סוסילו באמבאנג יודהויונו

סוסילו באמבאנג יודהויונו
Susilo Bambang Yudhoyono
לידה	9 בספטמבר 1949 (בן 75); Pacitan, אינדונזיה
מדינה	אינדונזיה
השכלה	פורט בנינג; Sepuluh Nopember Institute of Technology; United States Army Airborne School; בית ספר ריינג'רס; המכללה לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית; אוניברסיטת ובסטר; האוניברסיטה החקלאית של בוגור; האקדמיה הצבאית במרכז ג'אווה ;
מפלגה	Democratic Party
בן או בת זוג	Ani Yudhoyono (30 ביולי 1976–?)
	www.presidenri.go.id
	20 באוקטובר 2004 – 20 באוקטובר 2014; (10 שנים)
	→ מגוואטי סוקרנופוטרי ג'וקו וידודו ←
פרסים והוקרה
	דוקטור לשם כבוד (אוניברסיטת ובסטר, Thammasat University); ידיד כבוד של מסדר אוסטרליה (9 במרץ 2010); מסדר סיקטונה; מסדר אבן סעוד; מסדר מוגונגווה; Tatler 500 Indonesia; מסדר ברוניי; אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט; דרג'ה אוטאמה טמאסק; כוכב הרפובליקה של אינדונזיה; מסדר הכתר של מלזיה; Bintang Mahaputera; Adhi Makayasa ;
חתימה

סוסילו באמבאנג יודהויונו (באינדונזית: Susilo Bambang Yudhoyono; נולד ב-9 בספטמבר 1949) מקור כתיב שמו בשפת האי ג'אווה. הוא נשיאה השישי של אינדונזיה וגנרל בדימוס בצבא אינדונזיה. יודהויונו נבחר לתקופת כהונה שנייה בבחירות לנשיאות שנערכו ב-8 ביולי 2009. בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2004 גבר על הנשיאה היוצאת, מגוואטי סוקרנופוטרי. יודהויונו, הידוע בכינוי SBY (ראשי תיבות שמו), הושבע לנשיאות לראשונה ב-20 באוקטובר 2004, לצד סגנו יוסוף קאלה. בבחירות שנערכו בשנת 2009 זכה ביותר מ-60% מקולות המצביעים.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

סגירה

נכלל ברשימת טיים 100 לשנת 2009.^[1]

יודהויונו נולד בכפר טרמס שבמזרח האי ג'אווה, למשפחה מן המעמד הבינוני-נמוך. אביו שירת בצבא אינדונזיה. הוא התבלט בכישרונו כתלמיד והצטיין בכתיבת שירה, סיפורים קצרים ומשחק, כמו גם ספורט ומוזיקה. לאחר סיום לימודיו במכון טכנולוגי, הוא התגייס בשנת 1970 לצבא.

יודהויונו התחנך שלוש שנים באקדמיה הצבאית האינדונזית וסיים הכשרתו בשנת 1973 בהצטיינות, כראשון מבין בני מחזורו. לאחר תום הכשרתו הפך למפקד פלוגת מילואים בחטיבה המוטסת מספר 330 של צבא אינדונזיה. בנוסף לתפקידו הפיקודי הופקד יודהויונו על הוראת אנגלית וידע כללי לחיילי החטיבה. בזכות שליטתו בשפה האנגלית, נשלח בשנת 1975 להשתלמות בצבא ארצות הברית, בבית הספר לחיל רגלים בפורט בנינג.

בשנת 1976 שב יודהויונו לאינדונזיה ומונה למפקד פלוגה בחטיבה 305 שהוצבה במזרח טימור, אשר הייתה אותה עת בשליטת אינדונזיה. במהלך שירותו הצבאי הוצב יודהויונו מספר פעמים במזרח טימור, ובדומה למפקדים אחרים בצבא אינדונזיה, הואשם בביצוע פשעי מלחמה בעת שירותו במקום. יודהויונו לא הועמד לדין בגין האשמות אלה. בשנת 1977, לאחר סיום תפקידו במזרח טימור מונה יודהויונו למפקד פלוגת רגמים. עוד בשנת 1977 קודם לתפקיד קצין מבצעים של חטיבה מוטסת ובין השנים 1979–1981 שימש כמפקד גדוד. בין השנים 1981–1982 שירת בתפקיד מטה בצבא אינדונזיה.

בעת שירותו כקצין מטה נשלח פעם נוספת לפורט בנינג בארצות הברית, שם סיים קורס מתקדם כקצין רגלים, והתאמן עם הדיוויזיה המוטסת ה-82 של צבא ארצות הברית. יודהויונו אף הוכשר בבית הספר ללוחמת ג'ונגל בפנמה. בשנת 1983 שב לאינדונזיה ומונה למפקד בית הספר לחיל הרגלים של צבא אינדונזיה. עם סיום תפקידו זה נשלח להכשרה צבאית בבלגיה ובגרמניה המערבית להכשרה בלוחמה נגד טנקים. בשנת 1985 נשלח להכשרה בלוחמת קומנדו במלזיה.

בין השנים 1986–1988 שירת בפיקוד אודיאנה של צבא אינדונזיה האחראי לאזור באלי וחלק מאיי סונדה, בתפקיד מפקד חטיבה. בשנת 1989 מונה למרצה בבית הספר לפיקוד ומטה של הצבא. בעת תקופת עבודתו כמרצה צבאי, נסע להכשרה נוספת בארצות הברית במכללת צבא ארצות הברית לפיקוד ומטה, בפורט לוונוורת' בקנזס ואף השלים, בשנת 1991, לימודי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת ובסטר.

בשנת 1992 הועבר יודהויונו למחלקת המידע של צבא אינדונזיה ועבד ככותב הנאומים של גנרל אדי סודראג'אט, מפקד צבא היבשה. בשנת 1993 הפך אדי לרמטכ"ל צבא אינדונזיה ויודהויונו צורף למטהו. אדי לא החזיק זמן רב בתפקידו, ומיד עם פרישתו הועבר יודהויונו לתפקיד מפקד חטיבה. תפקידו הבא היה עוזר לענייני מבצעים של מפקד אזור ג'קרטה ולאחר תפקיד זה מונה למפקד פיקוד דיפונגורו במרכז ג'אווה. בין השנים 1995–1996 נשלח יודהויונו כמפקד כוח משקיפי או"ם במלחמת בוסניה.

לאחר שובו לאינדונזיה מונה למפקד פיקוד בצבא אינדונזיה שתחום אחריותו הוא דרום סומטרה, תפקיד בו שימש עד לשנת 1997. הוא מונה לתפקיד אחראי לעניינים מדיניים-חברתיים והשתתף במסע הבחירות של סוהארטו לתקופת כהונה שביעית. לאחר התפטרותו של סוהארטו מן הנשיאות, ב-21 במאי 1998, וכדי להפחית ממעורבות הצבא בניהולה המדיני של אינדונזיה, שונה בשנת 1999 תוארו של יודהויונו לקצין חינוך ראשי בצבא אינדונזיה. החל מאותה עת החלה עלייה באהדה ליודהויונו, בזכות רעיונותיו לשינוי הצבא, והוא נודע בכינוי "הגנרל החושב".

בשנת 1999 מונה יודהויונו לשר המכרות והאנרגיה בממשלת הנשיא עבד א-רחמן וחיד ובכך סיים יודהויונו את דרכו הצבאית בדרגת תת-אלוף, אף על פי שבשנת 2000 הוענקה לו דרגת אלוף לשם כבוד. בחודש אוגוסט 2000, לאחר שינוי תפקידים בממשלה, הפך יודהויונו לשר המתאם לענייני מדיניות וביטחון. אחד מתפקידיו היה לדאוג לאי מעורבות של הצבא בענייני מדיניות, דבר שעלה בקנה אחד עם רעיונותיו, עוד בעת שירותו הצבאי. יודהויונו אף מונה לתווך בין הנשיא וחיד לבין משפחת סוהארטו בניסיון לשכנע את המשפחה להשיב למדינה כספים שהגיעו אליה בעת שלטונה, ניסיון שלא עלה יפה. בחודש יולי 2001, בניסיון לשמור על שלטונו, דרש וחיד מיודהויונו להכריז על משטר חירום במדינה, ומשזה סירב, הוא פוטר ממשרתו בממשלת וחיד.

ב-23 ביולי 2001 הודח וחיד ממשרתו כנשיא, והוחלף בנשיאה מגוואטי סוקרנופוטרי. זמן קצר לאחר היבחרה, הציע יודהויונו את מועמדותו לתפקיד סגן הנשיאה, אולם לא נבחר לתפקיד זה. יודהויונו שב למלא את תפקידו בממשלת מגוואטי כשר המתאם לענייני מדיניות וביטחון. לאחר הפיגועים בבאלי בשנת 2002, הוא מונה לאחראי לחקירת האירועים ולמציאת המפגעים, וקנה לעצמו אהדה נרחבת בציבור האינדונזי כמי שמחויב למלחמה בטרור.

בחודש אוגוסט 2001, ביוזמת אחד מאוהדיו של יודהויונו, החלה הקמת המפלגה הדמוקרטית, במטרה לתמוך במועמדותו של יודהויונו בבחירות לנשיאות שנועדו לשנת 2004. הקמת המפלגה הוכרזה באופן רשמי ב-9 בספטמבר 2001. הכרזת המפלגה וארגונה נועדו באופן מפורש למינויו של יודהויונו לנשיאות ולקידום רעיונותיו, ואף תאריך הכרזת הקמת המפלגה נקבע ביום הולדתו של יודהויונו. על אף יוזמות אלה, יודהויונו המשיך בתפקידו כשר בממשלת מגוואטי. התפנית ביחסיו עם מגוואטי באה ב-1 במרץ 2004, עת מזכירתו הכריזה כי בששת החודשים הקודמים מודר יודהויונו ממוקדי קבלת ההחלטות בעניינים מדיניים וביטחוניים. למחרת הגיבה מגוואטי כי מעולם לא מידרה את יודהויונו, ובעלה כינה את האשמותיו של יודהויונו "ילדותיות". לאחר שמגוואטי סירבה לבקשתו של יודהויונו, הוא הכריז עוד בחודש מרץ על התפטרותו מן הממשלה ועל הגשת מועמדותו לנשיאות. מאותה עת נסקה האהדה אליו בציבור, אולם אהדה זו לא קיבלה ביטויה בבחירות לבית המחוקקים. המפלגה הדמוקרטית זכתה רק ב-7.5% מקולות המצביעים, אולם שיעור זה מקולות המצביעים העניק לה את הזכות להציע את יודהויונו כמועמד לנשיאות. יודהויונו מינה את יוסוף קאלה כמועמד לתפקיד סגנו ושלוש מפלגות אינדונזיות הצטרפו אל המפלגה הדמוקרטית בתמיכה במועמדותו.

את מצעו פרסם יודהויונו בספר בשם "חזון לשינוי", אשר הופץ בחינם בעת מסע הבחירות. בספר מנה ארבעה יסודות: שגשוג, שלום, צדק ודמוקרטיה, עליהם הבטיח לבסס את מדיניותו. הוא הציע תוכנית להגברת השגשוג הכלכלי אשר שמה לה למטרה קצב גידול שנתי בשיעור 7% לפחות, תוך דגש על יוזמות בקנה מידה קטן ובינוני. הוא אף הציע לפתור את מצוקת האשראי, לקצץ בביורוקרטיה הממשלתית, לשפר את חוקי העבודה ולהפחית את השחיתות השלטונית. בזכות כישוריו התקשורתיים הפך יודהויונו למועמד המוביל בסקרים בעת מערכת הבחירות. בסיבוב הבחירות הראשון, ב-5 ביולי 2004, הוביל יודהויונו עם 33% מקולות המצביעים. בעת סיבוב הבחירות השני, אשר נערך בין שני המועמדים המובילים, זכה יודהויונו ב-60.87% מן הקולות ונבחר לנשיאות. הוא הושבע לתפקידו ב-20 באוקטובר 2004.

ביום השבעתו לנשיאות בשנת 2004 הכריז יודהויונו כי ממשלתו החדשה תהיה ממשלת אינדונזיה המאוחדת (באינדונזית: Kabinet Indonesia Bersatu). לממשלה מונו 36 שרים והיא כללה חברים מן המפלגה הדמוקרטית, גולקר והמפלגות PPP, PBB, PKB, PAN, PKP ו-PKS. לממשלה מונו אף אנשי מקצוע, רובם בתיקים כלכליים. לממשלה מונו גם חמישה אנשי צבא לשעבר וארבע נשים. באוקטובר 2009 מונתה ממשלת אינדונזיה המאוחדת השנייה, לאחר שיודהויונו נבחר לתקופת כהונה נוספת באותה השנה.

בין השגי ממשלתו הראשונה של יודהויונו היה כריתת הסכם סחר חופשי עם יפן בשנת 2007. ממשלתו הראשונה של יודהויונו אף פתחה בשנת 2005 בתוכנית סיוע תפעולי לבתי ספר, במסגרתה ניתן סיוע כלכלי למנהלי בתי ספר לצורך תפעולו של בית הספר והפחתת שכר הלימוד. בשנת 2006 הכריז יודהויונו על תוכנית למימון ספרי לימוד לתלמידי בתי הספר. בשנת 2005 החלה אף תוכנית לביטוח בריאות לאוכלוסייה העניה.