הנעה רקטית רב-שלבית

הנעה רקטית רב־שלבית (באנגלית: Multistage rocket) היא טכנולוגיה המשתמשת במספר מנועים רקטיים על מנת להניע מערכת למסלול כלשהו. תהליך ההנעה מחולק לשלבים, כאשר כל שלב כולל הפעלה של מנוע רקטי (או מספר מנועים) הפועל באופן עצמאי. השלבים מוצבים בזה אחר זה. לעיתים ניתן השם "שלב 0" לרקטות האצה המוצבות זו לצד זו ופועלות כחלק מאותו שלב ומסייעות לתאוצה ההתחלתית.

ערך מחפש מקורות

משגר הלוויינים GSLV בעל הנעה רקטית תלת־שלבית ומאיצים

על פי נוסחת ציאולקובסקי, השימוש בהנעה רב־שלבית מאפשר להגיע למהירות גבוהה יותר ולגובה רב יותר מאשר בשימוש בהנעה בשלב בודד גדול יותר. חלק מרקטות הקרקע־קרקע^[1] והטילים מונעים בהנעה רב־שלבית וכל משגרי הלוויינים והחלליות מונעים בהנעה רב־שלבית.

מערכות בעלות הנעה דו־שלבית ותלת־שלבית הן הנפוצות ביותר, אך גם מערכות עם 5 שלבים שוגרו בהצלחה.

מודל פיזיקלי מפושט

כאשר:

• ${\displaystyle m_{0}}$ – מסה כוללת של הרקטה
• ${\displaystyle m_{l}}$ – מסת המטען המועיל
• ${\displaystyle m_{p}}$ – מסת החומר ההודף
• ${\displaystyle m_{f}=m_{o}-m_{p}}$ – מסה מנוע ללא הודף או לאחר גמר בעירה (dry)
• ${\displaystyle m_{s}}$ – מסת המשגר

נסמן יחס המסות:

• ${\displaystyle R={\frac {m_{0}}{m_{f}}}={\frac {1+\lambda }{\epsilon +\lambda }}}$
• ${\displaystyle \epsilon ={\frac {m_{\mathrm {E} }}{m_{\mathrm {E} }+m_{\mathrm {p} }}}}$
• ${\displaystyle \lambda ={\frac {m_{\mathrm {l} }}{m_{\mathrm {E} }+m_{\mathrm {p} }}}}$

בהזנחת גרר, ותאוצת כובד קבועה, הרקטה תגיע למהירות מקסימלית: ${\displaystyle V_{max}=I_{sp}\cdot g_{0}\cdot R-g_{0}\cdot t_{b}}$

ולגובה מקסימלי: ${\displaystyle H_{max}=I_{sp}\cdot g_{0}\cdot t_{b}\cdot (1-{\frac {\ln R}{R-1}})-0.5\cdot g_{0}\cdot t_{b}^{2}\cdot \sin \theta }$

כאשר:

• ${\displaystyle I_{sp}}$ – מתקף סגולי
• ${\displaystyle t_{b}}$ – זמן בעירה
• ${\displaystyle g_{0}}$ – כוח כבידה
• ${\displaystyle \theta }$ – זווית השיגור יחסית לקרקע

ביצוע

הסיבה המרכזית להעדפת הנעה רב־שלבית על פני מערכת רקטית יחידה היא שבהנעה רב־שלבית ניתן להגיע למהירויות גדולות יותר, זאת משום שהיפרדות משלבים שאינם נדרשים יותר לטיל, מורידה את מסתו ומקלה עליו. הדחף של השלב השני או השלישי, לדוגמה, מספק תאוצה גדולה יותר מהדחף שיספק מנוע גדול יותר בעל שלב בודד.

החיסרון המרכזי של שימוש בהנעה רב־שלבית הוא שהשימוש במספר מנועים רב מעלה את ההסתברות לתקלה בזמן היפרדות השלבים או בהצתת המנועים. בזמן ההפרדה נעשה לפעמים שימוש בברגים פירוטכניים נפיצים, על מנת לקטוע את החיבור בין השלב לשאר הטיל. גם הטבעת המחברת ביניהם מעוצבת באופן שמאפשר הפרדה יעילה בין הטיל לשלב שהופרד.

מבנה הנעה רב־שלבית

סידור המנועים בהנעה רב־שלבית מתוכנן באופן מותאם לדרישות תפקיד המנוע ולתנאי הסביבה בזמן פעולתו. לרוב, השלב הראשון, המותקן בתחתית המערכת, הוא הרחב ביותר ובעל המנועים הגדולים ביותר, היות שהוא נדרש לשאת משקל רב יותר – את עצמו ואת השלבים שמעליו. השלב הראשון מיועד לטוס בתוך האטמוספירה. מעליו, השלבים העליונים, להם מנועים קטנים יותר שנועדים לרוב לפעול בריק.

דוגמאות למשגרים רב שלביים

משגרים דו־שלביים

• סטורן IB
• פאלקון 1
• פאלקון 9
• דלתא 3

משגרים תלת־שלביים

• סטורן 5
• GSLV
• אריאן 1
• אריאן 4

משגרים ארבע־שלביים

• PSLV
• פרוטון (יכול להיות גם תלת־שלבי, תלוי במשימה)

קישורים חיצוניים

• הנעה רקטית רב-שלבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. הצגה של רקטה מונעת בהנעה דו־שלבית – פג'ר 5