Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נדידת מחשבות היא מצב שבו תודעתו של אדם מתנתקת מהגירויים החיצוניים של הסביבה הפיזית ומהפעילות בה הוא עוסק ברגע נתון, ובמקומם עוברת לעסוק במחשבות ובדימויים פנימיים, שאינם רלוונטיים למצבו הנוכחי[1][2]. נדידת מחשבות משקפת את היכולת לעסוק בתכנים מנטליים שאינם רלוונטיים לדרישות הסביבה החיצונית המיידית[3].
יכולת זו ליצור ולשמר חוט מחשבה פנימי ללא תלות במציאות החיצונית משחררת את האדם מהמגבלה של תגובה לאירועים סביבתיים בלבד[4], ועל כן יש בה אלמנט של חופש. מאידך, נדידת מחשבות עשויה להיות מזיקה כאשר תוכן המחשבות הופך לשלילי, אובססיבי או פולשני, מה שמוביל לפגיעה בריכוז, בשלוות הנפש וביכולת להשלים משימות, ממש כמו גירויים מסיחים מהסביבה החיצונית[2]. נדידת מחשבות עשויה לשמש גם כמנגנון הגנה[1].
נדידת מחשבות מאפשרת לתודעה לבחון יעדים אישיים ארוכי טווח, מעבר להיבטים המיידיים של הרגע הנוכחי[5]. בנוסף, נדידת מחשבות יכולה גם לתרום ליצירתיות בפתרון בעיות, על ידי הגברת התועלת היצירתית של מרווחי האינקובציה[3].
אף על פי שנדידת מחשבות היא תופעה שכיחה במיוחד[3][6], המודעות להתרחשותה בזמן אמת נוטה להיות נמוכה[3]. למשל, החוויה שבה אדם קורא ספר ופתאום שם לב שמחשבותיו נדדו, מוכרת להרבה אנשים. במקרים אלו, לאחר פרק זמן קצר יחסית (שניות או דקות בודדות), רוב הקוראים שמים לב לנדידת מחשבתם ומחזירים את הקשב שלהם לדפי הספר[7]. המודעות החלקית לנדידת המחשבות יחד עם יתרונותיה וחסרונותיה של תופעה זו, מוסברת על ידי התחרות של חוטי מחשבה פנימיים וחיצוניים על מרחב העבודה המוגבל של המודעות. משך זמן נדידת המחשבות משתנה - הנדידה תימשך ליותר זמן בהיעדר אירועים חיצוניים משמעותיים, אך תיקטע אם תופיע משימה הדורשת חזרה לתפקוד או גירוי חיצוני משמעותי.
חוויית נדידת המחשבות מדגישה את קיומם של שינויים רגעיים במוקד הקשב, אשר נע לסירוגין בין מחשבות הקשורות למשימה לבין מחשבות שאינן קשורות למשימה[7]. הצורך הקוגניטיבי לעבור בין שני סוגי המחשבות נובע מהתחרות על הקיבולת המוגבלת של זיכרון העבודה והחשיבה המודעת.
זיכרון העבודה מאפשר לאדם להחזיק מידע במודעות ולהשתמש בו כדי להנחות את אופן הפעולה שלו[8]. ניתן להתייחס לזיכרון העבודה כאל תהליך מנטלי פעיל, שבו גירויים או ייצוגים פנימיים מאוחסנים בצורה מקוונת נגישה וזמינה “on-line”, כדי למנוע דעיכה זמנית או פלישה של מסיחים או גירויים מתחרים הנמצאים מחוץ למוקד הקשב הנוכחי[9]. עם זאת, לזיכרון העבודה יש קיבולת מוגבלת והוא יכול להכיל רק כמות קטנה של מידע ברגע נתון[10]. אצל מרבית בני האדם זיכרון העבודה יכול להכיל כשבע יחידות מידע, כאשר הקשב הוא אחד הגורמים המשפיעים בצורה משמעותית על קיבולת זו[11]. למעשה, זהו צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית. בעקבות זאת, חוטי מחשבה המונחים על ידי גורמים פנימיים וחיצוניים מתחרים ללא הרף על מקומם במרחב העבודה הגלובלי, אשר מייצג את החשיבה המודעת המתרחשת באמצעות זיכרון העבודה[4]. זו הסיבה לכך שנדידת מחשבות עלולה לפגוע בביצוע של משימה, באופן דומה לזה של גירויים מסיחים מהסביבה החיצונית[2].
עם זאת, להקצאת משאבים קוגניטיביים עבור יצירה ועיבוד של תכנים פנימיים יש גם יתרונות. למשל, בתנאים המתאימים, למרות היתרונות של המודעות למתרחש כאן ועכשיו, יש לא מעט יתרונות גם ליכולת להרפות מההווה כדי לתת את הדעת על קידום מטרות ויעדים אישיים[5]. למעשה, אחת היכולות המנטליות הבסיסיות של המוח האנושי, היא יצירה של תכנים קוגניטיביים עצמאיים שאינם קשורים למתרחש בסביבה הנוכחית[5]. בהתאם לכך, לעיתים קרובות התודעה האנושית מזניחה את ההתייחסות לקלט החושי המיידי אשר מתקבל מהסביבה, עבור הקצאת משאבים קוגניטיביים למחשבות פנימיות[4]. מבחינה זו נדידת מחשבות משקפת את ההפעלה המחזורית של היכולת לנתק את המודעות מהמתרחש בסביבה ולהסב את תשומת הלב מתהליכי התפיסה (המכונה perceptual decoupling), לצד היכולת להתמקד בתכנים מנטליים פנימיים בצורה מטא-קוגניטיבית[3]. בהתאם לכך, נמצא שהפניית תשומת ליבו של האדם למטרותיו האישיות, מעלה את הנטייה לנדידת מחשבות המכוונת לאירועים עתידיים[2].
תהליכי העיבוד מלמטה-למעלה ומלמעלה-למטה, מאפשרים לאדם להשקיע את משאבי הקשב שלו בצורה המיטבית עבור הנסיבות הנוכחיות, מתוך הישענות על ניסיון העבר[12]. בהתאם לכך, ככל שזיכרון העבודה והתפקודים הניהוליים גבוהים יותר, כך תדירות המחשבות הנודדות מווסתת באופן התואם יותר את דרישות המטלה[1]. באופן כללי, קיבולת גדולה יותר של זיכרון העבודה, מנבאת עלייה במחשבות נודדות עבור מצבים המצריכים השקעה נמוכה של משאבים קוגניטיביים וירידה במחשבות נודדות עבור מצבים המצריכים השקעה גבוהה של משאבים קוגניטיביים[1].
גורם נוסף שיכול להשפיע על הקצאת קשב למחשבות נודדות הוא רמת הקושי של המטלה בה עוסק האדם באותו הרגע. מבחינה זו הופעתן של מחשבות נודדות במהלך ביצוע משימה מתמשכת לא בהכרח מצביע על ירידה במשאבי הקשב בעקבות התדלדלות המשאבים הקוגניטיביים הנחוצים לשמירה על ריכוז לאורך זמן. במקום זאת, הסבר אפשרי נוסף לעלייה ברמת המחשבות הנודדות במהלך ביצוע משימה מתמשכת, הוא עליה ברמת האוטומטיות שמתרחשת במהלך תהליכי למידה ומאפשרת שימוש מופחת במשאבי קשב ללא פגיעה ברמת הביצוע[6]. כלומר, במקרים שבהם היכולת של האדם עולה ככל שהוא מתמיד בעיסוק בפעולה מסוימת, כך יתפנו משאבים קוגניטיביים עבור נדידת מחשבות במהלך העיסוק באותה הפעולה. על כן, לעיתים קרובות העיסוק בפעולות משעממות, שגרתיות או חזרתיות, יוביל לנדידת מחשבות אל עבר זיכרונות, תוכניות עתידיות, דאגות אישיות ותכנים נוספים שאינם משקפים את הגירויים בסביבה הנוכחית של האדם[2].
לעיתים קרובות אנשים מתקשים לשים לב לתכנים של החשיבה המודעת שלהם[13]. משום שהמודעות לתכנים הפנימיים של האדם נוטה להיות תנודתית, היכולת של אנשים לשים לב לכך שמחשבותיהם נודדות ברגע מסוים, משתנה לסירוגין[3]. כלומר, המודעות להתרחשותן של מחשבות נודדות בזמן אמת היא חלקית בלבד. זו הסיבה לכך שלעיתים קרובות אנשים מופתעים לגלות שמחשבותיהם נדדו[3].
פיתול החגורה הקדמי העליון מופעל בשעת נדידת מחשבות[3]. אזור זה מקושר לקליפת המוח הקדם-מצחית[14], הוא אחראי על הפן הקוגניטיבי של תהליכי עיבוד המידע במוח[15] ועל תהליכי קשב[14].
המערכות העצביות המפותחות של קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית משרתות את זיכרון העבודה, על ידי ייצוג מידע בהיעדר גירוי חושי[16].
ניתן לראות שינוי בדפוסים של גלי המוח בשעת נדידת מחשבות בהשוואה למשימה של התמקדות בנשימות, כמו למשל: עלייה בתדירות גלי הטתא והדלתא לצד ירידה בגלי האלפה והבתא[7]. שינויים אלו יכולים לשקף ירידה ברמת העוררות והערנות[7].
על פי רוב, הרעש נתפס כמזיק לתפקוד הקוגניטיבי[17]. עם זאת, התופעה של תהודה אקראית, שבה חל שיפור אותות בעקבות רעש על יד הגדלת היחס בין האות לרעש, נמצאת גם במערכת העצבים[18]. לכן כמות מסוימת של רעש יכולה דווקא להיטיב עם התפקוד הקוגניטיבי[17]. זאת משום שלאפנון עצבי של יחס אות לרעש בתהליך עיבוד המידע יש השלכות על הקיבולת והתנודתיות של העיבוד[19]. היחס בין התפקוד הקוגניטיבי לרמת הרעש במערכת העצבים הוא בצורת U הפוכה, כך שהביצוע המיטבי מתרחש ברמות רעש מתונות והוא נפגע ברמות רעש גבוהות או נמוכות מידי[18]. כתוצאה מכך מחסור או עודף של אפנון עצבי פוגע ביכולת עיבוד המידע העצבי[19]. סטייה מרמת האפנון העצבי המיטבית מובילה לירידה במובחנות של ייצוגים עצביים ופגיעה ביעילותן של התנהגויות תפקודיות[19].
השיא של עקומת התהודה האקראית של מערכת העצבים תלוי ברמת המוליך העצבי דופמין[17], אשר משפיע על יחס האות-רעש של תהליכי עיבוד מידע עצביים[19][20][17] וכתוצאה מכך גם על יעילות עיבוד האותות של מערכת העצבים[21]. בעקבות זאת הדופמין משפיע על רמת התנודתיות והקיבולת של המערכת הנוירו-קוגניטיבית[19].
לנדידת מחשבות יש יחסים מורכבים עם שליטה קוגניטיבית. מורכבות זו כנראה נובעת מקיומם של סוגים שונים של נדידת מחשבות הפועלים בדרכים שונות[22][5]. בהתאם לכך, לנדידת מחשבות רצונית וספונטנית יש מאפיינים שונים, המקושרים להיבטים מבניים ותפקודיים שונים[22][6].
ברוב המקרים, נדידת המחשבות מכוונת לקראת העתיד לבוא[2]. בהתאם לכך, יצירה עצמית של מחשבות ותכנים מנטליים, מקושרת לתהליכים של ניהול עצמי והגשמת מטרות ארוכות טווח[5]. למשל, בתנאים שבהם לא נדרשת השקעה מרובה של משאבים קוגניטיביים, נדידת מחשבות יכולה לסייע לאדם לעמוד בפני פיתויים ולדחות סיפוקים מיידיים לטובת תגמולים גדולים יותר בהמשך הדרך[5]. כלומר, נדידת המחשבות יכולה לצמצם את הנטייה להפחתת ערך מושהה.
נדידת מחשבות רצונית מקושרת לאזורים בתוך רשת ברירת המחדל ולרשתות פרונטו-פריאטליות (fronto-parietal networks), כך שהתכוונות (Intentionality) של במהלך מצב של נדידת מחשבות, מקושרת לאינטגרציה טובה בין רשת ברירת המחדל לרשתות פרונטו-פריאטליות[22]. דפוס זה נמצא בעיקר באזורים של קליפת המוח הקדם-מצחית[22].
נדידת מחשבות ספונטנית, נגרמת לרוב בעקבות בעיות בשליטה ובוויסות הקוגניטיביים[22].
נדידת מחשבות ספונטנית מיוחסת לפגיעה בתפקוד של אזורים פריאטליים וטמפורליים[22]. דיווחים על נדידת מחשבות ספונטנית נמצאו קשורים לירידה בעובי של הקורטקס באזורים הפריאטליים וההטנפורליים האחוריים (posterior temporal) של ההמיספרה השמאלית האחראיים על השליטה בקשב ובקוגניציה, לצד קישוריות מוגברת בין ה-intraparietal sulcus (אנ') לבין אזורים המדכאים את הפעילות הלימבית ואת הפעילות של רשת ברירת המחדל בחלקו הגחוני/קדמי (ונטרלי) של הפיתול המצחי התחתון[22].
ערך מורחב – הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביותהפרעת קשב היא הפרעה נוירו-התפתחותית[23] שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות[24][25]. אחד המאפיינים של הפרעת קשב הוא נטייה מוגברת להסחת דעת[26]. בהתאם לכך, הפרעת קשב מקושרת לנדידה ספונטנית ואינטנסיבית של המחשבות[1].
נדידת מחשבות בקרב אנשים עם הפרעת קשב משקפת פעילות קוגניטיבית מתמדת, המאופיינת בחוסר יציבות של הנושא, יחד עם חוסר עקביות או המשכיות של התכנים[1][27]. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בקושי לעקוב אחרי שיחה, קריאה או צפייה בסרט. כמו גם בקושי בשמירה על רצף מחשבות קוהרנטי לצורך פתרון בעיות, קשיי הרדמות עקב אי שקט מנטלי ותחושת מותשות מהמאמץ הנדרש למיקוד הקשב במשימות יום יומיות[1].
דפוס זה של נדידת מחשבות הנצפה בקרב אנשים עם הפרעת קשב, נגרם ככל הנראה מפגיעה ביכולת הוויסות של רשת ברירת המחדל ואינטראקציה לקויה בינה ולבין רשתות התפקודים הניהוליים[1][27]. זאת משום שרשת ברירת המחדל של אנשים עם הפרעת קשב לא נכבית במהלך העיסוק במטלות קוגניטיביות[28]. למעשה, נמצאה עוררות-יתר (Hyperactivation) של רשת ברירת המחדל אצל אנשים עם הפרעת קשב[27]. בהתאם לכך, נראה שהשונות הרבה בזמן התגובה האופיינית לאנשים עם הפרעת קשב, משויכת לליקוי ביכולת הדיכוי של רשת ברירת המחדל במצבים תובעניים מבחינה קוגניטיבית[29].
ערך מורחב – חלום בהקיץחלימה בהקיץ היא ניתוק של האדם לזמן קצר מסביבתו המיידית, שבמהלכו הקשר של האדם עם המציאות מטושטש ומוחלף באופן חלקי על ידי פנטזיה חזותית או דמיון הנחווים בזמן העירות. פנטזיה זו כוללת לרוב תחושות אושר, מחשבות נעימות, תקוות או שאיפות, שהאדם מדמיין שהן עומדות להתרחש. בשעת חלימה בהקיץ אירועים תפיסתיים אינם רלוונטיים לחוט המחשבה שבו עוסקת מודעות האדם באותו הרגע[4].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
