מסכת בכורות

מַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת היא המסכת הרביעית בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה ובתלמוד הבבלי. יש בה תשעה פרקים העוסקים בפרטי הדינים של בכורות - דיני פטר חמור (דהיינו זכר מחמור שנולד ראשון לאימו), בכור בהמה טהורה, דיני מומים הפוסלים את הקורבנות ואת הכהנים, דיני בכור אדם ודיני מעשר בהמה.

בתלמוד בבלי יש במסכת זו 60 דפים. בדף ח' קיים קטע אגדתא מפורסם הידוע בשם "סבי דבי אתונא".

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, סידורה של מסכת בכורות אחר מסכת חולין נעשה בהתאם לכתוב שהביא בתחילה את דיני שחיטת חולין^[1]: "רַק בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ--בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ", ורק אחר כך את דיני הבכורות^[2]: "לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ".

לפי המבוא של חנוך אלבק לפירוש המשנה, מיקומה של המסכת אחרי מסכת חולין קשור לנושא המרכזי של שני הפרקים האחרונים במסכת חולין - מתנות כהונה (הזרוע הלחיים והקיבה) ולנושא של הפרק האחרון במסכת בכורות - מעשר בהמה. העיסוק במתנות כהונה הוא הקו המחבר שבין המסכתות.

הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר חֲמוֹרוֹ (שבע משניות^[3]). - דיני פטר חמור.
הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר פָּרָתוֹ (תשע משניות). - דיני חיוב בכור בהמה טהורה.
הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה (ארבע משניות). - דיני בהמה שספק ביכרה ביד נכרי ודיני שער בכור.
עַד כַּמָּה (עשר משניות). - דיני הזמן שבו צריך לאכול/להקריב את הבכור, דיני ראית המום ודיני חשודים.
כָּל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁים (שש משניות). - דיני בכור בעל מום.
עַל אֵלּוּ מוּמִין (שתים עשרה משניות). - מומי בכור.
מוּמִין אֵלּוּ (שבע משניות). - מומי אדם.
יֵשׁ בְּכוֹר (עשר משניות). - דיני בכור אדם.
מַעְשַׂר בְּהֵמָה (שמונה משניות). - דיני מעשר בהמה.