Loading AI tools
רומן מאת ג'ון ויליאמס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטונר (אנגלית: Stoner) הוא רומן מאת הסופר האמריקני, ג'ון ויליאמס, שיצא לאור לראשונה בארצות הברית בשנת 1965, אך לא עורר את תשומת לבם של הקהל והביקורת. שתי הוצאות מאוחרות, משנת 2003 ו-2006 נחלו הצלחה יוצאת דופן, והספר זכה לביקורות נלהבות ואף תפס מקום מכובד ברשימות רבי המכר באמריקה. הספר יצא בעברית על ידי הוצאת ידיעות אחרונות בשנת 2011, בתרגומה של שרון פרמינגר. גם ההוצאה העברית של הספר זכתה להצלחה גדולה, והספר היה ממוקם במשך שבועות רבים ברשימות השונות של רבי-המכר. הספר מתאר את קורות חייו האישיים והמקצועיים של מרצה לספרות אפרורי ונטול כריזמה, אך מצטיין ביושר אישי ובדבקות במטרה העליונה של חייו: העיסוק האקדמי בספרות.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ון ויליאמס |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת וייקניג  |
| תאריך הוצאה | 1965 |
| מספר עמודים | 294 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת ידיעות אחרונות |
| תאריך | 2011 |
| תרגום | שרון פרמינגר |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | פרוזה |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-965-545-269-3 |
| הספרייה הלאומית | 003158909 |
  | |
ויליאם סטונר נולד בשנת 1891 לזוג איכרים קשי יום שמעבדים חווה קטנה במרכז מיזורי. לאחר סיום התיכון הוא מתקבל ללימודי החקלאות באוניברסיטת מיזורי כדי שיוכל, עם סיומם, לעזור להוריו בייעוץ ובעבודה הקשה בחווה. ככל סטודנט באוניברסיטה, נאלץ גם סטונר להשלים קורס בספרות אנגלית כחלק מלימודי רקע כלליים, אלא שוויליאם מתאהב במקצוע הספרות ומבלי לספר להוריו, הוא נוטש את לימודי החקלאות כדי להתמקד בספרות. הפרופסור שמלמד אותו, מציע לו לבחור בקריירה של מורה באוניברסיטה, וויליאם מקבל את הרעיון בברכה. להוריו הוא מספר על התפנית רק כשהם באים לטקס סיום התואר הראשון שלו, והם מקבלים את החלטתו בהכנעה.
ויליאם מתחבר אל שני סטודנטים: גורדון פינץ' ודייב מסטרס. שני החברים מתגייסים לצבא כדי לקחת חלק במלחמת העולם הראשונה, אך ויליאם מחליט שלא להצטרף אליהם, והוא נשאר באוניברסיטה במהלך המלחמה. מסטרס נהרג במלחמה ואילו פינץ' הופך מאוחר יותר לדיקן הפקולטה לאמנויות, בה נכלל גם החוג לאנגלית.
סטונר מתאהב בבחורה נאה שמשדרת קרירות וריחוק בשם אדית ונישא לה תוך זמן קצר. ליל הכלולות מסתיים בהקאתה של אדית בשירותים, ומרמז על אופייה של מערכת היחסים שמתפתחת בין בני הזוג. תוך זמן קצר מתברר שיחסה של אדית אל סטונר הוא קר, מניפולטיבי וחסר התחשבות. הם מתגוררים בחדרים נפרדים וסטונר מרבה לבלות באוניברסיטה כדי להימלט מקרבה מיותרת לאשתו. לאחר שלוש שנות נישואים מחליטה אדית שהיא רוצה ללדת, ואכן, תוך זמן קצר נולדת להם ילדה בשם גרייס. אדית מרותקת למיטתה כשנה לאחר הלידה וסטונר מטפל בתינוקת ונקשר אליה מאוד.
בד בבד, הוא מסיים את עבודת הדוקטור שלו, והופך למרצה במשרה קבועה באוניברסיטה. כשאדית קמה ממיטת חוליה היא מחליטה לקנות בית גדול למשפחה והם נכנסים לחובות מעיקים, כדי לממן את רכישת הבית ואת שיפוצו. בנוסף לכך, היא משתדלת מאוד להרחיק בין סטונר ובתו גרייס ומספר שנים לאחר המעבר לבית החדש, מפנה את חדר העבודה של סטונר לטובת תחביבה בפיסול וציור. סטונר נאלץ לבלות זמן רב יותר ויותר בחדר עבודתו אשר באוניברסיטה. אמנם הוא מרוצה מחייו המקצועיים במהלך זמן מה, אך חייו המשפחתיים לא משתפרים כלל.
אלא שגם בחייו המקצועיים חלה תפנית לרעה, לאחר שסטונר מתעקש לא לשנות את דעתו ושיפוטו על סטודנט לא כשיר, אך בעל חסות של מרצה בעל השפעה, בשם הולי לומקס, על אף שדקאן הפקולטה, גורדון פינץ, חברו של סטונר, ניסה להניא את האחרון מהשיפוט כנגד הסטודנט. סטונר מסרב להתכחש לאמת הפנימית והמקצועית שלו. מיד לאחר אירוע זה מתמנה לומקס כראש החוג לאנגלית ומשבץ את סטונר להורות את המקצועות הפחות יוקרתיים בלימודי המבוא בספרות ובשעות הפחות נוחות ביותר, וזאת לאחר שסטונר כבר העביר סמינריונים לתלמידים בתואר שני. גם על כך מוחל סטונר וממשיך להשקיע את מיטב מרצו בלימודים ובהוראה.
בשלב זה של אכזבה כללית מחייו מתאהב סטונר בקתרין, עוזרת מחקר במחלקה שלו, ומקיים איתה מערכת יחסים רומנטית ומלאת תשוקה. הסיפור מתפרסם במסדרונות האוניברסיטה, ומגיע גם לאוזניה של אדית, אך היא מגיבה באדישות. באוניברסיטה, לעומת זאת, מוצא לומקס הזדמנות להתנקם בסטונר, והוא מאיים על קתרין בחבלה בקריירה האקדמית שלה. זוג הנאהבים נאלץ להיפרד, קתרין עוזבת את העיר, והתקופה היחידה המאושרת בחייו של סטונר מגיעה לקיצה.
לאחר לכתה של קתרין חולה סטונר ולאחר התאוששותו הוא מגלה סימני הזדקנות מהירה. גרייס, בתו, נכנסת להריון בטרם סיום לימודיה, דבר שמביא להתפרצות נוספת של אדית, אך סטונר תומך בבתו. מספר ימים לאחר שנישאה גרייס לאבי ילדה, הוא מתגייס ונהרג במלחמת העולם השנייה. גרייס עוברת להתגורר עם הורי בעלה המנוח, אך מבקרת את הוריה לעיתים. באחד מביקוריה מגלה סטונר כי הפכה לאלכוהוליסטית, אולם בהשפעת האלכוהול היא גם מנהלת שיחת נפש עם אביה. בלחצו של לומקס, מנסה פינץ' לשכנע את סטונר כי יפרוש לגמלאות שנתיים לפני המועד המתוכנן, אולם סטונר ממשיך את העימות רב השנים עם לומקס ומסרב. מיד לאחר מכן, מגלה סטונר כי חלה בסרטן ונאלץ לפרוש מהאוניברסיטה.
בשכבו על ערש דווי, מהרהר סטונר לפני מותו:
בקור רוח ובהיגיון הרהר בכישלון המשתמע מן הסתם מחייו [...] הוא ביקש לעצמו את הדבקות שבנישואים ואת תשוקתם היציבה והמקשרת; גם אלה ניתנו לו, והוא לא ידע מה לעשות בהן, והן מתו. הוא ביקש לעצמו אהבה; והייתה לו אהבה, והוא ויתר עליה, הניח לה להישמט אל אנדרלמוסיית האפשרויות הבלתי ממומשות [...] הוא רצה להיות מורה, ואכן היה מורה; אבל ידע, תמיד ידע, שרוב חייו היה מורה אדיש. הוא חלם על סוג של יושר, על סוג של טוהר שלם ; ונתקל בפשרה ובמתקפת זוטות מסיחות דעת. הוא ייחל לתבונה, ומקץ שנים ארוכות מצא בורות. ומה עוד? חשב. מה עוד?
למה ציפית? שאל את עצמו"
— סטונר, עמ' 284 בתרגום שרון פרמינגר
הביוגרפיה של ג'ון ויליאמס, המספר, מזכירה את קורותיו של סטונר. ויליאמס נולד בטקסס למשפחה של חקלאים, וכשלמד בתיכון חווה סוג של הארה, כשהמורה הקריא חיבור שהוא כתב, ולפתע הבין שייעודו הוא להיות סופר.[1] חוויה כזו משותפת גם לסטונר בספר בעת שהמרצה שלו דחק בו לענות על שאלות בספרות, ולפתע הוא הבין שהוא מעדיף ללמוד ספרות על פני חקלאות. ויליאמס, כסטונר, לימד 40 שנים ספרות באוניברסיטת דנבר, ואף היה לו סכסוך עם אחד המרצים שמזכיר בהתנהגותו את לומקס, יריבו של סטונר. יש לשער, אפוא, שסיפורו של ויליאמס על סטונר מבוסס בחלקו לפחות, מחוויות שעבר הוא עצמו בחייו.
ויליאמס פותח את ספרו מסוף העלילה, כביכול:
ויליאם סטונר החל את דרכו באוניברסיטת מיזורי כסטודנט לתואר ראשון [...], קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה והתמנה למרצה באוניברסיטה הזאת, ובה לימד עד מותו ב-1956. הוא לא התקדם מעבר לדרגת מרצה בכיר, ומעטים הסטודנטים שזכרו אותו בבירור אחרי שלמדו באחד הקורסים שלו.
— סטונר, בתרגום שרון פרמינגר, עמ' 7
זוהי פתיחה לא אופיינית לספר, שמכריז מיד בראשיתו על "סתמיותו" כביכול של הגיבור הראשי, ועל סופו. יחד עם זאת, דרך הסיפור של הספר היא הסגנון הליניארי, התפתחות העלילה בקו ישיר, ולא סטייה של המספר לצדדים או לזמן עבר, כפי שנהוג בדרך כלל בסגנון המודרני. ההתחלה היבשה של הספר תואמת את סגנון הספר כולו, שמתאפיין ביובש ובדייקנות שלו. אין תיאורים דרמטיים או מלודרמטים, וכל מילה שקולה. "פשטות כמעט מתריסה", מתאר אותה אריק גלסנר, ללא כל התחכמויות, שמשדרת מעין יושר קיצוני של הגיבור ושל המספר כאחד. אין כאן כל ניסיון לפתות את הקורא, ועם כל זאת הקורא מתקשה להניח את הספר מידיו.[2] הכתיבה המינורית הזו כאילו באה ללמד אותנו שיחסי אדם בינו לבין חברו אינם בהכרח מסובכים מעיקרם, אלא פשוט חסרי פתרון.[3]
ואכן, נראה שרוב הדברים נותרו חסרי פתרון בחיי סטונר, כפי שהוא עצמו מעיד בהרהוריו לפני מותו. ויליאמס אינו מספק פתרונות, ואינו מצביע על טעויות. הוא מספר את סיפורו של סטונר, המרצה לספרות, בשלושה מעגלים של חייו: המעגל המשפחתי, המעגל המקצועי-אקדמי והמעגל הרוחני.[4] בכל המעגלים הללו ניתן לומר שסטונר לא נחל הצלחה, גם אם דבק באמת הפנימית שלו, מלבד בדבר אחד: הוא דבק בספרות, ולדעתו כל העולם הוא ספרות.
כאמור, הספר לא עורר הדים נרחבים בארצות הברית לכשיצא לראשונה. הוא נמכר סך הכל במספר זעום של 2000 עותקים, מספר שנחשב לכישלון באמריקה.[5] אך כשיצא שוב בתחילה האלף השני הוא התקבל בשבחים מרובים בכל המקומות. הסופר הבריטי ג'וליאן בארנס קרא לכתבת הביקורת שלו: הספר שחייבים לקרוא.[6] הניו יורקר (The New Yorker) כתב על הספר: "סטונר הוא יותר מרומן גדול: הוא רומן מושלם, מסוּפָּר טוב כל כך, כתוב יפה כל כך, ומרגש באופן כה עמוק, עד שהנשימה פשוט נעתקת.”[7] רומן מושלם ואמיתי ללא זיוף, הספר הטוב ביותר שקראתי השנה וכיוצא בזה מילות שבח הם רק חלק מהמחמאות שקיבל הספר באמריקה ובבריטניה.[7]
גם בישראל מיהרה הביקורת לשבח את פשטות הכתיבה והאמת המשודרת מהשורות, את ההנאה המתקבלת מקריאת הספר, ורובם חילקו ציון גבוה לספר כולו. כפי שכותב אריק גלסנר: "זהו פשוט ספר טוב מאוד".[2] הספר גם הופיע ברשימת "196 הספרים שכל בן תרבות חייב לקרוא" שהתפרסמה בעיתון "הארץ".[8] יחד עם זה חלק גדול מהמבקרים לא חדל לתהות, כיצד הפך ספר כזה "קטן" על מרצה אפור באוניברסיטה, אנטי גיבור, שאיננו מבריק או שנון, לא יוצלח ברוב הישגיו, לרב-מכר שכיכב במשך שבועות רבים ברשימות רבי המכר. המסקנה שהם מגיעים אליה היא בלתי נמנעת - זה כוחו של ספר שכתוב היטב.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
