נסים יהודה דנון
הראשון לציון והחכם באשי האחרון בתקופה העות'מאנית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הראשון לציון והחכם באשי האחרון בתקופה העות'מאנית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב נסים יהודה דנון (תרל"ד 1874 - ט"ו בשבט תר"ץ 1930) היה הראשון לציון והחכם באשי האחרון בתקופה העות'מאנית.
נולד בירושלים לאסתר ולרב מנחם דנון. התחנך בישיבת "תפארת ירושלים". בן 19 הוסמך להוראה, נסע לפריז ולמד בבית המדרש המרכזי לרבנים. לאחר תקופה הפסיק את לימודיו בשל חוסר יכולת מימון וחזר לירושלים, לאחר שרכש ידיעה מספקת לדבר, לכתוב ולנאום בצרפתית. נישא לזינביל בת יעקב ספורטה.
בתמוז תרס"ז (1907) נתמנה לרב ראשי בקהילת ביירות. בתפקיד זו כיהן עד לחודש סיוון ה'תר"ע (1910).[1].
בחורף תר"ע (1910) הוזמן הרב דנון ליישב את הסכסוכים בין הפלגים השונים בצפת. לאחר ביקורו קיימו ראשי היישוב עם נציגי המושבות אספה, בה נכחו 115 בעלי נתינות עותמאנית, וברוב מכריע הוחלט למנות את הרב דנון לחכם באשי גם בצפת.[2] אולם למעשה לא הגיע הרב דאנון לצפת, ולאחר הדחתו ממשרת החכם באשי בבירות הוא התמנה לרב ראשי ברודוס לזמן קצר. בזמן כיבוש האי על ידי צבאות איטליה הוא מילא תפקיד מדיני, אך בשל היותו נתין ממלכת טורקיה, נאלץ לעזוב את משרתו ולשוב לארץ ישראל.
בכסלו תרע"א (1910) נבחר מטעם האספה הכללית, ובשמה הטורקי: "מיג'ליש עומומי", לרב ראשי וראב"ד באיזמיר. במשרה זו כיהן עד חודש אלול תרע"ה (1915).
בחשון תרע"ז (1916) בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה התמנה הרב דנון לחכם באשי והראשון לציון בירושלים. וישב על כיסא הרבנות בה עד סוף שנת תרע"ח (1918).
לאחר כניסת הצבא הבריטי, רבני העיר בחרו בו לרב ראשי והראשון לציון. אז התפטר ממשרתו מרצונו, ולא השתתף בבחירות. נסע לחוץ לארץ בשליחות מוסדות צדקה וחסד וכוללות המערבים בירושלים.
השאיר כתב יד המכיל שו"ת והערות על הרי"ף. עסק בחיבור ספר המפיץ אור על קורותיו במשך זמן שירותו בתור רב וחכם באשי בירושלים וערים אחרות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
