מצד סהרונים
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצד סהרונים (מכונה גם חאן סהרונים, מצד מחלת, קסר אלעין או חאן שער רמון) הוא מצודה נבטית על דרך הבשמים, בלב מכתש רמון, הקרויה על שם צמח סהרון משתלשל שגדל לידו. המצודה היא מבנה מרובע שאורך כל אחת מצלעותיה הוא 42 מטר. בליבה חצר מרכזית המוקפת בחדרי מלאכה, מרחצאות ובתנור.
 | |||||
| אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| היסטוריה | |||||
| תרבויות | נבטים | ||||
| נבנה | המאה ה־1 | ||||
| אתר ארכאולוגי | |||||
| ארכאולוגים | פריץ פרנק | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה | ישראל | ||||
| קואורדינטות | 30°36′14″N 34°56′18″E | ||||
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   מצד סהרונים  | |||||
מיקומו של המצד נבחר בשל קרבתו למעיין עין סהרונים, וככל הנראה היה פעיל בין המאות הראשונה והשלישית. ממצאים מחפירה ארכאולוגית שנערכה במקום מצביעים על שכבות אפר ולפיכך כנראה על שרפה שפגעה קשות במקום.
החקירה הארכאולוגית הראשונה של המקום הייתה של הארכאולוג הגרמני פריץ פרנק בשנת 1934. מהבדואים באזור הוא שמע כי שם המצד "קסר מחאלה" והניח בטעות כי מדובר בתחנה הרומית מואהילה (Moahila) המופיעה במסמך הרומי נוטיטיה דיגניטאטום (Notitia Dignitatum). כיום סבורים כי מיקומה של תחנה זו קרוב יותר לאילת. ב-1965 נחפר האתר בשנית.
רודולף כהן, שעמד בראש צוות חפירות במצד בשנים 1982/3, מצא דמיון בין החאן לבין זה שנמצא במואה הנבטית, מערבית למושב צופר בערבה. בחפירות שערך כהן נמצאו מטבעות נבטיים של המלכים חרתת הרביעי ורבאל השני מהמאה הראשונה לספירה, ומטבעות רומיים של הקיסרים אנטונינוס פיוס, קומודוס וקרקלה מהמאות 3-2 לספירה. נמצאו גם כלי בישול ועצמות רבות של גמלים[1].
כיום יש במקום חניון יום.
קישורים חיצוניים
- אודות דרך הבשמים מאת רשות הגנים הלאומיים (באנגלית)
[עמוד האתר אליו מפנה הקישור, לא נמצא] - אודי רן, חאן שער רמון שמעל מקור המים של עין סהרונים אתר מט"ח (כולל תמונה של החאן) [עמוד האתר אליו מפנה הקישור, לא נמצא]
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.