מצודת לאהור

מצודת לאהור
قلعہ لاہور
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 1, 2, 3
חלק מתוך	מצודת לאהור וגני שאלימאר
הערות	אתר מורשת עולמית בסיכון בין השנים 2000–2012
מידע כללי
סוג	מצודה
מיקום	לאהור
מדינה	פקיסטן
קואורדינטות	31°35′25″N 74°18′35″E
	(למפת פקיסטן רגילה) אסלאמאבאד רוואלפינדי קראצ'י לאהור פייסלאבאד מולטאן פשאוור היידראבאד כוויתה הודו סין קשמיר אפגניסטן טורקמניסטן איראן הים הערבי מצודת לאהור

מצודת לאהור (באורדו: قلعہ لاہور או شاهی قلعہ – "שאהי קלעה") היא מצודה השוכנת בפינה הצפון-מערבית של העיר העתיקה מוקפת החומה של לאהור בפקיסטן. צורתה של המצודה היא כשל טרפז ושטחה עומד על כ-200 דונם. אורכה ממזרח למערב הוא כחצי קילומטר, ורוחבה מצפון לדרום מגיע לכ-400 מטר. במקום ניצבו מבנים מבוצרים כבר בעת העתיקה, אך המבנים המוקדמים ביותר הקיימים באתר, הם מהמחצית השנייה של המאה ה-16 והוקמו על ידי אכבר, קיסר האימפריה המוגולית. מאחר שהמצודה המשיכה ונבנתה משך כל תקופת קיומה של האימפריה, עד המאה ה-19, היא עשירה ביסודות ובמאפיינים אדריכליים שאפיינו את המדינה משך כל שנות קיומה. יחד עם גני שאלימאר הוכרזה המצודה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981, ובשנת 2000 צורפה אל רשימת האתרים בסיכון.

עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, חלק מתוך ...

סגירה

קיימות ראיות לכך שמצודה מאבני בוץ ניצבה במקום כבר בשנת 1021, והיא נזכרה אגב פלישותיו של מוחמד מע'ור אל העיר בשנים 1180, 1184 ו-1186. היא נהרסה בעת פלישת המונגולים ללאהור בשנת 1241 והוקמה מחדש ב-1267. המצודה חרבה שוב על ידי טימור לנג ב-1398, ושוב הוקמה ב-1421. המצודה הנוכחית נבנתה מלבנים על ידי אכבר בין 1556 ל-1605, לאחר שהרס את מבנה הבוץ הקיים. כל אחד מיורשיו של אכבר, כמו גם הסיקים החל מאמצע המאה ה-18 והבריטים החל מ-1846, הוסיף לה רחבות, מבנים או חומות. עיקר תרומתם של האחרונים הייתה בהפיכת מבנים בודהיסטים לבית חולים ולקסרקטינים, בהרס חלק מהחומה ובהפיכת חלק מגני המצודה למגרשי טניס. עם זאת, שינויים אלה תוקנו בחלקם לאחר עצמאות פקיסטן. חלקים ממבני המצודה נהרסו או שמצבם מדורדר. במבנים רבים אחרים, נערכו שינויים מרחיקי לכת, עד כי קשה להתחקות בוודאות אחר מועד הקמתם או סגנונם המקורי.

השערים

למצודה מובילים שני שערים – האחד במרכז החומה המזרחית ("שער מסג'ידי") והאחר במרכזה של החומה המערבית ("שער עלאמגירי"). "שער עלאמגירי" שנבנה ב-1673, משמש ככניסה העיקרית אל המתחם, והוא אחד מהמראות המזוהים ביותר עם המצודה ועם העיר לאהור. לשער שתי קומות ומשני צדדיו ניצבים שני מגדלים המעוטרים בבסיסיהם בדוגמאות עלי לוטוס. על המגדלים ניצבים שני ביתנים עגולים נושאי כיפות הנתמכות בעמודים. השער המזרחי, "שער מסג'ידי" שנבנה ב-1666, שימש כשער הכניסה העיקרי של המתחם בעבר. חומת המצודה עשויה מלבנים שרופות ולאורכה ניצבים מגדלי שמירה חצי עגולים במרווחים קבועים.

מיידאן דיואן-י עאם ודיואן-י עאם

מיידאן דיואן-י עאם (רחבת בית השימוע) היא רחבה השוכנת בצידה הדרומי של המצודה. אורכה 235 מטר ורוחבה כ-150 מטר, והיא תופסת חלק ניכר משטחה של המצודה. בעבר הייתה מוקפת במבנה היקפי שבו היו 114 חדרים, אך רק שרידיהם של חדרים אלה נותרו בשטח. חלק גדול מהנזק למבנים נגרם בתקופת השלטון הסיקי ובעת השלטון הבריטי בתת-היבשת ההודית, עת המבנים נהרסו על מנת לאפשר הקמת בניני מגורים לחיילים. הבריטים אף הרסו חלק מהחומה ההיקפית של המתחם, בצידו הדרומי של מיידאן דיואן-י עאם, והקימו במקום מדרגות אשר הובילו אל הרחוב שמחוץ למצודה, אך כיום שוב אין כניסה זו נמצאת בשימוש.

דיואן-י אם (בית השימוע) שוכן על משטח מוגבה מוקף מעקה, במרכז הצלע הצפונית של הרחבה. אורכו 60 מטרים, רוחבו כ-20 מטרים והוא מתנשא לגובה של 11 מטרים. המבנה הוא ארקדה שלאורכהע תשע קשתות ולרוחבה שלוש קשתות, המשמשת כשער כניסה אל אולם הכס ("תח'ת ג'הרוכה") הצמוד אליה מצפון. גרם מדרגות בגובה של 2.85 מטר בצידו הצפוני של בית השימוע, עולה לאולם הכס הבנוי כיציע וצופה אל הארקאדה. הגובה מבטיח הפרדה ראויה בין השליט לקהל.

רחבת ג'האנגיר

בנייתה של רחבת ג'האנגיר החלה על ידי אכבר והסתיימה ב-1618, בתקופת שלטונו של יורשו, ג'האנגיר, שהעניק לה את שמה. היא שוכנת בחלקה הצפוני של המצודה, באזור המוגן ביותר במתחם; ובשל כך שנהר זרם בעבר למרגלות החומה הצפונית, הנוף הנשקף ממנה נחשב ליפה ביותר במתחם. דירות השרד וההרמון שוכנים סביב הרחבה, והמתחם יועד אך ורק לשימושם של בני משפחת המלוכה. מתחת למבנים המקיפים את הרחבה שוכנים אולמות תת-קרקעיים שנבנו יחד עם המבנים שמעליהם. אורכה של הרחבה הוא 120 מטרים ממזרח למערב ורוחבה עומד על 80 מטרים, והיא הרחבה הגדולה ביותר במתחם לאחר מיידאן דיואן-י עאם שמדרום לה. בשטחה מספר גנים שנטעו לפי דוגמאות גאומטריות, ושבילים ומזרקות שולבו בהם. במרכז הרחבה משטח מוגבה השוכן מעל בריכת מים.

בפינה הדרום-מזרחית של הרחבה שכנה דירתו של יורש העצר בתקופת השלטון הסיקי, והבריטים קבעו בה את מגורי המפקד. במבנה שוכנים הספרייה הארכאולגית ומחלקת המחקר הארכאולוגי. בפינה הדרום-מערבית ניצב מבנה שפגעי הזמן ניכרים בו, ואשר לפי מפות סיקיות שימש כחמאם המלכותי. הרחבה תחומה בצידה המזרחי והמערבי על ידי האולם המזרחי והאולם המערבי בהתאמה. שני המבנים בנויים בצורה סימטרית ובכל אחד מהם קבוע פורטיקו שבו שלושה פתחים, העשוי מאבן חול אדומה. גג הפורטיקו נתמך בעמודים מקושטים בדמויות פילים, טווסים וגריפונים. בפינה הצפון-מזרחית ובפינה הצפון-מערבית שוכנים שני בתי מגורים סימטריים, בני שתי קומות כל אחד. הם מצטיינים בעיטורים עשירים יותר מהאולמות ששוכנים מדרום להם, ונראה כי שימשו את המלכה-האם או הקיסרית המועדפת. צידה הצפוני של הרחבה תחום על ידי "אולם החלומות" (בארי ח'וואב-גאה), מבנה בן קומה אחת שבחזיתו ארקדה. במקור שכן במקום מבנה שבנה אכבר, אך הוא נהרס על ידי בנו, ג'האנגיר, אשר בנה את המבנה הנוכחי. הארקדה בחזית המבנה עוצבה מחדש במאה ה-19, והמבנה כולו שונה באופן דרסטי על ידי הבריטים. עם זאת הוא שוחזר כך שחלק מהעיצוב המקורי הושב לו. כיום משמש המבנה כמוזיאון.

רחבת שאה ג'האן

רחבת שאה ג'האן שוכנת ממערב לרחבת ג'האנגיר והיא קטנה ממנה בהרבה. בין שתי הרחבות מפריד בניין האולם המערבי של רחבת ג'האנגיר. רחבת שאה ג'האן רבועה ואורך כל אחת מצלעותיה כ-29 מטרים. במרכזה גינה המחולקת על ידי שבילים לארבעה רבעים שווים בגודלם. במקום מפגשם של השבילים ניצב משטח שיש רבוע שאורך כל אחת מצלעותיו הוא עשרה מטרים, ומאגר מים במרכזו. בעבר ניצב במרכזו של משטח השיש ביתן מצופה כסף, אך הוא נמכר במכירה פומבית ב-1848. בצידה הצפוני של הרחבה ניצב הדיוואן-י ח'אס, ביתן שיש לבן, ששימש את החיילים הבריטים ככנסייה. הביתן רבוע, ואורך כל אחת מצלעותיו כ-17 מטרים. בכל אחת מחזיתותיו קבועות חמש קשתות, ומעליהן מצל גג המקיף את המבנה. במרכזו של המבנה מזרקה שנועדה לצנן את האוויר בו. בצידה הדרומי של הרחבה, מול הדיוואן-י ח'אס, היא נתחמת על ידי ארמון שאהג'אני, שהוקם, ככל הנראה, בשנת 1634 ושימש את השאה ובני משפחתו, או ששימש כאולם שימוע.

שיש מאהאל

רחבת שיש מאהאל ("ארמון הזכוכית") שוכנת בפינה הצפון-מערבית של המצודה, והמבנה המרכזי בה שוכן בצידה הצפוני. שמה של הרחבה ניתן לה בשל מבנה זה, לאחר שבמאה ה-19 נקבע בקירותיו פסיפס עשוי מאלפי מראות קטנות. המבנה הוקם בשנים 1631–1632, ובעת השלטון הסיקי היה האזור המועדף על השליטים, אשר שמרו בו את יהלום קוהינור. המבנה בולט צפונה מחומת המצודה בצורת חצי מתומן. חלקו המרכזי של המבנה מתנשא לגובה של שתי קומות, ובחזיתו ארקדה עשויה משיש ובה חמישה פתחים. הקומה השנייה נוספה למבנה על ידי השליטים הסיקים, אשר עשו בה שימוש כהרמון. למבנה נשקפה סכנת התמוטטות ונערכו בו שיפוצים שהסתיימו בשנת 2006. ממזרח וממערב למבנה ניצבים "אולמות גן העדן" המתנשאים גם הם לגובה של שתי קומות.

מבנה חשוב נוסף ברחבה הוא "ביתן נאולאכהא" השוכן בצידה המערבי. הביתן מלבני ועשוי משיש לבן. הוא ניכר בקשת הכניסה אליו ובעיקר בגגו המשופע. הוא נבנה בשנת 1633 ושובץ באבנים יקרות. הגג היה ככל הנראה מוזהב, ופנים המבנה שילב ציפוי כסף. שמו הוענק לו בשל עלות הקמתו – 900,000 רופי (באורדו "שווה ערך ל-9 לאכ", דהיינו 900,000). בשער המבנה נקבעו פסיפסים מאריחי זכוכית מזוגגת בדוגמאות מעולם הצומח, ובדמויות מלאכים ושדים. שגרירות פקיסטן בוושינגטון מעוצבת בחלקה בהשראת המבנה.

מבנים נוספים

גן פאיין ו"אולם ההתבודדות" הן שתי רחבות מחוברות, השוכנות בין שיש מאהאל ורחבת שאה ג'האן. רוב המבנים סביב רחבות אלה הרוסים, למעט שני מגדלים בצורת חצי מתומן הנמצאים בצידן הצפוני של הרחבות. שני המגדלים – "מגדל השני" ו"המגדל השחור" – הוקמו על ידי הסיקים. הם מתנשאים לגובה של ארבע קומות כל אחד, והם חורגים מהחומה הצפונית של המצודה. הסברה היא כי שימשו למגורים. מגדל השני שופץ בשנות ה-30 של המאה ה-20 לאחר שהתגלה כי יסודותיו אינם יציבים והוא החל נוטה צפונה.

מסגד מותי ("מסגד הפנינה") השוכן בצידה המערבי של המצודה, בסמוך לשער עלאמגירי, הוא מסגד קטן משיש לבן. בתקופה הסיקית הוא שימש כמקדש ולאחר מכן כבית האוצר. על גג המסגד קבועות שלוש כיפות ובחזיתו שלושה פתחים בצורת קשת.

מדיה וקבצים בנושא מצודת לאהור בוויקישיתוף

אודות מצודת לאהור, באתר אוניברסיטת אלברטה
אודות המצודה, באתר לאדריכלות אסייתית
אתר נוסף המוקדש לתולדות המצודה
תמונות מהמצודה
מפה וסיור וירטואלי של המצודה