משה שרוני

משה שרוני
לידה	1929; בוחוש, ממלכת רומניה
פטירה	20 בספטמבר 2020 (בגיל 91 בערך)
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1948
מקום קבורה	בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר)
השכלה	אוניברסיטת חיפה
מפלגה	גיל - גמלאי ישראל לכנסת
סיעה	גיל, צדק לזקן
	17 באפריל 2006 – 24 בפברואר 2009; (שנתיים)
כנסות	17
	יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; יו"ר סיעת גיל; יו"ר סיעת צדק לזקן;
	יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; יו"ר סיעת גיל; יו"ר סיעת צדק לזקן;

משה שרוני (1929 – 20 בספטמבר 2020) היה חבר הכנסת בכנסת ה-17. מטעם סיעת "גיל" ויושב ראש השדולה למען חיפה.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

שרוני נולד בשנת 1929 בבוחוש שברומניה, ועלה לישראל בשנת 1948. מיד עם הגיעו ארצה התגייס לצה"ל ושרת במגוון תפקידים, בהם ראש הלשכה של חיים לסקוב ומאיר זורע. שרוני השתחרר ב-1964 בדרגת רס"ן^[1]. עבד במשך שנים רבות בעיריית חיפה, ובשנות ה-60 אף היה יו"ר ארגון עובדיה. שרוני בוגר לימודי משאבי-אנוש (1978) ומנהל מוניציפלי (1987) באוניברסיטת חיפה.

בבחירות לכנסת ה-14 היה מועמד לכנסת ברשימת הגמלאים בראשות נאוה ארד, אך רשימה זו לא עברה את אחוז החסימה.

בבחירות לכנסת ה-17 הוצב במקום השלישי ברשימת הגמלאים המחודשת (גיל - גמלאי ישראל לכנסת) בראשותו של רפי איתן. לאחר הבחירות ועם כניסת המפלגה לקואליציה התמודד על תפקיד שר הבריאות שהיה תפקיד השר השני שהמפלגה קיבלה, אולם הפסיד את התפקיד על חודו של קול בהצבעה במזכירות המפלגה לחבר מפלגתו יעקב בן יזרי. התפרסם בשורה של התבטאויות החורגות מהקונצנזוס, למשל בעניין משפט קצב^[2].

באוקטובר 2008 הודיעה המשטרה כי נמצאה תשתית ראייתית נגדו בחשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים^[3], והמליצה להעמידו לדין, אך ב-2009 החליטה פרקליטות המדינה לסגור את התיק^[4]. היה יושב ראש השדולה למען חיפה והגליל. היה נשוי ואב לשני ילדים, התגורר בחיפה ונפטר ב-20 בספטמבר 2020^[5].

פרישתו ממפלגת גיל

בכנסת ה-17 כיהן כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה עד ל-29 באוקטובר 2007, אז הודח מתפקידו כהצעת חברי סיעתו. עד 15 באוקטובר 2007 שימש שרוני יו"ר סיעת גיל, אך הודח מתפקידו בשל מחלוקת עם יו"ר המפלגה, רפי איתן, בנוגע להצעת חוק שהגיש העוסקת בהגדלת קצבאות זקנה^[6]. ב-29 באוקטובר העביר שרוני את החוק בוועדת העבודה והרווחה לקראת קריאה שנייה ושלישית. באותה שעה, הודח מתפקיד יו"ר הוועדה לאחר דיון שנערך בוועדת הכנסת. במקומו מונה חבר הכנסת יצחק גלנטי. בתגובה להדחה אמר שרוני: "אני מבקש סליחה מכל הציבור הגמלאים שהצביע עבור מפלגתי בבחירות".ב-28 באפריל 2008 הגיש שרוני לוועדת הכנסת יחד עם חבריו לסיעה, אלחנן גלזר ושרה מרום שלו בקשה להתפלג מהסיעה ולהקים סיעה עצמאית בשם "צדק לגמלאים". זאת בעקבות הדחת שרוני מספר חודשים קודם לכן מראשות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ומראשות הסיעה. בנימוקי הפרישה אמר שרוני:

ביקשתי לפני כמה ימים לכנס את הסיעה כדי לבדוק אם ראש הממשלה מקבל את הדרישות שלנו. יו"ר הסיעה הודיע לי שיו"ר המפלגה אמר לו לא לכנס את הסיעה. אז התכנסו היום - אני, שרה וגלזר והחלטנו להתפלג. אם רפי איתן חושב שהוא הכל יכול, אז שיישאר לבד."

מספר שעות לאחר הגשת הבקשה, חזר בו גלזר, וזאת לאחר שהוצע לו תפקיד סגן השר לענייני גמלאים^[7]. ב-3 במאי שינו גלזר ומרום-שלו את החלטתם, ויום לאחר מכן כינסו השלושה מסיבת עיתונאים משותפת עם גאידמק ובה הודיעו על הקמת סיעה חדשה בכנסת בשם "צדק לגמלאים"^[8]. ב-19 במאי, עם תום פגרת החורף של הכנסת, התקיים דיון בוועדת הכנסת בסופו אמורה הייתה להתקיים הצבעה על אישור התפלגות הסיעה. במהלך הדיון הושמעה ביקורת מצד חברי כנסת רבים וכן מצד היועצת המשפטית לכנסת, נורית אלשטיין, באשר לחוקיות ההסכם בין הפורשים לגאידמק. בתום הדיון החליט שרוני למשוך את בקשתו לאישור ההתפלגות, ולהעמידה להצבעה במועד אחר לאחר תיקון סעיפי ההסכם, לאחר שהסתמן רוב בקרב חברי הוועדה נגד אישור ההתפלגות^[9]. לאחר תיקון ההסכם הוגשה הבקשה בשנית ובהצבעה שנערכה בוועדה ב-28 במאי נדחתה הבקשה^[10]. לבסוף, ולאחר שבוטל ההסכם עם גאידמק, אישרה ועדת הכנסת ב-2 ביוני את התפלגות הסיעה ואת הקמת סיעת "צדק לזקן"^[11]. במקביל להליכי הפילוג, החליטה סיעת גיל כי שרוני יישאר נציגהּ רק בוועדת החוקה חוק ומשפט, וביתר הוועדות הוחלף בחברים אחרים.

ב-15 באוקטובר 2008, בעת נסיונותיה של ציפי לבני להקים ממשלה חדשה בראשותה, הודיעו ראשי שתי הסיעות על איחוד מחודש. חבר הכנסת גלזר הודיע כי יישאר בסיעת היחיד "צדק לזקן"^[12].