נומקס
תרכובת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נומקס (אנגלית: Nomex) הוא שם מסחרי של פולימר מסוג מטה-ארמיד אשר פותח בתחילת שנות השישים של המאה ה-20 על ידי חברת דופונט. המוצר שווק לראשונה בשנת 1967.[1]
מאפיינים
פולימר זה קשור לניילון אבל בעל מאפיינים ארומטים ולכן חומר זה מאופיין בעמידות בטמפרטורות גבוהות. פולימר זה הוא האיזומר מטא, לעומת קבלר שהוא הפארא-ארמיד. מאמץ המתיחה המרבי הוא 340MPa.[2] לחומר עמידות מצוינת לחום, חומרים כימיים שונים וקרינה. החומר מסוגל לעמוד בטמפרטורות של עד 370 מעלות צלזיוס.[3]
ייצור
נומקס מיוצר בתגובת דחיסה מהמונומרים חומצה איזופתלית וm-Phenylenediamine (אנ'). החומר משווק בצורת חוט המאפשר תפירה חופשית וכיריעות מהן ניתן לחתוך חלקים.
וילפרד סוויני (2011-1926), כימאי DuPont שתגליותיו הובילו לפיתוח הנומקס, זכה במדליית אנטואן לבואזיה מטעם החברה בשנת 2002, בעיקר בגין עבודתו.[4]
שימושים
חילות שריון רבים בעולם משתמשים בסרבלים וכפפות העשויים נומקס. בחיל השריון הישראלי נעשה בעבר שימוש במכנסי וחולצות נומקס, וכיום משתמשים בסרבלים העשויים נומקס. גם לוחמי צוות אוויר בחיל האוויר הישראלי לובשים סרבלי טיסה עשויים נומקס וכפפות נומקס. בנוסף, הנומקס משמש לייצור ביגוד ממוגן למכבי אש.
נהגי מרוץ מכוניות לובשים חליפת מרוץ (אנ') עשויה נומקס וחומרים אחרים דוחי שריפה כולל כפפות, גרביים, בלקלאווה וקסדה עמידים לאש.
חליפת חלל מכילה נומקס כאחת משכבותיה הרבות בשל עמידותו לאש ולתנאי החלל הקיצוניים בהם ריק ושינוי טמפרטורה גבוהים. בהתאם לכך, הבד משמש גם לכיסוי חלקים מהותיים בחלליות, גשושיות ורוברים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.