Loading AI tools
חוקר ישראלי-אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי עקיבא פרידמן (נולד ב-20 ביוני 1941) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לתלמוד באוניברסיטת תל אביב, מופקד הקתדרה לתרבות היהודים בארצות האסלאם ולחקר הגניזה על שם יוסף וסיל מייזר וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. חתן פרס ישראל בהיסטוריה של עם ישראל לשנת ה'תשע"ט (2019).[1]
 | |
| מרדכי עקיבא פרידמן | |
| לידה |
20 ביוני 1941 (בן 83) פילדלפיה, ארצות הברית |
|---|---|
| ענף מדעי |
תלמוד  |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פנסילבניה |
| מוסדות |
אוניברסיטת תל אביב |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פרידמן נולד בפילדלפיה שבארצות הברית, סיים תואר ראשון באוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה, ולמד בבית המדרש לרבנים באמריקה שבעיר ניו יורק, שם התמחה בתלמוד מפיו של הרב פרופסור שאול ליברמן, וקיבל תואר מוסמך למדעי היהדות והסמכה. לאחר מכן עשה דוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה תחת הדרכתו של פרופסור שלמה דב גויטיין, וסיים בשנת 1969. נושא הדוקטורט היה חקר הכתובות לפי מנהג ארץ ישראל מן הגניזה.
פרידמן כיהן כראש המחלקה לתלמוד באוניברסיטת תל אביב, והיה עמית מחקר במרכז ללימודי היהדות באוניברסיטת הרווארד ובמכון מחקר אננברג שבפילדלפיה. הוא חבר בוועד הפועל של עמותת 'מקיצי נרדמים'.
הוא זכה בפרס יצחק בן-צבי על ספרו Jewish Marriage in Palestine, פרס העיר חולון לחכמת ישראל על ספרו 'ריבוי נשים בישראל' ופרס גולדשטיין-גורן למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, על ספרו 'הרמב"ם, המשיח בתימן והשמד'.
פרידמן נשוי למרים למשפחת שור ולהם ארבעה ילדים, ארבעה עשר נכדים ונינה. אחיו הגדול הוא חוקר התלמוד הפרופסור שמא יהודה פרידמן.
מוקד מחקרו של מרדכי עקיבא פרידמן הוא בחקר גניזת קהיר. הוא עוסק בחומר הקשור להלכה ותולדות היהודים בארצות האסלאם מתוך כתבי הגניזה, מן התקופה שלאחר התלמוד ובעיקר מן המאה ה-11 עד המאה ה-13.
הספר התפרסם בשני כרכים[2] ובו הוא מנתח שישים ושבע כתובות מן המאות ה-10 וה-11. פרידמן גילה מחדש את נוסח הכתובה לפי מנהג ארץ ישראל על פי קטעי הגניזה. זהו נוסח שונה ממה שנועד מאז תקופת הגאונים על-פי שאר עדות ישראל, שהוא על פי מנהג בבל. בקטעים הללו של הגניזה יש מנהג שונה העשוי על פי התלמוד הירושלמי ומנהגי ארץ ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בכמה עניינים:
לנוסח הכתובה אופי של חוזה הדדי בין החתן והכלה ולא רק שטר התחייבות חד צדדי של החתן כלפי הכלה, כפי שהיה נהוג על פי מנהג בבל. בהרבה כתובות נכתבו 'תנאי בית-הדין' התלמודיים, לרבות תנאי שלם העוסק בזכויות האישה לדרוש גירושין מבעלה שלא בטובתו אם שנאה אותו, ובתנאי הזה הנישואים נקראים 'שותפות'. בדורות ההם נכתבה הכתובה על פי הסכמה בין החתן והכלה ומשפחותיהם, וללא אחידות לגבי הנוסח. בין הדברים המשתנים מכתובה לכתובה הייתה רשימת כל הנדוניה, מכיוון שהאישה הייתה מביאה את כל החפצים להם נזקקה ואלו נרשמו פריט אחר פריט וערכו. הללו כללו בגדים וכלי מטבח.
בין התנאים הייתה התחייבות הבעל לפדות את אשתו אם נשבתה. הדבר מבוסס על התנאי הידוע מן המשנה, אבל כאן היו פיתוחים ולשונות נוספים, כגון החיוב לפדות אותה מכספו של הבעל ולא מכספה של האישה וכן לקחת אותה בחזרה לאישה גם אחרי השבי, אף-על-פי שאולי נאנסה בשבי.
המדובר בהשלמה לספרו הקודם של פרידמן,[3] והיא כוללת מהדורה של כתובה שנכתבה באנטינואופוליס, מצרים, בשנת 417 לספירת הנוצרים, הידועה בשם 'הכתובה מקלן'. פרידמן הוציא אותה לאור ביחד עם מחברים נוספים, והיה אחראי לשיחזור ולפיענוח של חלק מן הכתובה ולביאור נוסח הטופס.
ספרו זה[4] של פרידמן עוסק בחקר הפוליגמיה בחברה היהודית בארצות האסלאם בימי הביניים על פי תעודות הגניזה. קודם לכן היה מקובל לחשוב שאף על פי שהפוליגמיה הייתה מותרת במזרח, כיוון שלא חל שם חרם דרבנו גרשום, הלכה למעשה איש לא לקח יותר מאישה אחת, כלומר שהחברה הייתה מונוגאמית. פרידמן גילה וההדיר עשרות תעודות שחושפות את המשפחה הפוליגאמית של היהודים בארצות האסלאם במאות ה-11 עד ה-13 בעיקר. התעודות האלה כתובות כמעט כולן בערבית יהודית.
מחקר זה גילה שאומנם רוב החברה חיה בנישואים מונוגאמיים, אולם זה מה שמקובל ברוב החברות הפוליגאמיות ואדם לקח אישה שנייה או יותר כאשר הראשונה לא ילדה ילדים, או אם חי בשתי ערים או בנסיבות אחרות מיוחדות כמו ייבום שאחיו מת והיה צריך לשאת את אשת אחיו. היו תנאים מיוחדים ששמרו על זכויות האישה במשפחה פוליגאמית, כמו דירה מיוחדת לכל אישה או זמן שווה עם הבעל.
בתוך זה התקיימו מסורות שונות והיה קיים הבדל בין ארץ ישראל לבבל. ההלכה על פי התלמוד הבבלי וגאוני בבל הקנתה זכות מלאה לאיש לשאת כמה נשים שרצה, אם יכול היה לפרנס אותן. אבל ההלכה הארצישראלית והמנהג על פיה היו שהאישה הראשונה הייתה זכאית לסרב לחיות במשפחה פוליגאמית ויכולה לדרוש שבעלה יגרש אותה, והוא היה חייב לשלם לה את מלוא כסף כתובתה. ספר זה תיאר את המציאות החברתית הזו, מסורת ההלכה וזכויות הנשים בחברה הפוליגמיות היהודית המסורתית.
פרידמן הרבה לעסוק בחקר הגניזה גם בחקר הרמב"ם ובנו ר' אברהם. בנושא זה הוא חקר ופרסם מחקרים רבים שבהם כתבי יד לא ידועים שכתב או חיבר הרמב"ם, לרבות שאלות ותשובות שכתב במו ידו, שלא היו ידועים מקודם ומכתבים מאת הרמב"ם.[5] פרידמן פרסם מחקר על הרמב"ם כראש היהודים במצרים,[6] מחקר על הרמב"ם כמורה על פי רשימות שכתבו תלמידיו בשיעורים שלו שגילה פרידמן בגניזה.[7] פרידמן אף הרבה לחקור את רבינו אברהם בן הרמב"ם על פי תעודות הגניזה. במחקר הזה עלתה תמונה של רבנו אברהם כרפורמטור, מתקן תקנות בענייני תפילה ודברים נוספים במצרים.[8] למשל רבינו אברהם תיקן נוסח תפילה אחיד לעדות השונות במצרים ולמעשה ביטל מנהגים ארצישראלים קדומים כמו קריאת התורה לפי המחזור התלת שנתי (בבבל היה מקובל לקרוא את התורה בשנה אחת).
בספר זה[9] עוסק פרידמן בשלושה מוקדים הקשורים זה בזה: האחד, הרמב"ם כאיש הלכה ומנהיג הציבור. השני, המשיחיות בתקופה שלו. השלישי, השמד היינו, גזרות שנגזרו על היהודים להמיר את דתם מאונס או המרת הדת מרצון. שלושה מוקדים אלו היו קשורים זה בזה שהרי כתוצאה מגזרות השמד גברה הציפייה לביאת המשיח והיו משיחי שקר ברבות הימים ואחד המפורסמים שבהם היה טוען למשיחות אלמוני בתימן. מנהיגי יהודי תימן פנו לרמב"ם ושאלו אותו שאלה בענייני השמד שנגזר עליהם, כלומר, יהודים שחויבו למות או להמיר דתם. לגבי משיח השקר בתימן היו ליהודים ספקות שמא הוא משיח אמת. הרמב"ם הגיב לכך באיגרת תימן. הוא הוכיח שלא ייתכן שאותו אדם משיח אמת, אבל כדי שלא יתייאשו היהודים שם גילה להם סוד משפחתי ולפיו הנבואה הייתה צריכה לחזור לעם ישראל בשנת 1215–1216, וזו תהיה אחד הסימנים לביאת המשיח. פרידמן מצא בגניזה איגרות-שאלה ששלח חכם מבני תימן לר' אברהם בן הרמב"ם בשנת אתקכ"ז לשטרות (1215/6 לספירת הנוצרים), המתארות מחלוקת גדולה שנפלה בין יהודי תימן לרגל ציפייתם שבשנה ההיא תתממש ההבטחה שבבשורת הרמב"ם. לפי מסורות ידועות נכפה על הרמב"ם לקבל את האסלאם כלפי חוץ בצעירותו בעת שהותו בספרד. פרידמן ניתח מסורות אלו ולדעתו אין טעם לפסול אותן וייתכן שיש בהן אמת.
תחילת עבודתו של פרידמן על הפרויקט הייתה בשנת 1962, עת שימש עוזר הוראה לשלמה דב גויטיין.[10] גויטיין עצמו התחיל את מחקר הגניזה, לה הקדיש את מרבית חייו, באיסוף ופענוח תעודות בקשר ליהודים שעסקו בסחר בהודו. בסיסם של יהודים אלה היה בארצות הים התיכון והם באו בעיקר מצפון אפריקה וממצרים, נסעו דרך תימן להודו ועסקו במסחר שהיה אחד מיסודות כלכלת ימי הביניים בארצות האסלאם ובאירופה. הם ייבאו מהודו תבלינים וסחורות יקרות כמו פלפל, מתכות ובדים יקרים שהיו מצויים רק במזרח והיה להם ביקוש גדול בארצות האסלאם ובאירופה. גם גדולי ישראל של אותה עת לא משכו ידם ממסחר ועסקו בסחר הודו. כך למשל אחיו של הרמב"ם, דוד בן מימון, נסע להודו ומת כשטבעה ספינתו באוקיינוס ההודי.
על מסחר זה היה ידוע מאז ומתמיד, אבל תעודות שכתבו הסוחרים שרדו רק מתקופת המאה ה-15 בה עסקו הפורטוגזים במסחר ימי זה. התמונה השתנתה כשגויטיין גילה יותר מ-400 תעודות מן הגניזה מסוף המאה ה-11, עד המחצית השנייה של המאה ה-12. רוב התעודות היו כתובות בערבית יהודית, אותן כתבו יהודים שנסעו מצפון אפריקה להודו ועסקו במסחר זה. התעודות עוסקות גם בהם וגם בצאצאים שלהם. גויטיין לא השלים מחקר זה, לאחר שהבין כי בטרם יפרסם את התעודות על סוחרי הודו נדרש תחילה תיאור מקיף על חיי היהודים בחברה המוסלמית בארצות הים התיכון. לפיכך החליט לזנוח את מחקרו על סחר הודו ולעסוק בחקר חיי היהודים. ממצאיו התפרסמו בששת כרכיו על חברה ים תיכונית A Mediteranean Society. גויטיין שב וחזר לעסוק בנושא,[11] אולם רק שנים רבות לאחר מותו, יצא לאור מחקרו על סחר הודו. ממצאים אלה טופלו על ידי פרידמן, שהמשיך במחקר וערך והשלים אותו לקראת פרסומו.
בשנת 1973 פרסם גויטיין חלק מממצאיו בספרו האנגלי: Letters of Medieval Traders וכן במספר של מאמרים בכתבי עת מדעיים.[12] בכרכים בהם שותף פרידמן לכתיבה ולעריכה ניתן למצוא מסמכים ותעודות המגלים כיצד התנהל הסחר וכיצד חיו הסוחרים, בני משפחותיהם, הקשרים ביניהם ובין שאר בני הקהילות היהודיות, בעיקר באזור הים התיכון. מרבית התעודות קשורות לשלושה סוחרים גדולים ובני משפחותיהם: הסוחר הראשון הוא יוסף לבדי, שמוצא משפחתו מלבדה בטריפולי, צפון אפריקה; השני הוא רבי מצ'מון הנגיד, נגיד היהודים בארץ תימן; והשלישי הוא אברהם אבן יג'ו מתוניסיה, אשר עשה כ-17 שנה בהודו, עסק ביבוא ויצוא והיה בעל בית מלאכה לכלי נחושת. הוא קנה שפחה הודית ושחרר אותה, והיא הייתה ככל הנראה אשתו ואם ילדיו. צאצאיו היו תלמידי חכמים, שעסקו גם הם בסחר הודו והתחתנו עם משפחות חשובות במצרים, ובין היתר עם משפחת הרמב"ם.
הממצאים והתעודות על שלושת הסוחרים הנ"ל יצאו לאור במהדורה אנגלית, בת 918 עמודים, בשנת 2008.[13] המהדורה העברית איננה זהה לחלוטין למהדורה האנגלית,[14] היא בת שלושה כרכים[15] והיא יצאה לאור בין השנים 2009–2010. שני כרכים נוספים יצאו לאור בשנת 2013, בקשר לסוחר המצרי הגדול חלפון הלוי, חייו, מסעותיו ומערכת היחסים שהייתה לו עם ידידו הקרוב, המשורר רבי יהודה הלוי (ספר הודו ד', חלקים א'–ב').[16] כמו כן מתוכננים לצאת לאור כרך על הסוחר אבו זכרי כהן סגלמאסי, איש סגלמאסה (ספר הודו ה'); כרך נוסף על סוחרים אחרים (ספר הודו ו'); וכן כרך הכולל תעודות בעלות עניין כללי לסחר הודו (ספר הודו ז').[17]
מלבד מחקרים על החברה היהודית בארצות האסלאם,[18] פרסם פרידמן מחקרים רבים בתולדות ההלכה על-פי תעודות הגניזה, לרבות ההלכה הארץ-ישראלית ושאלות ותשובות מן הגאונים והראשונים[19] מוקד אחר במחקריו של פרידמן הוא ספרות חז"ל והספרות המדרשית. המחקרים הללו נעשים על-פי ניתוח פילולוגי של המקורות ומתוך תשומת לב להתפתחות מושגים ומוסדות, אמונות ודעות וההשוואה לסביבה הלא-יהודית.[20] גם תחומים אחרים במדעי היהדות, כגון חקר המקרא, באים לידי ביטוי בכמה מאמרים.[21]
יאיר שלג, "אדם צריך לדעת כמה דברים לפני שהוא לומד מקצוע לפרנסה", בעיתון מקור ראשון, 7 במאי 2019
מרדכי עקיבא פרידמן (1941-), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
