סייעות ברפואת שיניים

סייעות ברפואת שיניים הוא מקצוע פרא-רפואי בתחום רפואת השיניים. מקצוע זה כולל סיוע לרופא בטיפולים האינטראורליים בענפי רפואת השן השונים, כגון: כירורגיה, פרותטיקה - שיקום הפה, אנדודונטיה - טיפולי שורש, אורתודונטיה - ישור שיניים.

רופא שיניים וסייע בעת עבודתם

במקצוע זה קיימת דומיננטיות כמעט מוחלטת של נשים, ולכן כמעט ולא מוּכּרת בישראל צורת הזכר של המקצוע - "סייע".

תוכנית הלימודים כוללת בין השאר היסטולוגיה, מורפולוגיה, אנטומיה, פדודונטיה (רפואת שיניים לילדים). בעבר במסגרת הלימודים חויבה הסייעת לבצע תקופת התמחות ולעבור בחינה של משרד הבריאות. בתום תקופת ההתמחות התקבלה תעודה זמנית (לשנה) המוכרת על ידי משרד הבריאות. לאחר הוכחת שנת עבודה בתחום, קיבלו תעודה קבועה עם מספר רישיון. כיום על פי פסיקת בג"ץ משרד הבריאות אינו מנפיק תעודת הכרה במקצוע^[1]. ולכן מעסיקים רשאים להעסיק גם את מי שאין בידו תעודת הכרה ממשרד הבריאות.

תחומי אחריות של הסייעות כוללים: הכנת המרפאה, הכנת המכשירים, עיקור, עזרה לרופא במהלך הטיפול, ערבוב חומרים (הכנת החומרים הדנטליים לצורך טיפולים), תחזוקת כלים, עזרה בצילומי רנטגן של המתרפא ופיתוחם, הזמנת חומרים, ניהול מלאי (ניהול וניקיון מרפאה, מחסן וכדומה), מענה טלפוני ורשימת הודעות, ניהול שוטף, טיפול בכספים.

הסיוע ברפואת שיניים שונה מתפקיד השיננות, ומדובר בשני מקצועות נפרדים. בדרך-כלל חל איסור על מסייעים לבוא במגע ישיר עם הפה של המטופל, למעט לשם פעולות פשוטות כגון שאיבת רוק. בתפקיד השיננות, לעומת זאת, מותר לבצע פעולות רפואיות בפה של המטופל (מקצוע השיננות דורש לימודים ארוכים יותר מאשר מקצוע הסיוע). תפקיד הסיוע לרופא שיניים הוא בהכרח בצמוד אליו, ואילו שיננות יכול להתבצע בנפרד, לפני או אחרי טיפול השיניים.