Loading AI tools
מילים המופיעות פעם אחת בלבד בתנ"ך מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מילים יחידאיות בתנ"ך, הנקראות גם מילים שאין להן אח במקרא, הן מילים המופיעות פעם אחת בלבד בתנ"ך. זהו אחד התחומים המאתגרים בהם נתקלו מתרגמי התנ"ך ומפרשיו לאורך הדורות.
שימוש במילים יחידאיות (לשונית או תחבירית) בתנ"ך הוא אחד מארבעה אמצעים ספרותיים המאפשרים קריאה רב-משמעית של הטקסט[1]. כאשר ההקשר ברור אף המילה היחידאית מתפרשת בקלות, ואילו כאשר ההקשר עמום, גם בגלל חוסר ההומוגניות של העברית התנ"כית שהתפתחה לאורך מאות שנים, גובר הקושי לזהותה ומתאפשרת קריאה רב-משמעית. מילים יחידאיות אינן בהכרח מוזרות או יוצאות דופן. דוגמה לכך היא המילה "גבינה", שהיא מילה יחידאית בתנ"ך המופיעה בספר איוב.
לַשִׁירוֹת שבתנ"ך יש לשון מיוחדת בעלת צורות נדירות, רבות מהן יחידאיות. אף-על-פי שסך מילותיו של שיר השירים מכלל המילים בתנ"ך הוא 0.4%, הרי שיעור מילותיו מכלל היחידאיות הוא 2.4% כפי שניתן לראות בדף הסטטיסטיקה של היחידאיות בתנ"ך. חוקרי לשון המקרא סבורים שלשון הַשִׁירוֹת מייצגת רובד עתיק של לשון זו (כשם שמשוררים בני ימינו משתמשים לעיתים בחומרי לשון עתיקים על מנת להעשיר ולייחד את שירתם) ועתיקות זו, בעצם קדמותה, נושקת לעיתים לצורות מלשונות שמיות אחרות. המפרשים עושים שימוש בהשקה זו, באמצעות שיטת הבלשנות ההשוואתית הנעזרת בשפות שמיות אחיות לעברית (כגון ארמית, אוגריתית ואכדית), על מנת לבאר משמעותן של יחידאיות.
כלל בפילולוגיה המקראית קובע שללא צורך פרשני מכריע אין לקבוע מילים יחידאיות חדשות. כלומר, יש לנסות לשייך מילים קשות לפענוח ונדירות לשורשים ידועים ונגזרותיהם הקיימות בקורפוס התנ"כי. למרות הכלל הנ"ל ישנן רשימות מרחיבות ורשימות מצמצמות של מילים יחידאיות. היקפן המשתנה של הרשימות נעוץ בהכללה או בהתעלמות ממילים יחידאיות הנגזרות משורשים ידועים של מילים הקיימות בתנ"ך. גם נוסחי מסורה שונים החליפו מילים יחידאיות במילים פשוטות יותר ובכך דלדלו את אוצר היחידאיות.
במאות ה-8 וה-9 ערכו חכמי המסורה ניסיונות חשובים ראשונים של הכנת רשימות שונות של מילים במקרא ובהן מילים יחידאיות, מילים המופיעות פעמיים, שלוש, זוגות של מילים המופיעות פעם בלי ו' החיבור ופעם עם, ועוד. אחת הרשימות הראשונות נערכה בידי רב סעדיה גאון וכללה בגרסתה הראשונה 70 מילים ובגרסה מאוחרת יותר 96 מילים. חכמי המסורה נהגו לרשום רשימות אלו בשולי הגיליונות של ספרי המקרא. את המילים היחידאיות נהגו לסמן באות ל ונקודה מעליה כקיצור למילה הארמית "ליתא" שמשמעותה "אין". נראה שכך סימנו למעתיקי הספרים שלמרות ייחודה של המילה אין מדובר בשגיאת כתיב. ברבות הימים צורפו כל ההערות לקונטרסים והופצו ברבים לשם הקניית הקריאה הנכונה בתנ"ך. כך על פי אברהם אבן-שושן.
בניגוד להערכתו של אבן שושן שעבודתם של בעלי המסורה משמרת נוסחי עבר, עומדת דעתו של פרופסור יחזקאל קוטשר. לטענתו נוסחים מסורתיים (לעומת הכתבים המקוריים) למקרא היו כורח המציאות כבר במאות השנייה והראשונה לפני הספירה. נוסחים עממיים אלו המירו מילים קשות להבנה, ובכללן יחידאיות, במילים פשוטות יותר. ההכרח בנוסח עממי נבע מכישוריהם המידלדלים של עמי הארצות לקרוא ולהבין עברית מקראית. וכך כבר נוסחה המוקדם יחסית של מגילת ישעיהו, אחת ממגילות מדבר יהודה, שונה מהנוסח בו כתב הנביא ישעיהו או שנכתב בימיו, וכולל פחות מילים יחידאיות.
אנשי תנועת הכנענים נטו להשתמש במילים יחידאיות מן המקרא ביצירותיהם משום שלדעתם מילים אלו הן שריד לנוסח המקורי של המקרא, העברי הקרוב לכנעני, טרם נערך והפך לקאנון יהודי בסביבות המאה ה-2 לפני הספירה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
