במרכז הסמל בסטייליזציה ייחודית. הדגשת חלקיו השונים של הסמל יוצרת את חלקה הראשון של השהאדה - لَا إِلٰهَ إِلَّا ٱللَّٰهُ (אין אלוהים מלבד אללה), באופן הבא:

צורת הכתיבה הייחודית נועדה לייצג את ייחוד האמונה האסלאמית ואת מעמדה המרכזי בחיי הרפובליקה האסלאמית.

החרב

חרב מופיעה במרכז הסמל וחוצה את המילה "אללה". היא מסמלת כוח, עוצמה ומוכנות להגן על האמונה האסלאמית ועל ערכי המהפכה.

הסהרונים

סהרונים הם מייצגים מובהקים של דת האסלאם. ארבעה סהרונים מופיעים סביב החרב, כל אחד מהם פונה לכיוון אחר. הם מסמלים אחדות, התאחדות וניצחון. יחד עם החרב, הם יכולים לייצג את חמשת עמודי האסלאם.

הספר

צורת הסהרונים בשילוב קת החרב יוצרת צורה של ספר פתוח. הספר מסמל ידע, חינוך וקידמה. ייתכן שהוא מייצג גם את החשיבות של לימודי האסלאם והקריאה בקוראן.

משמעויות נוספות

בראש החרב מופיע כתר, המזכיר בצורתו את רעמת האריה מסמליה הקודמים של איראן.

צורת הסמל הכללית מזכירה מסגד, וניתן לראות בו ייצוג של האמונה האסלאמית והחשיבות שלה בחיי החברה האיראנית.

ערכים מורחבים – אריה ושמש

סמל של שושלת פהלווי

שושלת פהלווי, שהוקמה על ידי רזא שאה, שלטה באיראן מ-15 בדצמבר 1925 ועד 11 בפברואר 1979, אז הודח הקיסר האיראני האחרון, מוחמד רזא שאה, כתוצאה מהמהפכה האסלאמית.

השושלת החדשה שמרה על סמלי המדינה של שושלת הקאג'אר הקודמת, ששלטה באיראן מאז 1795. תחת הקג'ארים, סמל "האריה והשמש" הוכתר ב"כתר הקייאניד" של הקאג'רים, שנוצר תחת פת עלי שאה (שלט ב-1797-1834). תחת רזא שאה, "הכתר הקייאניד" של הקאג'רים הוחלף ב"כתר הפהלווי", שנוצר בשנים 1924-26 בדמותם ובדמותם של כתרי השושלת הסאסאנית (שלטון 224-651), במיוחד עבור טקס ההכתרה. של Reza Shah, שהתקיים ב-25 באפריל 1926 "כתר קיאניד" ו"כתר פהלווי" הם כעת תערוכות של מוזיאון התכשיטים הלאומי של איראן ומאוחסנים בבנק המרכזי של איראן.

בספטמבר 1941, לאחר כיבוש איראן על ידי כוחות בריטיים וסובייטיים והתפטרותו והגליתו של רזא שאה, הוכרז בנו מוחמד רזא שאה לשאהין שאה מאיראן. עם זאת, הטקס הרשמי של הכתרתו התקיים רק ב-26 באוקטובר 1967.

הסמל הקיסרי המלא של איראן

הסמל הקיסרי המלא של איראן נוצר בסוף שנות ה-40. וייצג שילוב של סמלים של שושלות איראניות היסטוריות; היא ייצגה את 2,500 שנות המדינה המתמשכת של איראן. המגן מזרחי, בן ארבעה חלקים, שבמרכזו מגן קטן (בצורת לב) עם הסמל (במקור הסמל) של שושלת פהלווי: הר דמאוואנד, שממנו זורחת השמש.

רבע ראשון: "אריה ושמש": אריה הולך בשדה תכלת, נושא שמש מוזהבת על גבו ומחזיק חרב כסף בכף רגלו הימנית.

רובע שני: בשדה הסגול - פרוהר - סוג של דיסק מכונף, המשמש כסמל העיקרי של הזורואסטריזם, המתאר את פראושי, מעין מלאך שומר בדתות האברהמיות. בתחילה היא ייצגה "שמש מכונפת" (סמל של כוח ומקור אלוהי), שאליה נוספה מאוחר יותר תמונה אנושית. בזורואסטריזם המודרני, פרווהאר מושג כמדריך של נפש האדם בנתיב חייה לאחדות עם אהורה מאזדה. פאראווהאר אומץ על ידי האכמנים (648-330 לפנה"ס) מהבבלים כסמל לאל העליון - אהורה מאזדה, כפי שמעיד עיצוב הבניינים של פרספוליס. בסמל של שושלת פהלווי, פרווהאר מסמל את התקופה האחמנית. בפינה הימנית העליונה ההרלדית של רובע זה, הפראווהאר מלווה בסמל השמש. עד 1971, שדה זה היה כסף עם חלקים שחורים, מאז 1971 הוא היה סגול עם חתיכות זהב.

רובע שלישי: בשדה ירוק גובל בזהב, "ד'ו אלפקאר" הוא החרב האגדית של הח'ליף הרביעי וגם האימאם השיעי הראשון עלי בן אבו טאליב. מסמל את הכיבוש הערבי-מוסלמי של איראן ואת ההיסטוריה האסלאמית של המדינה האיראנית (651 - עד היום). בחלק העליון, זולפיקר מלווה בכוכב זהוב מחומש.

רובע רביעי: בשדה התכלת, "סימורג" הוא חייה מיתולוגית בעלת כנף שגופה מכוסה קשקשי דגים וזנבו הוא טווס. מסמל את עידן שתי השושלות - מלכי הארסאדים הפרתיים (250 לפנה"ס - 224 לספירה) ומלכי הסאסנים הפרסיים (224-651). הופעתו של הסימורג מסמלת שליטה על שלושת היסודות - אדמה, מים ואוויר.

מחזיקי המגן של הסמל הם אריות מוזהבים עם טפרים כסופים ופיות ולשונות ארגמן, אוחזים בחרבות מזרחיות כסף עם ידיות זהב. האריות עומדים על בסיס נוי מוזהב. למגן מתווספת שרשרת מסדר הפהלבי.

על סרט המוטו התכלת מתחת למגן, המסתיים בצורת שוליים מוזהבים, יש מוטו בפרסית: "مرا داد فرمود و خود داور است" ((Mara dad farmud o Khod Davar ast - "הוא ציווה לי להיות הוגן, והוא עצמו השופט".