מרווין טרוויס רניין

מרווין טרוויס רניין (באנגלית: Marvin Travis Runyon;‏ 16 בספטמבר 1924 – 3 במאי 2004) היה איש עסקים ופקיד ממשל אמריקאי. לרניין הייתה קריירה ארוכת שנים כמנהל במערך הייצור של חברת פורד ולאחר מכן הוא עבר לחברת ניסאן ושימש כמנהל הפעילות שלה בצפון אמריקה. בהמשך הוא שימש כיושב ראש רשות עמק טנסי וכמנהל הכללי של דואר ארצות הברית. לרניין הייתה אישיות כריזמטית שהקנתה לו את הכינויים "מארב הנפלא" (Marvelous Marv) ו"מרווין המגלף" (Carvin' Marvin).

מרווין טרוויס רניין
Marvin Travis Runyon

מרווין טרוויס רניין תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	16 בספטמבר 1924 פורט וורת', טקסס, ארצות הברית
פטירה	3 במאי 2004 (בגיל 79) נאשוויל, טנסי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון, ארלינגטון, וירג'יניה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת טקסס A&M Woodrow Wilson High School
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה־70 6 ביולי 1992 – 16 במאי 1998 (5 שנים) תחת נשיאי ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש ביל קלינטון → אנתוני פרנק ויליאם הנדרסון ←

ראשית חייו

מרווין רניין נולד בפורט וורת', טקסס. ב-1942 הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון על שם וודרו וילסון שבדאלאס וב-1943 הוא החל לעבוד במפעל ההרכבה המקומי של חברת פורד, שם גם אביו היה מועסק. בשנים 1943–1945 הוא שירת בחילות האוויר של צבא ארצות הברית ולאחר מכן שב לפורד.

קריירה בפורד

לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת טקסס A&M ב-1948, הוא החל להתקדם בסולם הניהול של החברה ומילא במהלך שנות ה-50 תפקידי ניהול במפעלי ההרכבה של פורד באטלנטה ובלוריין.

בשנות ה-60 הוא שימש כמנהל מפעל. הוא חי בלונדון שבקנדה, שם הוא פיקח על הקמת ואיוש מפעל ההרכבה טלבוטוויל המקומי שהחל את פעילותו ב-1967.

ב-1969 החל רניין לשמש כמנהל במטה מפעלי ההרכבות של פורד וב-1972 הוא היה למנהל הכללי של חטיבת ההרכבות. בשנים 1973–1977 הוא היה סגן הנשיא האחראי על ייצור יחידות ההנעה והמרכבים, וב-1978 הוא מונה כסגן נשיא האחראי על הרכבת כלי הרכב וייצור המרכבים. לקראת פרישתו בסוף שנת 1980 נפוצו שמועות שהוא ינהל את פעילות חברת ניסאן בארצות הברית, אך ההודעה על כך פורסמה רק מספר ימים לאחר פרישתו בפועל.

קריירה בניסאן

ב-1981 היה רניין למנהל הכללי של ניסאן צפון אמריקה ופיקח על הקמת מפעלי ההרכבה וייצור המנועים של החברה בסמירנה שבטנסי. מפעלים אלו היו בין המפעלים היצרניים ביותר בתעשיית הרכב. על אף היותו מנהל בכיר, "נהג רניין ללבוש את אותו סרבל כמו זה של פועלי המפעלים ולסעוד עמם בחדר האוכל של החברה", באומרו ש"מחיקת הפער הסמלי בין קו הייצור לבין משרד ההנהלה הוא המפתח לבניית תחושת ההזדהות של העובד עם החברה".^[1]

ב-1988, כאשר עבר רניין לעבוד ברשות עמק טנסי, התמנה במקומו ג'רי בנפילד, גם הוא מנהל מפעל של פורד לשעבר. בנפילד היה מנהל מפעל ההרכבה של פורד בדירבורן ומונה כסגן הנשיא הראשון של ניסאן צפון אמריקה לייצור במקומו של רניין. ביולי 1989 סיכל בנפילד את המהלך של איגוד עובדי הרכב לאגד את עובדי המפעל של ניסאן בסמירנה.^[2]

יושב ראש רשות עמק טנסי

ב-1988 מונה רניין על ידי הנשיא רונלד רייגן כיושב ראש רשות עמק טנסי, שהיא יצרנית החשמל הגדולה ביותר בארצות הברית, שבאותה תקופה התמודדה עם חובות שנבעו מתוכנית האנרגיה הגרעינית שלה. כגוף שהוקם בתקופת הניו דיל, הייתה הרשות הבסיס להקמתן של כמה מיזמים פדרליים שלא היו קשורים אלה לאלה. רשות עמק טנסי ניהלה לא רק תחנות כוח גרעיניות, אלא גם מתקני נופש, מפעלים למכוניות חשמליות, מפעלים לייצור דשנים ואפילו החזיקה בבעלותה עדר של בופאלו - ובסך הכל, יותר מ-186 יחידות עסקיות נפרדות. בשנים שקדמו למינויו של רניין האמירו תעריפי החשמל של הרשות כדי לממן את תחנות הכוח הגרעיניות שלא הושלמו ועליית מחירים זו איימה על כלכלת האזור.

רניין, שהיה מנהל טכני רציני, האמין שניהול רשות עמק טנסי סבל מהסחות דעת רבות מדי שנבעו מפעילותה רבת התחומים, והוא הורה על סגירתם של תחומי עיסוק בלתי חיוניים. מהלך זה חייב את הנהלת הרשות לצמצם בהוצאות כדי לשמור על יציבות תעריפי החשמל.

אף על פי שהיה פופולרי בקרב בעלי משקי הבית והקהילה העסקית, קיצוץ ההוצאות של רניין כלל פיטורים המוניים - ביום מסוים הופסקה עבודתם של יותר מ-7,000 איש. קיצוצי כוח האדם שלו הקנו לו את הכינוי "מרווין המגלף" (Carvin' Marvin), שהיווה השראה לשיר סאטירי שהושמע בתחנות הרדיו המקומיות. מאידך, כאשר סיים רניין את תפקידו ברשות עמק הטנסי, הוא הותיר אותה יותר קטנה במממדיה, יותר ממוקדת והיא החלה לכסות את חובותיה הכבדים. מומחים רבים האמינו שהרשות לא הייתה שורדת ללא השלמת תהליך השינוי המבני שהוביל רניין.

המנהל הכללי של דואר ארצות הברית

ב-1992 מונה רניין כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית, בתקופה בה שירות הדואר של ארצות הברית נאבק עם עלויות תפעול גבוהות וממוניטין שלילי בציבור בשל השירות שלו.

מטרתו הראשונה של רניין הייתה לטפל בשירות הדואר כעסק שמכוון להפקת רווחים ולגרימת שביעות רצון ללקוחותיו. הוא היה מומחה בשליטה בעלויות והוא הנהיג מערכות לבדיקת העלויות שהועתקו משנותיו בפורד. הוא אף שלח מנהלים בכירים של שירות הדואר לפורד כדי להשתלם שם. הוא ביטל 23,000 משרות ניהול, שכר יותר דוורים ועובדי דלפק ושם דגש על תהליכי אוטומציה לזירוז מיון הדואר.

בתקופת כהונתו כמנהל הכללי של הדואר החליט רניין לעיתים קרובות להרחיק את עצמו מעמדת הניהול כאשר הוא ערך סיורים בשטח. הוא נתן עדיפות לביקורים ופגישות עם עובדי השטח (הדוורים, הפקידים ועובדי המיון) במקומות עבודתם.

רניין פרש מתפקידו כמנהל הכללי של הדואר ב-1998, השנה בה הוא פיקח על הנהגת הביול האלקטרוני.

שנותיו האחרונות

לאחר פרישתו פתח רניין חברת ייעוץ עצמאית בטנסי, שפעלה עד למותו. הוא גם היה מרצה באוניברסיטת המדינה של מרכז טנסי (אנ').

מרווין טרוויס רניין נפטר בנאשוויל ב-3 במאי 2004, בגיל 79. הוא נטמן בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.

קישורים חיצוניים

• Bill McAllister, CAN MARVIN RUNYON DELIVER?, The Washington Post, July 10, 1994
• Bill Lewis, Say What You Will About Carvin' Marvin Runyon: He's Proof That One Person Can Make a Difference, Memphis Business Journal, Jan 25, 1998

• מרווין טרוויס רניין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. Gwynn Guilford, GM’s decline truly began with its quest to turn people into machines, Quartz, December 30, 2018
2. Bill Carey, Benefield retires amid Nissan shakeup, Nashville Post, MAR 16, 2000.