שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
נשיונל סמיקונדקטור
חברה אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
נשיונל סמיקונדקטור (באנגלית: National Semiconductor Corporation) הייתה יצרנית אמריקאית של מוליכים למחצה, מסנטה קלרה, קליפורניה. החברה ייצרה מעגלים משולבים לניהול צריכת חשמל, דרייברים לתצוגה, מגברי שמע, ממשקי תקשורת ופתרונות המרת נתונים. השווקים המרכזיים שלה כללו מכשירים אלחוטיים, צגים ומגוון מוצרי אלקטרוניקה, לרבות יישומי רפואה, רכב, תעשייה ויישומי בדיקה ומדידה.
Remove ads
ב-23 בספטמבר 2011, בעקבות רכישתה הפכה החברה לחלק מחברת "טקסס אינסטרומנטס", כחטיבת "עמק הסיליקון" שלה[1].
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
השנים הראשונות
נשיונל סמיקונדקטור נוסדה בדנברי, קונטיקט, על ידי ד"ר ברנרד ג'יי רות'ליין ב-27 במאי 1959, כאשר הוא ושבעה עמיתים, אדוארד נ. קלארק, ג'וזף ג'יי גרובר, מילטון שניידר, רוברט ל. הופקינס, רוברט ל. קוך, ריצ'רד ר. ראו וארתור ו. סיפרט, עזבו את עבודתם בחטיבת המוליכים למחצה של תאגיד "ספרי ראנד".
בעקבות הקמת החברה החדשה הגישה ספרי ראנד" תביעה נגד "נשיונל סמיקונדקטור" בגין הפרת פטנטים. התביעה גרמה לירידת ערך מניות החברה, דבר שאפשר לפיטר ג'יי ספראג' לרכוש את השליטה והוא מונה ליו"ר כאשר היה בן 27 בלבד.
בשנת 1965 רכשה "נשיונל סמיקונדקטור" את חברת "מולקטרו" שנוסדה בשנת 1962 בסנטה קלרה, קליפורניה, על ידי ג'יי נאל ודי ספיטלהאוס, שהועסקו בעבר בחברת "פיירצ'יילד סמיקונדקטור". הרכישה גם הביאה ל"נשיונל סמיקונדקטור" שני מומחים בטכנולוגיות מוליכים למחצה ליניאריים, רוברט וידלר ודייב טלברט, שגם הם הועסקו בעבר בפיירצ'יילד. רכישת "מולקטרו" סיפקה לנשיונל סמיקונדקטור את הטכנולוגיה להיכנס לתחום המעגלים המשולבים המונוליטיים.
בשנת 1968, העבירה החברה את המטה שלה מדנברי, קונטיקט, לסנטה קלרה, קליפורניה. עם זאת, כמו חברות רבות, היא שמרה על רישומה כתאגיד בדלאוור, מסיבות משפטיות ופיננסיות.
בשנות ה-80 וה-90
בשנות ה-80 של המאה ה-20 זכתה החברה להצלחה רבה והייתה בעלת נתח שוק של 25% משוק המיקרו-מעבדים העולמי, שנייה אחרי מוטורולה סמיקונדקטור ולפני אינטל[2]. בשנת 1987 רכשה את "פיירצ'יילד סמיקונדקטור" והרחיבה את סל המוצרים שלה. באותה תקופה שולבו מוצרי החברה במגוון רחב של מוצרים כולל מדפסות, מוצרי תקשורת, ציוד משרדי, תחנות עבודה ועוד[3]. לקראת סוף העשור נפגעו עסקי החברה עקב איבוד החדשנות וייצור מוצרים שהועתקו בקלות הביאו לתחרות גוברת מתד חברות מוליכים למחצה יפניות, ואחר כך גם חברות מטאיוון ומקוריאה הדרומית. בנוסף סבלה החברה מעודף כושר ייצור[4].
ב-27 במאי 1991 הוחלף צ'ארלס אי. ספורק על ידי גיל אמיליו כמנכ"ל ונשיא. אמיליו היה אז נשיא חטיבת המוליכים למחצה של רוקוול אינטרנשיונל והיה בעל תואר דוקטור בפיזיקה מהמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה. אמיליו הועסק אף הוא בעבר בפיירצ'יילד. הוא נפטר מקווי מוצרים ונכסים שלא היה בעסקי הליבה של החברה או שלא הייתה לה מומחיות בהם, והפנה את החברה לעבר מומחיות הליבה שלה - מוליכים למחצה אנלוגיים. הוא גם עסק בהפחתת עלויות המכירה, שיפור ניצול הקיבולת, הפחתת ביזבוז והפחתת זמן הגעה לשוק (אנ') של מוצרים חדשים. מתקנים מיותרים נמכרו ואוחדו, בהם המפעל בישראל.
עם התקדמות הארגון מחדש, החברה הגדילה את ההכנסות מדי שנה. בשנת 1994 נשיונל סמיקונדקטור תחת אמיליו רשמה שיא הכנסות נטו של 2.29 מיליארד דולר. זו הייתה גם תקופה שבה חברות מוליכים למחצה בארצות הברית חזרו להוביל את השוק. אמיליו חילק את המוצרים לשתי חטיבות: Standard Products Group שכללה שבבי לוגיקה וזיכרון ברווחיות נמוכה - שהיו רגישים יותר לביקוש מחזורי; וקבוצת תקשורת ומחשוב שכללה שבבים אנלוגיים ועיבוד אותות ספרתי בעלי רווחיות גבוהה ובעלי ערך מוסף. בשנת 1996 נענה אמיליו להזמנה מחברת "אפל", שהייתה לקוחה של "נשיונל סמיקונדקטור", להצטרף לדירקטוריון שלה. בעיות ב"אפל" הניעו מאוחר יותר את הדירקטוריון להזמין את אמיליו לקחת על עצמו את תפקיד המנכ"ל, שאותו קיבל בפברואר 1996, ו"נשיונל סמיקונדקטור" הודיעה על התפטרותו מתפקידי נשיא, יו"ר ומנכ"ל החברה[5].
ב-11 במרץ 1997 הודיעה החברה על מכירת פעילות "פיירצ'יילד" תמורת 550 מיליון דולר. "פיירצ'יילד" ייצרה מה שהיה בעיקר חלק Standard Products Group ברווחיות נמוכה. ב-17 בנובמבר 1997 הודיעו "נשיונל סמיקונדקטור" ו"סייריקס" (Cyrix) על מיזוג החברות. "סייריקס" התמחתה בפיתוח וייצור מעבדים המתחרים במעבדים של "אינטל"[6], בהם התחרתה בעיקר עם מחיר נמוך יותר[7]. הרכישה של Cyrix הפכה את "נשיונל סמיקונדקטור" ממשתפת פעולה למתחרה של אינטל. לאחר שנתיים Cyrix נמכרה לחברת VIA Technologies מטאיוון[8].
במאה ה-21
בתחילת המאה ה-21 התמקדה החברה בפיתוח וייצור מוצרי מערכת על שבב ייעודיים, בהם שבבים להתקני גישה לאינטרנט, לממירים דיגיטליים ולמסופי רשת[9]. בין השאר הייתה ספקית של חברת המחשבים הגדולה בעולם באותה עת - "קומפאק"[10], ושל "Acer"[11]. בתקופת בועת הדוט-קום הציגה החברה רווחים גבוהים[12], אך עם התפצצות הבועה חוותה ירידה מהירה במכירות[13]. בפברואר 2003 הודיעה על פיטורי 500 עובדים ומכירת חטיבת כלי המידע[14].
באפריל 2011 הודיעה טקסס אינסטרומנטס שהיא רוכשת את נשיונל סמיקונדקטור תמורת 6.5 מיליארד דולר. באותה עת העסיקה החברה 5,000 עובדים[15].
Remove ads
נשיונל סמיקונדקטור ישראל
סכם
פרספקטיבה
הקמת מרכז הפיתוח ומפעל הייצור
בשנת 1978 הקימה החברה מרכז מחקר ופיתוח בהרצליה פיתוח בראשות צבי סוחה, מהנדס אלקטרוניקה ומחשבים בוגר אוניברסיטת קליפורניה[16]. עובד נוסף שגויס באותה עת במטה החברה בסנטה קלרה היה גיורא ירון, שקידם הרעיון להקים גם מפעל ייצור בישראל ויחד עם קבוצת מהנדסים ישראלים גיבש תוכנית מפורטת, אך ביוני 1981, בעקבות האטה כלכלית בארצות הברית הקפיאה החברה את התוכנית להקמת המפעל. לאחר פנייה לנשיא החברה צ'ארלי ספורק, במרץ 1983 התקבל אישור לתוכנית. בינתיים פרש צבי סוחה מניהול המעבדה בישראל וב-1982 מונה גיורא ירון גם למנהל מרכז הפיתוח בהרצליה[17]. שטח מתאים להקמת המפעל אותר בעיירת הפיתוח מגדל העמק. שם קיבלה החברה הטבות מס וקרקע בהנחה[18]. פייר למונד, מנכ"ל נשיונל סמיקונדקטור באותה תקופה, שהיה מהנדס צרפתי, סיפר בראיון כי להחליט להקים את המפעל במגדל העמק גם כיוון שהתיידד עם שאול עמור, ראש העירייה שהיה דובר צרפתית[19].
לאחר שלוש שנות הקמה נחנך המפעל בספטמבר 1986[20]. בשלב הראשון השקעו כ-50 מיליון דולר בהקמת המפעל[21], בהמשך הוקמו חדרים נקיים נוספים[22], ובסך הכל כ-120 מיליון דולר עד שנת 1990[23].
מכירת המפעל והקמת טאואר סמיקונדקטור
המפעל החל לייצר בשנת 1987 והעסיק כ-300 עובדים[24]. בין מוצריו היו שבבים שפתחו בישראל[25], בהם סדרת המעבדים NS32000 (אנ'), שהייתה הראשונה בעולם שתוכננה מראש כמעבד של 32 סיביות[26][27]. על פיתוח זה זכתה החברה בפרס רוטשילד[2].
החל מסוף שנות ה-80 נקלעה חברת האם בארצות הברית לקשיים והחלה בפיטורים, שתחילה לא פגעו בפעילות בישראל[23]. בשנת 1990 החלה בצמצומים גם בישראל ופיטרה עשרות עובדים[4]. וגם מפעל הייצור היה בסכנת סגירה[23]. גיורא ירון החל לחפש שותפים אסטרטגיים שירכשו את המפעל. בין השאר גייס את ג'ק טראמל מייסד חברת המחשבים "קומודור", את משפחת פדרמן וחברת אל-אופ[28] ואת ממשלת ישראל[29]. מנכ"ל חדש שמונה לחברת האם בארצות הברית, גיל אמיליו, טען שהוא פועל בניגוד עניינים, ובמרץ 1992 התבקש להתפטר מתפקידו[23][30]. השליטה במפעל נמכרה לבסוף לחברת DSSI (Data Systems & Software), חברת החזקות אמריקאית בתחום הטכנולוגיה שהוקמה על ידי איש העסקים ג'ורג' מורגנשטרן ועיקר פעילותה היה בישראל[31] והוא החל לפעול בשם טאואר סמיקונדקטור[32].
המפעל המשיך לייצר עבור "נשיונל סמיקונדקטור" והיא הייתה הלקוחה הגדולה ביותר שלו במשך שנים רבות[33], והיא גם החזיקה בו מניות מיעוט, אותן מכרה בהדרגה במשך השנים[34]. בהמשך רכשה "החברה לישראל" את השליטה בו מ-DSSI[35].
המשך פעילות מרכז הפיתוח עד סגירתו
מרכז הפיתוח בהרצליה המשיך לפעול ועסק בפיתוח מעבדים ומוצרי מערכת על שבב עבור יישומי תקשורת, רשתות נתונים ואבטחת מידע[36][37]. בשנת 2000 עבדו במרכז הפיתוח 200 עובדים והחברה פתחה גם משרד מכירות בישראל, שעסק במכירה למפיצים בישראל ומכירה ללקוחות OEM שכללו בין השאר בישראל את מוטורולה ישראל, טלרד, ECI Telecom ותדיראן[38]. באותה שנה קיבל המרכז גם את האחריות לפיתוח ותמיכה בתחום הממירים הדיגיטליים[39]. לאחר התפוצצות בועת הדוט-קום צומצמה הפעילות ופוטרו עובדים[40].
במרץ 2005 הודיעה "נשיונל סמיקונדקטור" כי היא מוכרת את מרכז הפיתוח בישראל לחברת השבבים הטייוואנית "וינבונד" (Winbond Electornics), תמורת כ-65 מיליון דולר במזומן. באותה עת הועסקו בו 150 עובדים[41].
Remove ads
קישורים חיצוניים
- אורי גנוסר, נשיונל סמיקונדקטור ייסגר אם הממשלה לא תתערב, מעריב, 30 במרץ 1992
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads